הפער בין הצלחת הנכים בתקשורת לבין
כתבה ב- גלובס יום ב´ גלובס אינטרנט אי אפשר בלי פוליטיקה הפער בין ההצלחה התקשורתית של מאבק הנכים, לבין הישגיהם הדלים, מזמין המלצות מעשיות מכמה יועצי תקשורת סמדר הירש 14/01/02 מאבק הנכים סוגר השבוע כמעט חודש לתחילתו. הם עקשנים, דבקים במשימה, גם בתנאי מזג אוויר קשים ביותר, ומצליחים לחדור אל התודעה התקשורתית במידה שלא נרשמה בעבר. אמנים וסלבריטאים מתגייסים למענם, וגם סתם אנשים טובים באמצע הדרך. אולם, שערי הממשלה וליבו של שר האוצר עדיין נעולים בפניהם. אולי בגלל שדרישותיהם אינן מפורטות בקמפיין מסודר ומקצועי, שמדבר לשכל הכלכלי או הפוליטי, ונתפסות כ"מקרה חברתי" בלבד. יועץ התקשורת אייל ארד אומרמודעה , כי יש כאן דוגמה לכך שתקשורת איננה חזות הכל. "הם עשו את כל הדברים הנכונים בתקשורת. בשנה שעברה הם עשו בדיוק את אותו קמפיין מול אהוד ברק וזה הצליח. קל להזדהות עם המסכנים. אבל בתקופה של מיתון קשה להוציא כספים מהממשלה. גם הציבור עלול לראות בזה דז´ה וו של השנה שעברה. מן טקס שנתי, בכל פעם שיש הצעת תקציב על הפרק. "הם גם הצליחו להכניס לתקשורת את המנטרה של ה-1,740 שקל לחודש שהם מרוויחים. הרי מדובר באחוז קטן של נכים קשים, מול רוב של הנכים, אבל אף אחד לא מתמקד בזה, וזאת הצלחתם. מול דמעות של מסכנים קשה לעמוד. אבל הממשלה פשוט בחרה שלא להיכנע הפעם וגם התקשורת תחפש בקרוב ריגושים חדשים והעסק יילך וידעך. "זה בדיוק ההבדל בין חוק הנגב לבינם. שם הממשלה החליטה להיכנע וכאן לא. אם המדינה החליטה לא להיכנע, דבר לא יעזור. קל לייצר מול הממשלה יתרון תקשורתי, העניין הוא שצריך לדעת מתי מיצית אותו". מה צריכים הנכים לעשות כדי לקדם את המאבק? ארד: "התקשורת לא מנצחת מלחמות שלא מתורגמות למונחים פוליטיים. צריך לבוא עם הצעה רצינית למשא ומתן, אולי בעזרת עורך דין". יועץ התקשורת אהרון לפידות מסכים גם הוא, כי המקרה של מאבק הנכים מוכיח שלתקשורת יש השפעה על סדר היום הלאומי, אבל היא אינה יכולה להשפיע מעשית על מקבלי ההחלטות. "וזה בניגוד לאנשי מקצוע, שעדיין דבקים באמונה המיושנת שלחץ תקשורתי לבדו יכול להשפיע". בשנה שעברה זה הצליח. לפידות: "כן. אבל בשנה שעברה התערבו משתנים נוספים, לאו דווקא התקשורת. אהוד ברק היה בתקופת בחירות, ונאלץ להסכים לדרישות. מה שמוכיח שהנכים צריכים להפוך את המאבק לרלוונטי לטובת מקבלי ההחלטות, כך שיהיה מדוייק מבחינת מרשם התועלות שיקבלו נבחרי הציבור מתמיכתם בו. אחרת הרעש התקשורתי מתפזר בחלל. הם צריכים להקים לובי נכים בכנסת בדיוק כמו שיש לובי יש"ע, לובי ירושלים, או לובי כזה או אחר. "צריך לשכנע את הפוליטיקאים ששווה להם אישית להתערב כדי שלא יפסידו משהו. אפילו פורום מרכז הליכוד, אם יתגייס לטובת העניין, יכול להשפיע על סילבן שלום". גם לפידות משווה את מאבק הנכים למאבק חוק הנגב, וטוען, כי זה הצליח בגלל שהעניין קרוב יותר לאג´נדה הפוליטית. "לנושא הנגב יש יותר נגישות למקבלי ההחלטות. לאנשי העבודה הנגב זה בן-גוריון וחלק מהמורשת הפוליטית. אלה הם חוקי המשחק". עמיתם למקצוע של ארד ולפידות, רוני רימון דווקא אופטימי יותר. "אני חושב