jackthesmith1992
New member
הסייבורג האחרון חוזר לקרב!
הסייבורג האחרון חוזר לקרב!
- פותח הנושא jackthesmith1992
- פורסם בתאריך
jackthesmith1992
New member
פרק א': עיר המתים
רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה. היכנשהו בפינה נידחת של העולם, מסוק נחת. קרלוס ירד מהמסוק והביט דרך פס הראייה שלו לעבר העיר הסמוכה, לוחץ באצבעותיו המתכתיות על חיישנים בצד ראשו תוך כדי וסורק אותה כמו משקפת בגדלים ומצבים שונים. הסורק הציג לו במספר צבעים שאריות קרינה ושורות של נתונים אשר ריצדו בשולי שדה הראייה שלו. קרלוס ראה שלא נותר אפילו בניין שלם אחד והוא לא הבחין בסימני חיים או בנוכחות של רובוטים במקום. לפחות זה בטוח שהשטח נקי, הוא חשב.
קרלוס סימן לטייס לחזור ונכנס לעיר ההרוסה בהליכה שקטה. הוא עבר בין בניינים עם קירות מחוררים, חלקי מבנים שהתמוטטו ונשברו, כבישים מלאים בבורות והריסות שכבר לא היה ברור אפילו מה הן היו לפני כן. פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת.
תוך כדי ההליכה הוא נתקל בגופות רבות מספור, כולן ללא נשק. פעם, דברים כאלה היו מעלים בו זכרונות כמו בור הגופות והשבויים שהוצאו להורג- אך זה היה לפני כל המוות והאובדן אותם חווה בשנותיו הרבות בשדה הקרב. כעת הוא כבר לא היה מסוגל אפילו לחוש את הריח ולהיגעל ממנו. מה שכן עניין אותו עכשיו הייתה רק המשימה שלפניו.
הוא חיפש עקבות ורמזים נוספים שיוכלו לעזור לו להבין מאיפה התוקפים באו ולאן הם פנו עד שהוא שמע את הזמזום של מכשיר הקשר בתוך הקסדה שלו ולחץ על חיישן בצד ראשו.
"שומע HK, רות עבור" ענה קרלוס.
"הגעת בשלום PMC?" שאל HK באנגלית משובשת מעט.
"כן".
"מה יש לך לדווח?".
"המקום נראה הרוס ונטוש לגמרי, אבל לא נראה לי שהם עזבו לפני כל כך הרבה זמן. הגופות שנשארו טריות מדי, בקושי יש רימות". קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "למה אתה שותק?".
"הייתה כנראה הפרעה במכשיר הקשר. שאלתי מה אתה חושב שקרה לפי הראיות שבשטח?".
"אני לא בטוח, הכל נראה מבולגן ומעורבב כאילו הם תקפו בלי שום מטרה מוגדרת-".
קולות של מטח ירי קינטי פילחו את האוויר. קרלוס הסתובב לעבר מקור הקול וראה דמות אשר הקרינה כולה חום גוף בעלת צורה אנושית לפי הסורק שלו- דמות של איש אשר הביט בקרלוס בפה פעור וכיוון לעברו רובה בידיים רועדות. מטחי הקליעים שהרובה שלו ירה מקודם לא שרטו אפילו את השריון של קרלוס, וכשהוא קלט שקרלוס מביט בו בחזרה הוא התעשת מיד והתחיל לרוץ הרחק ממנו.
קרלוס פתח גם הוא בריצה ותוך מספר שניות הדביק ועקף אותו, נעמד מולו וחסם את דרכו. הוא פנה לרוץ לכיוון אחר אך קרלוס תפס אותו ביד, לחץ לו על השרירים וגרם לו להתקפל ולעוות את פניו. האיש ניסה אינסטינקטיבית להיאבק, ללא הצלחה. הרובה של האיש נפל על האדמה וקרלוס מעך אותו ברגלו, גורם לו להתקפל כמעט לשתיים.
קרלוס גרר את האיש מהר לתוך מבנה נטוש והצמיד אותו עם הגב לקיר בשתי ידיים.
"אתה מבין אנגלית?" שאל קרלוס, אך האיש לא ענה. "תענה!" חזר קרלוס בקול רם יותר אך האיש המשיך לשתוק והביט בו במבט שלא היה ברור לו האם הוא משקף פחד טהור או פחד מהול בבלבול. קרלוס הוריד ממנו יד אחת והפעיל בלחיצות על חיישנים בצד ראשו מכשיר תרגום בזמן אמת וכיוון אותו לערבית מדוברת. "מבין אותי עכשיו?" הוא שאל והאיש שינה מעט את הבעת פניו. "שאלתי האם אתה מבין" חזר קרלוס על דבריו והחזיק אותו שוב בשתי ידיו.
"כן" האיש סוף סוף ענה במילים, כולו רועד ומגמגם.
"מה השם שלך?" שאל קרלוס.
"עבדול".
"מה אתה עושה פה?".
"חיפשתי שורדים אחרים, לא מצאתי".
"אז אתה קורבן של מתקפת הרובוטים?".
"כן, למה-".
"אני זה ששואל פה את השאלות. מה הסיפור של מלחמת האזרחים הזאת?".
עבדול שמט את פניו והביט בקרלוס בעיניים גדולות. "מלחמת אזרחים?! מי אמר לך שזאת-".
"בלי שאלות! ספר לי כל מה שאתה יודע על מה שקרה פה".
"אתה באמת לא...?".
"דבר!" קרלוס הצמיד את עבדול חזק יותר לקיר.
"כל מה שאני יודע זה שצבא הרובוטים הגיע לפה משומקום כמו איזה סופת חול והפציץ כל דבר אפשרי כולל אותנו".
"למה הם תקפו? הם חפשו פה משהו?".
"לא יודע!" הוא יבב, "הם פשוט באו, תקפו, הרסו הכל ואז הלכו מפה בלי להגיד שום דבר".
"היו להם סמלים, כתובות, חותמות יצרן, משהו כזה?".
"לא שמתי לב, הייתי עסוק מדי בלברוח ולהסתתר".
"מאיפה הם באו ולאן הם המשיכו?".
"אין לי מושג!".
העיניים של עבדול שקפו רק פחד, אך הייתה לקרלוס הרגשה שתשובותיו של עבדול היו כנות- ואם היה דבר אחד בעולם שקרלוס סמך עליו זאת הייתה ההרגשה שלו.
קרלוס הרפה את האחיזה שלו ונתן לעבדול ליפול על הרצפה, ואז דרך על חזהו של עבדול ברגל אחת וריתק אותו. הוא ניתק ממותנו את אקדח הלייזר שהיה צמוד אליה בחיבור אלקטרומגנטי וכיוון אותו לעבר עבדול שהתכווץ מיד. "תוביל אותי למקום שבו צבא הרובוטים חנה" פקד קרלוס תוך כדי שהוא הוריד את רגלו מעבדול ולקח צעד קטן אחורה.
"לא יודע איפה-".
"אני יודע את הכיוון הכללי" קרלוס הצביע ביד אחת, "אני רק צריך שתראה לי איך מגיעים לשם דרך העיר שלך".
עבדול קם על רגליו עם ידיים למעלה והתחיל ללכת בכיוון אליו קרלוס הצביע, וקרלוס הלך מאחוריו עם האקדח מכוון לעבר גבו. תוך כדי ההליכה קרלוס התקשר במכשיר הקשר שלו.
"HK, מצאתי ניצול מהמתקפה".
"נהדר! מה הוא מספר?".
"בינתיים הוא טוען לפחות שאין לו שום מידע משמעותי. כרגע אני נעזר בו בשביל לחפש עוד רמזים".
"הוא משתף פעולה?".
"אני לא כל כך נותן לו ברירה".
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה כופה על ניצול שעבר-".
"כן HK, זה בדיוק מה שאני עושה".
"אתה לא יכול להיות יותר עדין וידידותי כלפיו? הוא לא האויב אתה יודע, הוא בכלל-".
"זה לא עובד ככה בשטח HK" השיב קרלוס.
"ואני מניח שאתה מדבר בלחישות כי אתה לא סומך עליו".
"בדיוק".
HK פלט אנחה. "...טוב, אתה הלוחם המנוסה פה".
כל השנים האלה והוא עדיין מסרב להבין...! חשב קרלוס. "עוד דבר אחד- הוא טוען לפחות שזאת לא מלחמת אזרחים ושאין לו מושג מי אחראי למתקפות האלה ולמה הן קורות בכלל".
"באמת תהיתי איך מישהו באיזור הזה מסוגל להשיג צבא של רובוטים בגודל כזה... אבל אני עדיין לא מבין מי מרוויח מכל הטבח הזה. מה כבר יש להרוויח פה בכלל?".
"אולי זה אימון או איזה ניסוי חולני כמו טורניר השורד האולטימטיבי, אחד מהשתיים" קרלוס חיכה דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "הלו? HK?".
"היית חייב להזכיר את טורניר השורד האולטימטיבי?".
"זה פשוט הדבר הראשון שקפץ לי לראש".
"טוב, שיהיה PMC. רות סוף". טורניר השורד האולטימטיבי. איך הוא מסוגל להזכיר את זה בכזאת אגביות? תהה HK, עד היום האירוע הזה ממשיך לרדוף אותו בסיוטים הכי גרועים שלו...
 
רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה. היכנשהו בפינה נידחת של העולם, מסוק נחת. קרלוס ירד מהמסוק והביט דרך פס הראייה שלו לעבר העיר הסמוכה, לוחץ באצבעותיו המתכתיות על חיישנים בצד ראשו תוך כדי וסורק אותה כמו משקפת בגדלים ומצבים שונים. הסורק הציג לו במספר צבעים שאריות קרינה ושורות של נתונים אשר ריצדו בשולי שדה הראייה שלו. קרלוס ראה שלא נותר אפילו בניין שלם אחד והוא לא הבחין בסימני חיים או בנוכחות של רובוטים במקום. לפחות זה בטוח שהשטח נקי, הוא חשב.
קרלוס סימן לטייס לחזור ונכנס לעיר ההרוסה בהליכה שקטה. הוא עבר בין בניינים עם קירות מחוררים, חלקי מבנים שהתמוטטו ונשברו, כבישים מלאים בבורות והריסות שכבר לא היה ברור אפילו מה הן היו לפני כן. פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת.
