תשובה מאת רב
שלום וברכה א. הקב''ה צפה מראש שעתידו של אדם והצלחתו תהיה רק באשה שתיברא מצלע האדם, ומה שהקב''ה לא ברא את האשה יחד עם האיש, והמתין עד לאחר שיתבונן האדם בכל יצורי בראשית ויראה אותם זוגות, ויתאוה גם הוא לבת זוג, כבר פירשו חז''ל במדרש (בראשית רבה פרק יז פסקה ד) וזה לשונם: ''העבירן לפניו [את בעלי החיים בכדי שיקרא להם האדם שמות] זוגות, אמר: לכל יש בן זוג ולי אין בן זוג ?, ולאדם לא מצא עזר כנגדו אתמהא, ולמה לא בראה לו תחלה?, אלא צפה הקב''ה שהוא עתיד לקרות עליה תגר [על שהכשילה אותו בחטא עץ הדעת ואמר אז לפני הקב''ה: 'האשה אשר נתת עמדי וגו'] לפיכך לא בראה לו עד שתבעה בפיו, כיון שתבעה מיד ויפל ה' אלהים תרדמה וגו': והענין שהעביר את בעלי החיים בזוגות לפני האדם לא היה בכדי שהאדם יבחר לעצמו בהמה או חיה לבת זוג, אלא כפי שביאר הרמב''ן (בראשית פרק ב פסוק כ) וזה לשונו: ''והנכון בעיני, כי לא היה החפץ לפניו יתברך לקחת צלעו ממנו עד שידע אדם שאין בנבראים עזר לו, ושיתאוה שיהיה לו עזר כמותם ומפני זה היה צריך לקחת ממנו אחת מצלעותיו וזה טעם ''ולאדם לא מצא עזר כנגדו'', כלומר ולשם האדם לא מצא עזר שיהיה ראוי כנגדו ותקרא בשמו שיוליד ממנו, וזהו שאמר ''זאת הפעם'', כלומר הפעם הזאת מצאתי עזר לי, שלא מצאתי עד הנה בשאר המינים, כי היא עצם מעצמי ובשר מבשרי, וראוי שתקרא בשמי ממש, כי נוליד זה מזה''. דהיינו שרצה הקב''ה שהאדם יגיע להכרה מלאה שבת הזוג שלו לא קיימת בכל הבריאה אלא מתוך הצלע שלו עצמו, והכרה מלאה זאת יגרום לכך שהוא יתאחד עם הבת זוג לעתיד, ובכך יגיעו יחדיו למטרה של 'עזר כנגדו', וללא הכרה קודמת זו היו חולפות מחשבות אצל האדם שאולי היתה דרך אחרת להסתדר. זהו לפי הפשט, אולם כפי שגילו חז''ל בתלמוד ישנן בסיפורי מעשה בראשית הרבה מסתרי תורה, וכפי שהאריכו בזה חכמי הקבלה, ובענין זה מפורש בזוהר הק' שבהתחלה היתה לצידו של אדם הראשון 'חוה ראשונה' שקדמה לחוה אשתו של אדם הראשון, ואני מעתיק את לשון הזוהר (ז''ח בראשית כח עמוד ב): רבי יהושע אמר, חוה הראשונה הייתה ולקחה ממנו והיא המזקת את הבריות, הה''ד ויקח אחת מצלעותיו זו היא הראשונה שנלקחה ממנו על שהיא רוח מזקת, ויסגור בשר תחתנה שהקים אחרת במקומה, רבא אמר זו היתה בשר והאחרת לא הייתה בשר ומאי הוות אמר רבי יצחק זוהמא דארעא ושמריה''. ויש לחוה הראשונה קשר עם לילית אם כל השדים, וכמבואר באורך בזוהר הק' (ויקרא יט א) כל העניין. ואין מן הצורך לחקור בדברים אלה, כשהרבה חלקים מתורתינו הק' השייכים אלינו יותר, עדיין לא נלמדו כראוי ולא נעשו לחלק מנפשינו. ב. מה שלא ברא הקב''ה את חוה כדרך שברא את אדם הראשון עפר מן האדמה, היתה הסיבה כפי שכתוב בדברי חז''ל, מאחר והקשר הזוגי בין בעלי החיים בעולם אינו מתבטא אלא בקיום יחסי מין, ואחר כך כל אחד פונה לדרכו, ואצל האדם רצה הקב''ה שתהיה הקשר באופן של עזר כנגדו באופן נעלה