מה את מרוצה?
לקחתי לעצמי קצת זמן כדי לחשוב איך לנסח את זה בצורה מדוייקת. אפילו שאני מאוד אוהב את מל סי (אני מכיר בדיוק שני שירים של בריאן אדאמס), מה שבאתי לומר הוא שאני נגד הפגנה של רגש מוגזם ו\או כשהוא חסר סיבה. לא כל בן אדם וחצי שמתקבל לרפואה מרגש אותי כל כך, זה לא יוצא מגדר הרגיל, אבל הסיפור של יעל הוא באמת יוצא דופן. ולא בגלל הרצון או ההשקעה, אלא בגלל הסיכון המטורף והעובדה שהיא *באמת* ויתרה על הרבה דברים. אני חושב שרגש איכותי אפשר למצוא בכל מקום, גם ב"על תבונה ורגישות", וגם (לפעמים...) בערוץ ויוה שאני מסתכל עליו עכשיו במסגרת קורס הספרדית שאני עושה לעצמי, אבל האיכות, כמו כל איכות, נדירה, והרוב זה קיטש וזבל. בקיצור, אין לי איך לנסח את זה כל כך, אבל השיטה הבריטית בסדר בעיניי, הצרפתית גם בסדר, גם הספרדית בסדר, רק השיטה האמריקאית המתנחמדת ושמנסה לתפוס את החבל משני הקצוות - מעצבנת אותי. ואת ועוד כמה כאן משתמשות בה בגדול. ולג'ון - בכל מקרה, לא התכוונתי לומר שאני מתרגש מאנשים שמציעים נישואים לחברה שלהם בטלויזיה... זאת ממש לא הכוונה..