המשך קורותי העצובים בשומרי משקל

[אופירA]

מקורותי העצובים בשומרי משקל

קיבלתי חוברת עם נקודות, שאפשר לדעת לפיה כמה נקודות לכל מאכל.
קיבלתי גם טבלה לרשום בה כל מה שאוכלים כל יום, ולחשב נקודות.

מכסת הנקודות שקיבלתי - 26.
ירקות אפשר לאכול כמה שרוצים, בלי נקודות. גם 3 פירות ליום לא יקבלו נקודות. אבל אני לא אוהבת...

שקלו אותי ומדדו לי גובה. המשקל עלה ב-2 ק"ג בתקופה שהתלבטתי לאיזו קבוצה להירשם, אם בכלל...
(הצצתי בתפריט לדוגמה של 26 נקודות. רק מהפחד הלכתי לאכול הרבה שוקולד...)
הגובה ירד ב-3 ס"מ. עמדתי הכי זקוף שאפשר.
לא השלמתי עם רוע הגזירה, והלכתי הביתה למדוד את עצמי עם ס"מ על הקיר. עמדתי זקוף זקוף זקוף. יצא 2 ס"מ פחות ממה שמדדה המדריכה...
שוין. שיהיה.
עכשיו נעשה את העבודה והכל יהיה בסדר.

בקבוצה המדריכה דיברה על עקרונות ותובנות, ואני הוספתי את שלי וזכיתי להנהון חזק כל פעם שאמרתי מפניני השפר שלי.
אוי, כמה הרגשתי מוצלחת!

התחלתי לרשום במרץ ובשמחה כל מה שאני אוכלת.
השבוע הראשון היה קטסטרופה זוועתית... במקום 26 נקודות סיכמתי כל יום 70, 60, 50, 40 נקודות...
התנחמתי בכך שלא נכנסתי למסלול.
בשקילה הבאה ירד חצי קילו... הבהרתי לעצמי טוב טוב שזה בטוח לא ירד בגלל מה שאכלתי, ושלא נצפתה עד כה שום מגמה!...

השבוע השני - הקטסטרופה המשיכה, רק הצטמצמה לסדרי גודל של 50, 40, 35 נקודות. היה יום אחד עם 27 נקודות, אבל רק אחד... אולי אפילו שכחתי לרשום שם משהו?
גם פע"ג צריך לרשום. אז כתבתי כל יום בערך 10 דקות הליכה...
החלטתי שאין טעם לחשוב על ה-26 נקודות. אין לי ספק שאני אמות מרעב או מעצבים. החלטתי לשאוף ל-35 נקודות דווקא. אולי אני איזה גבר שרירי? (הגברים מקבלים הרבה יותר נקודות מהנשים! הרבה הרבה יותר! גם מי שלא ספורטאי אלא סתם חננה נוזלי).

עוד יומיים שקילה.
שלחתי למדריכה את יומן האכילה, והתכסיתי בשמיכת פוך עבה, לכו תדעו איזו מנה שהיא תחטיף לי...

 

[אופירA]

היום, מרוב פחד, הכנתי סלט ירקות עלים ענק

איזה טעים!

עם שמן זית, חומץ, כמה טיפות ממתיק מלאכותי, וקצת גרעיני חמניות.

 

[קוביd1]

אהבתי את התאורים. שלך

 

[נגה שואלת]

חחח גם אני....

 

[חמישית נסיכה]

אוחח אופירה. את גדולהההה

שנונה ומצחיקה.
אני זוכרת שפעם כשחזרתי הביתה מפגישת שומרי משקל
אכלתי 4 כיף כיף וגמרתי בשלוש דקות את כל הנקודות.
נו באמת.... מה זה השטויות האלו נקודות?
אנחנו אנשים בריאים! אנחנו רוצים אוכל!!

 

[אופירA]

נקודות זה לעשות חשבון לאוכל

אם אני יודעת ש-4 כיף כיף יגמרו לי את המכסה, אז אני ארגיש מוטיבציה לא לאכול אותם.
זה כלי שעוזר לי.
הידיעה שנשקלים כל שבוע - לא ביני לבין עצמי, אלא מול מישהו שאתה רוצה להראות לו שאתה מכבד את עצמך - גם היא מרסנת.
הידיעה כמה שוקל כל מאכל מנווטת.
הדיבור על מה שאנו יודעים, אבל צריכים גם לשמוע שוב ושוב - זה כלי שמאוד עוזר להתחבר.

