הנאשם יישאר בדילמה - מחמת הספק!

[nehud]

שיפור משמעותי אך ...

האמונה או יותר נכון האמון אינו קשור לדת כלל ועיקר וגם לא לספק אדם דתי הוא זה המתייחס לכל מה "שהחכמים" טענו כטוב ואו רע באדיקות כפי שאתה מתייחס לדת כעבודת אלילים, בהתאם לדרכם של החכמים להם אתה סוגד?. האמון לא נמצא ברובד הלוגי ועל כן הניתוח הלוגי חסר את היכולת להגדירו באופן שלם באהבה אהוד

 

[תומר הבת1]

הספק הוא שורש הרע

הספק שאתה מציין אינו עוזר לך לפתור כלום. הוא תקוע לך בגרון ומשאיר אותך ללא תשובה בטוחה. רועי, ספק הוא טוב רק כאשר הוא נתון נוסף לבצע החלטה, אך כאשר הוא זה אשר מונע ממך ללבחור לכאן או לכאן, הוא מצביע על חולשה שלך ועל כך שתמיד תתנדנד באמצע ללא קביעה ברורה של "כיצד רועי תופס את העולם". הדתיים מאמינים מתוך ידיעה ולא מתוך ספק, אף על פי שאני לא מאמינה בדרכם, ברור לי ש"אמונה" הינה דבר חזק, בין אם זה בדרך חיים, באלוהים או ביכולותיך וכדומה. האמונה משחררת מספקות. ולידיעתך, גם אנשים שמאמינים במשהו (ולאו דווקא ישות אלוהית כזו או אחרת) נוטים לחשוב, להרהר, להשתמש בלוגיקה ובפירוש הסביבה ולהיות קשובים לעצמם. דברים אלה אינם סותרים אמונה. מה שכן, באמת מסגרת אנשים המצייתים לנורמות מדכאה חשיבה עצמית ועצמאית , אך במצבים אשר נדרש לבצע משימה ספציפית, בדרך כלל זה ההרכב המנצח. לדתיים יש משימה ספציפית בחייהם... לך תדע אם הם לא יותר יעילים מ"כל אחד לעצמו". מה שבטוח, גם אותם צריך.

 

[רועי החושב]

ברור למה אתה לא מבין אנשים בעבודה

כי אתה גם תוקפני וגם משתיק. מה שאתה צריך להבין, לדעתי על כל פנים, זה לא "אנשים בעבודה" אלא שהיחס שלך שהוא כאמור תוקפנות והשתקה גורם להם לשנוא אותך ולא לשתף אותך בחייהם הפנימיים. אתה יכול לדבר על "לב" ועל "יחס בגובה העיניים" אבל כזכור לי בגובה העיניים נמצא המוח ולא הלב. לב פירושו אולי אסתטיקה, אבל לא דיאלקטיקה. צר לי אם דברי לא יפים מבחינתך, אבל הם בהחלט דיאלקטיים, תיקשורתיים. עצתי לך, אפילו אם תראה זאת כהתנשאות לא לבבית, היא לעסוק באמנות אסתטית כלשהיא כמו ציור ולא, כמו חכמי חלם, לחפש את המטבע במקום שלא איבדת אותו רק בגלל שיש פנס באותו מקום.

 

[שבלוז]

אני לא מוצא שום קשר בין תוקפנות

והשתקה לבין הבנה של אנשים בעבודה. אני יכול להצביע על אנשים אגרסיביים שמבינים היטב את כולם בסביבת העבודה לעומת אנשים שאינם אגרסיביים שאינם מבינים את האחרים. לב בהחלט הוא חלק בלתי נפרד מהדיאלקטיקה ומוזר שמי שמצטט את פרויד , שטען כי האדם אינו יצור הגיוני מציין משהו אחר. בנוסף ההגדרה שלך לאגרסיביות לא ברורה. נראה לי ששמת את עצמך במרכז , ועכשיו, כל מי שלא חושב כמוך אתה מקטלג כאגרסיבי. אני לא חושב ככה.

