הפורום כבר ממש מוצף../images/Emo6.gif../images/Emo9.gif
אבל פשוט לא חסתי והייתי חחייב לפתוח הודעה חדשה. פשוט חייב! קודם כל. לגבי הימים האחרונים שלא הייתי בפורום
חייב לרובכם הסבר. אז ממש אתמול מ 3 בצהרים עד 3 לפנות בוקר[כן יצאנו מירושלים ב 2:30 לפנות בוקר..] הייתי בירושלים בכל מיני שיחות,סיורים והכל למען התעוררות הנפש והגוף לקראת יום הדין הלא זה-ראש השנה
כ"כ הרבה דברים היו שמה שחדרו לי ללב, וגרמו לי לכאב בלב, לאושר גדול, ולסיפוק הכי גדול שיש. אני לא אפרט כ"כ בנושאים האלה,כי אם אני אפרט, זה ייצא שאני גאוותן במצוות שאני עושה חחח, או שמא אני פחדן. אז לכן אעדיף לא לסבך יותר מידי 
אבל בכלליות-זה היה באמת החוויה הכי מופלאה שיש למרות שהיא כ"כ מתישה וארוכה. כ"כ נהנתי לשמוע את כל הדברים שחדרו לי ללב, לעשות מצווה הכי חשובה שיש שאני כ"כ גאה בעצמי, וגם בין היתר לעזור להדס ולכל החברי'ה פה עם התמיכה שלי לגבי "שלגיה"
באמת הרגע שמממש "שבר את כר הגמל" היה לללא ספק הסליחות שהתפללנו בכותל. פעם ראשונה שהרגשתי כ"כ מחובר לטקסט,למילים. פעם ראשונה שאני מרגיש שאחרי אמירת סליחות אני ממש זך ונקי.כ"כ טהור. כמובן שאני לא הכי צדיק שבעולם, ויש לי עוד מלא דברים לתקן שאני כ"כ מקווה להספיק עד לתחילת השנה החדשה, אבל יש לי סיפוק אדיר,שלא היה לי בחיים. עצם אמירת הסליחה לחבר עושה לי כ"כ טוב בלב. לבקש,לקבל לדעת על הנושא הזה-שכ"כ מושרש בי ברמות שלא ידעתי אפילו. המון אנשים טועים, אבל היום בערב,ממש היום ה' דן כל אחד ואחד בפורום,בעיר,בישראל ובכלל העולם כולו אם למוות,אם לחיים,אם לאהבה,אם לבריאות,אם לעושר, אם להצלחה,אם לדרך ההצלחה,או ח"ו לדרך הכישלון. הכל נכתב ונחתם בראש השנה הזה. המון אנשים טועים, ואומרים שיו"כ הוא נועד ממש להיות טהורים וראש השנה סתם "הכנה". טעות בידם. כולנו נחתמים היום יו"כ נידונים רק האנשים שהם בין לבין.לא צדיקים ולא רשעים,וה' לא יודע איפה לרשום אותם. אף אחד מאיתנו לא יכול לדעת באיזה ספר הוא אמור להיכתב. לכן צריך לעשות את כל המאמצים עכשיו ולקוות שאנחנו בספר ה"צדיקים" ולא הבינוניים שנחתמים ותלויים בין ראש השנה ליום כיפורים. באחת השיחות אתמול, סיפר לנו המרצה[זה שמספר] על הסיפור הבא,סיפור אמיתי.ממש בקצרה: ירון,הוא היה בן 19-חייל אשר נשלח עם עוד כמה חברים לנווט בנגב,בשטח חשוך רק חולות, ולהגיע לדימונה. חברינו החיילים הולכים והולכים ומתעייפים. בדרך הם עוצרים להם על פסי רכבת. הם נחים רק ל 2 דק'. רק ל 2 למנוחה והם ממשיכים. אבל העייפות תקפה את שלושתם. חברינו החיילים נרדמו. שני החיילים האחרים נרדמו ויקומו, אבל ירון,גיבור הסיפור שלנו,נרדם על פסי הרכבת. במקביל רכבת של 36 קרונות. אתם קולטים? 