הסיפור של רות מאמריקה

מה לעשות?

שלום, אני חדשה פה בפורום ויש לי בעייה. חשבתי שאולי המנוסים פה יוכלו לעזור לי. אז ככה קוראים לי רותי אני בת 28 תחקירנית ואמא לילדה נהדרת בכיתה ג´. כרגע גרה באמריקה. כשהילדה נולדה מי שהיה אז חבר שלי פשוט קם ועזב אמר שזה לא מתאים לו בלי מזונות בלי כלום. פשוט הודיע שהוא לא רוצה את הילדה. מכיוון שחודשיים אחרי הלידה עזבתי לאמריקה סיפרתי לילדה שיש לה אבא שפשוט לא רואה אותה כי אמריקה זה מאוד רחוק והיא קבלה את זה. ארבע שנים יש לי חבר שהילדה מאוד מחבבת וכמובן שהוא יודע את האמת. ביום שישי האחרון החבר והילדה היו בקניוןשם הוא פגש ידידה וותיקה שלו. הילדה הלכה לנדנדה שהייתה שם והחבר שלי התחיל לספר לידידה שלו עלי ועל הילדה. כשהידידה שאלה מה אם האבא של הילדה החבר שהיה בטוח שהילדה לא שומעת אמר: "החלאה הזה אפילו לא רוצה אותה, כהה פשוט לא מעוניין בה שונא אותה ולא רוצה להכיר אותה" ופה הבעייה הילדה עמדה מאחוריו ושמעה את זה. מאז היא כל הזמן בוכה לא רוצה לשחק לא שום דבר אחר. ורק אומרת אפילו אבא של לא אוהב אותי... נשבר לי הלב מה אני יכולה לעשות? בתודה רותי
 
אביגיל, לקרוא ולמחק...

למה השרשור של רותי מאמריקה לא מוקפץ כשכותבים בו? אודה לך אם תקפיצי אותו - שלא יברח...
 
לחבק ולחבק ולחבק

קודם כל שתדע שאתם אוהבים אותה. ולתת לה את כל המקום שבעולם להתאבל על הגילוי הכואב הזה. אחר כך כשתהיה רגועה יותר להסביר. שהרי למעשה הוא לא עזב אותה כי הוא אינו מכיר אותה. הוא עזב את הרעיון של להיות אבא. לחדד את הנקודה שזה לא היא, אלא הוא. זה לא קל להסביר אבל היא ילדה גדולה כבר ויכולה להבין.
 
כמנהלת הפורום את לא יכולה להקפיץ

במיוחד? אם כן, בבקשההההההההה!!!!! |אייקון של
מתחנן| אשלח לך
וגם
ואפילו
זה שרשור חשוב שעלול לברוח, ואני לא רוצה לשבור אותו
 
אני לויכולה להקפיץ

אפילו אוכל סיני . (סתם , סתם , אוכל סיני אני כן יכולה
) אבל אני יכולה 1. לתת קישור לכאן (גם את יכולה) כדי שנבין על מה מדובר. 2. לשים את זה בטאג ליין - שנזכור תמיד (שמתי ) שבעים ושתיים שעות - זה המאקסימום זמן להקפצת הודעה.
 
תני לי את האדמין ואעשה זאת

מכיוון שלא ינתן לי האדמין (
) אדריך את אביגיל- צרי הודעה חדשה ושרשרי את הישנה (כמה קל
) אני מאמין שאת, עם הרקורד המפואר ידעת זאת, לא? -פורג´, שירותי הדרכה למנהלים
 
חגית חד הורית

תודה לך על התשובה המהירה. אנחנו מחבקים אותה המון, אבל היא נרתעת. בלב היא יודעת שאנחנו אוהבים אותה אבל כרגע היא עסוקה באבל שלה. אני יודעת שהיא צריכה זמן אבל כל כך קשה לי לראות אותה עצובה. אמרת להסביר? אבל איך מסבירים לה ששיקרת שאמרת שאבא כן אוהב ורוצה רק לא יכול בגלל המרחק. אני אומרת לה הוא לא עזב אותך הוא לא הכיר אותך הוא עזב כשהיית רק בת שבוע ואז היא אומרת אבל מה לא הייתי תינוקת חמודה? אני אומרת שזה לא היא הרעה פה. שהיא לא אשמה. אני מאוד מקווה שהיא תבין רותי
 
