יודע-מבפנים
New member
הסיפור של loveyou4
הנה הפנטזיה של loveyou4 זה מדהים, ואני מביא את זה לאלו שלא מצליחים לפתוח את הוורד בהודעה שלו (יש הרבה) ***** 1. היה זה בעצומו של סתיו 2000 ימי סגריר וקרבות רחוב מלוות בשנאה בת 100- בנינו לפלשתינאים, בהיות הטנק על גדרות ירושלים נורה הפגז ה``מדוד`` וה``שקול`` ``לעת הזו`` . ירי הפגז מחריש אוזניים כיסה ברעמו את ירי הפתיחה החרישי שאף הוא היה מדויק כצעד למניעת נפגעים חפים מפשע אל עבר ``בית של יחידת 639`` בלב עיר במרכז הארץ. זה היה ירי בתגובה לירי טילים בעלי ראשי חץ תוויים טעונים במילים ע``י מטורפת חסרת רחמים ושמטרתה היה להפיל מס` רב של חללים ככל האפשר לרגליה. הוא היה מן אותם שהשיבו באש מקלעים. בעודו שוכב פצוע על צדו כשהוא עדיין אוחז בלבו בצדי הרחוב ומקלעו חם, הופנה אש מכל הכלים – ירי מסיבי חסר רחמים. הוא שוכנע כי את התהליך של ירי ותגובה צריך לסגור בשיחות. 2. מאחוריי גבהות החול, שודר שדר, וזה היה מכיוון בלתי צפוי מלווה בירי. בעוד האיש מנסה לקלוט את השדר איבד לרגע הכרתו, זו הייתה שעת דמדומים, הוא הזה את חלוף ימיו, חלף בדמיונו על בני משפחתו ועל ילדותו כאילו התכוון להיפרד לשלום. קריאת השדר גירתה את נימיי עצביו שעמדו על הסף והעירוהו, בעודו קולט את השדר קלט כי המטורפת מתוחכמת, גם היא חשבה על הפסקת ירי ומעבר לשיחות כמקובל ``לעת הזו`` אך להפתעתו גילה אותה כלביאה פצועה המבקשת להתמודד אתו בהתגוששות קרובה יותר עד הסוף המר. היא לכדה אותו במלתעותיה ,הפכה, סובבה ומשכה אותו לכל עבר בו היא בחרה, הוא ידע שהיא חזקה ממנו ולכן בחר באלטרנטיבת לוחמה אחרת. הוא אמר לה מגרונו הניחר כי אם תסכים להיפגש עמו בפגישת פסגה במרומי ``הילטון`` , יהיה הוא כעבד עד כלות הימים. הרעיון אכן אחז בדמיונה ואכן זה קרה. 3. סוף שנת 2000, גשם זלעפות מכה את שמשות הקומה ה17-, לשם הגיע אותה מטורפת, מתמוגגת מנוף הים הגועש והשמים הקודרים. בניתור קל של חתול חדר ``האיש`` שכיסה את פניו במסכת ראש נמר אל החדר, כפוף ושפוף אחוז חרדה אך תוכו חש עוצמה, נשימותיו עמוקות וזיעה נוטפת מצדע ראשו, הוא רואה אותה מתבוננת כאילו חולמת אל מבעד החלון. תמירה היא הייתה, ישבנה הזדקר אל פניו ורגליה העטויות גרבי ניילון מבריקים מחוברי ביריות ועטרת תחרה מציירת את תחום מפשעתה, הוא חש בחוזקה את שהתרחש בין רגליו. הוא הבין את סוד הנשק שלה העומד לחסלו אם רק תחוש בו, ידיו רעדו ופיק ברכיו כמעט לא נשאו אותו, מצד מכנסיו הוא משך מסכת עיניים ששימש אותו במקרה באחת מטיסותיו לברלין בו שקע בשינה ערבה, ספק אם חלם על אחת שכמותה. כהרף עין הוא כיסה את עיניה, משך את ידיה לאחור, זעקה מקפיאת דם פרצה מגרונה, היא לא הייתה מודעת לנוכחותו, הוא זרק אותה על המיטה שרוחבה ואורכה ``תחם`` את גופה כסגור מסגרת את תמונת הבתולה. הוא רכן על גופה בכל משקלו ואחת לאחת קשר את ידיה, גופה התפתל, נאבק, ופיה זעק גידופים וקללות. רגליה בעטו לכל עבר עד שאף הם נמצאו קשורות לכל רגל במיטה הרחבה. היא נכנעה, בעודו מחייך על הצלחתו היא שתקה ואך נשימתה כנשימת נמרה גונחת ומחרחרת, הוא מתבונן בא. 4. בעודו שם נרגע מהמאבק, מתבונן