ששופטים את המהלך בסופו ולא באמצעו", הוא אומר. אני חושב שהם יצליחו בסופו של דבר. את הכסף סופרים במדרגות. והלחץ הציבורי יעשה את שלו. הקמפיין שלהם יוצא מן הכלל והם מקבלים חשיפה והזדהות אפילו יותר מחוק הנגב. "הבעיה אצלנו היא שאנחנו שופטים דברים רק על פי פרמטרים תקשורתיים. הנגב למשל, עירב הרבה יותר פוליטיקה ולכן נפתר מהר יותר. לנכים יותר קשה להגיע להישגים, כי לא מעורבת כאן פוליטיקה. אבל מדובר בנושא אמוציונאלי ובסופו של דבר הממשלה תיאלץ להגיע להידברות והם יקבלו חלק מתאוותם, אם לא את כולה". יועץ התקשורת מוטי מורל מנסה לתפוס זווית אובייקטיבית יותר. הוא מנתח את המצב גם מנקודת המבט של האוצר ושל הציבור כולו, ואפילו מעז לבקר את הנכים. לדבריו, חולשתו של המאבק נעוצה בחוסר התמקדות בעיקר. "80% או 90% מהנכים הם במצב כלכלי טוב ואפילו נוסעים בוולבו. אני אולי לא צריך להגיד את זה. אבל גם באוצר יודעים את זה ולכן זה מהווה חסרון בהידברות. האוצר היה צריך לצאת ולהגיד את זה כבר בהתחלה אבל הם נזכרו לדעתי מאוחר מדי וכשאמרו את זה בסוף השבוע זה גם היה בקול ענות חלושה. "האוצר היה יכול לנצל את המצב ולהגיד ´כן, אנחנו ניתן למי שמגיע לו, למי שמצבו קשה באמת. ומה שהנכים דורשים זה יותר מדי´. הרי אם האוצר היה יוצא בקמפיין ואומר, שבעקבות הדרישות של הנכים יש צורך להעלות את מס הכנסה ב-10%, רוב הציבור היה מתקומם. אני חושב שהנכים פשוט צריכים לעשות הבחנה ולבקש רק עבור אלה שמגיע להם באמת". ומה אומרים הנכים עצמם על ההמלצות והסייגים? יואב קריים, ממנהיגי המאבק, אומר: "כל הנכים נמצאים במצב קשה באמת. אני לא יודע מי נוסע בוולבו. אולי נכי צה"ל או נכי תאונות עבודה. המאבק שלנו מדבר על ´נכי הביטוח הלאומי´. אם נכה מקבל קיצבת נהגות הכסף הולך לרכב, ואם הוא מקבל קיצבת סיעוד זה הולך לעובד הסיעודי. אנחנו צריכים גם לחיות ממשהו. ושכר המינימום לא מאפשר לנו להתקיים בכבוד". בנוגע לעניין הפוליטי, אומר קריים כי בימים אלה ממשיך המאבק ומנסה לגייס לובי פוליטי מתוך הקאוליציה. "לצערי, בינתיים אף אחד מהקואליציה לא נרתם למאבק שלנו, אלא רק מהאופוזיציה. אני מקווה שנצליח להסביר לנבחרי העם וגם לציבור שהמאבק הוא האחריות של המדינה". ח"כ אילן גילון תמך בכם בעבר, לאן הוא נעלם היום? קריים: "הוא לא נעלם. גם היום הוא מזדהה מאד עם המאבק. הוא נכה שעובד קשה מאד. אבל הוא לא רוצה שהמאבק יקבל צביון פוליטי, ולכן קולו נשמע פחות. מגיע לו יישר כוחו על העבודה שהוא משקיע במאבק". ארד: "התקשורת לא מנצחת מלחמות שלא מתורגמות למונחים פוליטיים. צריך לבוא עם הצעה רצינית למשא ומתן, אולי בעזרת עורך דין" לפידות: "אהוד ברק היה בתקופת בחירות, ונאלץ להסכים לדרישות. הנכים צריכים להפוך את המאבק לרלוונטי לטובת מקבלי ההחלטות. אחרת הרעש התקשורתי מתפזר בחלל" רימון: "הלחץ הציבורי יעשה את שלו. הקמפיין שלהם יוצא מן הכלל, אבל לנכים קשה להגיע להישגים, כי לא מעורבת כאן פוליטיקה" מורל: "אם האוצר היה אומר שבעקבות הדרישות של הנכים יש צורך להעלות את מס הכנסה ב-10%, רוב הציבור היה מתקומם. הנכים צריכים לעשות הבחנה ולבקש רק עבור אלה שמגיע להם באמת"
