המשקל כבד ב-UFC, לאן?
ה-UFC כחלק מההתנהלות התמוהה שלהם הרגו את מחלקת המשקל כבד. מחלקת המשקל כבד היא המחלקה הפופולארית ביותר - הכי קל להזדהות על לוחמים גדולים, הקרבות באופן ממוצע הכי מהירים, נוקאאוט זה נוקאאוט ובאופן טבעי המלך במחלקה הזאת אמור להיות הלוחם הכי חזק בעולם. בעוד ארגוני ה-MMA השונים במהלך השנים הבינו את הפואנטה של חשיבות המשקל כבד, ה-UFC לאורך השנים התקשו לקדם את המשקל כבד מבלי להבין יותר מידי מדוע. כשבתקופת פרייד נלחמו הגדולים ביותר: פידור, נוגיירה, קרו קופ, בארנט ושות'.. ה-UFC בחרו לערוך קרבות חוזרים בין ארלובסקי לסילביה. ברגע שפל החזירו את קוטור הקטן מפרישה כדי שינצח את סילביה ויזכה בתואר החשוב.
גם עם מות פרייד, כשכביכול ה-UFC הפכו למונופול הארגונים האחרים הצליחו לדגדג את ה-UFC בזכות לוחמים ראויים במשקל כבד שלא נלחמו ב-UFC. באפליקשיין היו אלו פידור, בארנט, פדרו ריזו, אייבל והעורקים ארלובסקי וסילביה ובדרים (Dream) היפני נלחמו אוברים, האנט, קרו קופ וחאריטונוב. זמן קצר לאחר מכן סטרייקפורס הבינו שטורניר HW גדול יכול להזניק אותם חזק והחתימו כל HW מפורסם שלא היה בידיי ה-UFC: פידור, ורדום, בארנט, ביגפוט, חאריטונוב, ארלובסקי, אוברים, רוג'רס וקורמיה. לטעמי הסיבה המרכזית לרכישת סטרייקפורס על ידי ה-UFC היתה טורניר ה-HW שהשמיע הד לא קטן ויצר תחושת תחרות ולמי "יש יותר גדול" במשקל כבד. ה-UFC בצעד מתוחכם לא הרגו את הטורניר עם הרכישה, הם רק הוציאו לו את הלב ולקחו את אוברים משם. בינתיים מי שהחליף אותו, כנגד כל הסיכויים זכה בטורניר שאיבד הרבה מהקסם שלו.
זה לא שה-UFC לא עשו כלום אבל בעיקר לא עשו מספיק, בטח לא למי שנחשבים למונופול ב-MMA. עונת TUF הביווייטס היתה מאכזבת ובה בלט לוחם יוטיוב (והמנצח שלה, רוי נלסון, כמעט ולא התקבל), הכניסה של ברוק לסנר ל-UFC היתה אחת החשובות בתולדות ה-MMA והראתה עד כמה המשקל הזה משמעותי אבל הקרדיט להתהליך שייך ללסנר שהביא איתו את הפופולאריות מה-WWE, שילב יכולות דרמה בכלוב והוכיח שהוא לוחם ראוי כשגם זכה בתואר. לסנר היה אחראי לאירועים היותר פופולארים בהיסטוריית הארגון אבל סיים את דרכו לאחר 7 קרבות בלבד. לאותו הזמן צמחו בארגון שיין קארווין, קיין ולאסקז וג'וניור דוס סאנטוס שזכו בחגורות וייצגו את הדור החדש של המשקל כבד אבל יחד עם זאת מיעטו להילחם עם הגיעם לפיסגה, עיקר לפציעות הרבות. אותו קורמיה שזכה בטורניר של סטרייקפורס מתייבש ללא קרבות יחד עם ג'וש בארנט שרק דם רע בינו לבין דיינה וויט מונעים ממנו לחזור ל-UFC.
