לא השתמשתי בשפינוזה ואיינשטיין
כדי לשכנע בקיומו של אלוהים... זה מגוחך . איני באה להוכיח לך או לדודי את קיומו של האל (מה גם שלא ניתן להוכיח את קיומו) ,אני מכבדת את דעותיכם/השקפת עולמכם/אמונותכם אך הבאתי את איינשטיין ושפינוזה כדוגמה לשני אנשים שהשקפת עולמם נתפסה כביכול כאתאיסטית אך זה ממש לא אתאיזם! שכן אתאיזם,כאמור, זה היעדר מוחלט של האל. רציתי להיות בטוחה לגבי הגדרתו של דודי למונח "אתאיזם" ולכן הבאתי אותם כדוגמאות. אגב, דודי, שפינוזה אמנם מבטל את תפיסת האלוהות ההיסטורית של הדתות המונותאיסטיות אך זה ממש לא מביא לאתאיזם,כדברייך.תפיסתו למעשה שוללת ניסים מכיוון שהאל הוא כביכול הטבע עצמו, ולכן ניסים, שהם בהגדרה שינוי חוקי הטבע על ידי האל, לא ייתכנו. (אני, אגב ממש לא פנתאיסטית ואיני מחזיקה בתפיסה זו) אני מאוד מאמינה באלוהים,כפי שציינתי, גם אם אין לכך ראיה הגיונית או מדעית. אנחנו יודעים שיש אלוהים ממש כפי שאנו יודעים שיש נשמה - לא משום שאנחנו יכולים לראות אותה או לנגוע בה, אלא משום שאנחנו יכולים להרגיש אותה. אנחנו מרגישים את השפעותיה של הנשמה. אנחנו חשים ברעב שלה למשמעות, בצמא שלה לידע, ואנחנו מרגישים את הסיפוק שלה כאשר אנו מזינים אותה. "החוויה היפה ביותר שאנו יכולים לחוות, היא המסתורין, זהו המקור לאמונות ומדע אמיתיים. אדם אשר חוויה זו זרה לו, ואשר איננו מסוגל להתפעל ולעמוד בהתלהבות וביראה, חשוב כמת. עיניו עצומות לדעת, כי מה שאינו ניתן להשגה על ידינו, באמת קיים, ומגלה את עצמו בחכמה העילאית, והיופי הקורן ביותר אשר אמצעינו הדלים מסוגלים לתפוס. רק בצורות הפרימיטיביות ביותר. ידיעה זו, הרגשה זו, היא במרכז הדתיות האמיתית" (כן,שוב איינשטיין) ואני מסכימה עם פינק ...הפקפוק באלוקים הוא הסימן הראשון לכך שמאמינים במשהו. אפילו כדי לפקפק באלוקים מוכרחת להיות איזושהי קבלה שלו.