"הפעם זה כן" אמרה האחות

[רוצה עוד 1]

המון תודות, רחל!

שיהיה בשעה טובה!
מחזיקה אצבעות להמשך תקין, עד לתינוק המתוק.

המון תודות, רחל!

 

[ענת אום יפתח]

וואו...כולי מצומררת... ../images/Emo24.gif

"הפעם זה כן" אמרה האחות

לאחר שווידאה פעמיים את שמי ואת מספר תעודת הזהות שלי. ואני עדיין לא מאמינה ולא קולטת - סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית אמיתית, ואפילו מאוד מאוד גבוהה - בלי שום מקומות לספק - בטא 750!!!!! אני בהריון!!!!!!! הנה, כתבתי את זה, ואני עדיין לא ממש קולטת. אמאל´ה!!!!! כל כך חיכיתי וציפיתי להודעה הזו חודש אחרי חודש וכשזה מגיע, בדיוק עכשיו, כשאני מחוסרת עבודה, עם בטא כל כך גבוהה שיכולה להעיד על יותר מעובר אחד..... פתאום זה גם קצת מפחיד.... ודווקא הפעם, מוזר, לא היו טיפוסי קירות ולא היה לחץ. שום סימפטומים - לא ציצים רגישים, לא עייפות, לא בחילות - כלום! הבוקר הלכתי להדקר ורק אחרי שקראתי את הודעתה העצובה של ריניני פתאום קלטתי שהגיע הזמן להתקשר לקבל תשובה וכבר הכנתי את עצמי לתשובה הרגילה..... ופתאום זה!!!! אז אני מאושרת, ומפחדת ומבולבלת מזה שאני קצת מפחדת. רבע שעה אחרי שקיבלתי את ההודעה הדס הגיעה הביתה עם חברות והכל צריך להראות כרגיל כי גם עכשיו אני עדיין לא מוכנה שהיא תדע, בשלב זה. אז למי שלא מכיר את הסיפור שלנו, הנה הוא: אני בת 41 (וחצי). יש לנו שני ילדים מקסימים. הדס בת 7 ושי בן 3.5, שנולדו מהריונות "ספונטאניים" (אם אפשר לקרוא כך לסקס מתוזמן היטב לפי ערכות ביוץ, למשך 8 חודשים בכל פעם...). כשהחלטנו שהגיע הזמן לילד נוסף, התחלנו בנסיונות עצמיים, כמו בפעמים הקודמות. הפעם הייתי מאוד מודעת להשלכות שיש לגילי המתקדם וגם השתתפתי בפורום אמריקאי של נשים מעל גיל 40 המנסות להרות. שם התוודעתי על הספרTake Charge Of Your Fertility של טוני ווקסלר ולמדתי להשתמש בשיטת הFAM- (Fertility Awareness Method) למעקב אחר הפוריות שלי. פצחתי במעקבים קדחתניים, כולל עם מדידות חום, בדיקת מיקום ומצב פתח צוואר הרחם והפרשות צוואר הרחם (וגם ערכות ביוץ, ליתר בטחון) שסייעו כולם לתזמן את המפגש המיוחל של הזרע עם הביצית. כך היה למשך כחצי שנה. אז פניתי לגינקולוג המדהים שלי, ד"ר עמוס בר, (ההוא מהספר עם הגלגל) שאיתו עברתי את שני ההריונות הקודמים ובנובמבר 2001 נשלחתי לראשונה לרמת מרפא ברמת גן למעקב זקיקים. הפרופיל ההורמונלי שלי נראה טוב, עם FSH של 6.4. בדיקות הזרע הראו שהזרע של בעלי "לא משהו". אמנם לא קטסטרופה, אבל גם רחוק מלהשביע רצון. מאז ועד היום הוא נוטל רשימה ארוכה של ויטמינים ותוספים ששיפרו אך במעט את המצב, בעיקר בתקופות אחרי השבועות בהם הוא זכר לקחת אותם.... אחרי מחזור אחד של מעקב אולטרהסאונד, שהראה שאני אכן מייצרת זקיק ומבייצת, עברתי לרשמית לרמת מרפא. דר´ רבינוביץ אמר לי בפגישתנו הראשונה "אל תדאגי. אנחנו נכניס אותך להריון" ושלח אותי לפני הכל לצילום רחם, בו התגלה שחצוצרה ימין חסומה והשמאלית כנראה נפתחה מעט בעת הבדיקה. המעניין הוא שהצד הפתוח היה גם הצד של השחלה ה"חרוצה" שלי, זו שכמעט תמיד מגדלת זקיק/ים. קיווינו להתגשמות אגדת צילום הרחם, אבל זה לא קרה. כמו בכל ההתחלות עברנו שלושה מחזורי איקקלומין עם הזרעות. במחזור השלישי חטפתי התקפת חדרה איומה, עם רעידות וזיעה קרה. מכיוון שגם הרירית שלי נהייתה דקיקה, הודעתי שאני יותר את התרופה הזו לא לוקחת! בשלב זה גם התחלתי לגלוש בפורום פוריות השכן וקראתי את סיפורה של לאקי עדי, על איך היא נכנסה להריון בעקבות צינטור חצוצרות שעברה אצל פרופ´ אילן טור-כספא. אז חשבתי שזה יכול לעזור וגם את זה עברתי. החצוצרות שלי נפתחו לרווחה, ועדיין – נאדה. טיפולי פוריות זה מין כזה פיחות (או בעצם ייסוף) זוחל. כשמתחילים תמיד מאמינים שהנה, אוטוטו נכנסים להריון, עם לכל היותר טיפ טיפת עזרה, ולשלב הבא לא נגיע. מכל מקום היה לי לגמרי ברור של-IVF אני לא אגיע. אבל הנה הגיע שלב הזריקות, ואני עם פוביית מחטים קיצונית למדתי להזריק לעצמי. עוד שלושה מחזורי הזרעות עם זריקות ושום דבר לא קורה. לא הריון כימי, אף לא חיובי אחד קטן לרפואה – כלום! פרופ´ זיידמן, שנהיה איכשהו לרופא הקבוע שלי ברמת מרפא, הודיע לי שדי לבזבז זמן ואם אני באמת רוצה עוד ילד, צריך לעבור לשלב הבא – IVF. עשינו מעט מאוד חושבים. האמת היא שכבר היינו בשלים לזה.אצלנו האמביציה עלתה עם הטיפולים, ואם בתחילתם לא היה עלה על דעתי לעבור פרוצדורה בהרדמה מלאה, שהרי אני אמא לילדים, הרי שבשלב הזה זה כבר נראה היה כמובן מאליו שממשיכים, וש-IVF זה לא עניין כל כך נורא. כמובן שגם החשיפה בפורומים לנשים שעוברות הפריות, עזרה. בינתיים גם הקמנו את הפורום הזה, ולקחתי על עצמי לנהל אותו. הפרייה ראשונה הסתיימה בחודש שעבר בבטא 10 שירדה כעבור יומיים. הפעם זה הצליח. אז כמובן שבעוד יומיים אחזור על הבדיקה ונוודא הכפלה, ועד שנראה שק הריון פועם ברחם (אני מאוד מקווה שאחד!!!) לא ממש ארגע, אבל סוף סוף עברנו את המשוכה הראשונה! ואני מאוד מקווה שבקרוב בקרוב כולכן תצטרפנה אלי ונפנה כאן מקום לאמהות חדשות שרוצות עוד 1! וסליחה על האורך.... מן הסתם כל אחת חולמת על ההודעה שלה.....

