הערב, שרי עוז תדבר על טיפול בטראומה

הערב, שרי עוז תדבר על טיפול בטראומה

הערב, בשעה 21:30, תדבר כאן שרי עוז על טיפול בטראומה. שרי עוז היא מנהלת ומייסדת של מכון איתן, המתמחה בטיפול בנפגעי טראומה ובני משפחותיהם וכן פועל להכשרת אנשי טיפול בתחום. שרי היא בעלת תואר שני מקנדה בטיפול זוגי ומשפחתי, עובדת מאז 1986 בישראל בתחום של נפגעי התעללות מינית. היא מלמדת, מעבירה סדנאות לאנשי טיפול בנושאים קשורים לטיפול בנפגעי התעללות מינית מאז 1994 ומרצה בכנסים בארץ ובחו"ל בנושא. כ-15 מאמרים מפרי עטה התפרסמו בספרות המקצועית בחו"ל. במפגש הוירטואלי שנערוך עמה בפורום ניתן יהיה לשאול שאלות לגבי מהות הטראומה הנובעת מתקיפה מינית, הן בבגרות והן בילדות, השלכותיה על החיים ובעיקר דרכי הטיפול הקיימות בה. אנא כתבו את שאלותיכם בתגובה להודעה זו. למי שלא רשום במערכת של תפוז ועדיין רוצה לשלוח שאלה, יכול להשתמש בטופס לשלוח שאלה אנונימית, שנמצא בסוף המאמר של שרי - "שלבים בהחלמה", בתרגומה של רותי, שמדבר על מסלול הטיפול בטראומה בכדי לחשוב על שאלות שתרצו לשאול.
 
שאלה בעניין שלב הדיכאון

חלק א: כמה זמן יכול להימשך שלב הדיכאון? נראה כי שזה השלב הארוך ביותר בטיפול. האם יש הערכה למסגרת זמן לטיפול כזה ומה עם התקציב הנדרש לטיפול מסוג זה? חלק ב: כיצד ניתן להתיר קשר ריגשי עמוק ותלותי הנוצר עם המטפל ?
 

שרי עוז

New member
שלב הדיכאון

זה קשה להעריך זמן, כי מישהי יכולה לעבור את כל הטיפול בשנה וחצי, מהתחלה ועד הסוף, ומישהי אחרת זה יכול לקחת לה 10 שנים. זה יכול להיות עם מטפל אחד, וזה יכול להיות מספר מטפלים. דיכאון זה לא שלב, דיכאון זה מצב נפשי שאפשר להישאר בו עד אחרי קיר הפחד. לכן, יכול להיות שזה נראה לך השלב הארוך ביותר בטיפול, אבל כנראה הדיכאון מלווה איתך כמה שלבים. את שואלת לגבי תקציב. זו שאלה כואבת.
אבל בהחלט התקציב תלוי בעלות השעה הטיפולית, אז אני לא כל כך יכולה לענות לך על זה, אבל רצוי להכין הרבה כסף. אי אפשר ולא רצוי להתיר את הקשר העמוק עם המטפל. תלות במטפל זה כלי משמעותי בטיפול. המטפל שלך צריך לדעת איך לקבל את התלות כפריווילגיה שיש לו את הזכות לעזור לך, ושהוא לא יראה בתלות נשק נגדך, או דרך לנצל אותך, אלא יתייחס לתלות ואלייך בכבוד.
 
שאלה בעניין העימות

יופי טופי, הגעתי ליפני שנה (מחר 16.10) לשלב הליפני אחרון בטיפול בזה שהתאמתתי עם אבא שלי עכשיו כול שנותר לי הוא לחקות שנים שיעבור לי .... מאמר מלא וטוב!!!
 

שרי עוז

New member
עימות

זה שהתעמתת עם אביך, לא בהכרח אומר שזה השלב האחרון של הטיפול. רצוי לחכות עד אחרי קיר הפחד לפני שמתעמתים, אבל לא תמיד יש סבלנות ולא תמיד זה מתאפשר, לדוגמא; אם האב גוסס. לכן, לפי השאלה שלך, אני מבינה שאת לא הגעת לשלב האחרון של הטיפול, והתעמתת לפני השלב האחרון. חשוב לי לציין שגם כאשר מסיימים טיפול זה יכול לקחת כחצי שנה עד שנה עד שכל "האסימונים" נופלים. ומגיעים למקום רגוע יותר ושלו יותר.
 