קטגוריית המשקל כבד המשיכה להידלל והמשיכה להצטמצם וכשבמחלקות הלייטווייט והוולטרווייט יש 60-70 לוחמים פעילים, במשקל כבד בקושי מגרדים 25 לוחמים בריאים. ה-UFC בהחלטה מעוררת מחלוקת כמעט והחליטו לוותר על השקעה במשקל כבד ובחרו במשקלים הקלים. זו לא רק סטטיסטיקה שיש יותר אתלטים רזים וקטנים יותר אלא עניין של סדר עדיפויות. WEC נסגרה, הפדרווייט והבנטמווייט עברו מיידית ל-UFC ומין הסתם תפסו עוד מקום של קבע בקארד, לא מזמן גם חדרה לתודעה מחלקת הפלייווייט (57 ק"ג!), כן, גם היא נוגסת בדקות המועטות שקיבלו הכבדים. זה כנראה כבר נהיה אופנה חדשה, פעם כולם רצו להיות גדולים ושרירניים אבל במציאות שה-UFC מכתיבה, המשקל כבד אאוט משקל האנורקסיה אין.
במהלך השנים האחרונות ראינו כמה דוגמאות לכך שה-UFC מסירים מעצמם את אחריות טיפוח הדור הצעיר ובעוד במחלקות השונות אין כל בעיה וקיים עודף כישרון לא כך הדבר במשקל כבד (וגם ב-LHW כחלק מאותו תהליך) שם קיימת הזנחה מתמדת. טוד דאפי אתלט יוצא דופן לעילא ולעילא נזרק מה-UFC אחרי עוד קפריזה של הבוס כאילו אתלטים כאלו מסתובבים בשפע, במקום זאת ה-UFC העדיפו לטפח את קרו קופ לעוד סיבוב מעורר רחמים ב-UFC, קימבו סלייס, ג'יימס טוני (זוכרים?), מארק האנט הובא ל-UFC עם רצף שלילי ויאמר לזכותו שהצליח בגדול ועוד כל מיני לוחמים ששייכים לדור הקודם. נשאלת השאלה מהי מידת האחריות של ה-UFC בהצמחת וטיפוח פרוספקטים של המשקל כבד. ה-UFC כבר מזמן הפכו לשם נרדף ל-MMA. אם ה-UFC עוסקים בתשתיות מיום עד ליל: רשתות חברתיות, חברות תקשורת, אירועים במדינות חדשות וכו'.. מדוע אינם עוסקים בתשתית החשובה ביותר - פיתוח לוחמים! ולא לא TUF, אלא פיתוח אמיתי היכן שקיים חוסר. הרי שבעונה הקודמת של TUF הביווייטס הסתמכו על רייטינג, כמעט בלבד. קימבו סלייס ועוד כמה חבר'ה שבאו מה-NFL. אחרי שהבינו שלא יצא להם הרבה לוחמים מהעונה הזאת המשיכו עם TUF בקטגוריות משקל שגם ככה מפוצצות בכישרון ובכך הפער רק גדל וגדל.
האם ארגון כמו ה-UFC, ארגון עשיר מלא כוח ומשאבים לא יכול לקיים פרויקט ולהחתים עשרות לוחמי משקל כבד מבטיחים ולטפחם? גם אם בשלב הראשון מדובר רק במחנות אימונים ללא קרבות. כבר כיום יש כמה לוחמים מבטיחים במשקל כבד מאוד מסקרנים. האם ל-UFC יש אשמה בכך שאחד מהפרוספקטים הכי גדולים במשקל כבד, קול קונארד, החליט לא מזמן לפרוש וללכת לעולם העסקים? בעידן הנוכחי אם אתה לא חלק מה-UFC אתה לא קיים, קונארד הרגיש שהוא מבזבז את הזמן שלו ותלה את הכפפות כשראה שה-UFC לא בעניין. ה-UFC חלשים מאוד בסקאוטינג ולעיתים לוקח להם יותר מידי שנים למצוא לוחם איכותי ומקרי עבר הוכיחו שהם לא בדיוק "מוצאים" לוחמים אלא מקבלים הצעות ממאמנים מוכרים בתחום כפי שנוגיירה הציע לג'ו סילבה את ג'וניור דוס סאנטוס כשחיפשו יריב לורדום. נקווה לעתיד טוב יותר והתנהלות ראויה יותר למחלקה הכי חשובה ב-MMA.
בכתבה הבאה נביא כמה כשרונות מעניינים שמסתובבים בחוץ.
