הסיפור האישי שלי

[רן בת]

את לא טועה בכלל

היו כאבים, אבל גם כשלא ישנתי הייתי מסוממת לחלוטין אז לא זוכרת אותם. אני לא חושבת שממש הבנתי מה קורה איתי כשהייתי בבית החולים ולכן אני חושבת שההורים שלי הם הגיבורים בסיפור הזה.

 

[shushu10]

את מנסה לומר שאין לך חלק בזה

שהתגברת בצורה מרשימה על ארוע כל כך קשה?? ראי את תגובת האנשים בפורום, כולם התרשמו במקביל מאותה עוצמה שאת משדרת. אני יכולה להבין איזו הערכה וחמלה את מגלה כלפי הוריך. ואולי הם באמת גיבורי הסיפור בעיניך. אך איכן את בסיפור? ברור שתהליך ההחלמה שלך רק החל ולא נגמר בתום השבועיים שהיית תחת השפעת סמי הרדמה וכו'. הרי מדובר כאן בתהליך נפשי ממושך ולא פשוט, ואת כמובן השקעת את כל כוחות הנפש שהיו ברשותך. לכן לא מוכנה לוותר לך ולהתייחס בלעדית רק לאותם שבועיים או חודש כמאפיינים את התמונה כולה. קראתי את דבריך על הכח האדיר והאמונה שהכל יהיה בסדר עד כדי כך שרצית ללכת הביתה כבר באמצע הטפול! יש אנשים שפוחדים בכלל להפרד מבית החולים ויוצרים תלות מוחלטת במסגרת טפולית צמודה. לא משנה איך תגדירי את עצמך, אם זה מחמת הצניעות או בעקבות אמונה בנסים. אני חושבת שאת מה שאת היום בזכות תעצומות הנפש שלך, וזה אינו מבטל חלילה את חלקם של הרופאים. הדתיים שבינינו, אם יש כאלה, וודאי יתנו כותרת משלהם - "בעזרת השם...". הכל נכון. שרק יהיה טוב!

 

[א ס י ת]

שושו אני חושבת שרן בת עשתה הכל

באופן טיבעי, כי לוחמת מטיבעה. אדם שהוא לוחם מטיבעו רואה בקשיים אתגר, ולא מיכשול.

 

[shushu10]

../images/Emo52.gif אבל אני מעדיפה

לשמור את דעותי הפרטיות על רן בת (או כל אחד אחר) לעצמי, או להביע אותן ישירות בפניה. קצת צורם לי לדבר על מישהו שלא בפניו, והסליחה עמך.

 

[א ס י ת]

שושו, כולם קוראים פה את הכל..כולל

רן בת. אבל כמובן זכותך לתקשר במסרים.

 

[א ס י ת]

רן בת, אם לא היו אומרים לך באיזו

סכנת חיים היית, בטח לא היית יודעת בעצמך. מי שנמצא בעניין לא מרגיש את עצמו גיבור. הוא פשוט נמצא שם וזהו. פעם עברתי ניתוח שהיה מאוד קשה וארוך ומדמם. הרופאים אמרו שהייתי נס רפואי. ואני בכלל לא הרגשתי כך. אני הרגשתי שזה היה כלום.

 

[meshi4]

../images/Emo24.gif ריגשת אותי

עד דמעות.כל כך התחברתי לאמירה שלך:"גיליתי שאני חזקה מאוד הן נפשית והן פיזית".אני חושבת שהחוזק הזה היה קיים אצלך תמיד.זה ענין של אופי.מכירה את זה מעצמי.באמת הפרופורציות משתנות.יש יותר הבחנה בין עיקר ותפל בחיים.לומדים ששום דבר אינו מובן מאליו.מעריכים את הרגע. בהחלט יכולה להבין כמה הרגשת נורא .כש"הלשעבר "הודיע לך מה שהודיע.דווקא כשהיית זקוקה לו.כי בזוגיות זה בטוב וברע.והוא בחר לברוח. לצערי שמעתי על מקרים כאלה של נטישת בן זוג כאשר הוא חולה.האמת?מזדעזעת מזה.אומנם זה מצריך המון כוחות נפש .לראות את המראות שאף אחד אינו רוצה לראות בבית חולים.אבל צריך להתעלות מעל הכל.כי לאף אחד אין ערובה שזה לא יקרה לו. מאחלת לך החלמה מלאה.

