הלווו אווריבדי.....
כעת חזרתי מ.......אוחחחחח שיחה עם האחות הראשית של בית החולים...האמת.....אספר עליה אחר כך...בעניין ההודעה המשמעותית הזאת של ז´ימס....ילדיי נולדו 800-900 גרם כל אחד.....הבנות אחרי חודשיים הגיעו למשקל של 2000 קילו ושוחררו.....לא חוברו למכשיר הנשמה, לא חמצן...כל שהיו צריכות זה אוכל וליגדול...והבן.....(מהשק שלו היתה לי ירידת מים 3 חודשים לפני הלידה).....כל כך סבל...מהרגע שיצא חובר למכשירי הנשמה, עבר החייאות, ולבסוף לא היה "מוכן" לחיות ללא חמצן 24 שעות ביממה......וככה גם שוחרר הביתה...(מזה כמה חודשים בלבד הוא גמול מהחמצן!!)...הילד שוחרר הביתה אחרי 4 חודשים.....קיבלתי אותו...כל כך הייתי כמהה להיות איתו ורק איתו....תמיד אמרו לי כשהילד היה מחובר למכשירים...תלכי לבנות...את הבן לא תוחלי להחזיק.....ואני אותו אותו אותו רציתי כל כך.....ואף אחד לא יכל להבין אותי....ללא ספק אני מחוברת אליו יותר.....הוא עבר תלאות...עברו חודשים ארוכים עד שישן בחושך (ולא בפלורוסנט) ובלי ציפצופים....והילד הזה.....מכיוון ששנינו עברנו כל כך הרבה (גם אני שהייתי מרותקת למיטת ביה"ח משבוע 18)...איתו אני מיזדהה...אליו אני מחוברת......והוא.....כל כך שמח ועליז..מחזיר חיוכים ואהבה.....ונותן לנשק אותו ולתת לו שזה מטריף.....הבנות מצד שני...אחת שונאת נשיקות מיד מפנה את ראשה כשרוצים לנשקה.....והשנייה עסוקה בעצמה ובמשחקים שלה..לא צריכה כלום.....רק משחקים... אז...האם תאשימו אותי באפליות? אוסיף גם שיש לי ילדה אחת עדינה בטירוף ליהיא...והיא זקוקה לתשומת לב וידיים והיא אכן מקבלת...היו תקופות שהטיפול בה היה אינטנסיבי זמן רב עקב הקאות ותרגילים כאלה....המטפלת אימצה אותה לעצמה וטיפלה בכולם אך בה יותר מכולם.....
