עכשיו אני בבקשה
ריק הגיעה לעיר הגדולה כדי סוף,סוף לצאת מהעירה הקטנה, ולמצא עבודה רצינית ככתב. הוא השכיר חדר קטן עד מאד, מעל לבר שקט במרכז העיר. הוא מיהר לדירתו רק כדי לגלות שלקח בטעות את המזוודה הלא הנכונה, המזוודה שלקח היתה מלאה בבובות ברבי ישנות של אחותו. אחרי שבילה את כל אחה"צ בנסיון להתקשר להוריו, החליט לעלות לדירתו. בדרך ראה את הבר והחליט שכוסית וודקה תעזור למצב רוחו. הוא נכנס לבר ובערך אחרי 15 דקות של ישיבה לבד, הבחין באישה יפיפיה היושבת ליד הבר ומשייפת צפרניים ומדי-פעם נותנת בו מבטים מפתים. אחרי כמה דקות הוא סוף, סוף אזר מספיק אומץ להתקרב אליה. אחרי כמה דקות של דיבורים ריק לא שמ-לב איך כוסות המרטיני ממשיכות להגיעה עוד, ועוד, ועוד. הוא גם לא שם-לב לגלולות הקטנות שהיא מפילה למשקה שלו. אחרי כמה זמן, היא הציעה לו לבוא לדירה שלה, ריק, לא מאמין למזל שלו, הסכים בלי היסוס. אחרי כמה דקות הליכה הם הגיעו לדירה קטנה, הגברת הובילה אותו למטבח הוא עקב אחריה לשם, כמו כלבלב. כשהגיעה למטבח הוא החל לחוש סחרחורת קלה אחרי עוד כמה דקות הוא נפל על הגב, בעודו מנסה להתפס במשהוא, ומפיל לרצפה קומקום גדול וישן מהשיש. ריק התעורר בבוקר בחדר קטן במלון זול, בתוך אמבט מי-קרח. כשניסה לקום חש כאב חד בבטנו ובחזה. כשעיניו התרגלו לאור הוא בברור הבחין בתפרים לכל אורך גופו ובסימני מחטים בזרועותיו. הוא גם מצא פתק קטן בו כתוב: "חייג 911". בבית-החולים אחר כמה בדיקות הרופא מסר לריק את החדשות. הכליה והראה השמאלית שלו הוצאו בניתוח, הרופא גם העיר כי האברים שלו עכשיו בבדי בדרכם לארופה שם ימחרו בשוק השחור לכל המרבה במחיר. הוא גם אמר שהוא היה בלי הכרה כבר שבועה וחצי, והסם ההרדמה בוא השתמשו עשה לו נזק לכבד. מה שבטוח זה שלריק הספיקו "החבויוט" העירונית שלו, הוא חוזר הביתה לתמיד! מוסר ההסכל הוא: האמת שאין לי מושג, תמציאו משהוא לבד!