שאלה בעניין שלב ההתנתקות

שאלה מתסכלת: "...זה אומר שהליכה לאורך מסלול מפת הטיפול מביאה את המטופל אחורה-מהזמן של מצב הניתוק ועד לרגע ההתנתקות. המטופל חייב להתחבר מחדש אל שניית ההתפצלות שקדמה להתנתקותו החוצה מזוועות ההתעללות..." אבל מה אם אין בזיכרון, וגם במציאות, את שניית ההתפצלות הזאת, כי ההתעללות הייתה מההתחלה, וכן יחד איתה ההתנתקות? מה אם אין לאן לחזור אחורה? השורות האלו יוצרות לי תסכול מאוד גדול, וגם פחד, שאם ככה אז אין בכלל סיכוי להחלמה.
 

שרי עוז

New member
שלב ההתנתקות

הזכרונות לא תמיד יעלו באופן חזותי. קיימים זכרונות שמיעתיים או תחושתיים. אני יודעת שזה מתסכל לא לראות את מה שקרה (ומי שרואה זה מתסכל אותה לראות), אבל לפעמים זכרונות חזותיים לא יעלו אף פעם. לא לכולם יהיו זכרונות חזותיים, ועדיין הם יכולים לסיים טיפול בהצלחה. ייתכן וההתעללות אכן התחילה בשלב מאוד מוקדם בחיים. אבל את לא יכולה להגיד שלא היה לפני ההתעללות. כי אנחנו מוגבלים, לפחות לפי דעתי ואני יודעת שיש שלא מסכימים איתי, אבל אני מאמינה שאנחנו לא יכולים לחזור אחורה עד כדי כך. וזה לא מה שחשוב. היתה תקופה ברחם, היתה הלידה עצמה, שלא תמיד טראומטית, היו הרגעים הראשוניים שהאם מחזיקה את התינוקת, אז אני מניחה שהיה פרק לפני ההתעללות. אני תמיד מאמינה בסיכוי להחלמה. אבל אל תוותרי לעצמך. אפשר לעבוד ולעבוד ולעבוד ולהרגיש ששום דבר לא משתנה, ואז את מגיעה לנקודה, כאילו את עוברת סף של דלת, וכל העבודה שעשית עד לאותו רגע פתאום מתחברת. אי אפשר לחזות מתי יהיה אותו רגע. לכן, אל תוותרי לעצמך
 
שאלות בעניין קיר הפחד

קיר הפחד: - האם הוא בהכרח שלב בתהליך, - או שיכול להיות מצב קיומי מתמשך? הסבר: חוויית הפחד עצמה היא לפעמים חלק מהטראומה. - איך אפשר לדעת אם הפחד הנחווה במהלך שלבי הטיפול השונים - הוא הפחד מ"להיות שם" - (שלב בדרך "להגיע לשם"), - שאומר "אני ניצב מול מידע חדש ולא מוכר שיש להתוודע אליו" - או חוויה מחדש של חוויות הטראומה עצמה - (חלק מ"להיות שם") -"אני חווה עכשיו את מה שהיה שם בשבילי הפחד נחווה באופן דומה, - קשה להבחין פחד כמצב קיומי" - פחד שמאפיין את האישיות עצמה, כחלק מאישיות המטופל כאדם, אחד ממאפייניו - שלא חולף עם העיבוד המחודש של הטראומה (יש גם אנשים פחדנים באופיים, בינינו וכן, כשמופיע הפחד - האם הוא בהכרח של המטופל? - הוא לא יכול להיות גם של המטפל - החושש / מפחד להימצא במגע עם החוויות הקשות שמביא עימו המטופל לחלל שביניהם? - ואם כן, - איך מבחינים ביניהם
 