ביותר, שיהיו דבוקים לאהבה במהלך כל החיים, גם שלא בשעת הזיווג, ובכל ההתמודדויות במהלך החיים יהיו תומכים אחד את השני, ולכן עשה הקב''ה בחוכמתו באופן אחר מכלל בעלי החיים בכך שיצר את האשה מתוך גופו של האדם, וכך ישלימו זה את זו וזו את זה בעזר אמיתי. וכלשונו הבהיר של הנצי''ב בפירושו העמק דבר (בראשית פרק ב פסוק כ): ''ביאור הדברים, שאדם מתחילה לא הבין בעצמו אם יש לו כל חילופי המידות. שהרי מעולם לא כעס ומנין ידע שיש לו מדת הכעס. וכן רחמנות וכדומה. אבל בעת אשר התבונן על כל הברואים ועמד על טבעם מזה התבונן שאצלו נמצאים כל המידות שבכל מיני הנבראים, שבלא לא היה עומד על טבעי החיות שמי שאינו יודע רוגז לא יאמין ולא יתבונן מה הוא רוגז. ואחר שהתבונן כי כן הוא, התבונן שנצרך לו עזר שיהיה גם בה להיות עזר כנגדו. ואם אפי' יברא הקב''ה בריאה חדשה שיהא ג''כ מלוקט מכל חלקי עפר מן האדמה ויהא כלול בה ג''כ כל המידות. עדיין לא תהא עזר לאדם. אלא נקבה בפני עצמה בשינוי מידות. ולא שתהא דבוקה בו לאהבה אפי' שלא בשעת הזיווג. ושיהא זה גורם שהיא לעזר בניגודה שהוא משונה. שהרי הדעת נותן להיפך אם האיש רגזן והיא אינה כך ראוי לה לעזבו ותלך לה. אבל במש שנבראת ממנו נקבע הטבע שגם בניגודה היא לו לעזר''. ג. ביארו חז''ל ודבריהם הובאו בפירושו של רש''י (בראשית פרק ב פסוק ח) וזה לשונו: ''אם תאמר הרי כבר נאמר ויברא וגו' את האדם וגו', ראיתי בברייתא של ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי מל''ב מדות שהתורה נדרשת וזו אחת מהן, כלל שלאחריו מעשה, הוא פרטו של ראשון. ויברא וגו' את האדם, זהו כלל,. סתם בריאתו מהיכן וסתם מעשיו. חזר ופירש, וייצר ה' אלהים וגו' ויצמח לו גן עדן ויניחהו בג''ע ויפל עליו תרדמה, השומע, סבור שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון, וכן אצל הבהמה חזר וכתב ויצר ה' וגו' מן האדמה כל חית השדה כדי לפרש ויבא אל האדם לקרות שם, וללמד על העופות שנבראו מן הרקק: עכ''ל. דהיינו שבסיפור הבריאה הראשונית קיצרה התורה בפרטים, וכלל בדברים קצרים את כל מהלך הבריאה מבראשית ועד יום השבת, פסוקים אחדים לכל יום, ואח''כ האריכה התורה בסיפור הבריאה של האדם מפני שזה נוגע לנו ולמטרת האדם בעולם, ולכן השלימה התורה את הפרטים הרבים בפרק ב', ומאידך לא ראתה התורה צורך להשלים את המון הפרטים שבוודאי ישנם גם במהלך חמשת ימי הבריאה הראשוניים, מכיון שאין זה נוגע לנו כל כך. משמעות בריאת האדם וחוה יחדיו כפי המשמעות בפרשה הראשונה, ובריאת האשה מהצלע כנכתב בפרשה השניה, הינו נושא לדיון אצל חז''ל וכך נאמר בתלמוד הבבלי שמתחילה נבראו כיחידה אחת גוף בעל שני פנים מפנים ומאחור, ואחר כך ננסרו זה מזה, וזהו פרשת לקיחת הצלע שפירושו בלשון הקודש 'צד', [ולא צלע מלשון 'צלעות' שזהו רק בלשון הקודש של המשנה, אבל לא בתנ''ך], שהקב''ה כרת את הצד הנקבי מהחלק הזכרי והעמיד אותה כשלעצמה.
