העבר ואני.
הרבה זמן פנוי שנקרה לחיי בשנה האחרונה ובשבועות האחרונים, יחד עם מראות הטלוויזיה, האסונות, השמחות, אבלות וימי עליזות הותירו מספר לא מבוטל של סימני שאלה ותהיה על מה יהיה? אני חושבת שכולנו מנהלים לעיתים דיאלוגים פנימיים, לפחות מספר פעמים ביום. (לי זה קורה בעיקר מוקדם בבוקר ובלילה) על הילדה שהייתי פעם ומתוך ראייה מחשבתית עמוקה לנסות להתיידד עם העבר שלי. להחמיא לעצמי על העשייה, התובנות, הכישלונות, ההצלחות, הזימה, העינוגים, התועבה, הבדידות. פיתחתי לעצמי מערכת יחסים תמוהה עם העבר שלי, הזוגיות שלנו לא משהו, העבר מנפנף לי בימי התום הזוהרים ואילו אני מנפנפת בריקנות- אני מנסה לערוך עליו מניפולציות ולשכנע אותו שהנה, תראה לאן הגעתי. הוא לעומת זאת, מצקצק קלות ומרכין את הראש תוך הנפת יד:"היה לך מזל". הציניות של העבר שלי מכעיסה וכואבת לאור העובדה שהמצב למעשה לא השתפר ואין לי את הכבוד הגדול להודות בכך. בחודש האחרון התחלתי לגבור עליו בניצחונות קטנים, אבל הוא, כמו דמותו של השטן נושף לי בעורף וממאן להתבונן במציאות. אומנם לא אמרתי כאן שום דבר מהותי מלבד שהוא התעורר מחדש לרדוף אותי., בינתיים אני מושיבה אותו לצפות בסרט שאני ביימתי, הפקתי ושיחקתי:"החיים שלי בצל הבדידות". הפרומו ייצא לאקרנים בקרוב. למרות שהייתי מעוניינת להיות אחת שיש לה צלחת עם סביח ואורז לבן שמעורר ומשמח עטוף בנייר פרגמנט בתוך כלי מפלאסטיק בתוך תיק הגב, בדרכי לעוד יום מפרך, לצערי אני צריכה לשבת במשרד, לעשות מערכי שיעור, דו"חות, לעמוד מול קהל המשתוקק לשמוע את מוצא פי, לחייך בנונשלנטיות, למכור סיסמאות, להעביר מסרים מחנכים, ולנסות בכל כוחי להיות מאושרת. תודה שהקשבתם (סתם יום רע)
הרבה זמן פנוי שנקרה לחיי בשנה האחרונה ובשבועות האחרונים, יחד עם מראות הטלוויזיה, האסונות, השמחות, אבלות וימי עליזות הותירו מספר לא מבוטל של סימני שאלה ותהיה על מה יהיה? אני חושבת שכולנו מנהלים לעיתים דיאלוגים פנימיים, לפחות מספר פעמים ביום. (לי זה קורה בעיקר מוקדם בבוקר ובלילה) על הילדה שהייתי פעם ומתוך ראייה מחשבתית עמוקה לנסות להתיידד עם העבר שלי. להחמיא לעצמי על העשייה, התובנות, הכישלונות, ההצלחות, הזימה, העינוגים, התועבה, הבדידות. פיתחתי לעצמי מערכת יחסים תמוהה עם העבר שלי, הזוגיות שלנו לא משהו, העבר מנפנף לי בימי התום הזוהרים ואילו אני מנפנפת בריקנות- אני מנסה לערוך עליו מניפולציות ולשכנע אותו שהנה, תראה לאן הגעתי. הוא לעומת זאת, מצקצק קלות ומרכין את הראש תוך הנפת יד:"היה לך מזל". הציניות של העבר שלי מכעיסה וכואבת לאור העובדה שהמצב למעשה לא השתפר ואין לי את הכבוד הגדול להודות בכך. בחודש האחרון התחלתי לגבור עליו בניצחונות קטנים, אבל הוא, כמו דמותו של השטן נושף לי בעורף וממאן להתבונן במציאות. אומנם לא אמרתי כאן שום דבר מהותי מלבד שהוא התעורר מחדש לרדוף אותי., בינתיים אני מושיבה אותו לצפות בסרט שאני ביימתי, הפקתי ושיחקתי:"החיים שלי בצל הבדידות". הפרומו ייצא לאקרנים בקרוב. למרות שהייתי מעוניינת להיות אחת שיש לה צלחת עם סביח ואורז לבן שמעורר ומשמח עטוף בנייר פרגמנט בתוך כלי מפלאסטיק בתוך תיק הגב, בדרכי לעוד יום מפרך, לצערי אני צריכה לשבת במשרד, לעשות מערכי שיעור, דו"חות, לעמוד מול קהל המשתוקק לשמוע את מוצא פי, לחייך בנונשלנטיות, למכור סיסמאות, להעביר מסרים מחנכים, ולנסות בכל כוחי להיות מאושרת. תודה שהקשבתם (סתם יום רע)