וואו...כולי מצומררת...

אז זו ההודעה שדיברת עליה...נכנסתי לקרוא אותה אחרי שקראתי את המסר ממך. תשמעי - אני מאושרת בשבילך. מאוד. הרי מהות כינוייך מתגשמת כאן הלכה למעשה :"רוצה עוד אחד" , ואכן גם אני כמוך מקווה שמדובר בעוד אחד , אבל גם אם יש שניים "תתנחמי" בכך שהם יצאו מושלמים כמו הילדים הפרטיים המהממים שכבר יש לך. אגב , רק לידיעה: גם לי היתה בטא של כמעט 700 בהתחלה , וכאמור - מדובר היה בעובר אחד , כך שאין לדעת. מאחלת לך את כל הטוב האפשרי ושמחה מאוד על הודעתך. ענת , תלמידתך העתידית לשימוש במנשא "אובר דה שולדר"...

 

[חני ב]

רוצה עוד 1, מאד מאד שמחה

וואו...כולי מצומררת...

אז זו ההודעה שדיברת עליה...נכנסתי לקרוא אותה אחרי שקראתי את המסר ממך. תשמעי - אני מאושרת בשבילך. מאוד. הרי מהות כינוייך מתגשמת כאן הלכה למעשה :"רוצה עוד אחד" , ואכן גם אני כמוך מקווה שמדובר בעוד אחד , אבל גם אם יש שניים "תתנחמי" בכך שהם יצאו מושלמים כמו הילדים הפרטיים המהממים שכבר יש לך. אגב , רק לידיעה: גם לי היתה בטא של כמעט 700 בהתחלה , וכאמור - מדובר היה בעובר אחד , כך שאין לדעת. מאחלת לך את כל הטוב האפשרי ושמחה מאוד על הודעתך. ענת , תלמידתך העתידית לשימוש במנשא "אובר דה שולדר"...

רוצה עוד 1, מאד מאד שמחה
בשבילכם, והמון המון מזל-טובבבבבבבבבב

 

[רוצה עוד 1]

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!

