מאוד מתחברת למה שכתבו זואילי ומשתפרת
כשקראת את הפוסט שלך היתה לי תחושה של הצפה בגירויים שגורמים לפשושי המון הסחת דעת ולכן קושי להתמקד בפעילות ספציפית. ואגב ילדים בגילו מתרכזים בממוצע 10 דקות באותה פעילות. גם אם לא יחליפו צעצוע סביר שיעשה אתו משהו שונה ממה שעשה קודם. לכן הייתי מצמצמת לו את הגירויים. כשבנותי היו קטנות ארגנתי את הצעצועים שלהן כך שבהישג ידן השארתי את הצעצועים למשחק חופשי דוגמת בובות, כלי מטבח וכו' ובארון היו משחקי הקופסה, הפאזלים, משחקי הבנייה השונים וכו' שמאופיינים בכך שמספיק שקלף או חלק אחד אובד ואין אפשרות לשחק במשחק והייתי מוציאה להן כל פעם משחק אחד או שניים. גם היום בחדרן יש להן רק את הבובות, ברביות, בית בובות, מטבח, שולחן גיהוץ וכו' ותחפושות ובארון יש את משחקי הקופסא, הקלפים ועוד. היום כמובן הן כבר לוקחות אותם עצמאית כשרוצות אבל הם עדיין לא גלויים לעין כל הזמן.
ולגבי הלעסיק את עצמו: בנותי בנות שבע וחצי ושמונה וחצי ועד היום מעדיפות לשחק בחלל בו אני נמצאת. היום כשהבית שורץ רוב הזמן בחברות שלהן אני מנסה לומר להן ללכת לשחק בחדרן, אז בדרך כלל הן מתחילות שם ואחרי כחצי שעה לאט לאט הכל עובר לסלון. והן מסוגלות להעסיק את עצמן שעות לבד גם ללא השנייה, אבל בתנאי שאני או מבוגר אחר נמצא באותו חלל.
ולבסוף לגבי הזריקות: זריקת חפצים היא שלב התפתחותי שמאוד אופיינית לגילאי תשעה חודשים עד שנה וחצי. זהו סוג של משחק חשוב להתפתחות בעזרתם הילדים חוקרים את העולם. הם נהנים מתחושת השליטה בחפץ (משחררים אותו והוא נופל), מהצלילים השונים שמשמיעה נפילה של חפצים שונים, מזה שמצליחים לתפעל אותנו להרים עבורם את החפץ שוב ושוב ועוד. בגיל זה הם זורקים מכל הבא ליד, צעצועים, בגדים, מפתחות, אוכל וכל מה שמוצאים. הם אינם מודעים לסכנת השבירה של חלק מהחפצים הללו. הילדים שלנו רובם בגיל זה היו בבית הילדים שם סביר שלא ממש איפשרו להם לזרוק וגם כשזרקו לא היה מי שממש ירים, יתייחס וכו'. יתכן גם שהזריקה עוררה תגובות כעס מצד המטפלות. וכמו חסכים אחרים שהם משלימים בגיל מאוחר יותר אחרי שמגיעים אלינו ומרגישים בטוחים אצלנו. בנותי למשל בזמנו רצו לשחק כל הזמן ב"קוקו" (אני מחביאה את פני או פניהן בידי, שואלת איפה... ואז מורידה את היד והנה היא, או שהיו מתחבאות מתחת לשולחן, מאחורי גבי וכו' ורוצות שאחפש אותן). זה משחק שאופייני לגיל כמה חודשים עד שנה ורבע ובכל זאת היה להן צורך לשחק אותו. הגדולה למשל גם נהגה להכניס כל דבר לפה ממש כמו תינוק שמכניס כל דבר לפיו. לכן לדעתי חשוב לאפשר לו את הזריקות אבל לדאוג שבטווח ידו יהיו רק דברים שמותר ואפשר לזרוק. אפשר גם לרכוש לא צעצועים שמיועדים לזריקה כמו סוגים שונים של כדורים, משחק באולינג לילדים, בובות מבד או פרווה.
