זכותו של כל אחד לטעם אישי שונה
אבל אם את רואה במדריך לטרמפיסט ספר בדיחות ותו לא, כניראה שלגמרי, לחלוטין, באופן טוטאלי ואף מוחלט, פיספסת את הפואנטה של הספר. גם העובדה המרומזת שבכלל ניסית לקרוא את הספר מהסיבות הלא נכונות (לחיצת יד סודית?), ואולי העובדה שהנחת את ידייך על ספר עב כרס (שאולי מקרין לך Panic!) במקום הספר הראשון הקליל והדקיק, יש להם השפעה בעניין. בכל מקרה, אני קראתי את הספרים לראדונה .לפני כ-15 שנה בערך בימי התיכון, לא מפני שהייתי מוקף במעריצי אדאמס שנהגו לצטט מספריו ולצחקק למשמע המספר 42 (אולי זה מעיד משהו על החברים שלי באותם ימים, אבל ככה זה יצא), אלא מפני שקראתי הרבה מאד ספרי מד"ב באותם ימים, ואז נתקלתי בהמלצה על אדאמס. את הספר הראשון קראתי בנשימה עצורה תוך יום. התחלתי לקרוא ונשאבתי פנימה אל תוך הספר, ולא יכולתי להניח אותו עד שסיימתי, ואז מיהרתי לחנות הספרים הקרובה בכדי לחפש את הספר הבא בסדרה. העולם הקסום והמרהיב של אדאמס, האירוניה והשנינות, המקצב והשפה, פשוט שאבו אותי פנימה. נכון שיש רק שלד של עלילה ואין דמויות רב מימדיות המתפתחות במהלך הסיפור, אבל יש בספר הרבה יותר מאשר סתם אוסף של בדיחות. צר לי שזה היה הרושם שלך אחרי שלושה עמודים. צר לי שאילצת את עצמך לקרוא את הספר רק בכדי להבין את "לחיצת היד הסודית". חבל. אבל איך אומרים? נו שויין.