 

[אנילה1]

משי זה לא נורא שבן הזוג עזב

וזה אפילו טוב. כי היום היא זקוקה לבן זוג מסוג אחר. אי אפשר לשפוט התנהגות של אנשים אחרים. עדיף לקבל את הדברים כמו שהם ולהמשיך הלאה.

 

[ניאו30]

עינת יקרה,רק רציתי להגיד לך ../images/Emo51.gif

על ששיתפת את הפורום בסיפור המדהים הזה. אני אמנם בן אדם רגשני מטבעי אבל כשקראתי התרגשתי בצורה ממש חזקה,גם בשבילי...אני חושב שזה בדיוק מה שהייתי צריך לשמוע היום...אחד הדברים שנותנים לי הכי הרבה כוחות אלו אנשים שיצאו ממצבים קשים כאלה. מאחל לך שתוכלי להמשיך בשינוי ולהוציא ממך את עינת האמיתית, זאת שהייתה תמיד שם,אבל הייתי צריכה את המקרה הזה שיקרה כדי להוציא את הדמות הזאת לחופשי...

 

[sobolina]

עינת,הא לך הגיג ../images/Emo26.gif

גרמת לי לחשוב על משהו שקראתי פעם: "החיים הם אבן משחזת: או שהם טוחנים אותך עד דק או שהם רק מלטשים אותך, תלוי בחומר שממנו קורצת" הדבר שהכי קל לעשות,הוא להתייאש,להרים ידיים,להשלים עם גורל מסויים שכביכול נכפה עלינו,אך החכמים - האמיצים הם אלו אשר בניגוד לכל הסיטואציות,בניגוד לכל המכשולים - מוצאים דברים להאיחז בהם , ומנצחים

שמחה לראות שהמשפט הנ"ל נכון לגבייך - אכן לוטשת , ועכשיו הוכחת לכולם -אבל הכי חשוב,לעצמך ,שאכן קורצת מחומר משובח. מאחלת לך את כל הטוב - ומעבר לזה הילה

 

[kung fu]

ואוו איזה מדהימה את! ../images/Emo45.gif

כל הכבוד

מאד מרגש לקרוא!

 

[m i c h a l o]

טרגדיה יוונית....

המילים האלו שרשמת בסוף הודעתך העלו בי חיוך... לא רק את אלא רבים מאיתנו נוטים להתבונן באירועים שבחיינו כאילו היו סצינה מתוך טרגדיה יוונית. המוזר הוא...למרות העצב והקושי בסיפורך האישי...שהחיים נוטים להיות דווקא קומיים כאילו מישהו אי שם מתבונן בנו, בני האדם המתנועעים על הבמה, וצוחק במלוא גרונו. הצד הטוב של כל זה הוא הגילוי שהחיים אינם דרמה, חלילה לא טרגדיה וגם לא סתם קומדיה פשוטה החיים הם קומדיה דל ארטה....זו שראשי הפרקים בעלילתה ידועים מראש אך על הפרטים ועל הדרך המובילה מנקודה לנקודה אמונים השחקנים בעצמם. אנו כשחקנים ראשיים עומדים בפני הטוב ובפני הרע ומסיטים אותם לכאן ולכאן כרצוננו וכיכולתנו. על פי ה"תיאוריה בן-רגע" הזו אין ספק ששיחקת נפלא!! את מציירת דמות שהוגשו לה לימונים וכאמור במשפט המוכר....הדמות יצרה מהם לימונדה. נעים לקרוא. מעודד. מצייר פרופורציות. מחזק. שנה טובה לך. בריאות והתחדשות. מיכל

 

[רן בת]

תודה תודה לכולכם

על המילים החמות והמחזקות שכתבתם הוספתם לי הרבה כוח ורצון להמשיך בשינוי ובמלחמה. כן, אני מתייחסת לזה כאל מלחמה. המלחמה שלי. המלחמה שתמשיך ותביא את הטוב. אז תודה לך יעל שיצרת את החום הזה, ותודה לכולכם שהשתתפתם ותרמתם את החום והחיבוקים שלכם.