תוך כדי ההליכה הוא נתקל בגופות רבות מספור, כולן ללא נשק. פעם, דברים כאלה היו מעלים בו זכרונות כמו בור הגופות והשבויים שהוצאו להורג- אך זה היה לפני כל המוות והאובדן אותם חווה בשנותיו הרבות בשדה הקרב. כעת הוא כבר לא היה מסוגל אפילו לחוש את הריח ולהיגעל ממנו. מה שכן עניין אותו עכשיו הייתה רק המשימה שלפניו.
הוא חיפש עקבות ורמזים נוספים שיוכלו לעזור לו להבין מאיפה התוקפים באו ולאן הם פנו עד שהוא שמע את הזמזום של מכשיר הקשר בתוך הקסדה שלו ולחץ על חיישן בצד ראשו.
"שומע HK, רות עבור" ענה קרלוס.
"הגעת בשלום PMC?" שאל HK באנגלית משובשת מעט.
"כן".
"מה יש לך לדווח?".
"המקום נראה הרוס ונטוש לגמרי, אבל לא נראה לי שהם עזבו לפני כל כך הרבה זמן. הגופות שנשארו טריות מדי, בקושי יש רימות". קרלוס המתין דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "למה אתה שותק?".
"הייתה כנראה הפרעה במכשיר הקשר. שאלתי מה אתה חושב שקרה לפי הראיות שבשטח?".
"אני לא בטוח, הכל נראה מבולגן ומעורבב כאילו הם תקפו בלי שום מטרה מוגדרת-".
קולות של מטח ירי קינטי פילחו את האוויר. קרלוס הסתובב לעבר מקור הקול וראה דמות אשר הקרינה כולה חום גוף בעלת צורה אנושית לפי הסורק שלו- דמות של איש אשר הביט בקרלוס בפה פעור וכיוון לעברו רובה בידיים רועדות. מטחי הקליעים שהרובה שלו ירה מקודם לא שרטו אפילו את השריון של קרלוס, וכשהוא קלט שקרלוס מביט בו בחזרה הוא התעשת מיד והתחיל לרוץ הרחק ממנו.
קרלוס פתח גם הוא בריצה ותוך מספר שניות הדביק ועקף אותו, נעמד מולו וחסם את דרכו. הוא פנה לרוץ לכיוון אחר אך קרלוס תפס אותו ביד, לחץ לו על השרירים וגרם לו להתקפל ולעוות את פניו. האיש ניסה אינסטינקטיבית להיאבק, ללא הצלחה. הרובה של האיש נפל על האדמה וקרלוס מעך אותו ברגלו, גורם לו להתקפל כמעט לשתיים.
קרלוס גרר את האיש מהר לתוך מבנה נטוש והצמיד אותו עם הגב לקיר בשתי ידיים.
"אתה מבין אנגלית?" שאל קרלוס, אך האיש לא ענה. "תענה!" חזר קרלוס בקול רם יותר אך האיש המשיך לשתוק והביט בו במבט שלא היה ברור לו האם הוא משקף פחד טהור או פחד מהול בבלבול. קרלוס הוריד ממנו יד אחת והפעיל בלחיצות על חיישנים בצד ראשו מכשיר תרגום בזמן אמת וכיוון אותו לערבית מדוברת. "מבין אותי עכשיו?" הוא שאל והאיש שינה מעט את הבעת פניו. "שאלתי האם אתה מבין" חזר קרלוס על דבריו והחזיק אותו שוב בשתי ידיו.
"כן" האיש סוף סוף ענה במילים, כולו רועד ומגמגם.
"מה השם שלך?" שאל קרלוס.
"עבדול".
"מה אתה עושה פה?".
"חיפשתי שורדים אחרים, לא מצאתי".
"אז אתה קורבן של מתקפת הרובוטים?".
"כן, למה-".
"אני זה ששואל פה את השאלות. מה הסיפור של מלחמת האזרחים הזאת?".
עבדול שמט את פניו והביט בקרלוס בעיניים גדולות. "מלחמת אזרחים?! מי אמר לך שזאת-".
"בלי שאלות! ספר לי כל מה שאתה יודע על מה שקרה פה".
"אתה באמת לא...?".
"דבר!" קרלוס הצמיד את עבדול חזק יותר לקיר.
"כל מה שאני יודע זה שצבא הרובוטים הגיע לפה משומקום כמו איזה סופת חול והפציץ כל דבר אפשרי כולל אותנו".
"למה הם תקפו? הם חפשו פה משהו?".
"לא יודע!" הוא יבב, "הם פשוט באו, תקפו, הרסו הכל ואז הלכו מפה בלי להגיד שום דבר".
"היו להם סמלים, כתובות, חותמות יצרן, משהו כזה?".
"לא שמתי לב, הייתי עסוק מדי בלברוח ולהסתתר".
"מאיפה הם באו ולאן הם המשיכו?".
"אין לי מושג!".
העיניים של עבדול שקפו רק פחד, אך הייתה לקרלוס הרגשה שתשובותיו של עבדול היו כנות- ואם היה דבר אחד בעולם שקרלוס סמך עליו זאת הייתה ההרגשה שלו.
קרלוס הרפה את האחיזה שלו ונתן לעבדול ליפול על הרצפה, ואז דרך על חזהו של עבדול ברגל אחת וריתק אותו. הוא ניתק ממותנו את אקדח הלייזר שהיה צמוד אליה בחיבור אלקטרומגנטי וכיוון אותו לעבר עבדול שהתכווץ מיד. "תוביל אותי למקום שבו צבא הרובוטים חנה" פקד קרלוס תוך כדי שהוא הוריד את רגלו מעבדול ולקח צעד קטן אחורה.
"לא יודע איפה-".
"אני יודע את הכיוון הכללי" קרלוס הצביע ביד אחת, "אני רק צריך שתראה לי איך מגיעים לשם דרך העיר שלך".
עבדול קם על רגליו עם ידיים למעלה והתחיל ללכת בכיוון אליו קרלוס הצביע, וקרלוס הלך מאחוריו עם האקדח מכוון לעבר גבו. תוך כדי ההליכה קרלוס התקשר במכשיר הקשר שלו.
"HK, מצאתי ניצול מהמתקפה".
"נהדר! מה הוא מספר?".
"בינתיים הוא טוען לפחות שאין לו שום מידע משמעותי. כרגע אני נעזר בו בשביל לחפש עוד רמזים".
"הוא משתף פעולה?".
"אני לא כל כך נותן לו ברירה".
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה כופה על ניצול שעבר-".
"כן HK, זה בדיוק מה שאני עושה".
"אתה לא יכול להיות יותר עדין וידידותי כלפיו? הוא לא האויב אתה יודע, הוא בכלל-".
"זה לא עובד ככה בשטח HK" השיב קרלוס.
"ואני מניח שאתה מדבר בלחישות כי אתה לא סומך עליו".
"בדיוק".
HK פלט אנחה. "...טוב, אתה הלוחם המנוסה פה".
כל השנים האלה והוא עדיין מסרב להבין...! חשב קרלוס. "עוד דבר אחד- הוא טוען לפחות שזאת לא מלחמת אזרחים ושאין לו מושג מי אחראי למתקפות האלה ולמה הן קורות בכלל".
"באמת תהיתי איך מישהו באיזור הזה מסוגל להשיג צבא של רובוטים בגודל כזה... אבל אני עדיין לא מבין מי מרוויח מכל הטבח הזה. מה כבר יש להרוויח פה בכלל?".
"אולי זה אימון או איזה ניסוי חולני כמו טורניר השורד האולטימטיבי, אחד מהשתיים" קרלוס חיכה דקה ארוכה לתגובה שלא באה. "הלו? HK?".
"היית חייב להזכיר את טורניר השורד האולטימטיבי?".
"זה פשוט הדבר הראשון שקפץ לי לראש".
"טוב, שיהיה PMC. רות סוף". טורניר השורד האולטימטיבי. איך הוא מסוגל להזכיר את זה בכזאת אגביות? תהה HK, עד היום האירוע הזה ממשיך לרדוף אותו בסיוטים הכי גרועים שלו...
 
חתול השיממון
New member
בגדול ובכלליות, יותר טוב
(יצויין שקראתי מאוד ברפרוף, והביקורת מרפרפת בהתאם, אבל נראה שיישמת לפחות את ההערות שלי לגבי ההתנהלות של קרלוס מול עבדול + המאבק בינהם בהתחלה. זה אחלה).
מה לא אחלה?
1. למה HK ו-PMC? ראשי תיבות מציקים שכאלה. לרוב משתמשים בקשר בשמות כמו "עורב", "פסיפלורה" "תנין עם קוקיות" ושאר כינויים שלא מרמזים על כלום. אבל ראשי תיבות סתם נתקעים בעין (או בשיניים, אם אתה מקריא את הסיפור לילד שלך לפני השינה בתקווה שהוא יגדל להיות קשוח ופסיכוטי). אתה גם לא צריך לקרוא להם בכינויים מחוץ לדיבורים בקשר. כאילו, "שאל HK?" זה מנקודת המבט של קרלוס, וקרלוס לא חושב על קוג'ירו כ-HK. הוא חושב עליו כעל קוג'ירו. אז זה צריך להיות "שאל קוג'ירו", והקוראים יסיקו לבד שהוא ו-HK הם אותו אחד.
2. עדיין יש לך בעיות פסיקים.
3. הם עדיין מזכירים כל הזמן את השמות אחד של השני. או הכינויים. ווטאבר.
נ.ב
כל הקטע של הפסיפלורה והתנין עם קוקיות היה ציני כן? אני טורחת לציין את זה כי לפעמים אנשים חושבים שאני רצינית גם אם אין שום סיבה הגיונית לחשוב כך. אז תעשה את זה שמות של חיות-בלי-קוקיות, וגם לא שמות של פירות. עורב, שועל, זאב, כאלה.
(יצויין שקראתי מאוד ברפרוף, והביקורת מרפרפת בהתאם, אבל נראה שיישמת לפחות את ההערות שלי לגבי ההתנהלות של קרלוס מול עבדול + המאבק בינהם בהתחלה. זה אחלה).
מה לא אחלה?