נקודות זה טוב מאוד. אבל 26 שייתנו לציפלוניות עדינות. אני פרועה ורעבהההההה! והטבעת שלי פתוחה נוראאאאא!
מעניין מה יהיה בשקילה הבאה...

 

[חמישית נסיכה]

מדוע את לא סוגרת את הטבעת??

אם היא פתוחה נורא??

 

[אופירA]

אספירציה ודלקת גרון חוזרת. צריך החלמה

 

[נגה שואלת]

דלקות גרון

אופירה, זה נשמע כואב...
האם דלקות חוזרות בגרון בהכרח מובילות
לצורך לפתוח תטבעת?

 

[אופירA]

אולי נשמע, אבל לא כואב.

מה שכן, ההפרשות מהדלקת מציקות.
כשרואים הפרשות דלקתיות בעליל, צריך לחקור את הבעיה, בפרט אם זה משולב עם שיעולים חזקים עקב אספירציה מרובה.

אז ניסיתי פתיחת טבעת קטנה (כי דלקת בד"כ לא צריכה פתיחה גדולה), ולא עזר.
אז ניסיתי אנטיביוטיקה, כי הרופאה הסתפקה אם מראה כזה דלקתי יעבור מאליו ללא אנטיביוטיקה - ולא עזר.
אז היה לי ברור שזה טבעת שמשפיעה על הוושט ובית הבליעה, ולא שום דבר אחר.
לכן הלכתי לפתוח פתיחה נוספת, וכפולה הפעם.
כעת ההפרשה הדלקתית נעלמה. האספירציה פחתה אבל לא נעלמה. ייתכן שזה תוצאה של וושט מורחב במעט, שמתפתחת עם השנים עקב המאמץ הוושטי המוגבר.

אני לא רוצה לסגור את הטבעת אחרי הפתיחה הגדולה הזו, כי לא בא לי שהתופעות הללו יחזרו.
אם היא סיימה את עבודתה ברובד הזה של התיאבון - אז יש נקודות כדי להביא למוטיבציה לבחור נכון את האוכל. ויש מדריכה שלא בא לי להתבייש לידה.
הטבעת עדיין עושה עבודה יפה מאוד בנוגע לכמויות ולקצב אכילה.

בשנים הראשונות, דלקת בגרון או בוושט החלימה מאליה לאחר פתיחה קטנה של הטבעת.
כעת, אחרי הרבה שנים, אני לא רוצה אפילו לבדוק את האפשרות הזו. כי יש פה גם סיפור של וושט מורחב, וגם גרון וגם שיעולים - לא מתאים לי להתגרות במציאות רפואית לא ברורה. אף רופא לא יכול לדעת מה הולך שם, אז למה לי לקחת סיכונים? אני לא חסרת אונים מול השמירה על המשקל וההרזיה. אני לא צריכה לטפל בעודף של עשרות ק"ג.

 

[delma]

קצת לידע כללי

שיטת הנקודות עברה כמה וכמה שינויים במשך הזמן.
בסופו של עניין אפשר להסתכל על זה כ- 26 נקודות יומיות (או 29) או כעל 232 נקודות שבועיות (26 נקודות יומיות + 50 נקודות שבועיות) זה לא באמת משנה לשם העניין. זה טווח, מה שאת עושה כל יום לא משנה כמו התמונה הגדולה. לכן אם היית סביב הטווח הזה הגיוני שעדיין תרדי במשקל.
הרי את זו שתמיד אומרת שלא נשקלים כל יום ושמשקל לא משתנה ביומיים אלא שמדובר בתהליך מורכב גופנית. נותר לך רק להקשיב למה שאת אומרת בעצמך.

 

[אופירA]

תודה. אפשר הסבר?

1. מה פירוש 26 או 29? מה זו האופציה של 29 (לא שזה משנה לי, רק סקרנות).

