הפרעת אישיות גבולית קשה.

[אפרסקסית25]

הפרעת אישיות גבולית קשה.

מי נתקל בסוג כזה של אבחנה? בנוסף, מצבי רוחי משתנים בקיצוניות רבה. לעיתים אני סתם עצבנית ופשוט פוגעת מילולית בכל מי שמדבר איתי. אני נוטה להתפרצויות קשות המלוות לעיתים באלימות (בעיקר כלפי בן הזוג), אין לי חברים ואני מרגישה עייפה תמיד. האם יש קשר להפרעת אישיות גבולית? חשוב לי מאוד לטפל בעצמי, אני מרחיקה מעלי את בני זוגי בעקבות ההתנהגות הזאת שלי. מה גם שאני בהתחלת כל זוגיות האישה "הכי מדהימה" שגבר יכול לפגוש אך מאוד מהר אני הופכת קנאית, אובססיבית וחונקת. אני צריכה עזרה אך חשוב לי מאוד לדעת שזה לא ירחיק מימני את בנותיי. בעלי ואני בהליכי גירושים ואני פוחדת שאם אתחיל לקבל טיפול מסויים בעלי ישתמש בזה נגדי בבתי המשפט. אני חושבת שאני בהחלט זקוקה לכדורים מייצבי אפקט (לפחות). אני לא יודעת אם יש לי התקפי חרדה או מתחים. אני יודעת שאני צריכה עזרה ורוצה לקבל אותה אבל מאיפה? איך?

 

[אפרסקסית25]

מצאתי תשובות לשאלות

אני בוכה!!! כמה שזה נכון. http://www.voices.org.il/art3.asp

 

[zoe2004]

עדיף לא

לאבחן באופן עצמאי. רוב האנשים שקוראים על סימפטומים של הפרעות אישיות משייכים חלק מהסימפטומים לעצמם. כדאי לך ללכת לאבחון של פסיכיאטר פרטי דיסקרטי וכך בעלך בנפרד לא יוכל לעלות על כך.

 

[MommyHug]

את מוזמנת לקומונה

http://www.tapuz.co.il/Communa/userCommunaMsges.asp?Communaid=19365

 

[אופירA]

מה הכוונה "נתקל"?

את שואלת אם יש למישהו אבחנה זו? האם ניתנה לך אבחנה זו ע"י רופא? מה שחשוב זו לא האבחנה. חשובים הנתונים שלך - הקיצוניות בשינויי מצבי הרוח, ההתפרצויות וכו'. הטיפול שאת זקוקה לו הוא אותו הטיפול שזקוק לו אדם עם אבחנה של הפרעת אישיות גבולית, או הפרעות אישיות אחרות, ולא חשוב איך נקראת האבחנה שלך. את צריכה עזרה פסיכולוגית קבועה ולנסות מייצבי מצבי רוח (אם יועילו לך). לא הטיפול מסוכן לחזקה על בנותייך, אלא המצב עצמו. בכל מקרה, רצוי שתקחי טיפול פרטי, משום שאת זקוקה לטיפול ממושך ומסודר, בלי שהמטפלת תתחלף כל שבועיים, וטיפול שאת מסתדרת איתו טוב, ושתוכלי לבחור את המטפלת ולהחליפה אם היא לא מתאימה לך. רצוי שתקבלי עליה המלצות ממטופליה. אם אין לך כסף - פני קודם כל לקופת החולים. פני לפסיכיאטר להתאמת תרופות, ולפסיכולוגית לטיפול. היי מעורבת בהתאמת התרופות ואל תתני לפסיכיאטר להחליט עבורך ללא הסכמתך. אם את מרגישה שהתרופה שהותאמה אינה מיטיבה איתך - דברי עם הפסיכיאטר ולמדי עם עצמך מה מתאים לך ומה לא. זה כרוך בהרבה התנסות ורכישת ניסיון.

 

[אפרסקסית25]

עוד קצת...

בשנת 98 אושפזתי בתה"ש במחלקה הפסיכיאטרית. התקשרתי לעו"ס ואמרתי לה שאני חייבת את זה לעצמי,שאני מעוניינת באישפוז ואני צריכה אותה ליידי כי בכל זאת, זו מחלקה מהסוג שלא הכרתי, שאני צריכה להרגע ולעשות סדר בבלאגן שבראש. ידעתי ששם אהיה בטוחה, מימי? מעצמי כמובן. בדפי סיכום האשפוז, היה כתוב בבעיות ואבחנות: BORDERLINE PERSONALIT DIS באותה תקופה, לא התייחסתי לכתוב. המטרה באשפוז הייתה מבחינתי משהו שהייתי צריכה לעצמי. לא עיניין אותי מה איבחנו ומה כתבו. תקופה קצרה אחרי האשפוז יצרתי קשר זוגי שבמהלכו היו לי עליות וירידות (עדיין לא קישרתי כלום לאבחנה ההיא...)בשנת 2000 אחרי פרידה של בן הזוג מימני הרגשתי שאני חייבת לדבר עם מישהו ושוב מצאתי עצמי עם העו"סית בדרך לבית חולים. שם כבר ביקשתי משהו להרגעה. קיבלתי אסיוול (ASSIVAL), בסיכום היה כתוב: "מדובר באישה צעירה אשר סובלת מסימנים דכאוניים על רקע אישיות גבולית". לא אלאה אתכם בעוד סיפורים מאז ועד היום, רק אומר שסוף סוף, לראשונה בחיי פתחתי את אותם מסמכים והקדשתי תשומת לב לכתוב. אני חושבת שברור מימה אני סובלת. אני רוצה להתחיל טיפול. אוסיף ואציין שהמליצו לי בעבר לקחת כדורים שונים, כמו דפירל, קלונקס וובן וכאלה. אז זהו, הוצאתי את זה מבפנים. מה עכשיו? פשוט לפנות לקופ"ח לרופא? אני מרגישה שאני חייבת לטפל בעצמי. ספרו לי מנסיונכם...

 

[E D G Y]

לי האבחנה הזאת התגלתה רק השנה

אבל מסתבר שאובחנתי כבעלת אישיות גבולית+דיכאון כבר לפני עשר שנים ופשוט לא סיפרו לי על זה וחבל, כי אולי אם הייתי יודעת על זה, היה לי יותר קל לקבל את עצמי ולמצוא הסברים למה שעובר עלי...