שרי עוז

New member
קיר הפחד

אני לא מאמינה שפחד הוא חלק מהאישיות. פחד הוא רגש. אם את מרגישה בפחד קיומי או פחד תמידי, אז אני הייתי אומרת שאת מאפשרת לחומרים הקשים להיות מעט מאוד מתחת לפני השטח. וזה אומר שאת אמיצה. וגם שיש לך יכולת להכיל רגש בעוצמה. יכול להיות שבשבילך לעבור את קיר הפחד יהיה קשור דווקא למוכנות שלך לדמיין את החיים בלי פחד. כי אם את רואה את הפחד כחלק מהאישיות שלך, זה אומר שלוותר על הפחד זה להשתנות יותר מדי. להפסיק להיות את.ץ ואף אחד לא צריך להפסיק להיות עצמו. תזכרי - פחד הוא רק רגש. הוא לא מגדיר אותך. "...האם הוא בהכרח של המטופל? - הוא לא יכול להיות גם של המטפל..." יפה
את צודקת. יכול להיות מטפלים שגם מפחדים, אולי עבורך, לא בהכרח עבור עצמם, ואם המטפל המפחד בכל זאת נמצא איתך באותם הרגעים, סביר להניח שהוא מוכן גם להיות עם הפחד של עצמו. הייתי מציעה לך להעלות את הנושא של פחד עם המטפל, ולדבר על המשמעות של הפחד בתוך החדר, גם אם זה שלך וגם אם זה שלו.
 
שאלה בנושא זיכרונות טראומטיים

זכרונות טראומטיים - האם באמת הופכים ביום מן הימים ל"פשוט זכרונות", פשוט עבר, חדלים לחלוטין להיות "הווה מסוג אחר", כמו זכרונות קשים אחרים? כמו לדוגמא זיכרון עקירת שן מכאיבה בילדות, - זיכרון לא קל הנחווה איכותית בצורה אחרת. ממקום אחר לגמרי, עם אופנים שונים מהותית של הרגשה וחוויה
 
../images/Emo141.gif../images/Emo14.gif

ערב טוב האם אפשר באמת לשכוח הטרדה מינית ? האם אפשר לשכוח 13-14 שנות אונס והתעללות ? אם כן רק תסבירו לי איך ? איך ? איך אפשר להיות בקשר עם גבר ולא לזכור מה שהיה איך אפשר לישון בלילה בלי להרגיש את הכאב? איך אפשר לראות ילדה קטנה משחקת ולא לחשוב אם היא עוברת משהו או לא? איך אפשר לא לדמיין חיבוק של אבא או נשיקה של דוד כהטרדה?
 

שרי עוז

New member
למבולבלת

את שואלת שאלות שונות. התשובה להאם אפשר לשכוח
היא שלא. לא שוכחים. אם את זוכרת את תמיד תזכרי. כנראה ניסית לשכוח ולא הצלחת, כי הגורל שלך לא היה להדחיק את זה. לגבי איך להיות עם גבר ולא לזכור את מה שהיה ושאר השאלות, זה קשור יותר לטיפול, ולא ללשכוח. אפשר להיות בחיבוק, בנשיקה ויותר, ולזכור את מה שהיה בלי שזה יגע בך בהווה.
 

שרי עוז

New member
זכרונות טראומטיים

זה בהחלט ככה. מדהים, אבל נכון. הזכרונות הופכים למשהו עצוב שהיה. ואני מדגישה: שהיה. משהו שהיה חוויה משמעותית שהשפיעה על ההתפתחות שלך, גם לטוב וגם לרע, זה משהו שהיה - פשוט זיכרון.
 
שאלה על שיטות טיפול לא מילוליות

אני לא רוצה להתעסק עם מה שקרה לי, ולכן גם לא פונה לטיפול פסיכולוגי - האם יש שיטות אחרות להתמודד(בלי מילים)? שמעתי פעם שיש את "שיטת גרינברג" את יודעת מה זה אומר? תודה
 

שרי עוז

New member
שיטות טיפול לא מילוליות

שיטת גרינברג היא עבודה דרך הגוף, והשיטה טובה כמו המטפלת שמפעילה את השיטה. יש גם שיטות אחרות גופניות, ויש גם טיפול באומנות. מה שחשוב כשאת פונה לשיטה לא מילולית כמו בשיטה מילולית, היא לשאול את המטפל על כמה ניסיון יש לו עם נפגעי טראומות. בקיצור, בהחלט אפשר לקבל טיפול לא מילולי, ולהתגבר על מה שקרה לך, אבל אל תהיי מופתעת אם לאחר זמן מה את כן מרגישה שאת רוצה לדבר על זה.
 