 

[רועי החושב]

הקשר

בין תוקפנות והשתקה לבין הבנה של אנשים הוא שאדם תוקפני שחוסם את תגובותיהם של אחרים אל תוקפנותו לא יהיה בשום יחס אינטימי אל אותם אנשים ותמיד יהיה מרוחק מהם ולכן לא יבין אותם ברמה של תיקשורת. אני לא מחוייב לפרויד ואני בהחלט יכול לקחת חלקים מדבריו בלי להתחייב לאף חלק אחר, ומי שלא מוצא חן בעיניו שיתחייב להסכים עם כל דברי או לשלול את כל דברי. הגדרה לאגרסיביות מטבעה סובייקטיבית ולא פלא שאינך מבין את הגדרתם של אחרים לאגרסיביות. אך ניתן לומר שברמת האור הנפשי אגרסיביות היא סובייקטיביות. ככל שאדם יותר סובייקטיבי כך הוא יותר אגרסיבי. ואדם תוקפני שמשתיק אנשים משריין את הסובייקטיביות שלו ביותר סובייקטיביות ולכן למעשה יש לו אגרסיביות משוריינת באגרסיביות.

 

[שבלוז]

הבנת את הנקודה. אתה לא פחות אגרסיבי

מאחרים. השאלה אם אתה רוצה שיתייחסו ברצינות למצבים שבהם אתה סותר את עצמך. מחליפים פה דעות, הקוראים בפורום מספיק חכמים בשביל להחליט בשביל עצמם. לך יש דעה, הבעת אותה. ככה גם לאחרים. ברגע שאתה סותר את עצמך, אני מניח שאחרים בהחלט מעוניינים שזה ייחשף.

 

[רועי החושב]

במה אני אגרסיבי?

אני מתווכח עם אנשים, והם יכולים להגיב איך שהם רוצים, זה אידאלי לחלוטין- אף אחד לא חייב לדבר או לא לדבר. אתה רוצה לקרוא לי אגרסיבי בגלל שאני מתווכח? טעות שלך. אגרסיביות היא תוצר של השתקה שנאגרה ונאגרה עד שהתפרצה באלימות. זו אגרסיביות! מי שיש לו בעיה עם זה שאני אומר מה שבא לי, מוכיח את נורמות ההתנהגות המעודדות אגרסיביות שלו וברור לי שיסבול מאגרסיה מאנשים אחרים, בלי שום קשר אלי. אני לא מתכוון להתחשב באנשים כאלו, האינטרנט זה מקום מצויין להתבטא בלי חשבון ומי שלא מוצא חן בעיניו, שיבחן את עצמו טוב טוב.

 

[שבלוז]

אגרסיביות פרוש תוקפנות. אתה אגרסיבי

בגלל שאתה כותב לגופם של אנשים במקום לכתוב לגוף העניין. אתה אגרסיבי בגלל שכל מי שלא מסכים איתך אתה תוקף אותו באופן אישי. אגרסיביות - לא מה שרשמת אלא תוקפנות פשוט מאוד. תגיד מה שבא לך לי בטח אין בעייה. לך יש בעייה כשמראים את השגיאות והסתירות שלך. לך יש בעייה כשמתווכחים איתך. לי אין בעייה, אני ממש נינוח וסה"כ מנסה לספק לך מה שרצית, וויכוחים. בסה"כ אתה תוכל ללמוד הרבה אם תקשיב לאחרים.

 

[בנימין 2]

אינטואיציה

הרבית לדבר בשבחה של האינטואיציה ולאחר מכן הגדלת להפריז בשבחה של האשה. סבורני כי דווקא האשה ניחנה באינטואיציה גבוהה יותר מן הגבר. הרעיון של בניית טבלא הוא מדי מדעי והוא אינו מאפין את הלך חשיבתך.

