הרבה לפני שאיזה יהודי חי בארץ ישראל חיו עמים שונים ושלטו בשטח
המצרים והפרסים
אפשר להתווכח על זה וסתם להשכלה כללית, מאז ומתמיד התגוררו יהודים בארץ ישראל. גם בתקופת הגלות זה לא הפסיק לגמרי.
אז אם הארץ שייך למי שהיה שם קודם
המצרים והפרסים צריכים להחליט למי הוא שייך
האמת שלא. בכל אופן לא מבחינה משפטית. מבחינה זו התשובה לשאלה זו היא השאלה מי היה הריבון האחרון בשטח (אני מדבר על איו"ש כעת דווקא). התשובה היא האימפריה העות'מאנית. אלא שזאת עזבה כאן והתפרקה ב1917 לערך, מבלי להשאיר הוראות כידוע
. כך שזה לא ישים/לא רלוונטי. זה חלק גדול מהבעיה כולה
.
מאז העות'מאנים לא היה ריבון בשטח וממילא, לאיש לא היה עליו בעלות מבחינה משפטית. כל הצעות החלוקה, בין אם הייתה הסכמה לגביהן ובין אם לאו, לא משנות זאת.
למה לא? מי החליט שלא?
וגם כשעם ישראל המדומין מהאגדות הגיע לארץ ישראל
כבר היה שם עם פלישתי שישב על רוב שטח החוף , כולל עזה, אשקלון ואשדוד.
אלא שאותו "עם פלישתי" כבר לא קיים גם הוא. על כן אין לזה שום רלוונטיות לדיון בימינו. אמנם הפלסטינים אוהבים לפעמים להגדיר עצמם כצאצאי הפלישתים. הם עושים זאת בדיוק מסיבה זו, ליצור לינקג', חיבור בין אותו עם שאין מחלוקת שהתקיים בהיסטוריה העתיקה והיה כאן לפני עם ישראל, אליו. אבל הלכה למעשה לא מדובר כלל באותו עם כידוע, ומאחר והפלישתים כבר אינם בסביבה (ובוודאי שאינם מזוהים כיום), הרי שדבריך גם אם נכונים, אינם רלוונטיים לסוגיה המהותית.
והפלשתינאים הם צאצאים של הפלשתים בדיוק כמו שאתה צאצא של בני ישראל
אהה, לא כל כך
. היהודים הם אכן צאצאים של עם ישראל (וזה כמובן שמם הרשמי-אמיתי) ולעומת זאת הפלסטינים אינם צאצאי העם הפלישתי. זה נכון גם אם כותבים פלסטינים לפתע פתאום עם ש' כדי להציג מראית עין של קשר ביניהם
.
גם לאלה וגם לאלה אין שום הוכחה של שום דבר.
גם אין צורך בהוכחה מיוחדת. את הזכאות על השטח אפשר להוכיח בקלות מההיסטוריה המודרנית. אין כל צורך לחזור למקרא לשם כך. אמנם אישית, כיהודי מאמין, אני כמובן מקבל גם את התורה ומאמין באמור בה גם בסוגיה זו. אבל מתוך הכרה בכך שהצד השני לא מאמין בכך* ובוודאי שלא ניתן לחייבו להאמין בכך, וגם המתווכחים למיניהם על אף שאינם צד לעניין עצמו, ככל הנראה פחות מאמינים למקרא (אם כי גם כאן, לגבי הנצרות זה דווקא לא באתת מדויק, אבל נשאיר גם את זה לדיון אחר מתישהו), אין שום תועלת בכך שחלק מדעתי מתבססת על הנ"ל.
אולם כאמור, לא עקבתי אחרי הדיון ביניכם לפני נקודה זו, אבל הלכה למעשה אין כל צורך לחזור לימי המקרא כדי להוכיח את זכותו של עם ישראל לשטח. די בהיסטוריה המודרנית ובמשפט הבינלאומי בשביל להגיע למסקנה זו בקלות די רבה. בוודאי שדרך זה ניתן בקלות להגיע לכך שיש לישראל טענות חזקה מאוד רציניות, כאלה שלא נופלות במאומה (וכאמור, למעשה גוברות בקלות) על טענות הפלסטינים בעניין. כך שכל הדיון הזה בשאלת המקרא די מיותר בתכל'ס.
* למעשה זה לא נכון והוא דווקא כן ברובו, אבל בגלל שהוא עצמו לא לומד את הקוראן אלא רק לומד על מצוות האיסלם וההיסטוריה של דתו מתוך מה שמלמדים אותו מלמדים מקצועיים (ובעלי אינטרסים), הוא לא כל כך מודע לכך בעצמו. אבל זה דיון נפרד.