סליחה שפתחתי את הדיון והתאדיתי...
היו לי ימים לא פנויים. אני שמחה שהייתי שם, גם כי היה לי כיף עם מיכל, גם כי הכרתי את פרופ' בן עמי והתרשמתי ממנו מאד לחיוב (ועל הדרך גם בדקתי איתו כמה דברים...
) וגם כי אני חושבת שפרופ' הוכנר עשתה לנו שירות מצויין בפנאטיות שלה, בחוסר ההתייחסות לעובדות ולמחקר, ובכלל. אחד המשפטים ששמעתי הרבה מנשים לאחר השידור היה "אם היא היתה נכנסת לחדר הלידה שלי התינוק לא היה יוצא !", ואחד ממנהלי המחלקות שאני בקשר הדוק איתם שלח לי אסאםאס אחרי השידור שהיא היתה פשוט מפחידה, אז אם קולגות ומטופלות מתבטאים כך - מה נותר לי להגיד...? אחרי שראיתי את האייטם באתר של רשות השידור, אני חייבת לטפוח לעצמי על השכם על טקסט הפתיחה של עודד שחר, שהיה כמעט מילה במילה מתוך התחקיר שעשו איתי... כלומר עשיתי וואחד שטיפת מוח לתחקירן האומלל...
כמובן שהאייטם היה מפוספס, כמעט בהגדרה הייתי אומרת... אבל אני לא מצטערת שהייתי שם. באתי להגיד את שלי - שחופש הבחירה של האישה הוא שצריך להיות במרכז העניינים, שנשים צריכות להתחבר למערכת השיקולים של המערכת הרפואית כדי לעשות בחירות נבונות עבור עצמן, ואני חושבת שבמעט הזמן שהיה לי העברתי את המסר בצורה די סבירה. פרופ' בן עמי, בהקשר של ניתוחים אלקטיביים, עשה עבודה מדוייקת של אדם שיש לו אמונה במעשיו ואהבה למקצוע שלו והיה תענוג לשמוע אותו, גם לפני השידור בשיחה ממושכת שניהלנו. מיכל, כהרגלה, לא ויתרה על הנקודה החשובה כל כך של חשיבות המחקר והעשייה על פי המחקר ולא על פי הפחדות ריקות, אבל חלק מהזמן הרגשתי שהיא לא מספיק "חץ ממוקד מטרה" כלומר לא כל הזמן היה מסר שיש לו סיכוי לעבוד, לדעתי. דווקא בדיון כזה, אם אתה לא "סקלפל" אתה לא עובר. נו, גם זה סוג של הומור...