 

[רועי החושב]

ההלצה שלי בדבר האישה

אינה טיעון מוכח כמובן. אבל יש יסוד לחשוב שהצד הנשי בפנימיות הוא הצד האי- רציונלי ולכן יכול לתת רעיונות אבל לא יעוץ פרקטי. יונג למשל דיווח על הארכיטיפ של ה"אנימה", האישה הפנימית שאסור להיכנע לה, לעומתה האנימוס הוא העצמיות, הגבריות, ועליו להיות בשליטה.

 

[בנימין 2]

הספק והעצב

ניתוח נהדר. נכון, כשאני נמנע מלהחליט האם אני אעשה את הצעד הזה היום הרי שאני בעצם מחליט שהיום אני לא אעשה זאת, אך לגבי מחר כל האופציות עדיין פתוחות. כלומר ברגע שקיבלתי החלטה הרי שהדרך היא בלתי הפיכה ואנו נוטים להימנע מצעדים כאלו, ובעצם ע"י חוסר ההחלטה אנו חשים כי השליטה עדיין נמצאת בידינו. ככלל הספק וחוסר הוודאות הינם בני לוויה של הפחד, כשהאדם מודע לעצמו ולרצונותיו אין כל מקום לספקות. וכבר אמרו במקורות "אין שמחה כהתרת הספקות", כלומר המציאות של ספק נובעת מהעצב, ולעומתה השמחה היא מציאות של ראיה ברורה ללא כל ספקות.

 

[רותוש]

אתה חושב שזה תלוי מצב או תלוי

אישיות? או שילוב? כי מעניין שעד עכשיו ייחסתי את התופעה שאתה מתאר לתכונה באנשים מסויימים. אני לדוגמא עובדת בדיוק על ההליך ההפוך- אני רק מחפשת איפה לסגור דילמות, פערים, ולארגן את המציאות בצורה יותר טובה, ברורה ובעיקר קוהרנטית. אולי אני מונעת מפחד שאתפש בעיני עצמי כ-לא מתמודדת.

 

[ישראל שורק]

רותוש: תגובה+בדיחה ישנה+ מוסר השכל

המילה היוונית ATOS שממנה נגזרת המילה אתיקה, פירושה הרגל. אני לא יודע הרבה על אישיות, ומאוד יכול להיות שתיאוריות גנטיות של אישיות ימצאו מחקר כזה או אחר שמראה שיש אנשים שהמכניזמים המוחיים שלהם מאפשרים להם להחליט ביתר קלות... מה שכן, אני חושב שההרגל להימנע מהחלטה הוא עצמו תולדה די חכמה של נסיון מצטבר שלנו. כי הרבה פעמים, המשבר שבגינו סברנו כי אנו מצויים בצומת של הכרעה- נגוז והתאדה מאליו. ואז אולי סיגלנו התנהגות של הימנעות... ממש כמו בבדיחה היהודית המפורסמת על מוישה שהסכים ללמד את הכלב של הפריץ לקרוא בתוך חמש שנים. אמרו לו: מוישה, השתגעת? ומוישה אמר את מה שכולנו מכירים- או שהכלב ימות, או שהפריץ ימות, או שאני אמות... והמהדרין מוסיפים: או שתוך חמש שנים כולם ישכחו מהשטות הזאת. זאת אומרת אנחנ מציבים עצמנו בדילמה בתקווה שהצורך להכריע, הוא עצמו יימוג לו וייעלם. ובחיינו שלנו זה כל כך שכיח! פגשתי מישהו שהתייסר בשאלה אם לעזוב את אשתו משך שנים ארוכות ותמיד היתה בפיו תשובה: אני מקווה שהיא תעזוב אותי קודם, ותחסוך ממני את ההחלטה הנוראית הזאת...

