כזה תענוג לראות שוב את הפרק הזה..
קודם כל כי בניגוד לפרקים אחרים שבהם רק מזכירים מה היה בעבר,פה אשכרה הראו קטעים - הקטע של רוז עם לב הטרדיס, הקטע של השעון מפמילי אוף בלאד, הקטע של היד של הדוקטור, הציטוט של הפנים של בו וכו'. זה עדיין כיף לראות איך מרתה מתעצבנת כשהיא מגלה שרוז נוסף לכל היתה בלונדינית, ואיך לג'ק כל כך אכפת ממנה. כאן אנחנו מגלים גם את הדברים הקטנים שעד כה לא היו ידועים על ג'ק, כמו התכונה הבולטת שלו - לא למות, ולכן ההסבר על למה הדוק נטש אותו בזמנו. הקצוות מתחברים בצורה מופלאה, כולל הרמז בדבריה של מרתה על זהות המאסטר (ולא אוסיף ,למי שלא ראה עדיין), והקולות שפרופסור יאנה שמע כל הזמן או השיחה בין מרתה לבין הילד הבודד... גם הקישורים לטורצ'ווד מסתדרים כל כך יפה. (רק משהו אחד לא ברור לי - בטורצ'ווד , בפרק הסיום, כמה שאני זוכרת, הטארדיס היתה קרובה לבסיס שלהם, כך שהיה משב רוח וקולות אופיינים, אבל בתחילת הפרק אוטופיה ג'ק צריך לרוץ כדי להגיע אל הטארדיס, כי היא ממוקמת במקום כלשהו בחוץ. ) כל כך הרבה סגירות מעגל, כל כך הרבה מידע חדש למי שלא ראה, פשוט ללקק את האצבעות. (חוצמיזה אני מתה על הפלירטוטים שלג'ק עם כל מה שזז - גברים, נשים, יצורים.., והם, בעיקר הן, תמיד מרוצות "זה דווקא לא מטריד אותי" אומרות גם מרתה וגם צ'נטו.