"הפעם זה כן" אמרה האחות

לאחר שווידאה פעמיים את שמי ואת מספר תעודת הזהות שלי. ואני עדיין לא מאמינה ולא קולטת - סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית אמיתית, ואפילו מאוד מאוד גבוהה - בלי שום מקומות לספק - בטא 750!!!!! אני בהריון!!!!!!! הנה, כתבתי את זה, ואני עדיין לא ממש קולטת. אמאל´ה!!!!! כל כך חיכיתי וציפיתי להודעה הזו חודש אחרי חודש וכשזה מגיע, בדיוק עכשיו, כשאני מחוסרת עבודה, עם בטא כל כך גבוהה שיכולה להעיד על יותר מעובר אחד..... פתאום זה גם קצת מפחיד.... ודווקא הפעם, מוזר, לא היו טיפוסי קירות ולא היה לחץ. שום סימפטומים - לא ציצים רגישים, לא עייפות, לא בחילות - כלום! הבוקר הלכתי להדקר ורק אחרי שקראתי את הודעתה העצובה של ריניני פתאום קלטתי שהגיע הזמן להתקשר לקבל תשובה וכבר הכנתי את עצמי לתשובה הרגילה..... ופתאום זה!!!! אז אני מאושרת, ומפחדת ומבולבלת מזה שאני קצת מפחדת. רבע שעה אחרי שקיבלתי את ההודעה הדס הגיעה הביתה עם חברות והכל צריך להראות כרגיל כי גם עכשיו אני עדיין לא מוכנה שהיא תדע, בשלב זה. אז למי שלא מכיר את הסיפור שלנו, הנה הוא: אני בת 41 (וחצי). יש לנו שני ילדים מקסימים. הדס בת 7 ושי בן 3.5, שנולדו מהריונות "ספונטאניים" (אם אפשר לקרוא כך לסקס מתוזמן היטב לפי ערכות ביוץ, למשך 8 חודשים בכל פעם...). כשהחלטנו שהגיע הזמן לילד נוסף, התחלנו בנסיונות עצמיים, כמו בפעמים הקודמות. הפעם הייתי מאוד מודעת להשלכות שיש לגילי המתקדם וגם השתתפתי בפורום אמריקאי של נשים מעל גיל 40 המנסות להרות. שם התוודעתי על הספרTake Charge Of Your Fertility של טוני ווקסלר ולמדתי להשתמש בשיטת הFAM- (Fertility Awareness Method) למעקב אחר הפוריות שלי. פצחתי במעקבים קדחתניים, כולל עם מדידות חום, בדיקת מיקום ומצב פתח צוואר הרחם והפרשות צוואר הרחם (וגם ערכות ביוץ, ליתר בטחון) שסייעו כולם לתזמן את המפגש המיוחל של הזרע עם הביצית. כך היה למשך כחצי שנה. אז פניתי לגינקולוג המדהים שלי, ד"ר עמוס בר, (ההוא מהספר עם הגלגל) שאיתו עברתי את שני ההריונות הקודמים ובנובמבר 2001 נשלחתי לראשונה לרמת מרפא ברמת גן למעקב זקיקים. הפרופיל ההורמונלי שלי נראה טוב, עם FSH של 6.4. בדיקות הזרע הראו שהזרע של בעלי "לא משהו". אמנם לא קטסטרופה, אבל גם רחוק מלהשביע רצון. מאז ועד היום הוא נוטל רשימה ארוכה של ויטמינים ותוספים ששיפרו אך במעט את המצב, בעיקר בתקופות אחרי השבועות בהם הוא זכר לקחת אותם.... אחרי מחזור אחד של מעקב אולטרהסאונד, שהראה שאני אכן מייצרת זקיק ומבייצת, עברתי לרשמית לרמת מרפא. דר´ רבינוביץ אמר לי בפגישתנו הראשונה "אל תדאגי. אנחנו נכניס אותך להריון" ושלח אותי לפני הכל לצילום רחם, בו התגלה שחצוצרה ימין חסומה והשמאלית כנראה נפתחה מעט בעת הבדיקה. המעניין הוא שהצד הפתוח היה גם הצד של השחלה ה"חרוצה" שלי, זו שכמעט תמיד מגדלת זקיק/ים. קיווינו להתגשמות אגדת צילום הרחם, אבל זה לא קרה. כמו בכל ההתחלות עברנו שלושה מחזורי איקקלומין עם הזרעות. במחזור השלישי חטפתי התקפת חדרה איומה, עם רעידות וזיעה קרה. מכיוון שגם הרירית שלי נהייתה דקיקה, הודעתי שאני יותר את התרופה הזו לא לוקחת! בשלב זה גם התחלתי לגלוש בפורום פוריות השכן וקראתי את סיפורה של לאקי עדי, על איך היא נכנסה להריון בעקבות צינטור חצוצרות שעברה אצל פרופ´ אילן טור-כספא. אז חשבתי שזה יכול לעזור וגם את זה עברתי. החצוצרות שלי נפתחו לרווחה, ועדיין – נאדה. טיפולי פוריות זה מין כזה פיחות (או בעצם ייסוף) זוחל. כשמתחילים תמיד מאמינים שהנה, אוטוטו נכנסים להריון, עם לכל היותר טיפ טיפת עזרה, ולשלב הבא לא נגיע. מכל מקום היה לי לגמרי ברור של-IVF אני לא אגיע. אבל הנה הגיע שלב הזריקות, ואני עם פוביית מחטים קיצונית למדתי להזריק לעצמי. עוד שלושה מחזורי הזרעות עם זריקות ושום דבר לא קורה. לא הריון כימי, אף לא חיובי אחד קטן לרפואה – כלום! פרופ´ זיידמן, שנהיה איכשהו לרופא הקבוע שלי ברמת מרפא, הודיע לי שדי לבזבז זמן ואם אני באמת רוצה עוד ילד, צריך לעבור לשלב הבא – IVF. עשינו מעט מאוד חושבים. האמת היא שכבר היינו בשלים לזה.אצלנו האמביציה עלתה עם הטיפולים, ואם בתחילתם לא היה עלה על דעתי לעבור פרוצדורה בהרדמה מלאה, שהרי אני אמא לילדים, הרי שבשלב הזה זה כבר נראה היה כמובן מאליו שממשיכים, וש-IVF זה לא עניין כל כך נורא. כמובן שגם החשיפה בפורומים לנשים שעוברות הפריות, עזרה. בינתיים גם הקמנו את הפורום הזה, ולקחתי על עצמי לנהל אותו. הפרייה ראשונה הסתיימה בחודש שעבר בבטא 10 שירדה כעבור יומיים. הפעם זה הצליח. אז כמובן שבעוד יומיים אחזור על הבדיקה ונוודא הכפלה, ועד שנראה שק הריון פועם ברחם (אני מאוד מקווה שאחד!!!) לא ממש ארגע, אבל סוף סוף עברנו את המשוכה הראשונה! ואני מאוד מקווה שבקרוב בקרוב כולכן תצטרפנה אלי ונפנה כאן מקום לאמהות חדשות שרוצות עוד 1! וסליחה על האורך.... מן הסתם כל אחת חולמת על ההודעה שלה.....