אכן , מצב ביש ../images/Emo10.gif

לילדונת בגיל כל כך רך אבל מבין , לגלות בצורה כזו . כמעט אכזרי , הייתי אומרת. האם שקלת לספר לה באיזה שלב את הסיפור הנכון , או התכוונת להשאיר את המצב כך? האם עוד מבוגרים אחרים סביבה ידעו והכירו את הסיפור ?( מורים , למשל) השאלה היא מה עושים עכשיו. אני לא יודעת איך מתנהלים הענינים אצלכם שמה , אבל מה קורה עם מערכת החינוך? ועד כמה היא מעורבת בחיי המשפחה? עד כמה מגישים עזרה? כי עזרה חיצונית , צריכה להגיע , לדעתי , בנוסף לכל האהבה והחיבוקים שאתם מרעיפים . וגם יחס תומך מהסביבה הנוספת הקרובה , להראות לה שהיא טובה , מוערכת בזכות עצמה ואין לה שום קשר לנטישת האב. אולי למצוא איזה ספר ילדים מתאים שעוסק בנושא. והכי טוב , פשוט לשבת ולדבר , לדבר , לדבר על ליבה ועל שכלה ולשכנע אותה , שזה מה שהיה , לחזור שוב ושוב על זה שהיא לא הגורם לכך , אלא האופי הספציפי של האדם שנטש , גרם לכך. שלא סיפרת כי היא הייתה קטנה מדי ולא רצית להכאיב לה , ושלא התכוונת שהיא תגלה בצורה הזו , אלא בצורה מכובדת ובבוא היום המתאים. וכן , גם לבקש ממנה סליחה אולי שלא סיפרת , אפילו שחשבת שזה מה שטוב בשבילה. וחשוב לתת לה את זמן האבל והעצב שלה. בשבילה הרי זה כמו לאבד אב במכה אחת. טוב שעשית את כל רוחב הפס מאמריקה עד כאן , ברוכה הבאה
מקווה שהעניינים יסתדרו כמה שיותר מהר ועל הצד הטוב ביותר. המשיכי לעדכן רותי , ואנחנו נשארים כאן לתת כתף .
 
רק אביגיל

תודה לך על התגובה. המצב אצלנו רע. הילדה בדכאון. כל כך כואב לי הלב עליה. באמת שהתכוונתי לספר לה את הסיפור רק לא ידעתי איך, איך לנפץ לה את האשליה. כולם סביבה ידעו שאבא שלה לא כאן איתנו, אבל הם לא ידעות את האמת. היום עליתי אליה לחדר לראות מה היא עושה. יש לה בחדר ארגז עץ כזה שמדי פעם אני מכניסה לתוכו את הצעצועים שבהם היא כבר לא משחקת. אז היום ראיתי אותה מכניסה לשם את כל הצעצועים. כששאלתי לפשר הדבר היא אמרה שאולי הצעצועים כמו אבא שלה לא רוצים אותה. אצלנו פה באמריקה הבית ספר לא מתערב בענייני המשפחה אלא אם זה משהו חריג כמו מכות. חשבתי לפנות למטפל פרטי. אני מתלבטת האם לספר למחנכת שלה. חיפשתי ספרים בכמה וכמה חנויות ולא מצאתי שום ספר על הנושא. אני והחבר מדברים איתה הרבה אבל אנחנו לא יודעים מה היא מבינה. היא כועסת על החבר שלי שככה הוא סיפר לה. היא חושבת שזו אשמתו. היא כועסת עלי היא כועסת על כל העולם. אני יודעת שהיא זקוקה לזמן אבל נקרע לי הלב. אלוהים, רק עכשיו אני קולטת שהיא בעצם איבדה אבא. לא חשבתי על זה מכיוון כזה. תודה על הברכות החמות שמחה שהצתרפתי. למרות שאני שם אני מרגישה כאילו אני כאן רותי
 
רותי ../images/Emo141.gif

אני התכוננתי נפשית לספר לג´וניור שלי את הסיפור האמיתי והנכון שלו , הרבה זמן. וזה קשה מאוד במיוחד כשהרוב מסביב כן יודעים חוץ ממנו. לאט לאט טיפטפתי כל פעם , לפי רמת הגיל והשאלות ובסופו של דבר , לאחר סדרת שיחות (שלי) עם פסיכולוג ילדים , הצלחתי להביא לו את כל הסיפור "במכה" אחת. מאוד חששתי לפני . אבל כנראה מכיוון שזה היה בשיחה יזומה על ידי , רגועה ופתוחה , ונותנת מקום לכל שאלה ושאלה שלו , אז או בהמשך הדרך , הדברים עברו יותר חלק. מאוד חבל שזה לא הצליח אצלך. אבל , את הנעשה אין להשיב. לגבי ספרים - האם היא קוראת עברית? אם לא , את יכולה להקריא לה , יש רשימת ספרים לילדים , שסיפרתי עליהם כאן במאמרי הפורום , את יכולה להתרשם , אולי אחד מהם או כמה יתאימו ואני חושבת שאת יכולה להזמין מהאתרים שלה (יש רשימה של חנויות מקוונות ). מקווה שיעזור קצת.
 
רק אביגיל.

לצערי אני לא מסודרת ומאורגנת כמוך וכמו רוב חברי הפורום ולכן אפשר לומר שאכלתי אותה. היא כועסת עלי ששיקרתי לה בקשר לצעצועים שאני קניתי במציאות ולה אמרתי שהם מאביה. בקיצור עשיתי טעות על טעות. אבל בזכותה של נאוה המדהימה אימצתי לי את שיטת המכתבים שהיא הציעה שמאוד עוזרים לקטנה. עכשיו היא בעיקר מתעניינת בעוד ילדים שאבא שלהם לא רצה אותם. היא פוחדת שהיא היחידה. את מכירה אולי סרט או ספר בנושא? היא לא קוראת בעברית אבל זו לא בעייה שכן אני יכולה להקריא לה. יש לך מושג אם האתרים שולחים גם לארה"ב? רותי.
 
למעלה