השאלה היא אם הילד בכלל רוצה את החוג...
אני עצמי מדריך בחוגים, היו לי ילדים גם על הספקטרום.
לפחות אחד מהם התפרץ כמה פעמים אצלי בחוג , ואפילו פעם אחת הייתי צריך לעצור אותו, כי הוא החליט שהוא מתאבד וקופץ במשמרת שלי מהחלון שבקומה השניה.
אבל הוא נהנה לבוא לחוג, ואמא תמיד הייתה איתי בתקשורת צמודה לגביו, ועשיתי כל שיכולתי על מנת לאפשר לו להצליח ולהנות, וזה כלל גם להגן עליו מפני צחוקים של אחרים, ולדעת מתי לא ללחוץ עליו לביצוע מסימה, ולפעמים להיות כמו פסיכולוג , לקחת אותו לצד להסביר ולהרגיע, ולפעמים שיחות גם מחוץ לזמן השעור.
והכול עם אהבה גדולה, והמון חיבה והערכה, והוא עשה חייל בחוג שנים רבות. (בחוגים אחרים האמא אמרה לי שלא החזיק יותר מחודשיים שלושה)
אבל הוא רצה, לפחות רוב הזמן רצה ורוב הזמן נהנה לבוא.
בתור מדריך, אני תמיד מנסה לברר אם הילד בגדול רוצה להיות בחוג.
לפעמים התנהגות כמו שאת מתארת היא דרך לגרום שיעיפו אותו משם.
אם הילד בגדול נהנה והולך ברצון (רוב הזמן) אז שווה לדבר עם המדריך, להסביר לו את המצב, ולקוות שהוא מספיק "בן אדם" לקחת את הילד תחת חסותו.