כתבה ב- גלובס יום ב´ גלובס אינטרנט אי אפשר בלי פוליטיקה הפער בין ההצלחה התקשורתית של מאבק הנכים, לבין הישגיהם הדלים, מזמין המלצות מעשיות מכמה יועצי תקשורת סמדר הירש 14/01/02 מאבק הנכים סוגר השבוע כמעט חודש לתחילתו. הם עקשנים, דבקים במשימה, גם בתנאי מזג אוויר קשים ביותר, ומצליחים לחדור אל התודעה התקשורתית במידה שלא נרשמה בעבר. אמנים וסלבריטאים מתגייסים למענם, וגם סתם אנשים טובים באמצע הדרך. אולם, שערי הממשלה וליבו של שר האוצר עדיין נעולים בפניהם. אולי בגלל שדרישותיהם אינן מפורטות בקמפיין מסודר ומקצועי, שמדבר לשכל הכלכלי או הפוליטי, ונתפסות כ"מקרה חברתי" בלבד. יועץ התקשורת אייל ארד אומרמודעה , כי יש כאן דוגמה לכך שתקשורת איננה חזות הכל. "הם עשו את כל הדברים הנכונים בתקשורת. בשנה שעברה הם עשו בדיוק את אותו קמפיין מול אהוד ברק וזה הצליח. קל להזדהות עם המסכנים. אבל בתקופה של מיתון קשה להוציא כספים מהממשלה. גם הציבור עלול לראות בזה דז´ה וו של השנה שעברה. מן טקס שנתי, בכל פעם שיש הצעת תקציב על הפרק. "הם גם הצליחו להכניס לתקשורת את המנטרה של ה-1,740 שקל לחודש שהם מרוויחים. הרי מדובר באחוז קטן של נכים קשים, מול רוב של הנכים, אבל אף אחד לא מתמקד בזה, וזאת הצלחתם. מול דמעות של מסכנים קשה לעמוד. אבל הממשלה פשוט בחרה שלא להיכנע הפעם וגם התקשורת תחפש בקרוב ריגושים חדשים והעסק יילך וידעך. "זה בדיוק ההבדל בין חוק הנגב לבינם. שם הממשלה החליטה להיכנע וכאן לא. אם המדינה החליטה לא להיכנע, דבר לא יעזור. קל לייצר מול הממשלה יתרון תקשורתי, העניין הוא שצריך לדעת מתי מיצית אותו". מה צריכים הנכים לעשות כדי לקדם את המאבק? ארד: "התקשורת לא מנצחת מלחמות שלא מתורגמות למונחים פוליטיים. צריך לבוא עם הצעה רצינית למשא ומתן, אולי בעזרת עורך דין". יועץ התקשורת אהרון לפידות מסכים גם הוא, כי המקרה של מאבק הנכים מוכיח שלתקשורת יש השפעה על סדר היום הלאומי, אבל היא אינה יכולה להשפיע מעשית על מקבלי ההחלטות. "וזה בניגוד לאנשי מקצוע, שעדיין דבקים באמונה המיושנת שלחץ תקשורתי לבדו יכול להשפיע". בשנה שעברה זה הצליח. לפידות: "כן. אבל בשנה שעברה התערבו משתנים נוספים, לאו דווקא התקשורת. אהוד ברק היה בתקופת בחירות, ונאלץ להסכים לדרישות. מה שמוכיח שהנכים צריכים להפוך את המאבק לרלוונטי לטובת מקבלי ההחלטות, כך שיהיה מדוייק מבחינת מרשם התועלות שיקבלו נבחרי הציבור מתמיכתם בו. אחרת הרעש התקשורתי מתפזר בחלל. הם צריכים להקים לובי נכים בכנסת בדיוק כמו שיש לובי יש"ע, לובי ירושלים, או לובי כזה או אחר. "צריך לשכנע את הפוליטיקאים ששווה להם אישית להתערב כדי שלא יפסידו משהו. אפילו פורום מרכז הליכוד, אם יתגייס לטובת העניין, יכול להשפיע על סילבן שלום". גם לפידות משווה את מאבק הנכים למאבק חוק הנגב, וטוען, כי זה הצליח בגלל שהעניין קרוב יותר לאג´נדה הפוליטית. "לנושא הנגב יש יותר נגישות למקבלי ההחלטות. לאנשי העבודה הנגב זה בן-גוריון וחלק מהמורשת הפוליטית. אלה הם חוקי המשחק". עמיתם למקצוע של ארד ולפידות, רוני רימון דווקא אופטימי יותר. "אני חושב ששופטים את המהלך