1. למה HK ו-PMC? ראשי תיבות מציקים שכאלה. לרוב משתמשים בקשר בשמות כמו "עורב", "פסיפלורה" "תנין עם קוקיות" ושאר כינויים שלא מרמזים על כלום. אבל ראשי תיבות סתם נתקעים בעין (או בשיניים, אם אתה מקריא את הסיפור לילד שלך לפני השינה בתקווה שהוא יגדל להיות קשוח ופסיכוטי). אתה גם לא צריך לקרוא להם בכינויים מחוץ לדיבורים בקשר. כאילו, "שאל HK?" זה מנקודת המבט של קרלוס, וקרלוס לא חושב על קוג'ירו כ-HK. הוא חושב עליו כעל קוג'ירו. אז זה צריך להיות "שאל קוג'ירו", והקוראים יסיקו לבד שהוא ו-HK הם אותו אחד.
2. עדיין יש לך בעיות פסיקים.
3. הם עדיין מזכירים כל הזמן את השמות אחד של השני. או הכינויים. ווטאבר.
נ.ב
כל הקטע של הפסיפלורה והתנין עם קוקיות היה ציני כן? אני טורחת לציין את זה כי לפעמים אנשים חושבים שאני רצינית גם אם אין שום סיבה הגיונית לחשוב כך. אז תעשה את זה שמות של חיות-בלי-קוקיות, וגם לא שמות של פירות. עורב, שועל, זאב, כאלה.
jackthesmith1992
New member
אוקי
פשוט לא הצלחתי לחשוב על שמות קוד טובים- וחשבתי שאם כבר שמות קוד אז למה לחשוף את השם האמיתי של קוג'ירו על ההתחלה
פשוט לא הצלחתי לחשוב על שמות קוד טובים- וחשבתי שאם כבר שמות קוד אז למה לחשוף את השם האמיתי של קוג'ירו על ההתחלה
חתול השיממון
New member
בקשר אין שום סיבה לחשוף
מחוץ לקשר אין שום סיבה לא לחשוף. זה לא כאילו זה איזה טוויסט שישנה משהו לקורא. זה בסך הכל שם. זה כמו שתסתיר מאיתנו את הצבע של החולצה שלו או משהו.
מחוץ לקשר אין שום סיבה לא לחשוף. זה לא כאילו זה איזה טוויסט שישנה משהו לקורא. זה בסך הכל שם. זה כמו שתסתיר מאיתנו את הצבע של החולצה שלו או משהו.
חשבתי על משהו.
בפעם הראשונה שאנחנו רואים את קוג'ירו וקרלוס הם משווקים לנו בתור חיילים, כן?
אבל קוג'ירו הוא לא חייל, הוא מדען חנון שסולד מאלימות. אם תציג אותו בתור מה שהוא לא, הדיאלוגים יישמעו מוזרים. נניח, החלק (הדי חביב) הזה:
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה כופה על ניצול שעבר-".
"כן HK, זה בדיוק מה שאני עושה".
"אתה לא יכול להיות יותר עדין וידידותי כלפיו? הוא לא האויב אתה יודע, הוא בכלל-".
"זה לא עובד ככה בשטח HK"
לא עובד אם קוג'ירו הוא חייל, ובפרק הראשון אין לי סיבה להניח שהוא לא חייל,כי ככה הוא מוצג לי.
זה די חכם לעשות אינטראקציה של "הלוחם הקשוח שמוכן לאיים על אנשים חפים מפשע למען המטרה" לעומת "האזרח הנחנח שלא מבין למה צריך להתנהג ככה." זה טוב שלדמויות ראשיות יש הבדלי גישה ואופי. זה כמו שבדוקטור הו יש את הדוקטור, שהוא חכם ושנון, ויש את בת הלוויה, שהיא דמות של אדם רגיל שהצופים יכולים להזדהות איתה, שאומרת WTF ברגעים שבהם הצופים היו רוצים לומר WTF. ^_^
אבל אתה מבסס לנו בתחילת הסיפור שהם שני חיילים. אז אתה צריך להחליט- אם אתה רוצה שהם יהיו שניהם חיילים קשוחים, אז שגם קוג'ירו יתנהג בהתאם, אם לא, אז אל תתן לו להתנהג כאילו הוא חייל בחמ"ל. אתה מבין מה שאני אומרת? כי יש לי הרגשה שאני יוצאת מעורפלת וערטילאית.
אגב, החבר הזה: -". לא מוזמן למסיבת התה שלי. הוא יכול להישאר בבית.
בפעם הראשונה שאנחנו רואים את קוג'ירו וקרלוס הם משווקים לנו בתור חיילים, כן?
אבל קוג'ירו הוא לא חייל, הוא מדען חנון שסולד מאלימות. אם תציג אותו בתור מה שהוא לא, הדיאלוגים יישמעו מוזרים. נניח, החלק (הדי חביב) הזה:
"רגע, אתה רוצה להגיד לי שאתה כופה על ניצול שעבר-".
"כן HK, זה בדיוק מה שאני עושה".
"אתה לא יכול להיות יותר עדין וידידותי כלפיו? הוא לא האויב אתה יודע, הוא בכלל-".
"זה לא עובד ככה בשטח HK"
לא עובד אם קוג'ירו הוא חייל, ובפרק הראשון אין לי סיבה להניח שהוא לא חייל,כי ככה הוא מוצג לי.
זה די חכם לעשות אינטראקציה של "הלוחם הקשוח שמוכן לאיים על אנשים חפים מפשע למען המטרה" לעומת "האזרח הנחנח שלא מבין למה צריך להתנהג ככה." זה טוב שלדמויות ראשיות יש הבדלי גישה ואופי. זה כמו שבדוקטור הו יש את הדוקטור, שהוא חכם ושנון, ויש את בת הלוויה, שהיא דמות של אדם רגיל שהצופים יכולים להזדהות איתה, שאומרת WTF ברגעים שבהם הצופים היו רוצים לומר WTF. ^_^
אבל אתה מבסס לנו בתחילת הסיפור שהם שני חיילים. אז אתה צריך להחליט- אם אתה רוצה שהם יהיו שניהם חיילים קשוחים, אז שגם קוג'ירו יתנהג בהתאם, אם לא, אז אל תתן לו להתנהג כאילו הוא חייל בחמ"ל. אתה מבין מה שאני אומרת? כי יש לי הרגשה שאני יוצאת מעורפלת וערטילאית.
אגב, החבר הזה: -". לא מוזמן למסיבת התה שלי. הוא יכול להישאר בבית.
jackthesmith1992
New member
אז איך כן מסמנים קטיעה בדיאלוג?
חתול השיממון
New member
עם רווח לפני. "קטיעה - "
כן, זה משנה. זה מגרד בעין.
כן, זה משנה. זה מגרד בעין.
לא, לא, לא.
לפחות, נדמה לי שלא. לא צריך רווח לפני. לא צריך נקודה אחרי. יש לקובי הרבה יותר מדי משפטים בדיאלוג ההוא שמסתיימים בקטיעה, וזה מחרפן אותי.
"את רוצה ללכת ל-"
"איך את מעזה לשאול אותי את השאלה הזו בכלל?"
"אבל רק רצי-"
"הבלים! הכל מעפן ומסריח!"
"אבל-"
"בההה!"
"א-"
"וווהההה!"
לפחות, נדמה לי שלא. לא צריך רווח לפני. לא צריך נקודה אחרי. יש לקובי הרבה יותר מדי משפטים בדיאלוג ההוא שמסתיימים בקטיעה, וזה מחרפן אותי.
"את רוצה ללכת ל-"
"איך את מעזה לשאול אותי את השאלה הזו בכלל?"
"אבל רק רצי-"
"הבלים! הכל מעפן ומסריח!"
"אבל-"
"בההה!"
"א-"
"וווהההה!"
חתול השיממון
New member
קובי?
מאיפה את יודעת שמות של אנשים? ולמה אני לא?
אבל את צודקת. אם כי גם אני צודקת (כי חתולים תמיד צודקים, וחוץ מזה) המחסור ברווחים באמת מגרד בעיניים.
מאיפה את יודעת שמות של אנשים? ולמה אני לא?
אבל את צודקת. אם כי גם אני צודקת (כי חתולים תמיד צודקים, וחוץ מזה) המחסור ברווחים באמת מגרד בעיניים.
phoenix2000
New member
הרבה יותר טוב
מבחינת התרחשות זה מרגיש הרבה יותר אמין. סוף סוף קרלוס מרגיש כמו חייל אמיתי ולא כמו איזה חנון עלוב שמנסה להעמיד פנים שהוא כזה.
החלק עם עבדול היה טוב באופן כללי, או לפחות הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. נתחיל אבל מהתחלה:
רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה. היכנשהו בפינה נידחת של העולם, מסוק נחת. - המילה 'היכנשהו' מאוד צורמת לי בפסקת הפתיחה הזו. אתה לא צריך לתת לי מיקום מדוייק מבחינת קורדינטות אבל יהיה נחמד לקבל תיאור בסיסי של הסביבה. כשאתה אומר 'היכנשהו' זה יכול להיות כל מקום וכל סוג של סביבה ולכן זה בעצם לא אומר לי כלום. אם היית רושם שהמסוק נחת על ראשה של דיונה חלקה זה היה אומר לי המון. פתאום אני יודע שמדובר באיזור מדברי. כמה שורות לאחר מכן קרלוס מביט על עיר במשקפת אבל חוץ מזה שאתה מתאר את העיר כ'הרוסה' זה לא אומר לי הרבה. עיר יכולה להיות עם גורדי שחקים ענקיים או עם בתים צהובים שחוקים ונמוכים. מידע מהסוג הזה ייתן לנו מספיק מידע בכדי שנוכל ליצור תמונה מתאימה במוחנו.
קרלוס ראה שלא נותר אפילו בניין שלם אחד- נראה לי מוגזם שלא נותר שם אפילו בניין שלם אחד. מישהו באמת טרח להרוס שם כל בית ובית? זה לא שנפלה שם פצצת אטום. הגיוני שחלק מהבתים (או רובם) היו הרוסים והשאר היו פשוט נטושים. מה גם שבהמשך קרלוס גורר את עבדלה לבית נטוש אז זה די סותר את מה שאתה אומר פה. (מיותר אבל לציין פה את שמו של קרלוס. אפשר לרשום פשוט 'רוב הבתים היו הרוסים ואלה שנותרו שלמים עמדו נטושים'. כלומר מיותר לציין שקרלוס 'ראה' את זה כי אם אתה מתאר את זה אז סביר להניח שזה מה שקרלוס רואה שם.