2. מדוע בחישוב השבועי מוסיפים 50 נקודות לכפולת 7 ימים ב-26 נקודות בכל יום? מה הרעיון בזה?
זה יוצא בעצם 33 בחלוקה יומית. למה הכוונה (לא שזה משנה לי, סתם סקרנות).

בהחלט הבהרתי שלא נראה לי שירדתי שום חצי קילו בשבוע, בוודאי לא כשאכלתי כל כך הרבה לאחרונה.
אני אומרת לא רק שמשקל לא משתנה ביומיים, גם לא בשבוע וגם לא בשבועיים. רק אחרי חודש אפשר לראות תמונה ברורה יותר, מגמה אמיתית.
ובהחלט היה לי ברור ש-26 נקודות זה מעט מידי בשבילי. זו מכסה שמיועדת להפוך אותי לדוגמנית, וזה לא מתאים לי.

מה שחשוב זה שינוי מגמה הדרגתי, ובהתאם ליכולת האישית. ונכון להיום המשימה של להגיע לכ-35 נקודות בממוצע בכל יום נראית מצליחה וברת ביצוע.
הרישום (שיש לדווח אותו) זה דבר מצוין - הוא נותן לי תמונה איזה מאכלים סוחבים את רוב הנקודות, ומאפשר לי לראות על מה כדאי לוותר ללא קושי. זה מעלה מודעות ומתווה דרך.

ועוד שאלה יש לי:
3. אפשר לשאול מניין הידע והגישה שלך? מה הרקע?
וברוכה הבאה לפורום.

 

[שמחה372]

מתובנותי...

קודם כל תאור מאלף

אבא שלי היה אצלי לפני חצי שנה ובהליכת שבת אמרתי לו שהוא חייב לעשות לעצמו,

הוא השמין כאבה לו הברך ובקושי הלך.

שיחת נפש שלנו גרמה לו להבין שמותר לו לדאוג גם לעצמו ולא רק לכל העולם סביבו.

בעידודי הוא הצטרף לשומרי משקל. מהעבר אני זוכרת שזו היתה ה"דיאטה" הכי שפויה.

האבא המקסים שלי הלך ן"נכנס לזה", חצי שנה השיל יותר מ20 ק"ג, המספרים פחות מעניינים אותי אבל השינוי שלו

נפלא. מאדם שהיה ממש מתנפל על האוכל הוא הפך לשקול, אחראי , ו....סופר וסופר וסופר וסופר ....בכל מצב.

השיטה עובדת לו והוא מרזה ומאושר וטוב לו.

גם אני חשבתי להצטרף לקבוצה משהו שיפקס אותי, אבל לי זה כנראה לא עובד כבר

אני מרגישה שאני עושה ככל יכולתי ואם אתאמץ עוד קצת אהיה אומללה. אז כן נרשמתי ללימודים

אימון לחיים בריאים, (כאילו שאני לא חיה את החיים הבריאים).אבל איך את אומרת נו שוין שנרגיש שאני ב"תוכו".

בהקשר אלייך לחדש לך הם לא יכולים (אולי את להם) אבל אולי המסגרת התמיכה המדריכה וכל המסביב "יעשו לך את זה".

מאחלת לך שתצליחי. לטעמי יש להם אחלה שיטה אבל אני הומנית ומספרים מעצבנים אותי

שמחה

 

[אופירA]

המשך קורותי העצובים בשומרי משקל

שזה גם תגובה להודעתך המקסימה.

הירידה של חצי הקילו נשמרה ולא נמוגה בשקילה של השבוע השני.
זה עדיין לא אומר כלום. אני מחכה בסקרנות רבה לשקילות של השבוע השלישי והרביעי, כדי לראות מגמה יותר ברורה.

רישום הנקודות נמשך בקפדנות. יום יום.
אחרי שבועיים גיליתי שלא נגעתי בשוקולד, במקום זה אכלתי עוגה מקמח מלא בלי סוכר (טעם גן עדן! אפילו הבן והכלה המפונקים שלי זללו אותה בתיאבון).
להפתעתי, לא החלטתי להיגמל מהשוקולד, פשוט לא הופיע הקריז ששולח אותי לקנות שוקולד! לא טיפסתי על הקירות בהיעדרו, הכל היה בסדר, אז לא אכלתי ממנו.
הספירה של הנקודות הלחיצה אותי מאכילת עוד מאכלים מיותרים בכמות מיותרת, ואני רואה שזה בהחלט עושה לי את זה.