בסופו ולא באמצעו", הוא אומר. אני חושב שהם יצליחו בסופו של דבר. את הכסף סופרים במדרגות. והלחץ הציבורי יעשה את שלו. הקמפיין שלהם יוצא מן הכלל והם מקבלים חשיפה והזדהות אפילו יותר מחוק הנגב. "הבעיה אצלנו היא שאנחנו שופטים דברים רק על פי פרמטרים תקשורתיים. הנגב למשל, עירב הרבה יותר פוליטיקה ולכן נפתר מהר יותר. לנכים יותר קשה להגיע להישגים, כי לא מעורבת כאן פוליטיקה. אבל מדובר בנושא אמוציונאלי ובסופו של דבר הממשלה תיאלץ להגיע להידברות והם יקבלו חלק מתאוותם, אם לא את כולה". יועץ התקשורת מוטי מורל מנסה לתפוס זווית אובייקטיבית יותר. הוא מנתח את המצב גם מנקודת המבט של האוצר ושל הציבור כולו, ואפילו מעז לבקר את הנכים. לדבריו, חולשתו של המאבק נעוצה בחוסר התמקדות בעיקר. "80% או 90% מהנכים הם במצב כלכלי טוב ואפילו נוסעים בוולבו. אני אולי לא צריך להגיד את זה. אבל גם באוצר יודעים את זה ולכן זה מהווה חסרון בהידברות. האוצר היה צריך לצאת ולהגיד את זה כבר בהתחלה אבל הם נזכרו לדעתי מאוחר מדי וכשאמרו את זה בסוף השבוע זה גם היה בקול ענות חלושה. "האוצר היה יכול לנצל את המצב ולהגיד ´כן, אנחנו ניתן למי שמגיע לו, למי שמצבו קשה באמת. ומה שהנכים דורשים זה יותר מדי´. הרי אם האוצר היה יוצא בקמפיין ואומר, שבעקבות הדרישות של הנכים יש צורך להעלות את מס הכנסה ב-10%, רוב הציבור היה מתקומם. אני חושב שהנכים פשוט צריכים לעשות הבחנה ולבקש רק עבור אלה שמגיע להם באמת". ומה אומרים הנכים עצמם על ההמלצות והסייגים? יואב קריים, ממנהיגי המאבק, אומר: "כל הנכים נמצאים במצב קשה באמת. אני לא יודע מי נוסע בוולבו. אולי נכי צה"ל או נכי תאונות עבודה. המאבק שלנו מדבר על ´נכי הביטוח הלאומי´. אם נכה מקבל קיצבת נהגות הכסף הולך לרכב, ואם הוא מקבל קיצבת סיעוד זה הולך לעובד הסיעודי. אנחנו צריכים גם לחיות ממשהו. ושכר המינימום לא מאפשר לנו להתקיים בכבוד". בנוגע לעניין הפוליטי, אומר קריים כי בימים אלה ממשיך המאבק ומנסה לגייס לובי פוליטי מתוך הקאוליציה. "לצערי, בינתיים אף אחד מהקואליציה לא נרתם למאבק שלנו, אלא רק מהאופוזיציה. אני מקווה שנצליח להסביר לנבחרי העם וגם לציבור שהמאבק הוא האחריות של המדינה". ח"כ אילן גילון תמך בכם בעבר, לאן הוא נעלם היום? קריים: "הוא לא נעלם. גם היום הוא מזדהה מאד עם המאבק. הוא נכה שעובד קשה מאד. אבל הוא לא רוצה שהמאבק יקבל צביון פוליטי, ולכן קולו נשמע פחות. מגיע לו יישר כוחו על העבודה שהוא משקיע במאבק". ארד: "התקשורת לא מנצחת מלחמות שלא מתורגמות למונחים פוליטיים. צריך לבוא עם הצעה רצינית למשא ומתן, אולי בעזרת עורך דין" לפידות: "אהוד ברק היה בתקופת בחירות, ונאלץ להסכים לדרישות. הנכים צריכים להפוך את המאבק לרלוונטי לטובת מקבלי ההחלטות. אחרת הרעש התקשורתי מתפזר בחלל" רימון: "הלחץ הציבורי יעשה את שלו. הקמפיין שלהם יוצא מן הכלל, אבל לנכים קשה להגיע להישגים, כי לא מעורבת כאן פוליטיקה" מורל: "אם האוצר היה אומר שבעקבות הדרישות של הנכים יש צורך להעלות את מס הכנסה ב-10%, רוב הציבור היה מתקומם. הנכים צריכים לעשות הבחנה ולבקש רק עבור אלה שמגיע להם באמת"