הוא בקורבנו, בוחן ומלטף את איברו הקשוח. גופת אלילה חטובת רגליים, ושדיה ממלאות את חזה עולות ויורדות בקצב נשימותיה. לחייה סמוקות דם, וטיפת זיעה מחליקה בודדה אל גומת טבורה. גם בעת הירי ובעת ההתגוששות היא לא ראתה את פניו, זה הפחיד אותה. לגביה הוא תעלומה. היא שונאת את תחושת חוסר השליטה והנה היא קשורה על אף חכמתה ועל אף חוזקה. ``מה אתה עומד לעשות לי ? `` היא לחשה, אך הוא שתק. הוא הפשיל המקטורן מעל גופו, את חולצתו הוא תלש, את מכנסיו דחה ברגליו. נשקו כולל אשכיו נותרו מכוסים בתחתון לבן בוהק מבליטים את ממדיו. תוך שהוא מתבונן בא אחוז תשוקה וכשנחיריו שואבים את ניחוח הזיעה הקרה שלבשה את גופה הצחור. תלתלי שיערה פזורים לכל עבר, וידיה קפוצות מרוב פחד, ושפתיה מלוקקות בלי הרף מלשונה המזדקר להרוות בלחות את יובש שפתותיה אחוזות האימה. וכך מסתובב לו, אנא ואנא, בוחן מכל זווית אפשרית, מודד את גופה, בעודו חושב איך לענותה עינוי אכזרי ומיגע, שם את ליבו אל לחלוחית הזורמת מקצות פיה הישר אל צווארה. בזהירות רבה הוא מתקרב אל פניה, שולף את לשונו ואוסף את רוקה מצווארה עד שפתיה. כהרף ניסתה היא ללכוד בפיה את פיו, אך זריז הוא היה ולא הספיקה להשיק את שפתיה בשפתיו. זו הייתה לו הזדמנות לבחון את שפתותיה, שפתיי אודם של נערה לפני בקיעת בתוליה. ``נשקני`` אמרה, הוא השיב לה ``סתמי``. בתנועות עוקבות אחת לשנייה תוך שחרור וקשירה וסיבוב גופה, שכבה על ביטנה. 5. הוא קם על רגליו, מתנועע אל השולחן העגול שמונח לצד החלון המשקיף אל הים, לוקח בקבוק המלא הוא בשמן עיסוי בניחוח יסמין,
הנה הפנטזיה של loveyou4 זה מדהים, ואני מביא את זה לאלו שלא מצליחים לפתוח את הוורד בהודעה שלו (יש הרבה) ***** 1. היה זה בעצומו של סתיו 2000 ימי סגריר וקרבות רחוב מלוות בשנאה בת 100- בנינו לפלשתינאים, בהיות הטנק על גדרות ירושלים נורה הפגז ה``מדוד`` וה``שקול`` ``לעת הזו`` . ירי הפגז מחריש אוזניים כיסה ברעמו את ירי הפתיחה החרישי שאף הוא היה מדויק כצעד למניעת נפגעים חפים מפשע אל עבר ``בית של יחידת 639`` בלב עיר במרכז הארץ. זה היה ירי בתגובה לירי טילים בעלי ראשי חץ תוויים טעונים במילים ע``י מטורפת חסרת רחמים ושמטרתה היה להפיל מס` רב של חללים ככל האפשר לרגליה. הוא היה מן אותם שהשיבו באש מקלעים. בעודו שוכב פצוע על צדו כשהוא עדיין אוחז בלבו בצדי הרחוב ומקלעו חם, הופנה אש מכל הכלים – ירי מסיבי חסר רחמים. הוא שוכנע כי את התהליך של ירי ותגובה צריך לסגור בשיחות. 2. מאחוריי גבהות החול, שודר שדר, וזה היה מכיוון בלתי צפוי מלווה בירי. בעוד האיש מנסה לקלוט את השדר איבד לרגע הכרתו, זו הייתה שעת דמדומים, הוא הזה את חלוף ימיו, חלף בדמיונו על בני משפחתו ועל ילדותו כאילו התכוון להיפרד לשלום. קריאת השדר גירתה את נימיי עצביו שעמדו על הסף והעירוהו, בעודו קולט את השדר קלט כי המטורפת מתוחכמת, גם היא חשבה על הפסקת ירי ומעבר לשיחות כמקובל ``לעת הזו`` אך להפתעתו גילה אותה כלביאה פצועה המבקשת להתמודד אתו בהתגוששות קרובה יותר עד הסוף המר. היא לכדה אותו במלתעותיה ,הפכה, סובבה ומשכה אותו לכל עבר בו היא בחרה, הוא ידע שהיא חזקה