ה-UFC כחלק מההתנהלות התמוהה שלהם הרגו את מחלקת המשקל כבד. מחלקת המשקל כבד היא המחלקה הפופולארית ביותר - הכי קל להזדהות על לוחמים גדולים, הקרבות באופן ממוצע הכי מהירים, נוקאאוט זה נוקאאוט ובאופן טבעי המלך במחלקה הזאת אמור להיות הלוחם הכי חזק בעולם. בעוד ארגוני ה-MMA השונים במהלך השנים הבינו את הפואנטה של חשיבות המשקל כבד, ה-UFC לאורך השנים התקשו לקדם את המשקל כבד מבלי להבין יותר מידי מדוע. כשבתקופת פרייד נלחמו הגדולים ביותר: פידור, נוגיירה, קרו קופ, בארנט ושות'.. ה-UFC בחרו לערוך קרבות חוזרים בין ארלובסקי לסילביה. ברגע שפל החזירו את קוטור הקטן מפרישה כדי שינצח את סילביה ויזכה בתואר החשוב.
גם עם מות פרייד, כשכביכול ה-UFC הפכו למונופול הארגונים האחרים הצליחו לדגדג את ה-UFC בזכות לוחמים ראויים במשקל כבד שלא נלחמו ב-UFC. באפליקשיין היו אלו פידור, בארנט, פדרו ריזו, אייבל והעורקים ארלובסקי וסילביה ובדרים (Dream) היפני נלחמו אוברים, האנט, קרו קופ וחאריטונוב. זמן קצר לאחר מכן סטרייקפורס הבינו שטורניר HW גדול יכול להזניק אותם חזק והחתימו כל HW מפורסם שלא היה בידיי ה-UFC: פידור, ורדום, בארנט, ביגפוט, חאריטונוב, ארלובסקי, אוברים, רוג'רס וקורמיה. לטעמי הסיבה המרכזית לרכישת סטרייקפורס על ידי ה-UFC היתה טורניר ה-HW שהשמיע הד לא קטן ויצר תחושת תחרות ולמי "יש יותר גדול" במשקל כבד. ה-UFC בצעד מתוחכם לא הרגו את הטורניר עם הרכישה, הם רק הוציאו לו את הלב ולקחו את אוברים משם. בינתיים מי שהחליף אותו, כנגד כל הסיכויים זכה בטורניר שאיבד הרבה מהקסם שלו.
זה לא שה-UFC לא עשו כלום אבל בעיקר לא עשו מספיק, בטח לא למי שנחשבים למונופול ב-MMA. עונת TUF הביווייטס היתה מאכזבת ובה בלט לוחם יוטיוב (והמנצח שלה, רוי נלסון, כמעט ולא התקבל), הכניסה של ברוק לסנר ל-UFC היתה אחת החשובות בתולדות ה-MMA והראתה עד כמה המשקל הזה משמעותי אבל הקרדיט להתהליך שייך ללסנר שהביא איתו את הפופולאריות מה-WWE, שילב יכולות דרמה בכלוב והוכיח שהוא לוחם ראוי כשגם זכה בתואר. לסנר היה אחראי לאירועים היותר פופולארים בהיסטוריית הארגון אבל סיים את דרכו לאחר 7 קרבות בלבד. לאותו הזמן צמחו בארגון שיין קארווין, קיין ולאסקז וג'וניור דוס סאנטוס שזכו בחגורות וייצגו את הדור החדש של המשקל כבד אבל יחד עם זאת מיעטו להילחם עם הגיעם לפיסגה, עיקר לפציעות הרבות. אותו קורמיה שזכה בטורניר של סטרייקפורס מתייבש ללא קרבות יחד עם ג'וש בארנט שרק דם רע בינו לבין דיינה וויט מונעים ממנו לחזור ל-UFC.
