נו בסדר....
זה דיאלוג הזוי שכתבתי לפני שנה בערך... הוא נקרא "גשם יבש". בקובץ וורד זה הולך לפי מודגש ולא מודגש כדי להפריד בין האנשים. כאן זה יהיה פשוט עם ובלי גרשיים... "היי" מה? "ראית מה הולך בחוץ?" כן. יורד גשם. עניין גדול. "זה לא גשם!" אז מה זה? שוב השכנים המסוממים שלך שופכים מים על החלונות? "פשוט תוציא את היד ותראה. נו. יפה. רואה למה התכוונתי?" מה לעזאזל? "זה גשם יבש" גשם יבש? אתה מושפע מהשכנים שלך,הא? "לא לא... תראה.. יש דבר כזה... אתה אפילו יכול לראות-יש גשם זלעפות בחוץ, אבל היד שהוצאת החוצה יבשה לגמרי" את זה אני יכול לראות. אבל.... "איך?" בדיוק-איך? "זה הם אחראים לזה" הם? אם זו אחת מתיאוריות הקשר שלך-אני משועמם, אבל לא מספיק "לא לא. לא הממשלה. בעצם כן אבל בעקיפין. אני התכוונתי להם שם למעלה" מה? אלים? "קרוב-מלאכים" מה המלאכים קשורים לזה? "הם מורידים את הגשם הזה" איך? מה, הם באים לעננים אומרים להם-עננים, עשו טובה, תורידו גשם אבל שלא ירטיב כלום "הסתכל החוצה. יש ענני סערה בחוץ? אתה שמעת תחזית לגשם?" נקודה טובה. נו אז שתף-איך נוצר גשם רטוב? "בכי של מלאכים. אבל רק כשהם עצבניים". מלאכים מתעצבנים בכלל? "מסתבר. סיפרו לי פעם שכשאנחנו מעצבנים את המלאכים, הם בוכים. קשה להם כשהם רואים אותנו ככה. אבל אז הם באים ועושים לנו דווקא-הם מורידים גשם, אבל גשם יבש" איך זה מעצבן אותנו? כלומר-זה טוב... גשם שיורד אבל לא מרטיב כלום. אפשר ללכת בלי מטריה "תראה, הרעיון הוא פשוט מאוד. כשמגיעה עונת הגשמים אתה חושב לעצמך-'הא. הנה מגיע הגשם. נוציא מעיל דוחה מים, מטריה, מגפיים גבוהות בשביל שלוליות'. התת מודע שלך והמודע מתכוננים לגשם שירטיב את העולם. כשמתחיל גשם בחוץ ואתה בלי מטריה אתה מקלל את כל העולם, אבל בתת מודע שלך אתה מכין את עצמך להרטב. תאר לך מה זה-אתה בחוץ, בלי מטריה, גשם-ואתה לא נרטב. זה קֶצֶר" קצר? בין המודע לתת מודע? "בדיוק" אז מה? עכשיו יש אזרחים תמימים בחוץ שמשתגעים בגלל שאין להם מטריה? "אכן כך. והממשלה אשמה, שלא תחשוב אחרת לרגע" יש לי זמן לבולשיט, תמשיך "מי אתה חושב עצבן את המלאכים? אנחנו, האזרחים התמימים שומרי החוק? הרי היה חייב לקרות משהו גדול כדי שמלאך כלשהו יתעצבן, הם בד"כ חבורה מאוד רגועה" אז אתה טוען שבגלל שהממשלה עושה שטויות, אנשים מאבדים את שפיות דעתם? "אכן כך. אבל הממשלה לא אשמה... לא, מה פתאום... הם ינקו עצמם מאשמה-זה הבעיה של האזרחים... הם לא לקחו מטריות" האזרח הקטן נדפק "זה חדש לך?" לא... אבל איך בכלל מלאך בוכה מעצבים? "מה הכוונה איך?" מעולם לא בכיתי בגלל שהייתי עצבני. זה כמו שתגיד למישהו לבכות ברגע שאתה מסמן לו "הם בוכים. מה זה משנה איך?" זה משנה. אולי ככה נדע איך לא לעצבן אותם. בצלים "מה אמרת?" בצלים. אולי ככה הם בוכים. הם מתעצבנים, רוצים לעצבן אותנו בחזרה, אז הם חותכים בצל. ככה הם בוכים "נראה לך באמת שלמלאכים אין משהו יותר טוב לעשות מאשר לחתוך בצל?" אפשר לחשוב מה יש להם לעשות. כל היום מעופפים להם שם למעלה עם הנבל הזה שלהם. מתישהו זה חייב להימאס וכל האלו בגן העדן חייבים לאכול מתישהו. "אז מה נראה לך? שלמלאכים יש תורנות מטבח במטבח של גן העדן?" הכי הגיוני לא? אז הם מתעצבנים, הולכים למטבח, לוקחים כמה בצלים, והדמעות נוזלות "תיאוריה מעניינת. מאיפה הבצלים?" הם מגדלים אותם. או שנשאר להם אקסטרות מהתקופה שהיו מעלים לאלוהים עולות. "או שנשמותיהם של בצלים מתים מגיעות לשם?" לא. זה לא הגיוני. כי אז הן עולות לשם ואז חותכים אותם לחתיכות, מכניסים אותם לתבשיל והנשמה גומרת בתוך בטן של כמה אנשים. הגהנום כבר עדיף "אתה חושב שבצלים מגיעים לגהנום?" אם כן אני לא רוצה לפגוש את הבצל שהגיע לשם. מה הוא עשה? התקלקל מוקדם יותר כדי שמי שיאכל אותו יהיה חולה? "תקשיב, אני יוצא מנקודת הנחה שלבצלים יש נשמות. אם יש למשהו נשמה-הוא מסוגל לעשות טוב ורע. ואתה יודע כמה בצל מסוגל לעשות רע". כן, במיוחד אחרי אתמול בלילה. לעזאזל עם הסבתא הזאת שלך והתבשילים שלה. "שמור על הפה שלך! זו סבתא שלי!" "הגשם הפסיק" התכוונת הגשם היבש "כמובן. אתה הולך הביתה?" כן. לא הייתה לי מטריה ולא רציתי לאבד שפיות באמצע הרחוב. זה לא יכול להיות נחמד "תקווה שלא ירד עוד גשם כזה". לא יכול להיות שהרגזנו את המלאכים עד כדי כך "אל תהיה בטוח. אל תשכח מחר בעשר בערב במועדון" כן כן.. אני זוכר.. נתראה מחר "ביי" ביי