 

[בנימין 2]

לרותוש החכמה העשירה והיצירתית

תמיד הדברים הם תוצר של שילוב, אולם ישנו גורם דומיננטי יותר וישנו גורם דומיננטי פחות. הפחד הוא מעוות את התפיסה ויכולת השיפוט שלנו. ברגע שאין לפחד כניסה בלבנו הרי שהדברים ברורים ונכוחים ללא כל מקום לספק. פעמים רבות אין אנו מקבלים את ההחלטה מפני שאנו 'מפחדים' שלא נוכל לשוב אחורה.

 

[רותוש]

כן, לא חשבתי על לערער את שאלת ה-

תורשה מול סביבה. אכן התכוונתי למי דומיננטי יותר. הרבה דברים מעוותים את התפישה ואת יכולת השיפוט שלנו, וזה בעיקר קורה כאשר אנחנו לא מודעים להם. גם טריקים קוגניטיבים (היוריסטיקות) הנמצאים על מנת שיהיה לנו יכולת לעבד את המתרחש בסביבה, בלי יותר מדיי משאבים ועומק, גורמים לנו לעיוות תפישה. וגם בהם מטפלים בלהעלות אותם למודעות. לכן לדעתי הנקודה היא- עד כמה אתה עיוור/פתוח לפחדים שבך, ולא האם יש לך.

 

[שבלוז]

שאלה טובה.

בהחלט זה קורה כל הזמן, חלק מהעניין אצלי לפחות שהרבה פעמים אני מתוודע לכך שהייתי בדילמה לאחר מכן. כלומר בזמן שזה קורה אני לא מודע לזה שאני מצוי בצומת שבה אני צריך להחליט לאן לפנות, ורק לאחר מכן , לעיתים אחרי שנים אני מבין מה קרה. בגלל זה קשה לי להצביע על דילמה עכשווית, סביר להניח שעוד כמה זמן אני אגלה שהיתה לי כזאת. אני חושב שחלק מהפתרון לזה זה יותר פתיחות עם אנשים מהסביבה הקרובה שאפשר לסמוך עליהם.

 

[מקוטיאל]

זה פשוט לחכות בסבלנות

כמו שיש משפט: דברים רעים באים לאלו המתמהמהים, אך דברים טובים באים לאלו המחכים בסבלנות.

 

[קופץ חופשי]

../images/Emo45.gif אדם דתי מצהיר על אמונתו מספר

פעמים ביום. יודעים למה? כי יש דברים שראוי לבחון אותם מחדש כמה שיותר פעמים - כמו למשל אמונה באל, בבן הזוג, בחיים שלנו כפי שהם מתנהלים ועוד. התמהמהות - חיכיון סביל ללא תכלית. מחכים בסבלנות - המתנה פעילה ומודעת לצורך תכלית עתידית. (מילון שקופץ לו סתם כך)

 

[בנימין 2]

הדת והאמונה

לפי דעתי כשאדם טורח לשוב ולהדגיש שהוא מאמין במשהו זהו נסיון לשכנוע פנימי. סתם כך ביחס לדת אני אינני מאמין באמונה ההמונית, היא איננה אמונה אלא דפוס חשיבה המועבר בתהליכי החברות ללא כל יכולת לבדוק אותו לגופו.

 

[קופץ חופשי]

תוכל להגדיר זאת גם כעבודה על שכנוע

ולא כנסיון ל-שכנוע. האדם בנוי כידוע לך ממספר רבדים שכל רגש וגוף וחלק מאיזון הוא שילוב ביניהם בצורה מוצלחת. הבדיקה היום יומית לדעתי מאפשרת את ההגדרה שלי כעבודה על שכנוע כלומר על שכלול ההכרה במשהו. אז קיימים דפוסי חשיבה - אבל הם קיימים גם אצלך וגם אתה לא בודק אותם (תראה כמה אני חכם וכמה אני יודע עליך בלי שפגשתי אותך אפילו פעם אחת

אני מציע לחפש דרך אחרת לבקר את ההכרזה היום-יומית של אמונתי בקב"ה.