Rickenbacker 4001
New member
הפאנפיק שלי,PART 2!../images/Emo41.gif
סופסוף.סליחה שלא העלתי אותו מלפני כמה זמן..אני בנאדם עסוק..[בלעשות כלום..] בכ"א,הנה זה: [נקדתמבט:מייקי] אז הנה אני,שנה אחרי,בביה"ס חדש.עם בריונים חדשים,פאקצות חדשות,והמון,המון,בעיות חדשות. זה היה התנאי "מדהים" של המנהל.אחד מאיתנו יעבור,והשני ישאר בביה"ס.ממש מעולה. הוא חשב שהוא יפריד אותנו אם הוא יעביר אותי ביה"ס. אין לו מושג כמה הוא טעה...
חיכיתי לג'רארד שיגיע.הוא תמיד מגיע לאסוף אותי מביה"ס ואנחנו הולכים לכל מיני מקומות.לפעמים לבית קפה,לפעמים לחנויות דיסקים,ולפעמים,סתם,לבית. אבל הפעם ג'רארד היה צריך לקחת אותי אל מגי,הפסיכולוגית שלי. אין דבר,או אדם,שאני שונא בעולם יותר ממנה.נשבע. בכל פעם שהיא מחייכת,אני יכול להישבע שאני רואה ניבים.והעיינים שלה,מזכירות אדום הרבה יותר מחום. מכונית ירוקה וחבוטה נכנסה לחניה וידעתי שזה הוא.הדלת נפתחה והתברגתי במהירות אל המושב.לפני שהספקתי להרים את היד אל הדלת שוב,היא כבר נסגרה.לא יכולתי לעזור אלא לחייך. "מה שלומך?"הוא שאל אותי ושלח אליי את החיוך המקסים שלו.זה שאני כ"כ אוהב,זה שאני חי בשבילו. "סביר"אעניתי.לא רציתי להישמע קטונוני מידי,אבל זאת הייתה האמת. "בגלל מגי?"הוא שאל והוריד יד אחת מההגה והניח אותה על שלי. "כן". "יהיה בסדר מייקי..אני איתך."
כיסא הפלסטיק הלבן בחדר ההמתנה היה נוח כמו מיטת מסמרים.קיפלתי את הרגליים לחזה,מכווץ כולי. הדלת נפתחה,וזה היה הסימן שלי. "אני אראה אותך בעוד שעה" אמר ג'רארד ונעלם בזרם האנשים היוצאים בדלת. התקדמתי לעבר הדלת שנראתה יותר כמו כרטיס כניסה חד צדדי לגיהנום. מגי ישבה על הספה,איפה ש~אני~ המטופל אמור לשבת.השיער האדמוני סגול המבחיל שלה פזור.מולה ישב ילד נמוך עם שיער שחור קצר וניהל איתה שיחה מלווה בצעקות.למעשה,זאת לא הייתה נראית ממש כמו שיחה,אלא יותר כאילו הילד מתאמץ לצרוח עליה,והיא לא מתייחסת. "אהמ"פלטתי טת השיעול המזויף ביותר שהצלחתי להוציא. "היי,מייקל!"היא אמרה בהתרגשות מזויפת אפילו יותר מהשיעול. "הממ..אני מפריע?"שאלתי.הילד הסתובב אליי.עיינים בצבע שקד סקרו אותי ושפתיים מחוררות התעוותו בחיוך. "הו,לא,זה רק פרנקי הטיפשון.תכיר מייקל,זה הבן שלי,פרנק.."
סופסוף.סליחה שלא העלתי אותו מלפני כמה זמן..אני בנאדם עסוק..[בלעשות כלום..] בכ"א,הנה זה: [נקדתמבט:מייקי] אז הנה אני,שנה אחרי,בביה"ס חדש.עם בריונים חדשים,פאקצות חדשות,והמון,המון,בעיות חדשות. זה היה התנאי "מדהים" של המנהל.אחד מאיתנו יעבור,והשני ישאר בביה"ס.ממש מעולה. הוא חשב שהוא יפריד אותנו אם הוא יעביר אותי ביה"ס. אין לו מושג כמה הוא טעה...
