הנה עוד שאלה

[Vdrums]

זה לא מדויק, כי בסופו של יום

כולם מגיעים לעולם האמיתי, ואז הכל פתוח ואין יותר למכור אשליה וירטואלית. כמו שמציאות אפשר לפגוש גבר שרוצה רק לזיין וימרח אותך בסיפורים כך גם ברשת וכנ"ל לגבי כל הלא סגורים, לא סגורות וכל זה.

 

[magenta73]

נכון...

מגיעים לעולם האמיתי. מתאכזבים, לרוב... כי, או שהוא לא נראה כמו בתמונה. (קצת קשה להיראות כמו תמונה שצולמה בבר-מצווה...כן) או שפשוט אין כימיה, דבר שאפשר לבדוק אך ורק פנים מול פנים. או שהוא אכן פשוט רק זיין ומכר לך לוקשים. ואז את/ה חוזר לעולם הוירטואלי... לעוד הרפתקאה.

 

[Vdrums]

נו ובעולם האמיתי?

אז יש את הרושם הראשוני על המקום וכם אז את יכולה לאכול לוקשים. אין הבדל בקטע הזה.

 

[magenta73]

לא יודעת מה להגיד לך

אצלי רושם ראשוני מאוד חשוב... אני כן יכולה בערך לקרוא אנשים... לראות אם נעים לי בחברתם או שלא. אם הם אנשים טובים או לא... זה שהרבה פעמים אני לא הולכת עם האינטואיציות שלי, שאומרות לי, הדס, סכנה, זה משהו אחר...

 

[orrin]

הקטע

שברשת זה נראה יותר בטוח, כשלמעשה זה בדיוק ההפך. והשאלה היא למה??? למה הרשת נותנת פיקציה של ביטחון כשברור לכולם שבסופו של דבר מגיעים לעולם האמיתי ואז היא תגלה שאתה לא באמת 180 בלונדיני עם חיוך של ג'וני דפ. תשובות ועגבניות רקובות יתקבלו בברכה

 

[ghatto]

כי את מאחורי מסך

ואין אף דמות בשר ודם מולך. וגם כשיש - זה קודם במסנג'ר ובטלפון - לא בדיוק קפיצת ראש. אגב ג'וני דפ - גם לו המצלמה קצת עוזרת וגם התמונות שלו שאת רואה הן בזווית המחמיאה.

 

[Vdrums]

זה לא ממש עניין של ביטחון אלא יותר

מצב שבו את מקבלת אינפורמציה ממישהו ואת מחליטה לקבל אותה כמו שהיא בערבון מוגבל וקטן אחרת את תהפכי להיות פראנואידית ולא תוכלי לתקשר עם שום אדם ברשת. אז הרבה אנשים מעקמים את האמת, עד היום לא פיצחתי את התעלומה של המטרה הזו, במיוחד בפינה של ההכרויות. אבל גם במציאות לא כל מי שנוסע על יגואר או לובש חליפה הוא עו"ד או ברוקר.

 

[orrin]

משו נוסף

יש שיר מהמחזמר "פיטר פן" מ-88, למי שמכיר (חני נחמיאס, חנוך רוזן) שקפטן הוק שר "גם אני הייתי פעם פיטר פן". האתרים עונים על הצורך הזה, להיות פיטר פן, לשכוח שכולנו קפטן הוק, שלכולנו יש שדים ומגבלות- ועל זה אני מדברת. האם יש דרך לעשות את זה מחוצ לגבולות המוכרים והבטוחים של האינטרנט???

 

[אלונה אביב]

מתערבת לכן בשיחה!!../images/Emo13.gif

בהחלט גם אני הייתי באתרי היכרויות וממש לא אהבתי את הבחורים שפגשתי שם.. כדברי מגנטה: רצו לזיין אותי, כאלה שלא סגורים על עצמם, כאלה שסגורים, שרוטים, בקיצור.. כאלה שאני פוגשת בחיי היום יום.. הספיקו לי כמה פגישות כאלה..ומסקנה בסופן.. לדעת שאם האינטרנט לא מתאים אז על הזין שלי... שזה שחברות שלי הכירו גברים והתחתנו איתם משם.. זה לא אומר שזו גם תהיה הדרך שלי! כל אחד עם ההיכרויות שלו! ואגב, אני מתה על השיר של פיטר פן מ-88 היו 2 ילדים חתיכים, נכון? הייתי מאוהבת בשניהם חחח "פיטר פן ילד אגדה" או או או "גבוה בשמיים הרחק מההורים"!!!! אוהבת אתכם!!