שאלות על EMDR ו-DID + היזכרות

אם עדיין ניתן לנצל גם דרך זו - מבקשת להוסיף ולחדד שאלה שנשאלה כבר: - האם הכרחי להיזכר בהכל, ולחזור אל כל זמני ההתנתקויות הרבים והשונים - או שניתן להחלים (במידה משביעת רצון לפחות) גם עם "דוגמאות" בלבד משלל מה שהיה שם, מבלי שכל הזכרונות חזרו במלואם וכן, - האם EMDR נמצאה יעילה לאנשים עם DID? ואם לא - אילו טכניקות או שיטות נמצאו יעילות באותם מקרים שטכניקה זו לא עונה על הצורך בהקלה על האימה / חרדה / וכן הלאה המצויות שם? ו... הרבה תודה
 

שרי עוז

New member
EMDR ו- DID

קורה משהו מעניין כשמעבדים זכרונות. המעניין הוא שיש הכללה לכלל הזכרונות. זה אומר שלא צריך לעבד כל זיכרון וזיכרון. אחרי כמות מסוימת הזכרונות האחרים מכליים לתוך העבודה שנעשתה. ב- EMDR בדרך כלל עובדים על האירוע הראשון, האירוע האחרון, והאירוע הכי קשה. וייתכן וזה מספיק. EMDR בהחלט אפקטיבית עם אנשים הסובלים מ- DID. אבל רק על ידי מטפל שיש לו גם ניסיון רב ב- EMDR, וגם ניסיון רב בטיפול בתופעות של DID. אני רוצה לציין שלא חייבים EMDR בטיפול ב- DID.
 
הכל הפוך

תמיד זכרתי מה קרה - לפחות את הרוב תמיד חייתי בצילם של הטראומות כאבתי סבלתי עיבדתי- שוב נפלתי שוב קמתי- הרגשתי מנצחת ואחרי הכל נפלתי עמוק יותר למקום של חיה מתה יודעת בידיוק מה אני צריכה לעסות כדי להאבק ולנסות לקום- רק מה שאין לי כבר כוח שונאת מילחמות - כל החיים מילחמה אחת גדולה במילחמות כמו במילחמות - אין מנצחים בעד המתת חסד (לעצמי- ולא מתוך התעבדות) מיליון ואחד דברים וסימפטומים של ניפגעי\ות טראומה מינית - קורים אצלי הפוך ממה שקורה "בספר" ובימקום ליצעוד קדימה אני הולכת וניסגרת, הולכת ומיתרחקת, הולכת אחורה בטיפול בניפגעי אלימות במישפחה ידוע על 20% מהמטופלים שהם לא ברי טיפול האם קיימים גם מיקרים שהם לא ברי טיפול? ברוכה הבאה חגית
 

שרי עוז

New member
הכל הפוך

האם קיימים גם מקרים שהם לא ברי טיפול
כן. הספרות המקצועית אומרת שזה כך. אבל, את לא יודעת אם את אחת מהם, ואני אף פעם לא יודעת אם המטופל שיושב מולי הוא אחד מהם. כמו המטפלת של שואלת אחרת שהיא לא מרימה ידיים, גם אני לא מרימה ידיים, ואני לא רוצה שגם את תרימי ידיים. אני שומעת את היאוש שלך, אבל את לא במלחמה. כי אם את במלחמה, זו מלחמה נגד עצמך. יש שלבים שמרגישים התדרדרות, אבל אין נסיגה. לא קיימת נסיגה. אם את במקום שדומה מדי למקום שפעם היית בו, זה בגלל שהתהליך הוא ספירלי ואת מגיעה למקום דומה, אבל ברמה אחרת. אם את תבדקי את תראי שבכל זאת משהו קצת שונה.
 
למעלה