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

 

[ריניני]

ווווואאאאוווווו!!!!!!!

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

ווווואאאאוווווו!!!!!!!
רוצה יקרה, כמה שזה לא יהיה - נשמע שההריון שלך (תתרגלי לצירוף הזה

) מתקדם הכי נהדר שאפשר, יציב ומתפתח ככל שיכול להיות. והגשר עוד רחוק, יש זמן.. מאחלת לך ולכל משפחתך המון אושר בהריון הזה ולאחריו! מקווה ללכת בעקבותיך מחר.

 

[תמי של יעל ומיכל]

קודם כל בואי נשמח שזה עולה

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

קודם כל בואי נשמח שזה עולה
שנית, האמת שחשבתי שזה יותר משניים, אבל בואי נחכה. אני התחלתי משלושה ואחד נספג בשבועות הראשונים. אז אין טעם לפניקה. צריך לעקוב. בואי נראה כמה שקים עם דופק יתפתחו. פרה פרה. האיש שלך חכם, תקשיבי לו.

 

[אמאלה2]

ווווווווווואאאאאאאאאאאוווווווווו!!!

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

ווווווווווואאאאאאאאאאאוווווווווו!!!
או במילים אחרות: נפלא!! כבר אמרו הכל לפני - פרה-פרה, כשנגיע לגשר נחצה אותו, כל דבר בזמנו. בינתיים יש לך 1692 סיבות לחייך ולשמוח

 

[גמני רוצה עוד]

WOOOOOOWWWW

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

WOOOOOOWWWW
כל הכבוד ..... מחקים לעידכונים ....

 

[מיכל של עומר ויובל]

שיייוווו../images/Emo70.gif

1692!!!!! זה יותר מהכפלה!!!!!!!
והאחות אמרה שזה יכול להעיד על יותר מ-2.............

א מ א ל ´ ה !!!!!!!!!!! יחד עם הפאניקה אני גם מרגישה נפלא, התרוממות רוח ממש. עם המציאות כבר נמצא את הדרך להתמודד.... או כמו שהאיש שלי אומר - נחצה את הגשר כשנגיע אליו.

שיייוווו

מחזיקה אצבעות ל-2 ומטה.

 

[אפרת12]