נקודות ומספרים מרגיעים את העצבים שלי, בניגוד אלייך.
וזה חשוב. נראה שהם אולי תופסים את מקומו ותפקידו של השוקולד...
אני לא מחכה עד סוף היום כדי לספור, אלא לאורך כל היום מחשבת, כדי להיות במודעות.
באמת אחלה שיטה.
הרבה פטנטים, הרבה גישות, הרבה אופנים שמציגים את ההתייחסות לאורח החיים הרצוי לכל אחד.
מצד אחד מעניקים תפריטים וכללים נוקשים למי שרוצה, מצד שני מאפשרים לכל מי שרוצה לעשות מה שנוח לו, להרכיב את השיטה עבור עצמו, ולקבל ליווי בהתאם. כמובן שזה מה שאני עושה.

בנוסף, אני מנסה לקנות חלקת קבר בחיים בבית עלמין.
זה לא שאני עד כדי כך זקנה, פשוט יש מנהג כזה שעושים מתי שהוא, ונראה לי שמתאים לי להוציא את הכסף כרגע.
מסתבר שזה לא כל כך פשוט, לא מוכרים לכל אחד בכל מקום, צריך פגישה, צריך לדבר בשפה פנימית של אנשי חברא קדישא (ואני לא מכירה את השפה).
אגב, אין שום קשר לשומרי משקל, מלבד העובדה שאם הייתי חיה לפי התפריטים שהם מציעים, חלקת הקבר היתה כנראה רלוונטית יותר מתמיד! (מהעצבים, לא מכמות האוכל...)

 

[אופירA]

המשך קורותי העצובים בשומרי משקל

עליתי סה"כ 800 גרם...

שקילה ראשונה 83.5
שנייה - 83
שלישית - 83.5
רביעית - 84.3

לפני השקילה הרביעית ניהלתי דו שיח עם המדריכה:
אני: אני רעבה כל היום. ואוכלת לא פחות מ-40 נקודות ברגיל, לא במקרי הקטסטרופה הטראומטיים החד פעמיים.
המדריכה: ב-40 נקודות אין מצב שתהיי רעבה.
אני: ואני רעבה. זו הבעיה שלי, בגלל זה עשיתי טבעת. אבל היא פתוחה. לאחרונה פתחתי אותה עוד.
המדריכה: למה לא תסגרי קצת?
אני: אני חוששת שיחזור המצב שבגללו פתחתי (האמת - באמת המצב החלים לגמרי, ברוך ה'. לא אספירציות ולא דלקות גרון. נגמר).
המדריכה: נכון, זה סיכון. אולי תתייעצי ברופאים? איזה פיתרון הם מציעים?
אני: יש להם פתרונות מקסימים עבורי - לחתוך ולחתוך ולחתוך...
המדריכה: לא, זה לא. בואי נראה מה המשקל.
אני: רגע, אני הולכת לשירותים. שתיתי על הבוקר ליטר שוקו.
המדריכה: ליטר שתייה לפני השקילה???
אני: מה אני אעשה? אני רעבה נורא (ולפנות בוקר אכלתי חצי קוטג', לחמניה...). אבל אני אמשיך להגיע. גם אם כל מה שאצליח זה לשמור על המשקל.

המדריכה: עלית לי 800 גר'. רואים מגמת עלייה. טוב, עכשיו המשימה שלנו היא להוריד את ה-1.300 שעלו.
אני: טוב.
(אהבתי את ה"שלנו", ואת ה"עלית לי". זה אומר שאני גם ארד לה, ואשמח אותה. אני לא לבד בסיפור הזה

.
התיישבתי.
חיוך קטן מופיע תחת שפמי. היא לא יודעת מי הפייטרית שמולה. עם כל הקשיים - ויש המון - יש פה עקשנית רצינית. העקשנות שלי עשתה סיוטים להורים שלי. אבא שלי בן 87 ועדיין לא עבר לו הסיוט ממני. אני לא רואה את הפיתרון תחת הידיים, אבל אני יודעת שאצליח בסופו של דבר. איך? לא ברור כרגע. אם לא יהיה שיפור, אסגור 1/4CC, לא יותר. לא זה מה שיציל את המצב).

