הנחתה לא צפויה

אום נטע

New member
הנחתה לא צפויה

אתן יודעות איך זה, שרצים תסריטים בראש לגבי מה מי ואיך בלידה ? אז משום מה היה לי התסריט הזה שאני יולדת בכריעה, שעונה על אבו נטע שהוא צמוד צמוד אלי, ואחרי שהראש יוצא הוא 'תופס' את התינוקת ... עשיתי טעות שלא דיברתי איתו ממזמן. בשיחה לא צפויה אתמול, הנושא עלה והתברר לי שהוא בכלל לא מעוניין לקחת חלק פעיל (שכולל נגיעות ב'אזור ההוא' ) בלידה. כלומר, הוא כן יהיה שם לתמוך בי, הוא רק מעדיף להשאיר את החלק של הלידה עצמה לי ולמיילדות. הבטחתי לו שלא אכפה עליו כלום (הוא מרגיש שהרופאה שלי 'כפתה' עליו לחתוך את חבל הטבור של נטע בלידה הקודמת, וגם טרח לספר לי שהמחזה 'שם' לא הרנין אותו במיוחד). הבטחתי לו גם שלא אעשה לו רגשי אשמה (טלילה מתנכרת בכח למוצאה הפולני) . ובכל זאת ... אני אומרת לעצמי שגברים בלידה זה ממילא עניין חדש יחסית, ועד יהיו שם אמא שלי ושתי מיילדות נהדרות ... אז למה פתאום אני מרגישה דמעות בעיניים? מזה שהאיש הכי קרוב לי והאבא של בנותי לא מעוניין לחוות את הלידה מקרוב? שאולי הוא רואה בזה משהו מרתיע או מגעיל? חשבתי שאולי שווה לסדר שהוא בכלל לא יהיה נוכח, אבל הוא כן הביע את רצונו להיות נוכח, רק לא לגעת ... ונשארו לי פחות משלושה שבועות להתרגל לרעיון ואולי 'לביים' תסריט אחר. זה ההורמונים שלי מדברים. שאלה יהיו הצרות שלי.
 

debby12

New member
מנהל
המממ. לא נשמע לי נורא בכלל

אני באופן אישי לא רציתי את בן הזוג פעיל וקרוב מדי למרכז העניינים שם. לא יודעת אם הוא היה רוצה או לא - הוא כיבד את רצוני. והאמת היא, שגם אני בעצמי לא ממש רציתי לגעת כשהמיילדת עודדה אותי לעשות כן בשלב ההכתרה/יציאת הראש (רק רציתי שהיא תצא כבר, ברמות שכבר הייתי מוכנה להרוג אותה רק שתצא
) שולחת לך טישו לדמעות - לא נשמע לי נורא בכלל.
 

הילהל

New member
אני מבינה את האכזבה

אבל אני בעד גברים שאומרים את האמת לפני הלידה. ולא מעמידים םנים או לחלופין מאכזבים גם את עצמם כשהם מגלים בזמן אמת שהם לא מסוגלים. מאוד שמחתי שבעלי הרגיש נוח לבטא בפני את הקושי שלו, וגם להגיד את הדברים לדולה שלנו. שמחתי עוד יותר שכשבמהלך הלידה הוא נרגיש יותר ויותר נינוח ומסוגל הוא נתן לעצמו קצת לחצות את הגבולות שהוא הציב לעצמו קודם,. הוא אומר שבלידה הראשונה הוא הסתכל לי בעיניים, בשניה הוא התבונן מהצד (ילדתי בשכיבה על הצד) ונדהם לראות את מיה נולדת ואותי יולדת אותה, והוא תוהה לאיזו זוויות ראייה הוא יהיה מסוגל בפעם הבאה... ובכלל, אני חושבת שאסור להתפס לתסריטים, כי לידה זה עניין מאוד משתנה וזורם. אני נורא רציתי ללדת בכריעה, אבל ה"עור לאחור" של מיה לחץ לי על איזה עצב בגב, וכל ניסיון להתרומם נגמר בכאבי תופת. ויתרתי. הרשתי לעצמי לותר. גם זה חשוב.
 

שָׂרָה

New member
אויש, איזו אכזבה!../images/Emo24.gif

אני אישית מתביישת מדי. יוצא משם דם, כל העסק נראה כמו חור אחד גדול... לא נעים לי שאחרים יראו או יגעו (ליילד) וגם לא בעלי! האם הוא יסכים לתמוך בדרכים אחרות כמו להביא לך שתיה, או לעסות את הגב וכדומה?
 