איזה יופי ../images/Emo70.gif איזה יופי ../images/Emo70.gif ../images/Emo65.gif

"הפעם זה כן" אמרה האחות

לאחר שווידאה פעמיים את שמי ואת מספר תעודת הזהות שלי. ואני עדיין לא מאמינה ולא קולטת - סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית אמיתית, ואפילו מאוד מאוד גבוהה - בלי שום מקומות לספק - בטא 750!!!!! אני בהריון!!!!!!! הנה, כתבתי את זה, ואני עדיין לא ממש קולטת. אמאל´ה!!!!! כל כך חיכיתי וציפיתי להודעה הזו חודש אחרי חודש וכשזה מגיע, בדיוק עכשיו, כשאני מחוסרת עבודה, עם בטא כל כך גבוהה שיכולה להעיד על יותר מעובר אחד..... פתאום זה גם קצת מפחיד.... ודווקא הפעם, מוזר, לא היו טיפוסי קירות ולא היה לחץ. שום סימפטומים - לא ציצים רגישים, לא עייפות, לא בחילות - כלום! הבוקר הלכתי להדקר ורק אחרי שקראתי את הודעתה העצובה של ריניני פתאום קלטתי שהגיע הזמן להתקשר לקבל תשובה וכבר הכנתי את עצמי לתשובה הרגילה..... ופתאום זה!!!! אז אני מאושרת, ומפחדת ומבולבלת מזה שאני קצת מפחדת. רבע שעה אחרי שקיבלתי את ההודעה הדס הגיעה הביתה עם חברות והכל צריך להראות כרגיל כי גם עכשיו אני עדיין לא מוכנה שהיא תדע, בשלב זה. אז למי שלא מכיר את הסיפור שלנו, הנה הוא: אני בת 41 (וחצי). יש לנו שני ילדים מקסימים. הדס בת 7 ושי בן 3.5, שנולדו מהריונות "ספונטאניים" (אם אפשר לקרוא כך לסקס מתוזמן היטב לפי ערכות ביוץ, למשך 8 חודשים בכל פעם...). כשהחלטנו שהגיע הזמן לילד נוסף, התחלנו בנסיונות עצמיים, כמו בפעמים הקודמות. הפעם הייתי מאוד מודעת להשלכות שיש לגילי המתקדם וגם השתתפתי בפורום אמריקאי של נשים מעל גיל 40 המנסות להרות. שם התוודעתי על הספרTake Charge Of Your Fertility של טוני ווקסלר ולמדתי להשתמש בשיטת הFAM- (Fertility Awareness Method) למעקב אחר הפוריות שלי. פצחתי במעקבים קדחתניים, כולל עם מדידות חום, בדיקת מיקום ומצב פתח צוואר הרחם והפרשות צוואר הרחם (וגם ערכות ביוץ, ליתר בטחון) שסייעו כולם לתזמן את המפגש המיוחל של הזרע עם הביצית. כך היה למשך כחצי שנה. אז פניתי לגינקולוג המדהים שלי, ד"ר עמוס בר, (ההוא מהספר עם הגלגל) שאיתו עברתי את שני ההריונות הקודמים ובנובמבר 2001 נשלחתי לראשונה לרמת מרפא ברמת גן למעקב זקיקים. הפרופיל ההורמונלי שלי נראה טוב, עם FSH של 6.4. בדיקות הזרע הראו שהזרע של בעלי "לא משהו". אמנם לא קטסטרופה, אבל גם רחוק מלהשביע רצון. מאז ועד היום הוא נוטל רשימה ארוכה של ויטמינים ותוספים ששיפרו אך במעט את המצב, בעיקר בתקופות אחרי השבועות בהם הוא זכר לקחת אותם.... אחרי מחזור אחד של מעקב אולטרהסאונד, שהראה שאני אכן מייצרת זקיק ומבייצת, עברתי לרשמית לרמת מרפא. דר´ רבינוביץ אמר לי בפגישתנו הראשונה "אל תדאגי. אנחנו נכניס אותך להריון" ושלח אותי לפני הכל לצילום רחם, בו התגלה שחצוצרה ימין חסומה והשמאלית כנראה נפתחה מעט בעת הבדיקה. המעניין הוא שהצד הפתוח היה גם הצד של השחלה ה"חרוצה" שלי, זו שכמעט תמיד מגדלת זקיק/ים. קיווינו להתגשמות אגדת צילום הרחם, אבל זה לא קרה. כמו בכל ההתחלות עברנו שלושה מחזורי איקקלומין עם הזרעות. במחזור השלישי חטפתי התקפת חדרה איומה, עם רעידות וזיעה קרה. מכיוון שגם הרירית שלי נהייתה דקיקה, הודעתי שאני יותר את התרופה הזו לא לוקחת! בשלב זה גם התחלתי לגלוש בפורום פוריות השכן וקראתי את סיפורה של לאקי עדי, על איך היא נכנסה להריון בעקבות צינטור חצוצרות שעברה אצל פרופ´ אילן טור-כספא. אז חשבתי שזה יכול לעזור וגם את זה עברתי. החצוצרות שלי נפתחו לרווחה, ועדיין – נאדה. טיפולי פוריות זה מין כזה פיחות (או בעצם ייסוף) זוחל. כשמתחילים תמיד מאמינים שהנה, אוטוטו נכנסים להריון, עם לכל היותר טיפ טיפת עזרה, ולשלב הבא לא נגיע. מכל מקום היה לי לגמרי ברור של-IVF אני לא אגיע. אבל הנה הגיע שלב הזריקות, ואני עם פוביית מחטים קיצונית למדתי להזריק לעצמי. עוד שלושה מחזורי הזרעות עם זריקות ושום דבר לא קורה. לא הריון כימי, אף לא חיובי אחד קטן לרפואה – כלום! פרופ´ זיידמן, שנהיה איכשהו לרופא הקבוע שלי ברמת מרפא, הודיע לי שדי לבזבז זמן ואם אני באמת רוצה עוד ילד, צריך לעבור לשלב הבא – IVF. עשינו מעט מאוד חושבים. האמת היא שכבר היינו בשלים לזה.אצלנו האמביציה עלתה עם הטיפולים, ואם בתחילתם לא היה עלה על דעתי לעבור פרוצדורה בהרדמה מלאה, שהרי אני אמא לילדים, הרי שבשלב הזה זה כבר נראה היה כמובן מאליו שממשיכים, וש-IVF זה לא עניין כל כך נורא. כמובן שגם החשיפה בפורומים לנשים שעוברות הפריות, עזרה. בינתיים גם הקמנו את הפורום הזה, ולקחתי על עצמי לנהל אותו. הפרייה ראשונה הסתיימה בחודש שעבר בבטא 10 שירדה כעבור יומיים. הפעם זה הצליח. אז כמובן שבעוד יומיים אחזור על הבדיקה ונוודא הכפלה, ועד שנראה שק הריון פועם ברחם (אני מאוד מקווה שאחד!!!) לא ממש ארגע, אבל סוף סוף עברנו את המשוכה הראשונה! ואני מאוד מקווה שבקרוב בקרוב כולכן תצטרפנה אלי ונפנה כאן מקום לאמהות חדשות שרוצות עוד 1! וסליחה על האורך.... מן הסתם כל אחת חולמת על ההודעה שלה.....