התיישבתי. אח"כ הגיעה מישהי שהגיעה היום למשקל הכבוד שלה. היא קיבלה מחזיק מפתחות והרבה כבוד. היא התיישבה לידי, אמרתי לה בחיוך: יופי! יש מחקר שטוען שכשאתה נמצא בסביבה של רזים אתה מרזה. אולי זה מה שיעזור לי.
היא שאלה: אני רזה?
שאלתי אותה: את לא רזה?
היא חשבה: בראש אני שמנה.
שאלתי: בסדר, אבל את לא רואה במראה? בבגדים? בחישוב של ה-BMI?
היא חשבה: נכון, אני רזה...

 

[יעל הצפונית 1]

אופירה, אופירה

כמה אני אוהבת לקרוא את מה שאת כותבת. במיוחד על שומרי משקל... ממש כמו סיפור מתח בהמשכים.
עכשו ברצינות. קודם כל שאפו שנכנסת למסגרת. גם אם לא הולך כעת, אני חושבת שזה חשוב להיות בקבוצה.
אני חושבת שכמו שכתבת אם תסגרי קצת יהיה שיפור.
תמשיכי לעדכן, כיף לקרוא את קורותיך. וכמובן מאחלת לך בהצלחה רבה. הרי כתבת שאת פייטרית. אז הילחמי להצליח.
שבוע טוב.

 

[אופירA]

למה לא הולך?

הולך!
את רואה!
קדימה, אחורה. בהחלט הולך!

אני בעייתית - בשלב הזה של חיי אני לא מצליחה להתייאש

.

 

[נגה שואלת]

על כך נאמר :

" אפילו טבעת חדה מונחת על קיבתך אל תתייאשי משומרי משקל "....
או...יותר נכון:
"אפילו עוגה חמה מונחת על צווארך אל תתייאשי מן הטבעת"......
אופירה יקרה...
חשבתי רבות מה לכתוב לך...והחלטתי לקצר את מגילתי אלייך ל 2 נקודות בלבד:
שינוי כותרת.
הצעת הגשה.
שינוי כותרת: מציעה שהסיפור המרתק ישא כותרת שאין בה את המילה "עצובים "...
הצעת הגשה: אני מציעה שאחרי כל הודעה שבה עוד פרק מקורותייך תכנסי שוב לא כאופירה...
אלא כאופירA...ותתנתקי מעצמך ותכתבי אלייך כמנהלת הפורום למישהי אחרת....
בטח יהיה לנו גם מענין וגם מלמד... אחרי הכל, את החלילנית מהמלין כאן והסמכות המקצועית העליונה
וגם המלווה הרגשית....וזה מרתק לקרא אותך......
מה דעתך???

ו

 

[אופירA]

תקשיבי, נגה - הכותרת לא יכולה להשתנות!

זה כבר לוגו, סימן רשום.
חוץ מזה זו סגולה בדוקה נגד עצבות, להשתמש במילה "עצובים". זה הסמל המסחרי שלי, הסגולה הזו.
חברות שלי כבר התייאשו ממני והתרגלו.

תמיד יהיה עצוב למישהו. או שיהיה לכולנו עצוב שלא הצלחתי לרזות, או שיהיה עצוב לאלה ששמחו לאידי ששמנתי... עצוב - בכל מקרה יהיה

.
אז הכותרת רלוונטית יותר מתמיד.

הצעתך השנייה התקבלה מיידית. ראי תגובתי לפותחת השרשור.

 

[נגה שואלת]

נו שויין..שיהיה עצובים...נתפשר על "מרכאות"?!

יש לי הצעה חדשה..
כל פעם שאת אוכלת עוגיות/שוקולד יותר ממה שהקצבת לעצמך במסגרת הגיונית,
תשלמי יותר לשומרי משקל או תתני צדקה בסדר גודל מטורף....

נו מה'ת אומרת???!!!!!!!!