 

[Vdrums]

אתרי הכרויות זה דבר חיובי כל עוד

לא טוחנים את זה כמו חיטה ללחם. זה די מתיש לבנות פרופיל, לשלוח מסרים, לחפש אנשים מתאימים. זה מעייף וככל שעושים את זה יותר זה נהיה מעיק ושבלוני ובא להקיא. אני כבר אחרי 5 חודשים מאושרים מאוד תודות לJDATE. והייתי מנוי בדיוק חודש וחצי. הכל שאלה של גישה, אני רואה את חבר שלי מנסה גם ולא מצליח, הוא עוד פוסל לפני שהוא קורא את תהכרטיס, מחליט שלא ילך ושהיא לא תענה וככה זה לא ילך. יש לי נסיון די עשיר בדייטים מהאינטרנט, לא ממש מאתרי הכרויות יותר מהפורומים. זה יותר נוח כי כמו שאמרה הדס, אפשר לראות מי מולך איך שהוא באמת ולא בשיחה של אחד על אחד שנראית כמו ראיון עבודה. שורה תחתונה, הסיבה היחידה שחיפשתי בJDATE היתה עקב היותי בחו"ל, יותר קל למצוא ישראלית. בארץ יצאתי להמון דייטים בעזרתו האדיבה של תפוז

זה הרבה יותר טוב מאתרי הכרויות בנאליים.

 

[orrin]

לא ידעתי שתפוז הפך לאתר הכרויות../images/Emo3.gif

 

[DREAMER שכמוני]

יתרונות לצד חסרונות כמו כל דבר

באתרים חתך רחב של אנשים, שלולא האתרים ספק אם היה לך הזדמנות להגיע אליהם. באיזה שהוא שלב בחיים מגיעים למצב, שמקום העבודה קבוע מספר שנים. מקומות ההכרות האפשריים בגילאים צעירים יותר כמו אוניברסיטה, טיול לחו"ל וכו הולכים ונמוגים. שוכחים, שמי שבעצם נמצא באותם אתרים, הם אותם אנשים, שחלק מאיתנו גם יכולים לפגוש בנסיבות אחרות "טבעיות" יותר. הטענה, כאילו מאכלסים את האתר שקרנים, רמאים סטוציונרים ותו לא, היא שגויה. פשוט באתר אתה נחשף בבת אחת לכמות גדולה של אנשים. לו זה היה קורה לך ברחוב (והיתה לך גם יכולת נגישות אליהם...) אז גם ברחוב היית מגלה סטוציונרים, שקרנים וכו. (דרך אגב, אין לי בעיה עם סטוציונרים, הבעיה מתחילה, כשהם משתמשים באיצטלה אחרת) בסופו של דבר, כל אחד יכול לקבוע את הקצב שמתאים לו. אני רואה באתרי הכרות הזדמנות נוספת להכרות. חסרונות: הכל עובד נורא מהר. אתה אמור לדעת מה אתה מרגיש על הפגישות הראשונות או לפחות להפגין רגש (באופן טבעי אתה מרגיש פחות או יותר אם אתה מתחבר לאדם מולך או לא, אבל עד להתפתחות רגשות הדרך ארוכה. תמיד נראה לי שהרבה יותר קל התמסרות פיזית... על פני התמסרות נפשית). בהכרויות שלא מהסוג הזה, הכל מתפתח באופן טבעי, במיוחד אלה שקורות עוד לפני הפגישה הראשונה. כל הקטע של לפני הפגישה תכלס, זה הקטע החשוב והוא מתפספס בענק בבליינד דייטים באתרי ההכרות (ובכלל בבליינד דייטים אם כבר מדברים על זה). לדבר שעות בטלפון, בצ'ט וכו לא פותר את העניין. אין כמו מפגשים עם אדם, שלא על מנת לקבוע כן או לא, משוחררים מצורך להחליט, שקורים באופן טבעי. שלא לדבר על זה שיש בזה משהו מאד סינטטי, אבל גם נגד זה אפשר לעשות כל מיני דברים: כמו לשוחח וליצור איזו ציפיה לפגישה, שמבוססת על רצון אמיתי, בעקבות התרשמות שלך מהאדם בטלפון למשל. למרות כל מה שאני אומרת כאן, אני בהחלט מבינה את האנטי. מה שאני עושה בכאלה מקרים, זה פשוט להתנתק מאותם אתרים ורק כשממש בא לי אז נכנסים. לא פוסלת אותם באופן חד משמעי.