ממנו ולכן בחר באלטרנטיבת לוחמה אחרת. הוא אמר לה מגרונו הניחר כי אם תסכים להיפגש עמו בפגישת פסגה במרומי ``הילטון`` , יהיה הוא כעבד עד כלות הימים. הרעיון אכן אחז בדמיונה ואכן זה קרה. 3. סוף שנת 2000, גשם זלעפות מכה את שמשות הקומה ה17-, לשם הגיע אותה מטורפת, מתמוגגת מנוף הים הגועש והשמים הקודרים. בניתור קל של חתול חדר ``האיש`` שכיסה את פניו במסכת ראש נמר אל החדר, כפוף ושפוף אחוז חרדה אך תוכו חש עוצמה, נשימותיו עמוקות וזיעה נוטפת מצדע ראשו, הוא רואה אותה מתבוננת כאילו חולמת אל מבעד החלון. תמירה היא הייתה, ישבנה הזדקר אל פניו ורגליה העטויות גרבי ניילון מבריקים מחוברי ביריות ועטרת תחרה מציירת את תחום מפשעתה, הוא חש בחוזקה את שהתרחש בין רגליו. הוא הבין את סוד הנשק שלה העומד לחסלו אם רק תחוש בו, ידיו רעדו ופיק ברכיו כמעט לא נשאו אותו, מצד מכנסיו הוא משך מסכת עיניים ששימש אותו במקרה באחת מטיסותיו לברלין בו שקע בשינה ערבה, ספק אם חלם על אחת שכמותה. כהרף עין הוא כיסה את עיניה, משך את ידיה לאחור, זעקה מקפיאת דם פרצה מגרונה, היא לא הייתה מודעת לנוכחותו, הוא זרק אותה על המיטה שרוחבה ואורכה ``תחם`` את גופה כסגור מסגרת את תמונת הבתולה. הוא רכן על גופה בכל משקלו ואחת לאחת קשר את ידיה, גופה התפתל, נאבק, ופיה זעק גידופים וקללות. רגליה בעטו לכל עבר עד שאף הם נמצאו קשורות לכל רגל במיטה הרחבה. היא נכנעה, בעודו מחייך על הצלחתו היא שתקה ואך נשימתה כנשימת נמרה גונחת ומחרחרת, הוא מתבונן בא. 4. בעודו שם נרגע מהמאבק, מתבונן הוא בקורבנו, בוחן ומלטף את איברו הקשוח. גופת אלילה חטובת רגליים, ושדיה ממלאות את חזה עולות ויורדות בקצב נשימותיה. לחייה סמוקות דם, וטיפת זיעה מחליקה בודדה אל גומת טבורה. גם בעת הירי ובעת ההתגוששות היא לא ראתה את פניו, זה הפחיד אותה. לגביה הוא תעלומה. היא שונאת את תחושת חוסר השליטה והנה היא קשורה על אף חכמתה ועל אף חוזקה. ``מה אתה עומד לעשות לי ? `` היא לחשה, אך הוא שתק. הוא הפשיל המקטורן מעל גופו, את חולצתו הוא תלש, את מכנסיו דחה ברגליו. נשקו כולל אשכיו נותרו מכוסים בתחתון לבן בוהק מבליטים את ממדיו. תוך שהוא מתבונן בא אחוז תשוקה וכשנחיריו שואבים את ניחוח הזיעה הקרה שלבשה את גופה הצחור. תלתלי שיערה פזורים לכל עבר, וידיה קפוצות מרוב פחד, ושפתיה מלוקקות בלי הרף מלשונה המזדקר להרוות בלחות את יובש שפתותיה אחוזות האימה. וכך מסתובב לו, אנא ואנא, בוחן מכל זווית אפשרית, מודד את גופה, בעודו חושב איך לענותה עינוי אכזרי ומיגע, שם את ליבו אל לחלוחית הזורמת מקצות פיה הישר אל צווארה. בזהירות רבה הוא מתקרב אל פניה, שולף את לשונו ואוסף את רוקה מצווארה עד שפתיה. כהרף ניסתה היא ללכוד בפיה את פיו, אך זריז הוא היה ולא הספיקה להשיק את שפתיה בשפתיו. זו הייתה לו הזדמנות לבחון את שפתותיה, שפתיי אודם של נערה לפני בקיעת בתוליה. ``נשקני`` אמרה, הוא השיב לה ``סתמי``. בתנועות עוקבות אחת לשנייה תוך שחרור וקשירה וסיבוב גופה, שכבה על ביטנה. 5. הוא קם על רגליו, מתנועע אל השולחן העגול שמונח לצד החלון המשקיף אל הים, לוקח בקבוק המלא הוא בשמן עיסוי בניחוח יסמין,