הוא פשוט לא יודע מה הוא מפסיד ../images/Emo13.gif

לי יצא ממש לא בכוונה לקבל לידה (לא הספקנו לצאת לחדר לידה). בעיני זו הייתה החוויה המדהימה ביותר שחוויתי. (אולי חוץ מהלידות שלי ) אבל באמת לקבל לידיים תינוק שאך נולד זו חוויה שאי אפשר לתאר. זו פשוט מתיקות טהורה לשמה. אבל עד שלא חווים את זה לא יודעים. נשים רבות שאני מלווה מסרבות בעצמן לגעת בראש התינוק כך שאני יכולה להבין גם אותו.
 

debby12

New member
מנהל
למה בעצם נשים מסרבות לגעת?

מסקרן אותי הרציונל. אצלי זה היה שילוב - המחשבה שזה עלול להאריך את הכאב ולו בעוד חצי שניה, המחשבה שיכאב לי להתקפל - לשלוח את היד (כי ייצור זוית בגוף), וגם - מודה - היה לי קצת מפחיד המחשבה. אתן נגעתן?
 

סטיוויה

New member
כן אבל במקרה...

ז'א שאין לי סנטימנטים לתחושת הראש בפתח הנרתיק.אני יותר נרגשת מהרגע שבו שאר הגוף מחליק החוצה והתחושה האלוהית שמתלווה אל הרגע הזה.לא מעניין אותי לגעת בראש.היה איזה קטע שבדקתי מצב פתיחה ופשוט הרגשתי את הראש. זה לא ממש עשה לי את זה.
 

אם פי 3

New member
כן

לא היה לי מה להתקפל, כי כבר הייתי מקופלת (במים) נדמה לי שהדברים הכי מרגשים בלידה היו - להרגיש את שק מי השפיר שלם, מחוץ לגופי, אח"כ (כרונולוגית) להרגיש את השערות (כנראה שזה היה השלב שבו פקעו המים, תוך כדי יציאת הראש), ואח"כ לאסוף אותו אלי, ישר מתוכי. זה אחד הדברים שהכי אהבתי אצל המיילדת "שלי", ואני מודה לה על החסד הזה, על ה"אין אגו" הזה, שמנחה אותה, אם רק ניתן, לכוון את היולדות שלה, לאסוף את התינוקות בעצמן (היא אמרה לי מראש, שיש תנוחות שבהן זה בלתי אפשרי).
 

debby12

New member
מנהל
גם אצלי הן מאוד רצו שאגע בראש

הן ביקשו/הציעו פעמיים, אבל בשתיהן נהמתי עליהן, גסת רוח שכמותי, משהו בנוסח "לא רוצה. רק ש"תצא בחוץ כבר" (נהייתי הרב-עובדיה. סתאאאם. זה היה באנגלית בכלל). בעלי אומר שאחרי הפעם השניה הן הבינו שאני לא בקטע
 

debby12

New member
מנהל
אה עכשיו הבנתי

טוב, בשביל זה צריך קודם להראות נכונות לגעת בראש אני מניחה
-- אז אחרי שראו שאני לא בעניין עזבו אותי לנפשי
 
זו באמת שאלה טובה

אני חושבת שזה שילוב של כמה דברים. גם העוצמות של הכאב שגורמות לאשה להיות בתוך עצמה. גם המאמץ והריכוז בתהליך עצמו. וגם רתיעה מעצם האיך זה מרגיש. זו באמת תחושה קצת מוזרה. ובעיקר לחה
. בעיני גם החוויה האולטימטיבית זה לקבל לידייך את תינוקך אבל זה רק משהו שאני יכולה לומר ממרום שנותיי. ולא מתוך נסיון אישי. חוץ מזה שלכל אחת יש את הקצב שלה ולא תמיד רוצים מייד להחזיק את התינוק. צריך גם זמן לעכל וזה ממש בסדר. ראיתי סרט על לידה בשבט שהן יולדות על משהו מוגבה מעט מהאדמה (מין כסא לידה נמוך- מענפים אני חושבת) והתינוק גולש למצע של עלים. רק אחרי שהוא "נוחת" הן לוקחות אותו אליהן.
 

mise

New member
טוב מאוד שזה התברר לפני הלידה.

לדעתי גברים לא בנויים להיות בלידה מהצד הפרונטלי, או אם כן, לא ממש מקרוב.
 

Manty

New member
ורוצה להוסיף

שאותי המחשבה שהמגע הראשון של התינוק עם העולם הוא עם גומי (כפפות), מאד מצערת..
 

Manty

New member
../images/Emo41.gif מאמר ותמונות

על נשים שתופסות לבד. מתוך האתר של לורה שיינלי (אוף, אני חייבת יום אחד להתחיל במלאכת התרגום!
)
 
למעלה