אתה קצת טועה
אני יקר, תקופת ההמתנה שבין מסירת הילד לידי המאמצים ועד לאישור האימוץ על ידי בית המשפט לא נועדה כדי לאפשר למשפחה הביולוגית להביע התנגדות או הסכמה לאימוץ. חתימת האם על מסירת ילדה לאימוץ מקבלת תוקף ואישור של בית המשפט ורק אז מוכרז הילד כבר אימוץ. רק לאחר שנקבע כי הוא בר אימוץ, מחפש לו השירות למען הילד משפחה. התקופה של ששת החודשים הבאים היא תקופת מבחן למשפחה המאמצת, ובסופה, באם הכל הולך כשורה, המשפחה מוכרת כמשפחתו המאמצת של הילד. במקרה של הילדון הזה, ההורים הביולוגים נצלו את תקופת הזמן הזו כדי לערער על הפסיקה שכבר ניתנה - כלומר על עצם ההכרה בבנם כבר אימוץ. היה כאן צירוף של נסיבות יוצא דופן. ככלל, החוק אינו מכיר בתקופה הזו כתקופת ערעור של ההורים הביולוגים. במקרים בהם האם מערערת על עצם המסירה לאימוץ, מתקיים הליך משפטי מייגע וארוך באשר להכרזה על הילד כבר אימוץ. הילד אינו מוכר ככזה ונשלח לאומנה או לסידור מוסדי, ובמקרים יוצאי דופן, כאשר ישנה סבירות גבוהה באשר לפסיקה הסופית וכאשר צרכי הילד מחייבים זאת (ומתי לכל הרוחות זה לא כך?) הילד נמסר לאימוץ תחת הקטגוריה "צרכים מיוחדים" כילד שעניינו עדיין מצוי בהליך משפטי פתוח. לא כך היה הדבר במקרה שמסעיר כאן את כולנו.