איזה יופי

איזה יופי

איזה כייף שהלשינו לי עליך

... ואיזה יופי שאני מגיעה אחרי ההודעה על ה...מה זה? שילוש

שרק ימשיך ככה

 

[נוג]

|איזה בשורות,../images/Emo140.gif המון ../images/Emo49.gif../images/Emo95.gif

"הפעם זה כן" אמרה האחות

לאחר שווידאה פעמיים את שמי ואת מספר תעודת הזהות שלי. ואני עדיין לא מאמינה ולא קולטת - סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית אמיתית, ואפילו מאוד מאוד גבוהה - בלי שום מקומות לספק - בטא 750!!!!! אני בהריון!!!!!!! הנה, כתבתי את זה, ואני עדיין לא ממש קולטת. אמאל´ה!!!!! כל כך חיכיתי וציפיתי להודעה הזו חודש אחרי חודש וכשזה מגיע, בדיוק עכשיו, כשאני מחוסרת עבודה, עם בטא כל כך גבוהה שיכולה להעיד על יותר מעובר אחד..... פתאום זה גם קצת מפחיד.... ודווקא הפעם, מוזר, לא היו טיפוסי קירות ולא היה לחץ. שום סימפטומים - לא ציצים רגישים, לא עייפות, לא בחילות - כלום! הבוקר הלכתי להדקר ורק אחרי שקראתי את הודעתה העצובה של ריניני פתאום קלטתי שהגיע הזמן להתקשר לקבל תשובה וכבר הכנתי את עצמי לתשובה הרגילה..... ופתאום זה!!!! אז אני מאושרת, ומפחדת ומבולבלת מזה שאני קצת מפחדת. רבע שעה אחרי שקיבלתי את ההודעה הדס הגיעה הביתה עם חברות והכל צריך להראות כרגיל כי גם עכשיו אני עדיין לא מוכנה שהיא תדע, בשלב זה. אז למי שלא מכיר את הסיפור שלנו, הנה הוא: אני בת 41 (וחצי). יש לנו שני ילדים מקסימים. הדס בת 7 ושי בן 3.5, שנולדו מהריונות "ספונטאניים" (אם אפשר לקרוא כך לסקס מתוזמן היטב לפי ערכות ביוץ, למשך 8 חודשים בכל פעם...). כשהחלטנו שהגיע הזמן לילד נוסף, התחלנו בנסיונות עצמיים, כמו בפעמים הקודמות. הפעם הייתי מאוד מודעת להשלכות שיש לגילי המתקדם וגם השתתפתי בפורום אמריקאי של נשים מעל גיל 40 המנסות להרות. שם התוודעתי על הספרTake Charge Of Your Fertility של טוני ווקסלר ולמדתי להשתמש בשיטת הFAM- (Fertility Awareness Method) למעקב אחר הפוריות שלי. פצחתי במעקבים קדחתניים, כולל עם מדידות חום, בדיקת מיקום ומצב פתח צוואר הרחם והפרשות צוואר הרחם (וגם ערכות ביוץ, ליתר בטחון) שסייעו כולם לתזמן את המפגש המיוחל של הזרע עם הביצית. כך היה למשך כחצי שנה. אז פניתי לגינקולוג המדהים שלי, ד"ר עמוס בר, (ההוא מהספר עם הגלגל) שאיתו עברתי את שני ההריונות הקודמים ובנובמבר 2001 נשלחתי לראשונה לרמת מרפא ברמת גן למעקב זקיקים. הפרופיל ההורמונלי שלי נראה טוב, עם FSH של 6.4. בדיקות הזרע הראו שהזרע של בעלי "לא משהו". אמנם לא קטסטרופה, אבל גם רחוק מלהשביע רצון. מאז ועד היום הוא נוטל רשימה ארוכה של ויטמינים ותוספים ששיפרו אך במעט את המצב, בעיקר בתקופות אחרי השבועות בהם הוא זכר לקחת אותם.... אחרי מחזור אחד של מעקב אולטרהסאונד, שהראה שאני אכן מייצרת זקיק ומבייצת, עברתי לרשמית לרמת מרפא. דר´ רבינוביץ אמר לי בפגישתנו הראשונה "אל תדאגי. אנחנו נכניס אותך להריון" ושלח אותי לפני הכל לצילום רחם, בו התגלה שחצוצרה ימין חסומה והשמאלית כנראה נפתחה מעט בעת הבדיקה. המעניין הוא שהצד הפתוח היה גם הצד של השחלה ה"חרוצה" שלי, זו שכמעט תמיד מגדלת זקיק/ים. קיווינו להתגשמות אגדת צילום הרחם, אבל זה לא קרה. כמו בכל ההתחלות עברנו שלושה מחזורי איקקלומין עם הזרעות. במחזור השלישי חטפתי התקפת חדרה איומה, עם רעידות וזיעה קרה. מכיוון שגם הרירית שלי נהייתה דקיקה, הודעתי שאני יותר את התרופה הזו לא לוקחת! בשלב זה גם התחלתי לגלוש בפורום פוריות השכן וקראתי את סיפורה של לאקי עדי, על איך היא נכנסה להריון בעקבות צינטור חצוצרות שעברה אצל פרופ´ אילן טור-כספא. אז חשבתי שזה יכול לעזור וגם את זה עברתי. החצוצרות שלי נפתחו לרווחה, ועדיין – נאדה. טיפולי פוריות זה מין כזה פיחות (או בעצם ייסוף) זוחל. כשמתחילים תמיד מאמינים שהנה, אוטוטו נכנסים להריון, עם לכל היותר טיפ טיפת עזרה, ולשלב הבא לא נגיע. מכל מקום היה לי לגמרי ברור של-IVF אני לא אגיע. אבל הנה הגיע שלב הזריקות, ואני עם פוביית מחטים קיצונית למדתי להזריק לעצמי. עוד שלושה מחזורי הזרעות עם זריקות ושום דבר לא קורה. לא הריון כימי, אף לא חיובי אחד קטן לרפואה – כלום! פרופ´ זיידמן, שנהיה איכשהו לרופא הקבוע שלי ברמת מרפא, הודיע לי שדי לבזבז זמן ואם אני באמת רוצה עוד ילד, צריך לעבור לשלב הבא – IVF. עשינו מעט מאוד חושבים. האמת היא שכבר היינו בשלים לזה.אצלנו האמביציה עלתה עם הטיפולים, ואם בתחילתם לא היה עלה על דעתי לעבור פרוצדורה בהרדמה מלאה, שהרי אני אמא לילדים, הרי שבשלב הזה זה כבר נראה היה כמובן מאליו שממשיכים, וש-IVF זה לא עניין כל כך נורא. כמובן שגם החשיפה בפורומים לנשים שעוברות הפריות, עזרה. בינתיים גם הקמנו את הפורום הזה, ולקחתי על עצמי לנהל אותו. הפרייה ראשונה הסתיימה בחודש שעבר בבטא 10 שירדה כעבור יומיים. הפעם זה הצליח. אז כמובן שבעוד יומיים אחזור על הבדיקה ונוודא הכפלה, ועד שנראה שק הריון פועם ברחם (אני מאוד מקווה שאחד!!!) לא ממש ארגע, אבל סוף סוף עברנו את המשוכה הראשונה! ואני מאוד מקווה שבקרוב בקרוב כולכן תצטרפנה אלי ונפנה כאן מקום לאמהות חדשות שרוצות עוד 1! וסליחה על האורך.... מן הסתם כל אחת חולמת על ההודעה שלה.....