כשקראת את הפוסט שלך היתה לי תחושה של הצפה בגירויים שגורמים לפשושי המון הסחת דעת ולכן קושי להתמקד בפעילות ספציפית. ואגב ילדים בגילו מתרכזים בממוצע 10 דקות באותה פעילות. גם אם לא יחליפו צעצוע סביר שיעשה אתו משהו שונה ממה שעשה קודם. לכן הייתי מצמצמת לו את הגירויים. כשבנותי היו קטנות ארגנתי את הצעצועים שלהן כך שבהישג ידן השארתי את הצעצועים למשחק חופשי דוגמת בובות, כלי מטבח וכו' ובארון היו משחקי הקופסה, הפאזלים, משחקי הבנייה השונים וכו' שמאופיינים בכך שמספיק שקלף או חלק אחד אובד ואין אפשרות לשחק במשחק והייתי מוציאה להן כל פעם משחק אחד או שניים. גם היום בחדרן יש להן רק את הבובות, ברביות, בית בובות, מטבח, שולחן גיהוץ וכו' ותחפושות ובארון יש את משחקי הקופסא, הקלפים ועוד. היום כמובן הן כבר לוקחות אותם עצמאית כשרוצות אבל הם עדיין לא גלויים לעין כל הזמן.
ולגבי הלעסיק את עצמו: בנותי בנות שבע וחצי ושמונה וחצי ועד היום מעדיפות לשחק בחלל בו אני נמצאת. היום כשהבית שורץ רוב הזמן בחברות שלהן אני מנסה לומר להן ללכת לשחק בחדרן, אז בדרך כלל הן מתחילות שם ואחרי כחצי שעה לאט לאט הכל עובר לסלון. והן מסוגלות להעסיק את עצמן שעות לבד גם ללא השנייה, אבל בתנאי שאני או מבוגר אחר נמצא באותו חלל.
ולבסוף לגבי הזריקות: זריקת חפצים היא שלב התפתחותי שמאוד אופיינית לגילאי תשעה חודשים עד שנה וחצי. זהו סוג של משחק חשוב להתפתחות בעזרתם הילדים חוקרים את העולם. הם נהנים מתחושת השליטה בחפץ (משחררים אותו והוא נופל), מהצלילים השונים שמשמיעה נפילה של חפצים שונים, מזה שמצליחים לתפעל אותנו להרים עבורם את החפץ שוב ושוב ועוד. בגיל זה הם זורקים מכל הבא ליד, צעצועים, בגדים, מפתחות, אוכל וכל מה שמוצאים. הם אינם מודעים לסכנת השבירה של חלק מהחפצים הללו. הילדים שלנו רובם בגיל זה היו בבית הילדים שם סביר שלא ממש איפשרו להם לזרוק וגם כשזרקו לא היה מי שממש ירים, יתייחס וכו'. יתכן גם שהזריקה עוררה תגובות כעס מצד המטפלות. וכמו חסכים אחרים שהם משלימים בגיל מאוחר יותר אחרי שמגיעים אלינו ומרגישים בטוחים אצלנו. בנותי למשל בזמנו רצו לשחק כל הזמן ב"קוקו" (אני מחביאה את פני או פניהן בידי, שואלת איפה... ואז מורידה את היד והנה היא, או שהיו מתחבאות מתחת לשולחן, מאחורי גבי וכו' ורוצות שאחפש אותן). זה משחק שאופייני לגיל כמה חודשים עד שנה ורבע ובכל זאת היה להן צורך לשחק אותו. הגדולה למשל גם נהגה להכניס כל דבר לפה ממש כמו תינוק שמכניס כל דבר לפיו. לכן לדעתי חשוב לאפשר לו את הזריקות אבל לדאוג שבטווח ידו יהיו רק דברים שמותר ואפשר לזרוק. אפשר גם לרכוש לא צעצועים שמיועדים לזריקה כמו סוגים שונים של כדורים, משחק באולינג לילדים, בובות מבד או פרווה.
) ובסוף השבוע, אם השורה של השבוע מלאה, היא מקבלת פרס (אני מחזיקה בבית סלסלה של דברים מחנות שקל ותמיד יש לי עם מה לשחד 