הוא לא הבחין בסימני חיים או בנוכחות של רובוטים במקום. לפחות זה בטוח שהשטח נקי, הוא חשב.-על אותו עיקרון של מה שרשמתי קודם. מיותר לציין שאלה דברים שהוא הבחין או חשב כי ברגע שאתה מתאר את זה אז אנחנו אוטומטית מניחים שזה מה שהוא רואה, חווה וחושב. אפשר לרשום פשוט: 'לא היה שם כל סימן חיים- ביולוגים או מתכתיים.' אמ... וזהו אני מניח. מיותר לציין אחר כך שהשטח נקי כי זה די ברור. וכמובן שזה מיותר לציין את המחשבות שלו לגבי זה. מה גם שאם כבר אז הוא לא *חושב* שהשטח נקי. הוא *מבין* את זה ממה שהוא רואה. אבל גם הקורא מבין את זה מהתיאור ולכן זה מיותר.
פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת.-זו הפעם הרביעית בשלוש שורום שציינת את שמו של קרלוס. כן, אנחנו מבינים שקרלוס הוא הדמות הפועלת כאן. לא צריך לציין זאת כל משפט מחדש. אפשר לכתוב פשוט 'פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו, העיר שררה בדממה מוחלטת'
תוך כדי ההליכה הוא נתקל בגופות רבות מספור, כולן ללא נשק.- אנחנו מבינים מהמשפט הקודם שקרלוס צועד עכשיו בתוך העיר. לכן כל דבר שתתאר לנו אוטומטית מתרחש מבחינתו *תוך כדי ההליכה* שלו. אז אין טעם לציין זה. אפשר לעבור ישר לתיאור של מה שהוא רואה שם: 'הגופות היו רבות מספור וכולן ללא נשק'.
הוא חיפש עקבות ורמזים נוספים שיוכלו לעזור לו להבין מאיפה התוקפים באו ולאן הם פנו-נוספים למה? עד עכשיו לא אמרת שהוא מחפש משהו. רק שהוא מסייר בעיר ומתרשם מההרס, לכן המילה הזו מיותרת.
"שומע HK, רות עבור" ענה קרלוס.-דיברנו על זה בסדנה ואני רואה שיישמת את זה אבל רק באופן חלקי. דיבור בקשר צריך להיות ישיר וקצר ככל האפשר. זה צריך להיות משהו כמו "רות עבור HK", וזהו. כי ברגע שהוא אומר 'שומע HK' ואז 'רות עבור' הוא בעצם חוזר פעמיים על אותו מסר. בנוסף, אל תשתמש באותיות לועזיות בצורה כזו. זה ממש מציק בעין. עדיף שתרשום "רות עבור אייץ'-קיי". ו-"פי-אם-סי" למרות שבדרך כלל שמות בקשר הם לא ראשי תיבות. אני עדיין חושב ששם הקוד של קרלוס בקשר צרי להיות 'איש הפח' P:
"הגעת בשלום PMC?" שאל HK באנגלית משובשת מעט.
"כן".
"מה יש לך לדווח?". -שוב אתה מתפלסף פה הרבה בקשר. קוג'ירו נשמע כמו אמא מודאגת. כל שלוש השורות האלה צריכות להסתכם בשורה אחת: "דווח!"
המקום נראה הרוס ונטוש לגמרי, אבל לא נראה לי שהם עזבו לפני כל כך הרבה זמן. הגופות שנשארו טריות מדי, בקושי יש רימות"-זה משהו שמתאים להזכיר בזמן שקרלוס משוטט בעיר, אבל בקשר הדיאלוג הוא קצר! קרלוס צריך לתת עובדות בשטח. הוא לא צריך להתחיל לספק תיאורים נלווים.
מטחי הקליעים שהרובה שלו ירה מקודם לא שרטו אפילו את השריון של קרלוס, וכשהוא קלט שקרלוס מביט בו בחזרה הוא התעשת מיד והתחיל לרוץ הרחק ממנו.-זה יוצר תמונה מוזרה שבה האיש יורה על קרלוס, קרלוס מסתובב אליו ואז האיש *קולט* שקרלוס מביט בו ובורח. אז קודם כל, לא ברור מאיפה האיש יורה בו. הוא עומד מאחוריו? או שהוא מסתתר מאחורי שיח כלשהו? דבר שני, אנשים לא *קולטים* משהו כזה. כשאתה אומר *קולט* זה משהו מאוד מיידי. כאילו לפני רגע האיש חשב שקרלוס לא מביט בו ואז פתאום הוא *קלט* שהוא כן מביט בו. אם כבר אז מה שצריך להפתיע את האיש זה שהיריות שלו לא הסבו שום נזק לקרלוס. *זה* משהו שהוא צריך לקלוט.
הרובה של האיש נפל על האדמה וקרלוס מעך אותו ברגלו, גורם לו להתקפל כמעט לשתיים.-לדעתי מספיק לציין שקרלוס מעך את הרובה ברגלו אבל אם אתה מתעקש אז הרובה *נשבר* לשניים ולא להתקפל.
אך האיש המשיך לשתוק והביט בו במבט שלא היה ברור לו האם הוא משקף פחד טהור או פחד מהול בבלבול. -זה באמת משנה? מספיק לציין שהאיש הביט בו בפחד.
קרלוס הרפה את האחיזה שלו ונתן לעבדול ליפול על הרצפה, ואז דרך על חזהו של עבדול ברגל אחת וריתק אותו. הוא ניתק ממותנו את אקדח הלייזר שהיה צמוד אליה בחיבור אלקטרומגנטי וכיוון אותו לעבר עבדול שהתכווץ מיד. "תוביל אותי למקום שבו צבא הרובוטים חנה" פקד קרלוס תוך כדי שהוא הוריד את רגלו מעבדול ולקח צעד קטן אחורה. -כל ההתרחשות הזאת מאוד מוזרה. הבנו שקרלוס הוא עכשיו בן זונה קשוח אבל פה הוא כבר מגזים. האיש כבר נמצא בשליטתו. בשביל מה קרלוס צריך להפיל אותו על הרצפה ולדרוך עליו? אתה רוצה להגיד לי שהוא צריך את שתי הידיים שלו פנויות כדי להוציא את הנשק שלו? ולמה הוא צריך נשק בכלל? עד כה האיש משתף איתו פעולה אז אין צורך לאיים עליו בנשק. אולי הוא צריך נשק מוכן כדי להסתובב בעיר אבל זה לא מסביר למה הוא מאיים עליו עם הנשק כדי שייקח אותו לאן שהוא צריך.
לכל דבר שקרלוס עושה צריכה להיות סיבה. כשהוא מאיים על שבוי שמשתף פעולה בנשק זה לא גורם לו להיות בן זונה קשוח אלה סתם בן זונה. בן אדם קשוח מקבל את מה שהוא רוצה בטוב או ברע, אבל קודם כל בטוב. האיש משתף פעולה? אחלה. לא משתף פעולה? דחוף לו אקדח לפה ותגרום לו לשקול לשנות את דעתו.
תוך כדי ההליכה קרלוס התקשר במכשיר הקשר שלו.-שוב, לא צריך לציין שזה נעשה תוך כדי הליכה כי הבנו שהם כבר הולכים.
"בינתיים הוא טוען לפחות שאין לו שום מידע משמעותי. כרגע אני נעזר בו בשביל לחפש עוד רמזים".-ושוב, לשמור על דיבור תמציתי בקשר. אפשר לכתוב משהו כמו: "לא הרבה. הפכתי אותו למורה הדרך שלי. אני אודיע לך על עדכונים בהמשך". ולמעשה פה הם אמורים לסיים את השיחה ביניהם אם כי אני מניח שאתה תתעקש להמשיך אותה כדי לדחוף את האזכור ל'טורניר השורד האולטימטיבי' (שם בנאלי אגב). בכל מקרה, תשקול איך לעשות זאת בצורה אמינה יותר.
לסיכום: כמו שאמרתי, מבחינת התרחשות זה טוב יותר ממה שהיה קודם אם כי יש עדיין מה לשפר. עכשיו אבל כשהסיפור שלך מתחיל לקבל צורה אמינה הגיע הזמן שתעבוד גם על הכתיבה עצמה.
לגבי ההמשך, קראתי אותו אבל אין לי זמן להגיב. אני מציע שתעבור שום על הפרק הראשון, הן מבחינת כתיבה והן מבחינת ההתנהגות של הדמויות, תיישם את כל זה על הפרק השני ואז נקרא אותו.
בהצלחה
מבחינת התרחשות זה מרגיש הרבה יותר אמין. סוף סוף קרלוס מרגיש כמו חייל אמיתי ולא כמו איזה חנון עלוב שמנסה להעמיד פנים שהוא כזה.
החלק עם עבדול היה טוב באופן כללי, או לפחות הרבה יותר טוב ממה שהיה קודם. נתחיל אבל מהתחלה:
רעש הלהבים חתך את השקט של שמי הלילה. היכנשהו בפינה נידחת של העולם, מסוק נחת. - המילה 'היכנשהו' מאוד צורמת לי בפסקת הפתיחה הזו. אתה לא צריך לתת לי מיקום מדוייק מבחינת קורדינטות אבל יהיה נחמד לקבל תיאור בסיסי של הסביבה. כשאתה אומר 'היכנשהו' זה יכול להיות כל מקום וכל סוג של סביבה ולכן זה בעצם לא אומר לי כלום. אם היית רושם שהמסוק נחת על ראשה של דיונה חלקה זה היה אומר לי המון. פתאום אני יודע שמדובר באיזור מדברי. כמה שורות לאחר מכן קרלוס מביט על עיר במשקפת אבל חוץ מזה שאתה מתאר את העיר כ'הרוסה' זה לא אומר לי הרבה. עיר יכולה להיות עם גורדי שחקים ענקיים או עם בתים צהובים שחוקים ונמוכים. מידע מהסוג הזה ייתן לנו מספיק מידע בכדי שנוכל ליצור תמונה מתאימה במוחנו.
קרלוס ראה שלא נותר אפילו בניין שלם אחד- נראה לי מוגזם שלא נותר שם אפילו בניין שלם אחד. מישהו באמת טרח להרוס שם כל בית ובית? זה לא שנפלה שם פצצת אטום. הגיוני שחלק מהבתים (או רובם) היו הרוסים והשאר היו פשוט נטושים. מה גם שבהמשך קרלוס גורר את עבדלה לבית נטוש אז זה די סותר את מה שאתה אומר פה. (מיותר אבל לציין פה את שמו של קרלוס. אפשר לרשום פשוט 'רוב הבתים היו הרוסים ואלה שנותרו שלמים עמדו נטושים'. כלומר מיותר לציין שקרלוס 'ראה' את זה כי אם אתה מתאר את זה אז סביר להניח שזה מה שקרלוס רואה שם.
