הפרק היומי - "התיכוניסט וגרושתו"?
זה לא סוד שאני מעריצה את ראול בערך החל מהיום שבו הוא הופיע לראשונה על המסך. הוקם "מחנה ראול" לתפארת הפורום, הונהגה "משמעת ראול" קשוחה וקפדנית והוזלו דמעות רבות כשהוא נשר מ"משחק ההישרדות" שהיה פה בקיץ. ראול בדמי, ברוחי ובנשמתי (עד כמה שצח"מ מסוגלת לחדור לנפש
). אבל יש גבול. היום, לראשונה, התעוררה עליו חמתי. איך הוא מרשה לעצמו לאבד את העשתונות ולשבור את כל הכלים בגלל משהו שקרה בין ריאנה לג'יי.טי בעבר? למה בגלל דבר פעוט ערך מהעבר הוא מסתכן בכך שהוא גורם לעצמו (ולריאנה) לאבד את ההווה? בעת ניסיונותיי הכושלים להבין מה כל-כך מחרפן את ראול, לא יכולתי שלא לחזור אל תקופת התיכון ולהיזכר בסיפור "הרופא וגרושתו" של עגנון (ואני מקווה שלא הערתי כמה שדים מרבצם אצל חלק מתלמידי התיכון שבפורום הזה
). אותו רופא בסיפור, שפיתח אובססיה למאהב הקודם של אהובתו אחרי שגילה לחרדתו שהיא לא בתולה, בסוף הפסיד את אותה אישה שהוא אהב. ולמה? כי הוא לא יכול היה להשתחרר מכבלי העבר, ולא יכול היה לסבול את הרעיון שאהובתו הייתה קודם עם גבר אחר. אותה סיטואציה בדיוק, רק הזמן והמקום השתנו. ובכלל לא אדבר על האנוכיות שבתגובתו של ראול. למה הוא הופך את עצמו לנפגע העיקרי כאן? הוא לא רואה כמה ריאנה - שזו במקרה הבחורה שהוא אמור לאהוב - סובלת כאן? כמה שקשה לה להתמודד? כמה שהיא במצוקה? איך הוא מסוגל לגרום לה להרגיש אפילו רע יותר עם עצמה, כשהוא רואה שמלכתחילה המצב שלה לא הכי מאוזן? יש פה חוסר קוהרנטיות בסיסית בדמותו של ראול. איך ייתכן שנער שאמור להיות כל-כך רגיש ובוגר, מאבד לחלוטין כל שיווי משקל ושכל ישר כשהוא מגלה שלחברה שלו - שוד ושבר - היו חיי מין בעבר? ראול מראה כאן קנאה אובססיבית ושלוחת רסן, גאווה מוגזמת ודעה קדומה מהסוג שכלל לא הולם אותו - או בלשונו של עגנון: "מחזיק נושנות". כמה חבל, כמה מאכזב.
זה לא סוד שאני מעריצה את ראול בערך החל מהיום שבו הוא הופיע לראשונה על המסך. הוקם "מחנה ראול" לתפארת הפורום, הונהגה "משמעת ראול" קשוחה וקפדנית והוזלו דמעות רבות כשהוא נשר מ"משחק ההישרדות" שהיה פה בקיץ. ראול בדמי, ברוחי ובנשמתי (עד כמה שצח"מ מסוגלת לחדור לנפש
סתאאם.. אני דווקא זוכרת את הרופא וגרושתו ובאמת סיפור נחמד יפה שמצאת את ההקבלה , כל הכבוד ! נימרוד. נ.ב. עוד מבחן למנאייאק !!