|איזה בשורות,

המון

לרוצה עוד 1 איזה בטא מהממת, שיהיה הריון פורח ונעים ובעיקר לידה קלה וזריזה.

נוג

 

[זוהרה מצליחה החודש]

לרוצה שקיבלה ../images/Emo140.gif ../images/Emo13.gif

"הפעם זה כן" אמרה האחות

לאחר שווידאה פעמיים את שמי ואת מספר תעודת הזהות שלי. ואני עדיין לא מאמינה ולא קולטת - סוף סוף קיבלתי תשובה חיובית אמיתית, ואפילו מאוד מאוד גבוהה - בלי שום מקומות לספק - בטא 750!!!!! אני בהריון!!!!!!! הנה, כתבתי את זה, ואני עדיין לא ממש קולטת. אמאל´ה!!!!! כל כך חיכיתי וציפיתי להודעה הזו חודש אחרי חודש וכשזה מגיע, בדיוק עכשיו, כשאני מחוסרת עבודה, עם בטא כל כך גבוהה שיכולה להעיד על יותר מעובר אחד..... פתאום זה גם קצת מפחיד.... ודווקא הפעם, מוזר, לא היו טיפוסי קירות ולא היה לחץ. שום סימפטומים - לא ציצים רגישים, לא עייפות, לא בחילות - כלום! הבוקר הלכתי להדקר ורק אחרי שקראתי את הודעתה העצובה של ריניני פתאום קלטתי שהגיע הזמן להתקשר לקבל תשובה וכבר הכנתי את עצמי לתשובה הרגילה..... ופתאום זה!!!! אז אני מאושרת, ומפחדת ומבולבלת מזה שאני קצת מפחדת. רבע שעה אחרי שקיבלתי את ההודעה הדס הגיעה הביתה עם חברות והכל צריך להראות כרגיל כי גם עכשיו אני עדיין לא מוכנה שהיא תדע, בשלב זה. אז למי שלא מכיר את הסיפור שלנו, הנה הוא: אני בת 41 (וחצי). יש לנו שני ילדים מקסימים. הדס בת 7 ושי בן 3.5, שנולדו מהריונות "ספונטאניים" (אם אפשר לקרוא כך לסקס מתוזמן היטב לפי ערכות ביוץ, למשך 8 חודשים בכל פעם...). כשהחלטנו שהגיע הזמן לילד נוסף, התחלנו בנסיונות עצמיים, כמו בפעמים הקודמות. הפעם הייתי מאוד מודעת להשלכות שיש לגילי המתקדם וגם השתתפתי בפורום אמריקאי של נשים מעל גיל 40 המנסות להרות. שם התוודעתי על הספרTake Charge Of Your Fertility של טוני ווקסלר ולמדתי להשתמש בשיטת הFAM- (Fertility Awareness Method) למעקב אחר הפוריות שלי. פצחתי במעקבים קדחתניים, כולל עם מדידות חום, בדיקת מיקום ומצב פתח צוואר הרחם והפרשות צוואר הרחם (וגם ערכות ביוץ, ליתר בטחון) שסייעו כולם לתזמן את המפגש המיוחל של הזרע עם הביצית. כך היה למשך כחצי שנה. אז פניתי לגינקולוג המדהים שלי, ד"ר עמוס בר, (ההוא מהספר עם הגלגל) שאיתו עברתי את שני ההריונות הקודמים ובנובמבר 2001 נשלחתי לראשונה לרמת מרפא ברמת גן למעקב זקיקים. הפרופיל ההורמונלי שלי נראה טוב, עם FSH של 6.4. בדיקות הזרע הראו שהזרע של בעלי "לא משהו". אמנם לא קטסטרופה, אבל גם רחוק מלהשביע רצון. מאז ועד היום הוא נוטל רשימה ארוכה של ויטמינים ותוספים ששיפרו אך במעט את המצב, בעיקר בתקופות אחרי השבועות בהם הוא זכר לקחת אותם.... אחרי מחזור אחד של מעקב אולטרהסאונד, שהראה שאני אכן מייצרת זקיק ומבייצת, עברתי