הוא לא הבחין בסימני חיים או בנוכחות של רובוטים במקום. לפחות זה בטוח שהשטח נקי, הוא חשב.-על אותו עיקרון של מה שרשמתי קודם. מיותר לציין שאלה דברים שהוא הבחין או חשב כי ברגע שאתה מתאר את זה אז אנחנו אוטומטית מניחים שזה מה שהוא רואה, חווה וחושב. אפשר לרשום פשוט: 'לא היה שם כל סימן חיים- ביולוגים או מתכתיים.' אמ... וזהו אני מניח. מיותר לציין אחר כך שהשטח נקי כי זה די ברור. וכמובן שזה מיותר לציין את המחשבות שלו לגבי זה. מה גם שאם כבר אז הוא לא *חושב* שהשטח נקי. הוא *מבין* את זה ממה שהוא רואה. אבל גם הקורא מבין את זה מהתיאור ולכן זה מיותר.
פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו של קרלוס עצמו שררה בעיר דממה מוחלטת.-זו הפעם הרביעית בשלוש שורום שציינת את שמו של קרלוס. כן, אנחנו מבינים שקרלוס הוא הדמות הפועלת כאן. לא צריך לציין זאת כל משפט מחדש. אפשר לכתוב פשוט 'פרט לקול איוושות הרוח והצליל העמום של צעדיו, העיר שררה בדממה מוחלטת'
תוך כדי ההליכה הוא נתקל בגופות רבות מספור, כולן ללא נשק.- אנחנו מבינים מהמשפט הקודם שקרלוס צועד עכשיו בתוך העיר. לכן כל דבר שתתאר לנו אוטומטית מתרחש מבחינתו *תוך כדי ההליכה* שלו. אז אין טעם לציין זה. אפשר לעבור ישר לתיאור של מה שהוא רואה שם: 'הגופות היו רבות מספור וכולן ללא נשק'.
הוא חיפש עקבות ורמזים נוספים שיוכלו לעזור לו להבין מאיפה התוקפים באו ולאן הם פנו-נוספים למה? עד עכשיו לא אמרת שהוא מחפש משהו. רק שהוא מסייר בעיר ומתרשם מההרס, לכן המילה הזו מיותרת.
"שומע HK, רות עבור" ענה קרלוס.-דיברנו על זה בסדנה ואני רואה שיישמת את זה אבל רק באופן חלקי. דיבור בקשר צריך להיות ישיר וקצר ככל האפשר. זה צריך להיות משהו כמו "רות עבור HK", וזהו. כי ברגע שהוא אומר 'שומע HK' ואז 'רות עבור' הוא בעצם חוזר פעמיים על אותו מסר. בנוסף, אל תשתמש באותיות לועזיות בצורה כזו. זה ממש מציק בעין. עדיף שתרשום "רות עבור אייץ'-קיי". ו-"פי-אם-סי" למרות שבדרך כלל שמות בקשר הם לא ראשי תיבות. אני עדיין חושב ששם הקוד של קרלוס בקשר צרי להיות 'איש הפח' P:
"הגעת בשלום PMC?" שאל HK באנגלית משובשת מעט.
"כן".
"מה יש לך לדווח?". -שוב אתה מתפלסף פה הרבה בקשר. קוג'ירו נשמע כמו אמא מודאגת. כל שלוש השורות האלה צריכות להסתכם בשורה אחת: "דווח!"
המקום נראה הרוס ונטוש לגמרי, אבל לא נראה לי שהם עזבו לפני כל כך הרבה זמן. הגופות שנשארו טריות מדי, בקושי יש רימות"-זה משהו שמתאים להזכיר בזמן שקרלוס משוטט בעיר, אבל בקשר הדיאלוג הוא קצר! קרלוס צריך לתת עובדות בשטח. הוא לא צריך להתחיל לספק תיאורים נלווים.
מטחי הקליעים שהרובה שלו ירה מקודם לא שרטו אפילו את השריון של קרלוס, וכשהוא קלט שקרלוס מביט בו בחזרה הוא התעשת מיד והתחיל לרוץ הרחק ממנו.-זה יוצר תמונה מוזרה שבה האיש יורה על קרלוס, קרלוס מסתובב אליו ואז האיש *קולט* שקרלוס מביט בו ובורח. אז קודם כל, לא ברור מאיפה האיש יורה בו. הוא עומד מאחוריו? או שהוא מסתתר מאחורי שיח כלשהו? דבר שני, אנשים לא *קולטים* משהו כזה. כשאתה אומר *קולט* זה משהו מאוד מיידי. כאילו לפני רגע האיש חשב שקרלוס לא מביט בו ואז פתאום הוא *קלט* שהוא כן מביט בו. אם כבר אז מה שצריך להפתיע את האיש זה שהיריות שלו לא הסבו שום נזק לקרלוס. *זה* משהו שהוא צריך לקלוט.
הרובה של האיש נפל על האדמה וקרלוס מעך אותו ברגלו, גורם לו להתקפל כמעט לשתיים.-לדעתי מספיק לציין שקרלוס מעך את הרובה ברגלו אבל אם אתה מתעקש אז הרובה *נשבר* לשניים ולא להתקפל.
אך האיש המשיך לשתוק והביט בו במבט שלא היה ברור לו האם הוא משקף פחד טהור או פחד מהול בבלבול. -זה באמת משנה? מספיק לציין שהאיש הביט בו בפחד.
קרלוס הרפה את האחיזה שלו ונתן לעבדול ליפול על הרצפה, ואז דרך על חזהו של עבדול ברגל אחת וריתק אותו. הוא ניתק ממותנו את אקדח הלייזר שהיה צמוד אליה בחיבור אלקטרומגנטי וכיוון אותו לעבר עבדול שהתכווץ מיד. "תוביל אותי למקום שבו צבא הרובוטים חנה" פקד קרלוס תוך כדי שהוא הוריד את רגלו מעבדול ולקח צעד קטן אחורה. -כל ההתרחשות הזאת מאוד מוזרה. הבנו שקרלוס הוא עכשיו בן זונה קשוח אבל פה הוא כבר מגזים. האיש כבר נמצא בשליטתו. בשביל מה קרלוס צריך להפיל אותו על הרצפה ולדרוך עליו? אתה רוצה להגיד לי שהוא צריך את שתי הידיים שלו פנויות כדי להוציא את הנשק שלו? ולמה הוא צריך נשק בכלל? עד כה האיש משתף איתו פעולה אז אין צורך לאיים עליו בנשק. אולי הוא צריך נשק מוכן כדי להסתובב בעיר אבל זה לא מסביר למה הוא מאיים עליו עם הנשק כדי שייקח אותו לאן שהוא צריך.
לכל דבר שקרלוס עושה צריכה להיות סיבה. כשהוא מאיים על שבוי שמשתף פעולה בנשק זה לא גורם לו להיות בן זונה קשוח אלה סתם בן זונה. בן אדם קשוח מקבל את מה שהוא רוצה בטוב או ברע, אבל קודם כל בטוב. האיש משתף פעולה? אחלה. לא משתף פעולה? דחוף לו אקדח לפה ותגרום לו לשקול לשנות את דעתו.
תוך כדי ההליכה קרלוס התקשר במכשיר הקשר שלו.-שוב, לא צריך לציין שזה נעשה תוך כדי הליכה כי הבנו שהם כבר הולכים.
"בינתיים הוא טוען לפחות שאין לו שום מידע משמעותי. כרגע אני נעזר בו בשביל לחפש עוד רמזים".-ושוב, לשמור על דיבור תמציתי בקשר. אפשר לכתוב משהו כמו: "לא הרבה. הפכתי אותו למורה הדרך שלי. אני אודיע לך על עדכונים בהמשך". ולמעשה פה הם אמורים לסיים את השיחה ביניהם אם כי אני מניח שאתה תתעקש להמשיך אותה כדי לדחוף את האזכור ל'טורניר השורד האולטימטיבי' (שם בנאלי אגב). בכל מקרה, תשקול איך לעשות זאת בצורה אמינה יותר.
לסיכום: כמו שאמרתי, מבחינת התרחשות זה טוב יותר ממה שהיה קודם אם כי יש עדיין מה לשפר. עכשיו אבל כשהסיפור שלך מתחיל לקבל צורה אמינה הגיע הזמן שתעבוד גם על הכתיבה עצמה.
לגבי ההמשך, קראתי אותו אבל אין לי זמן להגיב. אני מציע שתעבור שום על הפרק הראשון, הן מבחינת כתיבה והן מבחינת ההתנהגות של הדמויות, תיישם את כל זה על הפרק השני ואז נקרא אותו.
בהצלחה
jackthesmith1992
New member
פרק ב': טורניר השורד האולטימטיבי
"בוקר טוב ושלום לכם אסירים נכבדים!" קראה נערה חייכנית שהוצגה על מסך ענק, "ברוכים הבאים לטורניר השורד האולטימטיבי!". דבריה תורגמו בזמן אמת לאנגלית, "אני מקווה שישנתם טוב, כי אנחנו תיכף מתחילים. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל השורדים. כולכם קיבלתם חרבות קאטאנה בתור נשק, אם אף פעם לא יצא לכם להשתמש בחרב- טוב, אז זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי ביי!" היא נופפה לשלום לפני שדמותה על המסך התחלפה בשעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק ולידו מונה עם הכותרת "מספר השורדים" באנגלית שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם בבת אחת, והאסירים שהתאוששו והתעוררו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את החרבות שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של אנשים בחלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי מסכים בחדר הבקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?".
"אני לא מבין בלחימה" ענה קוג'ירו בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קירה טושיהיבו".
"הבוגד?".
"כן. רואים עליו שהוא הכי מיומן בחרב בכל המבוך, ואין סיכוי שיפני כמוהו יפסיד לאסירים הזרים בקרב חרבות".
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא טושיהיבו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במולדת-".
"אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש".
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... קוג'ירו ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. ככל שמספר השבויים ירד קירה טושיהיבו צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים. קוג'ירו התרשם שטושיהיבו באמת עומד לנצח וקיווה שהוא יוכל לתקשר איתו כמו שצריך למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך.