3-6 קרונווווות נוסעת ודוהרות לכיוונם של שלושת החייילים. אנשים שחקרו את האסון אומרים, שרכבת כזו, ממרחק של 10 ק"מ לפני שהיא מגיעה אלייך, אתה מרגיש את האדמה רועדת,שומע את הצפצופים,ככה שאין מצב שתירדם. הרכבת מתקרבת לירון שלנו, אבל ירון לא קם. הקטר שם לב שיש מישהו על הפסים,הוא מפעיל את הצפצפצה של הרכבת ומנסה בכל הכח לבלום בבלמים אבל הוא יודע שזה לא יעזור, כי הרכבת תעצור רק עוד כמה מטרים וזה יהיה מאוחר יותר. הרעידות של הרכבת,הצפצפה והבלימות לא עוזרות וירון עדיין בשינתו המתוקה.. הנהג מנסה לצעוק מהחלון, מנסה להעיר את הבנאדם טיפש שרוצה לאבד את החיים שלו ברגע, אבל לא עוזר כלום! הרכבת כבר אוטוטו מגיעה אליו, החוקרים סוברים, שכבר הבנאדם שקרוב לרכבת כמה מטרים לפני הוא כבר מקפץ באוויר ואין מצב ב=ע=ו=ל=ם שהוא לא שמע את הרכבת הרי הוא כבר לא ישן, אבל הנהג מעיד שישב על הפסים,בנאדם עם מדים ירוקים-שלא קם. כן זה קרה! הוא מת. זהו סיפור אמיתי חברים. המרצה סובר והוא כמעט בטוח, שירון שלנו שמע את צפצופי הרכבת,והרגיש את רעידות האדמה,והוא אפילו פקח עיניים, אבל פשוט לא הואיל בטובו לזוז. לא ביקשו ממנו ללכת 10 ק"מ,לא כמה מטרים. כולה ס"מ אחד! ס"מ אחד
ירון שלנו היה חי. אבל פשוט שינתו המתוקה הייתה נוחה לו. הוא לא קישר בין הענינים שכל שניה החיים שלו נקטעים ושווה להפסיק את השינה המתוקה. אבל לא עזר. למרות שזה סיפור אמיתי,אפשר להביא אותו בתור משל. הרכבת דוהרת ודוהרת. ה' נותן לנו כ"כ הרבה ניסינות וצפצופים,כ"כ הרבה רעדים,כ"כ הרבה פעמים מזהיר אותנו, שהרכבת אוטוטו דורסת אותנו. כל הימים האלה היו ימים של תשובה. במיוחד בין אדם לחבירו. עדיין לא מאוחר חבריי! נצלו כל רגע לבקש אחד מהשני, ולעשות דברים שלא הספקתם בשנה הקודמת. לפני שתפספסו את הרכבת. וכאן זה הרגע מממש מכל הלב, לבקש סליחה ממכם. אני יודע שהרבה פעמים אני גס רוח ובלי מצב רוח, ושיש עדין ילדים בפורום ש"פוחדים" לדבר איתי
אבל באמת הכל שרק יהיה לכם טוב
סליחה אם פגעתי במיש'ו ממכם. אתם חשובים לי ממש כמו המשפחה השניה שלי[ולפעמים אפילו יותר מהם..] אני אוהב כל אחד ואחת מכם אפילו שאני לא מראה את זה תמיד. ממש מכל הלב
אנחנו היום נמצאים בראש השנה. חג שמסמל המון דברים של התחלות-התחלת תקופה,התחלת אהבות חדשות,והתחלת קשרי ידידות מופלאים. אני מודה לאלוהים שנתן לי את הזכות ואת האושר לקבל את הכל. גם את ההתחלות-שאוטוטו אנחנו מציינים שנה שאנחנו ביחד. גם את האהבות שנרקמו בינינו.האהבות והזכות לדעת לקבל ולחחלוק. וכמובן את קשרי הידידות הנפלאים שנוצרו ונרקמים תמיד :] הדס שלחה לי מסר לא מזמן לקראת השנה החדשה, ואני מקווה שהיא מרשה אבל אני חייב לצטט משהו ובו אני אסיים. אני רוצצה שתדע לנצל ממש כל דקה בחיים שלך.. כי אנחנו אולי לוקחים את הדקה או שתי הדקות בכלל כך הרבה זלזול.. ובלי משמעות.. כאל דבר שמובן מאליו. .וזה כל כך לא.. בדקה אחת אפשר לאבד מישהו קרובב.. באותה מידה שאפשר לקבל מישהו אהוב. או אפילו בשנייה.. תחשבו על זה
סליחה שלקחתי וחפרתי מזמנכם
אוהב עכשיו..אוהב עדיין...
אביחי
אבל פשוט לא חסתי והייתי חחייב לפתוח הודעה חדשה. פשוט חייב! קודם כל. לגבי הימים האחרונים שלא הייתי בפורום
אבל בכלליות-זה היה באמת החוויה הכי מופלאה שיש למרות שהיא כ"כ מתישה וארוכה. כ"כ נהנתי לשמוע את כל הדברים שחדרו לי ללב, לעשות מצווה הכי חשובה שיש שאני כ"כ גאה בעצמי, וגם בין היתר לעזור להדס ולכל החברי'ה פה עם התמיכה שלי לגבי "שלגיה"