לרשמית לרמת מרפא. דר´ רבינוביץ אמר לי בפגישתנו הראשונה "אל תדאגי. אנחנו נכניס אותך להריון" ושלח אותי לפני הכל לצילום רחם, בו התגלה שחצוצרה ימין חסומה והשמאלית כנראה נפתחה מעט בעת הבדיקה. המעניין הוא שהצד הפתוח היה גם הצד של השחלה ה"חרוצה" שלי, זו שכמעט תמיד מגדלת זקיק/ים. קיווינו להתגשמות אגדת צילום הרחם, אבל זה לא קרה. כמו בכל ההתחלות עברנו שלושה מחזורי איקקלומין עם הזרעות. במחזור השלישי חטפתי התקפת חדרה איומה, עם רעידות וזיעה קרה. מכיוון שגם הרירית שלי נהייתה דקיקה, הודעתי שאני יותר את התרופה הזו לא לוקחת! בשלב זה גם התחלתי לגלוש בפורום פוריות השכן וקראתי את סיפורה של לאקי עדי, על איך היא נכנסה להריון בעקבות צינטור חצוצרות שעברה אצל פרופ´ אילן טור-כספא. אז חשבתי שזה יכול לעזור וגם את זה עברתי. החצוצרות שלי נפתחו לרווחה, ועדיין – נאדה. טיפולי פוריות זה מין כזה פיחות (או בעצם ייסוף) זוחל. כשמתחילים תמיד מאמינים שהנה, אוטוטו נכנסים להריון, עם לכל היותר טיפ טיפת עזרה, ולשלב הבא לא נגיע. מכל מקום היה לי לגמרי ברור של-IVF אני לא אגיע. אבל הנה הגיע שלב הזריקות, ואני עם פוביית מחטים קיצונית למדתי להזריק לעצמי. עוד שלושה מחזורי הזרעות עם זריקות ושום דבר לא קורה. לא הריון כימי, אף לא חיובי אחד קטן לרפואה – כלום! פרופ´ זיידמן, שנהיה איכשהו לרופא הקבוע שלי ברמת מרפא, הודיע לי שדי לבזבז זמן ואם אני באמת רוצה עוד ילד, צריך לעבור לשלב הבא – IVF. עשינו מעט מאוד חושבים. האמת היא שכבר היינו בשלים לזה.אצלנו האמביציה עלתה עם הטיפולים, ואם בתחילתם לא היה עלה על דעתי לעבור פרוצדורה בהרדמה מלאה, שהרי אני אמא לילדים, הרי שבשלב הזה זה כבר נראה היה כמובן מאליו שממשיכים, וש-IVF זה לא עניין כל כך נורא. כמובן שגם החשיפה בפורומים לנשים שעוברות הפריות, עזרה. בינתיים גם הקמנו את הפורום הזה, ולקחתי על עצמי לנהל אותו. הפרייה ראשונה הסתיימה בחודש שעבר בבטא 10 שירדה כעבור יומיים. הפעם זה הצליח. אז כמובן שבעוד יומיים אחזור על הבדיקה ונוודא הכפלה, ועד שנראה שק הריון פועם ברחם (אני מאוד מקווה שאחד!!!) לא ממש ארגע, אבל סוף סוף עברנו את המשוכה הראשונה! ואני מאוד מקווה שבקרוב בקרוב כולכן תצטרפנה אלי ונפנה כאן מקום לאמהות חדשות שרוצות עוד 1! וסליחה על האורך.... מן הסתם כל אחת חולמת על ההודעה שלה.....

לרוצה שקיבלה

יקירתי, איזו התרגשות. את האיחולים המתרגשים יותר, אשמור לסיפור הלידה. אני מאחלת לך את מירב האיחולים, הריון קל כייפי ותקין שיסתיים באח/אחות/אחים להדס ושי. אני מתלבטת אם להאמין לרופאנו המשותף, שבסוף זה מצליח

,אבל כנראה שכן. נשיקות גדולות סליחה, שהגבתי רק עכשיו חזרתי מ

ואני מנסה להשתלט לאט לאט על כל החומר....