"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור שגרם לקירות המבוך לרדת לתוך הרצפה ולהיסגר בתוכה, משאיר רק מרחב גדול ופתוח.
"מי נשאר חוץ מטושיהיבו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים.
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה עם מספר חסר מזל שכזה. מה רשום עליו?".
"מרגל סובייטי בשם קרלוס".
"מרגל סובייטי? באמת? אבל הוא לא נראה סלבי" דמותו של קרלוס שהוצגה על המסך הייתה בכלל בעלת עור כהה ושיער שחור.
"כמה הריגות יש לו בהשוואה לטושיהיבו?".
"בוא נראה" אחראי המחשבים בדק, "לטושיהיבו יש חמש עשרה ולקרלוס יש... שלוש?!".
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, הוא הגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך?!.
"טושיהיבו הולך לחתוך אותו לשניים!" צחק איש צוות אחד.
"זה מתחיל!" איש צוות שני הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול טושיהיבו. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. טושיהיבו היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת" הימר צופה אחד.
"מכה אחת" אמר צופה שני.
"חסל אותו כבר טושיהיבו!" צעק צופה שלישי.
קרלוס הנמיך את חרבו ועבר להחזיק אותה לצד גופו, הצד החד של הלהב מצביע כלפי מעלה וקצה החוד כמעט נוגע ברצפה. טושיהיבו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל להסתער קדימה עם החרב- ובאמצע הריצה הוא עצר והשליך אותה על טושיהיבו שמיד קפץ הצידה והדף את הנשק שהושלך לכיוונו עם חרבו שלו. קרלוס ניצל את הזמן הזה בשביל להוריד את הנדן המתכתי שהיה קשור לגבו ולהתקרב להכות איתו את טושיהיבו, אך גם המכה הזו נהדפה ברגע האחרון. לשבריר שנייה קרלוס וטושיהיבו עמדו עם פנים במרחק כמעט צמוד, החרב של טושיהיבו חוסמת את הנדן של קרלוס ומוכנה לשסף אותו בתנועה הבאה. בשבריר השנייה הבא לעומת זאת, קרלוס ניצל את הטווח הקצר שנוצר בשביל לדפוק לטושיהיבו נגיחה בפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם.
הנדן של קרלוס השתחרר מהחסימה של החרב, וקרלוס השתמש בו מיד בשביל לתת לטושיהיבו עוד מכה בפנים. טושיהיבו שמט את חרבו ונפל עם הגב על הרצפה, וקרלוס התיישב לו על החזה והתחיל לצעוק ולהכות אותו עם הנדן בפנים בלי הפסקה, מכה אחר מכה.
לבסוף קרלוס הפסיק ולקח כמה נשימות עמוקות, רועד כולו. לאט לאט הוא קם על הרגליים וכעת היה ניתן לראות במסכים שהפרצוף של טושיהיבו היה מרוסק ושותת דם. קרלוס הסתכל מסביב על כל הזירה עד שהוא נעצר והתמקד בנקודה אחת למעלה. לקח לקוג'ירו קצת יותר מרגע לקלוט שהוא מסתכל על המסך עם השעון ומונה השורדים. השעון נעצר על ארבע דקות לסיום ומונה שורדים של אחד. קרלוס ניצח בטורניר השורד האולטימטיבי.
"ניצחתי!" קרלוס צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "ניצחתי במשחק שלכם, אז בואו תגמרו איתי כבר!" קול הצעקה שלו הדהד ברחבי הזירה.
"...כרצונך" אמר ראש הצוות שסיים להתעשת רגע ארוך לאחר מכן, ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים במשך דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"השלב הראשון הושלם" הכריז ראש הצוות, "קחו אותו לניתוח" הוא פקד וכולם ניגשו מיד לביצוע המשימה הבאה.
קוג'ירו כבר לא היה בטוח מי הפחיד אותו יותר- שותפיו לצוות או קרלוס, האסיר שבידיו הייתה מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו.
 
"בוקר טוב ושלום לכם אסירים נכבדים!" קראה נערה חייכנית שהוצגה על מסך ענק, "ברוכים הבאים לטורניר השורד האולטימטיבי!". דבריה תורגמו בזמן אמת לאנגלית, "אני מקווה שישנתם טוב, כי אנחנו תיכף מתחילים. החוקים פשוטים- להרוג את כל מי שנמצא יחד אתכם במבוך עד שרק אחד מכם ישרוד! יש לכם מגבלת זמן של תשעים דקות, אם יישאר יותר מאחד בסוף הצמידים שיש לכם על הידיים יחשמלו למוות את כל השורדים. כולכם קיבלתם חרבות קאטאנה בתור נשק, אם אף פעם לא יצא לכם להשתמש בחרב- טוב, אז זה הזמן ללמוד! אז בואו נתחיל ובהצלחה לכולם, ביי ביי!" היא נופפה לשלום לפני שדמותה על המסך התחלפה בשעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק ולידו מונה עם הכותרת "מספר השורדים" באנגלית שערכו היה מאה.
מאה הכלובים שהיו מפוזרים ברחבי אולם ענקי עם קירות מבוך ומכשולים בגבהים וגדלים שונים נפתחו כולם בבת אחת, והאסירים שהתאוששו והתעוררו מזריקות ההרדמה קמו על רגליהם, לקחו את החרבות שהונחו על רצפת הכלוב לידם ויצאו למבוך להילחם על חייהם.
קבוצה של אנשים בחלוקי מעבדה לבנים צפתה על גבי מסכים בחדר הבקרה בקרבות שהתנהלו בתוך המבוך.
"מה אתה אומר קוג'ירו?" שאל אחד מהם את השני, "מי לדעתך ינצח?".
"אני לא מבין בלחימה" ענה קוג'ירו בעודו נאבק לשמור על פנים חתומות למרות כל הדם והאיברים הקטועים שהוא ראה במסכים.
"אני הייתי מהמר על מספר עשרים ושלוש, קירה טושיהיבו".
"הבוגד?".
"כן. רואים עליו שהוא הכי מיומן בחרב בכל המבוך, ואין סיכוי שיפני כמוהו יפסיד לאסירים הזרים בקרב חרבות".
"צודק" ענה קוג'ירו למרות שהוא חשב שזאת הייתה הצהרה שחצנית ומטומטמת, "אבל אתה באמת רוצה שדווקא טושיהיבו ינצח? אחרי בגידה כל כך גדולה במולדת-".
"אנחנו לא אלה שמחליטים קוג'ירו. ובוגד או לא, זה לא משנה. אחרי שנגמור איתו הוא יהיה הכי נאמן שיש".
אל תסמוך על זה, אמר קוג'ירו בליבו, כולו מלא תקווה שהתוכנית שלו תצליח.
הקרבות המשיכו, והחלחלה של קוג'ירו רק גדלה. חיתוך בבטן פה, דקירה בעין שם... קוג'ירו ייחל בכל ליבו שזה ייגמר כבר. ככל שמספר השבויים ירד קירה טושיהיבו צבר עוד ועוד הריגות מבלי להראות סימני עייפות משמעותיים. קוג'ירו התרשם שטושיהיבו באמת עומד לנצח וקיווה שהוא יוכל לתקשר איתו כמו שצריך למרות הטבע האכזרי שהוא הפגין במבוך.
"טוב" אמר ראש צוות המחקר כשהוא ראה שנותרו רק עשר דקות בשעון, "הגיע הזמן לשלב הסופי" הוא לחץ על כפתור שגרם לקירות המבוך לרדת לתוך הרצפה ולהיסגר בתוכה, משאיר רק מרחב גדול ופתוח.
"מי נשאר חוץ מטושיהיבו?" שאל ראש הצוות.
"מספר ארבעים וארבע" ענה אחראי המחשבים שצפה בסטטיסטיקות של האסירים.
"ארבעים וארבע? פלא שהוא הצליח לשרוד דקה עם מספר חסר מזל שכזה. מה רשום עליו?".
"מרגל סובייטי בשם קרלוס".
"מרגל סובייטי? באמת? אבל הוא לא נראה סלבי" דמותו של קרלוס שהוצגה על המסך הייתה בכלל בעלת עור כהה ושיער שחור.
"כמה הריגות יש לו בהשוואה לטושיהיבו?".
"בוא נראה" אחראי המחשבים בדק, "לטושיהיבו יש חמש עשרה ולקרלוס יש... שלוש?!".
רגע ארוך של דומיה שרר בחדר הבקרה. רק שלוש הריגות? אותה המחשבה עברה על כולם, הוא הגיע לקרב הסופי עם מספר הריגות נמוך כל כך?!.
"טושיהיבו הולך לחתוך אותו לשניים!" צחק איש צוות אחד.
"זה מתחיל!" איש צוות שני הצביע על המסך.
קרלוס התייצב מול טושיהיבו. הם עמדו בשקט במרחק כמה מטרים אחד מהשני עם חרבות מורמות והביטו זה בזה במבט דרוך, כמו של חיה המתכוננת לזינוק על טרף. טושיהיבו היה כולו מוכתם בדם, אך אפילו טיפה מהדם הזה לא הייתה שלו. קרלוס לעומת זאת היה נקי כמעט לגמרי מדם, אך הוא נשם בכבדות והיה לו רעד קל שהתחיל בכתפיים ונגמר בחוד של חרבו.
"זה ייגמר בדקה אחת" הימר צופה אחד.
"מכה אחת" אמר צופה שני.
"חסל אותו כבר טושיהיבו!" צעק צופה שלישי.
קרלוס הנמיך את חרבו ועבר להחזיק אותה לצד גופו, הצד החד של הלהב מצביע כלפי מעלה וקצה החוד כמעט נוגע ברצפה. טושיהיבו נשאר קר ומרוכז מבלי לשנות עמידה. קרלוס חרק שיניים וההתחיל להסתער קדימה עם החרב- ובאמצע הריצה הוא עצר והשליך אותה על טושיהיבו שמיד קפץ הצידה והדף את הנשק שהושלך לכיוונו עם חרבו שלו. קרלוס ניצל את הזמן הזה בשביל להוריד את הנדן המתכתי שהיה קשור לגבו ולהתקרב להכות איתו את טושיהיבו, אך גם המכה הזו נהדפה ברגע האחרון. לשבריר שנייה קרלוס וטושיהיבו עמדו עם פנים במרחק כמעט צמוד, החרב של טושיהיבו חוסמת את הנדן של קרלוס ומוכנה לשסף אותו בתנועה הבאה. בשבריר השנייה הבא לעומת זאת, קרלוס ניצל את הטווח הקצר שנוצר בשביל לדפוק לטושיהיבו נגיחה בפרצוף.