קטגוריית המשקל כבד המשיכה להידלל והמשיכה להצטמצם וכשבמחלקות הלייטווייט והוולטרווייט יש 60-70 לוחמים פעילים, במשקל כבד בקושי מגרדים 25 לוחמים בריאים. ה-UFC בהחלטה מעוררת מחלוקת כמעט והחליטו לוותר על השקעה במשקל כבד ובחרו במשקלים הקלים. זו לא רק סטטיסטיקה שיש יותר אתלטים רזים וקטנים יותר אלא עניין של סדר עדיפויות. WEC נסגרה, הפדרווייט והבנטמווייט עברו מיידית ל-UFC ומין הסתם תפסו עוד מקום של קבע בקארד, לא מזמן גם חדרה לתודעה מחלקת הפלייווייט (57 ק"ג!), כן, גם היא נוגסת בדקות המועטות שקיבלו הכבדים. זה כנראה כבר נהיה אופנה חדשה, פעם כולם רצו להיות גדולים ושרירניים אבל במציאות שה-UFC מכתיבה, המשקל כבד אאוט משקל האנורקסיה אין.
במהלך השנים האחרונות ראינו כמה דוגמאות לכך שה-UFC מסירים מעצמם את אחריות טיפוח הדור הצעיר ובעוד במחלקות השונות אין כל בעיה וקיים עודף כישרון לא כך הדבר במשקל כבד (וגם ב-LHW כחלק מאותו תהליך) שם קיימת הזנחה מתמדת. טוד דאפי אתלט יוצא דופן לעילא ולעילא נזרק מה-UFC אחרי עוד קפריזה של הבוס כאילו אתלטים כאלו מסתובבים בשפע, במקום זאת ה-UFC העדיפו לטפח את קרו קופ לעוד סיבוב מעורר רחמים ב-UFC, קימבו סלייס, ג'יימס טוני (זוכרים?), מארק האנט הובא ל-UFC עם רצף שלילי ויאמר לזכותו שהצליח בגדול ועוד כל מיני לוחמים ששייכים לדור הקודם. נשאלת השאלה מהי מידת האחריות של ה-UFC בהצמחת וטיפוח פרוספקטים של המשקל כבד. ה-UFC כבר מזמן הפכו לשם נרדף ל-MMA. אם ה-UFC עוסקים בתשתיות מיום עד ליל: רשתות חברתיות, חברות תקשורת, אירועים במדינות חדשות וכו'.. מדוע אינם עוסקים בתשתית החשובה ביותר - פיתוח לוחמים! ולא לא TUF, אלא פיתוח אמיתי היכן שקיים חוסר. הרי שבעונה הקודמת של TUF הביווייטס הסתמכו על רייטינג, כמעט בלבד. קימבו סלייס ועוד כמה חבר'ה שבאו מה-NFL. אחרי שהבינו שלא יצא להם הרבה לוחמים מהעונה הזאת המשיכו עם TUF בקטגוריות משקל שגם ככה מפוצצות בכישרון ובכך הפער רק גדל וגדל.
האם ארגון כמו ה-UFC, ארגון עשיר מלא כוח ומשאבים לא יכול לקיים פרויקט ולהחתים עשרות לוחמי משקל כבד מבטיחים ולטפחם? גם אם בשלב הראשון מדובר רק במחנות אימונים ללא קרבות. כבר כיום יש כמה לוחמים מבטיחים במשקל כבד מאוד מסקרנים. האם ל-UFC יש אשמה בכך שאחד מהפרוספקטים הכי גדולים במשקל כבד, קול קונארד, החליט לא מזמן לפרוש וללכת לעולם העסקים? בעידן הנוכחי אם אתה לא חלק מה-UFC אתה לא קיים, קונארד הרגיש שהוא מבזבז את הזמן שלו ותלה את הכפפות כשראה שה-UFC לא בעניין. ה-UFC חלשים מאוד בסקאוטינג ולעיתים לוקח להם יותר מידי שנים למצוא לוחם איכותי ומקרי עבר הוכיחו שהם לא בדיוק "מוצאים" לוחמים אלא מקבלים הצעות ממאמנים מוכרים בתחום כפי שנוגיירה הציע לג'ו סילבה את ג'וניור דוס סאנטוס כשחיפשו יריב לורדום. נקווה לעתיד טוב יותר והתנהלות ראויה יותר למחלקה הכי חשובה ב-MMA.
בכתבה הבאה נביא כמה כשרונות מעניינים שמסתובבים בחוץ.
נחכה לחלק ב'
