אני חתמתי על הסכם ממון
ואני זאת שהצעתי לו את זה. כי אם זה היה להיפך ואני הייתי בעלת הנכס , ישר הייתי אומרת שאני מעוניינת בהסכם על הנכס/ממון. מהמחשבה , שמי אני שפתאום תיקח לו את הכל? כלומר , הבן אדם חסך כל החיים שלו , לקח הלוואות , משכיר את הדירה , משלם משכנתא וריביות ומה לא. היה לי ברור שאני לא הולכת לשלם משכנתא. למה שאני אשלם? אני ממש נגד זה. כמובן שהחלק שלי מגיע בתחזוקה.
אם יש לי תואר ראשון שעלה 68,000 ש"ח אז זה אומר שזה גם שלו? ואני עדיין משלמת עליו בהוראת קבע בבנק שלי והוא לא תורם לי אגורה , גם אם הוא היה רוצה. הוא לא צריך לממן לי משהו שהתחלתי אותו לפני כ-3 שנים!! אחד הסעיפים היה בהסכם , שהחובות שכל אחד יצר ישלם אותם בעצמו עד לסיומן.
אני חושבת על זה , שלא הייתי רוצה שזה יקרה לילדים שלי. כלומר , אם אני ובעלי נקנה נכס משותף (שבעתיד יהיה לאחד מהילדים שיבואו) , נשלם משכנתא ונשכיר אותה ואת כל ההוצאות מסביב. כשהילד יגדל יהיה לו ממה להתחיל , וכמובן שילדים לא מקשיבים להורים ועושים מה שבא להם ומחליטים להתחתן עם מישהיא או עם מישהוא שההורים יודעים שזה לא בשבילו או בשבילה , אבל נותנים לילדים לעשות את הבחירות שלהם , אז כמובן שאני אדרוש לבטח את הנכס. ואם הכלה או החתן לא ירצה לחתום אז כמובן שתידלק לי נורה אדומה. כי זה מראה שהיא/הוא איתו בגלל הכסף ולא בגלל הבן אדם שהוא.
נכון , שזה נשמע לא נעים , אבל תחשבו על זה. היום דירה עולה הון תועפות. והיום אפילו בחור עם תואר כבר לא נחשב. אני מכירה בנות , שכבר פוזלות לכיוון של נכסים. אם יש לו נכס אז כדאי להיות איתו. כי המציאות שלנו מלמדת שהיום צריך בעל עשיר או מישהוא עם נכס כדי ליצור ביטחון כלכלי. כולם שוכחים מהמהות של הנישואים. מתחתנים בגלל שאוהבים אחד את השני ולא בגלל שלי יש את זה ולך יש את זה.
אני עכשיו סיימתי תואר ראשון ולבעלי אפילו אין לו בגרות , יש לו רק 12 שנות לימוד. זה אומר שהוא פחות שווה?! ממש לא. אני מתה עליו , הכי אוהבת אותו בעולם , בגלל האופי המדהים שלו.
יעל