עיניהם המלוכסנות של הצופים התרחבו למראה המתרחש מולם.
הנדן של קרלוס השתחרר מהחסימה של החרב, וקרלוס השתמש בו מיד בשביל לתת לטושיהיבו עוד מכה בפנים. טושיהיבו שמט את חרבו ונפל עם הגב על הרצפה, וקרלוס התיישב לו על החזה והתחיל לצעוק ולהכות אותו עם הנדן בפנים בלי הפסקה, מכה אחר מכה.
לבסוף קרלוס הפסיק ולקח כמה נשימות עמוקות, רועד כולו. לאט לאט הוא קם על הרגליים וכעת היה ניתן לראות במסכים שהפרצוף של טושיהיבו היה מרוסק ושותת דם. קרלוס הסתכל מסביב על כל הזירה עד שהוא נעצר והתמקד בנקודה אחת למעלה. לקח לקוג'ירו קצת יותר מרגע לקלוט שהוא מסתכל על המסך עם השעון ומונה השורדים. השעון נעצר על ארבע דקות לסיום ומונה שורדים של אחד. קרלוס ניצח בטורניר השורד האולטימטיבי.
"ניצחתי!" קרלוס צעק ביפנית לא מושלמת אך מובנת, "ניצחתי במשחק שלכם, אז בואו תגמרו איתי כבר!" קול הצעקה שלו הדהד ברחבי הזירה.
"...כרצונך" אמר ראש הצוות שסיים להתעשת רגע ארוך לאחר מכן, ולחץ על הכפתור הכתום בשלט שלו.
הצמיד של קרלוס העביר זרם חשמלי חזק בכל גופו. הוא צרח מכאבים במשך דקה ארוכה עד שהוא התמוטט.
"השלב הראשון הושלם" הכריז ראש הצוות, "קחו אותו לניתוח" הוא פקד וכולם ניגשו מיד לביצוע המשימה הבאה.
קוג'ירו כבר לא היה בטוח מי הפחיד אותו יותר- שותפיו לצוות או קרלוס, האסיר שבידיו הייתה מופקדת כעת התקווה האחרונה שלו.
 
חתול השיממון
New member
הרעיון עצמו לא רע
הבחורה הקריינית מעצבנת אותי. היא מדברת כמו פאקצה - ברוכים הבאים לטורניר כאילו שיו, תתחילו אז ביי-ביי. כאילו, באמת. ביי-ביי? אתה יכול לדמיין מדען אומר "ביי-ביי?" וכל ה"מקווה שישנתם טוב" - הם פאקינג אסירים בכלובים. למה שלעורכי הניסוי יהיה אכפת אם הם ישנו טוב, וחשוב מכך, למה שהם יניחו שאדם שישן בכלוב בהמתנה למותו ישן טוב?
ולמה היא מחייכת? היא לא סיזר פליקרמן ממשחקי הרעב שמשדר לכל הקפיטול. זה ניסוי מדעי. הם אמורים לקבל הוראות מפורטות ויבשות ושלום.
למה כולם קיבלו חרבות קאטאנה? יותר הגיוני היה לפזר במבוך מספר כלי נשק מסוגים שונים. ככה היו גדלים הסיכויים שהשורד האולטימטיבי הוא באמת השורד האולטימטיבי, ולא מישהו שפשוט היה לו יתרון על השאר כי במקרה הוא היה מיומן יותר מהאחרים בשימוש בחרב.
הבחורה הקריינית מעצבנת אותי. היא מדברת כמו פאקצה - ברוכים הבאים לטורניר כאילו שיו, תתחילו אז ביי-ביי. כאילו, באמת. ביי-ביי? אתה יכול לדמיין מדען אומר "ביי-ביי?" וכל ה"מקווה שישנתם טוב" - הם פאקינג אסירים בכלובים. למה שלעורכי הניסוי יהיה אכפת אם הם ישנו טוב, וחשוב מכך, למה שהם יניחו שאדם שישן בכלוב בהמתנה למותו ישן טוב?
ולמה היא מחייכת? היא לא סיזר פליקרמן ממשחקי הרעב שמשדר לכל הקפיטול. זה ניסוי מדעי. הם אמורים לקבל הוראות מפורטות ויבשות ושלום.
למה כולם קיבלו חרבות קאטאנה? יותר הגיוני היה לפזר במבוך מספר כלי נשק מסוגים שונים. ככה היו גדלים הסיכויים שהשורד האולטימטיבי הוא באמת השורד האולטימטיבי, ולא מישהו שפשוט היה לו יתרון על השאר כי במקרה הוא היה מיומן יותר מהאחרים בשימוש בחרב.
jackthesmith1992
New member
אוקי
1. הבחורה החייכנית זה בדיחה יפנית שלקחתי מהסרט "באטל רויאל" שהיווה חלק מההשראה לטורניר הזה (וגם למשחקי הרעב). זאת סוג של קומדיה צינית כזאתי- ככה אני רואה את זה לפחות, קשה מאוד להבין את היפנים...
2. החרבות זה כי הם רצו לוחם שיודע להשתמש בחרב, גם מסיבות סנטמינטליות וגם מעוד סיבה שתתגלה בהמשך.
1. הבחורה החייכנית זה בדיחה יפנית שלקחתי מהסרט "באטל רויאל" שהיווה חלק מההשראה לטורניר הזה (וגם למשחקי הרעב). זאת סוג של קומדיה צינית כזאתי- ככה אני רואה את זה לפחות, קשה מאוד להבין את היפנים...
2. החרבות זה כי הם רצו לוחם שיודע להשתמש בחרב, גם מסיבות סנטמינטליות וגם מעוד סיבה שתתגלה בהמשך.
חתול השיממון
New member
בסדר
1. א. סביר בהחלט להניח שהקוראים שלך לא ראו באטל רויאל, ולכן סביר בהחלט לא להניח שהם כן. גם אם אתה מכניס בדיחות פרטיות של "המבין יבין" לספר (ולמה שתעשה את זה בכלל? למה זה טוב? לא לדמויות. לא לעלילה. לא לעור הפנים. אז למה?). אבל אם בכל זאת, אז לפחות תעשה אותן כאלה שגם הלא מבין לא יחשוב שזה סתם תמוה ומגוחך. דוגמה טובה אפשר למצוא בפרסי ג'קסון, כששומר הסף של האולימפוס קורא ספר שעל הכריכה שלו יש ידיים שמחזיקות תפוח (כך במקור). מי שיודע שמדובר בדמדומים יחשוב "חיחי, שומר הסף של האולימפוס קורא דמדומים". מי שלא יודע במה מדובר לא יחשוב שמשהו חריג או מוזר בעובדה שהשומר קורא ספר כלשהו. לעומת זאת, אני, שלא ראיתי באטל רויאל, קוראת את הסצינה הזאת שלך ומוצאת אותה מאוד תמוהה ומגוחכת.
ב. במשחקי הרעב יש הגיון בכל הסיזר-פליקרמניות כי זו תכנית ריאליטי. בספר שלך זו לא תכנית ריאליטי, זה ניסוי. אבל אני מבינה מה הלך פה. אהבת את משחקי הרעב, אהבת את באטל רויאל, ורצית לקרוץ להם נואשות. אז don't. לא משנה מה אהבת ומה לא, הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לעצמך (ולספר) הוא להגיד "זה היה מגניב שם אז בוא נעשה את זה ככה גם פה".
ג. לא קיבלתי את הרושם שהספר שלך הולך להיות קומדיה צינית. ואם הוא לא, אין סיבה לקטעים קומיים-ציניים out of the blue. ואם הוא כן הולך להיות קומדיה צינית, אז עשית עבודה די מחורבנת בלהעביר את זה עד כה P:
2. א. סיבות סנטימנטליות? זה ניסוי! ניסויים לא אמורים להיות סנטימנטליים, הם אמורים להיות מדעיים! באותה מידה אנשים שמפתחים תרופות יכולים להחליט להוסיף להן לק נצנצים כי הם נורא אהבו אותו כשהם היו בני 3.
ב. הרבה יותר קל ללמד את הלוחם הכי טוב להשתמש בחרב מאשר לבחור שלא בצדק אדם שניצח את האחרים רק כיוון שבמקרה ידע להשתמש בחרב (אבל לא בהכרח היה חכם, זריז או חזק מהאחרים). שוב, אתה מדבר פה על ניסוי. ניסוי אמור להיות התגלמות היעילות וההגיון.
1. א. סביר בהחלט להניח שהקוראים שלך לא ראו באטל רויאל, ולכן סביר בהחלט לא להניח שהם כן. גם אם אתה מכניס בדיחות פרטיות של "המבין יבין" לספר (ולמה שתעשה את זה בכלל? למה זה טוב? לא לדמויות. לא לעלילה. לא לעור הפנים. אז למה?). אבל אם בכל זאת, אז לפחות תעשה אותן כאלה שגם הלא מבין לא יחשוב שזה סתם תמוה ומגוחך. דוגמה טובה אפשר למצוא בפרסי ג'קסון, כששומר הסף של האולימפוס קורא ספר שעל הכריכה שלו יש ידיים שמחזיקות תפוח (כך במקור). מי שיודע שמדובר בדמדומים יחשוב "חיחי, שומר הסף של האולימפוס קורא דמדומים". מי שלא יודע במה מדובר לא יחשוב שמשהו חריג או מוזר בעובדה שהשומר קורא ספר כלשהו. לעומת זאת, אני, שלא ראיתי באטל רויאל, קוראת את הסצינה הזאת שלך ומוצאת אותה מאוד תמוהה ומגוחכת.
ב. במשחקי הרעב יש הגיון בכל הסיזר-פליקרמניות כי זו תכנית ריאליטי. בספר שלך זו לא תכנית ריאליטי, זה ניסוי. אבל אני מבינה מה הלך פה. אהבת את משחקי הרעב, אהבת את באטל רויאל, ורצית לקרוץ להם נואשות. אז don't. לא משנה מה אהבת ומה לא, הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות לעצמך (ולספר) הוא להגיד "זה היה מגניב שם אז בוא נעשה את זה ככה גם פה".
ג. לא קיבלתי את הרושם שהספר שלך הולך להיות קומדיה צינית. ואם הוא לא, אין סיבה לקטעים קומיים-ציניים out of the blue. ואם הוא כן הולך להיות קומדיה צינית, אז עשית עבודה די מחורבנת בלהעביר את זה עד כה P:
2. א. סיבות סנטימנטליות? זה ניסוי! ניסויים לא אמורים להיות סנטימנטליים, הם אמורים להיות מדעיים! באותה מידה אנשים שמפתחים תרופות יכולים להחליט להוסיף להן לק נצנצים כי הם נורא אהבו אותו כשהם היו בני 3.
ב. הרבה יותר קל ללמד את הלוחם הכי טוב להשתמש בחרב מאשר לבחור שלא בצדק אדם שניצח את האחרים רק כיוון שבמקרה ידע להשתמש בחרב (אבל לא בהכרח היה חכם, זריז או חזק מהאחרים). שוב, אתה מדבר פה על ניסוי. ניסוי אמור להיות התגלמות היעילות וההגיון.
jackthesmith1992
New member
תגובה
1. לדעתי לפחות אין פסול בלהכניס בדיחות ורפרנסים לא הכי ברורים כל עוד הם מצחיקים/מעניינים בזכות עצמם- לדוגמא הקטע עם הקריינית היה מצחיק ומבדר בזכות עצמו כשהוא הופיע במקור ב"באטל רויאל" (שהיה ברובו סרט גרוע לדעתי, צפיתי בו רק כי שמעתי שזה אחד מהסרטים האוהבים על טרנטינו).
2. נכון שזאת לא קומדיה צינית- אבל לחרוג לזמן קצר מהמתכונת הרגילה של הסיפור פעם או פעמיים זה לא כזה נורא, לפחות לא לדעתי
3. עם הגיוון של כלי הנשק? פה אני מסכים, אני אתקן את זה
1. לדעתי לפחות אין פסול בלהכניס בדיחות ורפרנסים לא הכי ברורים כל עוד הם מצחיקים/מעניינים בזכות עצמם- לדוגמא הקטע עם הקריינית היה מצחיק ומבדר בזכות עצמו כשהוא הופיע במקור ב"באטל רויאל" (שהיה ברובו סרט גרוע לדעתי, צפיתי בו רק כי שמעתי שזה אחד מהסרטים האוהבים על טרנטינו).
2. נכון שזאת לא קומדיה צינית- אבל לחרוג לזמן קצר מהמתכונת הרגילה של הסיפור פעם או פעמיים זה לא כזה נורא, לפחות לא לדעתי
3. עם הגיוון של כלי הנשק? פה אני מסכים, אני אתקן את זה
אבל אתה מנתק אותו מההקשר, קובקי.
כרגע לא אתן לך ביקורת ארוכה.
בבטאל רויאל ובמשחקי הסושי, יש מנחה עם אישיות עולצת כי אלו תוכניות טלוויזיה עם צופים. אבל בסיפור שלך זה לא המצב, נכון? בשביל מי היא עושה את ההצגה הזו? בשביל הנסיינים? בשביל המתמודדים?
אם אתה רוצה קטע קומי, סבבה. במקום מנחה קופצנית, תכתוב על דוקטורית מחקר ממורמרת כלשהי, אשר בעודה גוזרת את גורלם של אנשים למוות בייסורים, זועפת על כך שמישהו לקח לה את הכסא הטוב במשרד. או משהו אחר! הומור זה בסדר, אבל אם תכניס לסיפור שלך קטע רק כי ראית אותו במקום אחר, רוב הסיכויים שהוא ירגיש לא קשור, ופשוט לא יעבוד.
קו העלילה של "קוג'ירו הנסיין מתכנן להפוך את התכנות של השורד נגד האנשים שמתכנתים אותו" הוא הדבר הכי מעניין בסיפור עד כה, אני חושבת, והוא פשוט לא נמצא שם. אשכרה חשבתי, היי, אני רוצה לראות אותו עושה את זה! תכתוב את זה, בסדר?
כרגע לא אתן לך ביקורת ארוכה.
בבטאל רויאל ובמשחקי הסושי, יש מנחה עם אישיות עולצת כי אלו תוכניות טלוויזיה עם צופים. אבל בסיפור שלך זה לא המצב, נכון? בשביל מי היא עושה את ההצגה הזו? בשביל הנסיינים? בשביל המתמודדים?
אם אתה רוצה קטע קומי, סבבה. במקום מנחה קופצנית, תכתוב על דוקטורית מחקר ממורמרת כלשהי, אשר בעודה גוזרת את גורלם של אנשים למוות בייסורים, זועפת על כך שמישהו לקח לה את הכסא הטוב במשרד. או משהו אחר! הומור זה בסדר, אבל אם תכניס לסיפור שלך קטע רק כי ראית אותו במקום אחר, רוב הסיכויים שהוא ירגיש לא קשור, ופשוט לא יעבוד.
קו העלילה של "קוג'ירו הנסיין מתכנן להפוך את התכנות של השורד נגד האנשים שמתכנתים אותו" הוא הדבר הכי מעניין בסיפור עד כה, אני חושבת, והוא פשוט לא נמצא שם. אשכרה חשבתי, היי, אני רוצה לראות אותו עושה את זה! תכתוב את זה, בסדר?
jackthesmith1992
New member
טוב, קלטתי
למרות שאני די בטוח שבאחת הפעמים הקודמות שהעליתי את זה דווקא אהבת את הבדיחה עם הבחורה למרות של ידעת מאיפה היא... (או אולי דווקא בגלל זה?)
 
ובנוגע לקוג'ירו- יש עוד פלאשבק שלו בהמשך שזה בדיוק מה שקורה בו, ואל תדאגי אני אכתוב אותו אחרי שהעלילה עם קרלוס תתקדם עוד קצת
למרות שאני די בטוח שבאחת הפעמים הקודמות שהעליתי את זה דווקא אהבת את הבדיחה עם הבחורה למרות של ידעת מאיפה היא... (או אולי דווקא בגלל זה?)
 
ובנוגע לקוג'ירו- יש עוד פלאשבק שלו בהמשך שזה בדיוק מה שקורה בו, ואל תדאגי אני אכתוב אותו אחרי שהעלילה עם קרלוס תתקדם עוד קצת
חיבבתי את המנחה כשחשבתי שזו תוכנית ריאליטי.
"אם אתם לא יודעים איך להשתמש בחרבות... כדאי שתלמדו מהר!
" אבל זה היה כשעוד לא ידעתי מה הם עושים שם, והתייחסתי אל זה כמו אל משחקי הרעב.
לפעמים משפט הוא משעשע כשלעצמו, אך פשוט לא מתאים לתוכנית הגדולה.
ידעתי מן הסתם, שכל הסצנה היא בהשפעת באטל רויאל, למרות שלא ראיתי באטל רויאל. אבל זה היה כזה... קאמפי כזה. אתה יודע מה זה קאמפי? זה כשעושים דברים מוגזמים באופן מעורר גיחוך, במכוון.
בכל אופן, היא לא ממש חשובה, נכון?
"ואל תדאגי אני אכתוב אותו אחרי"
עכשיו!!!
סתם, נו.
"אם אתם לא יודעים איך להשתמש בחרבות... כדאי שתלמדו מהר!
לפעמים משפט הוא משעשע כשלעצמו, אך פשוט לא מתאים לתוכנית הגדולה.
ידעתי מן הסתם, שכל הסצנה היא בהשפעת באטל רויאל, למרות שלא ראיתי באטל רויאל. אבל זה היה כזה... קאמפי כזה. אתה יודע מה זה קאמפי? זה כשעושים דברים מוגזמים באופן מעורר גיחוך, במכוון.
בכל אופן, היא לא ממש חשובה, נכון?
"ואל תדאגי אני אכתוב אותו אחרי"
עכשיו!!!
כמה הערות קטנות
- שעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק- הדגשה מיותרת בעיני. אם אתה אומר שהשעון מנה תשעים דקות ברור שזה בדיוק, ושלא כיוונו אותו לתשעים דקות וארבע-עשרה מאיות השניה.
-דמותו של קרלוס שהוצגה על המסך הייתה בכלל בעלת עור כהה- הקורא מבין את הניגוד לבד, ההדגשה של הניגוד סתם מפריעה בזרימה של המשפט לדעתי.
-קרלוס ניצל את הטווח הקצר שנוצר בשביל לדפוק לטושיהיבו נגיחה בפרצוף.- יש פה שינוי חד במשלב שגורם למשפט להישמע לא קשור לשאר הסיפור. למה "לדפוק נגיחה בפרצוף" ולא "לנגוח בפניו של"?
-לקח לקוג'ירו קצת יותר מרגע- כאילו... רגע וחמישה בערך?
רגע היא לא יחידת זמן מוגדרת, אז לא נכון להגיד שמשהו לקח קצת יותר מרגע.
-אמר ראש הצוות שסיים להתעשת רגע ארוך לאחר מכן -לא היה פה תהליך של התעשתות שנמשך הרבה זמן, ולכן לא נראה לי שנכון להשתמש בביטוי "סיים להתעשת"- הוא פשוט התעשת רגע ארוך מאוחר יותר.
- שעון ספירה לאחור שמנה תשעים דקות בדיוק- הדגשה מיותרת בעיני. אם אתה אומר שהשעון מנה תשעים דקות ברור שזה בדיוק, ושלא כיוונו אותו לתשעים דקות וארבע-עשרה מאיות השניה.
-דמותו של קרלוס שהוצגה על המסך הייתה בכלל בעלת עור כהה- הקורא מבין את הניגוד לבד, ההדגשה של הניגוד סתם מפריעה בזרימה של המשפט לדעתי.
-קרלוס ניצל את הטווח הקצר שנוצר בשביל לדפוק לטושיהיבו נגיחה בפרצוף.- יש פה שינוי חד במשלב שגורם למשפט להישמע לא קשור לשאר הסיפור. למה "לדפוק נגיחה בפרצוף" ולא "לנגוח בפניו של"?
-לקח לקוג'ירו קצת יותר מרגע- כאילו... רגע וחמישה בערך?
-אמר ראש הצוות שסיים להתעשת רגע ארוך לאחר מכן -לא היה פה תהליך של התעשתות שנמשך הרבה זמן, ולכן לא נראה לי שנכון להשתמש בביטוי "סיים להתעשת"- הוא פשוט התעשת רגע ארוך מאוחר יותר.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.