הצד של ה"אמא החורגת"....

[לונהA]

הצד של ה"אמא החורגת"....

שלום לכולם. פעם ראשונה שאני כותבת בפורום הזה, עד היום יצא לי קצת להציץ.... לא יודעת אם כבר היה דיון בנושא הזה, אשמח בכל מקרה להתייחסותכם. אני נשואה (בפעם הראשונה) לבחור שאילו נישואיו השניים, יש לו 2 ילדים מנישואיו הקודמים (בני 13 ו - 9.5). יש לנו בת משותפת בת כמעט שנתיים. אנחנו כבר 5 וחצי שנים יחד, ועדיין, אני מודה שכל שבת שהם אמורים לבוא אלינו אני מרגישה מן סוג של מחנק, לחץ, ולמרות שבסופו של דבר הביקורים שלהם די מוצלחים - אני מרגישה מתוחה לפני כן. אני עובדת משרה מלאה מאוד (45 שעות בשבוע), נמצאת עם הילדה כל הערב ובקושי מוצאת זמן לעצמי. ואז מגיע סופהשבוע שהילדים איתנו, ובעצם אני לא מוצאת דקה של שקט - ואני מאוד זקוקה למעט זמן של שפיות עם עצמי. אז חברותי (שכולן נשואות לבעלים "יד ראשונה") אומרות לי: אבל ידעת למה את נכנסת, למה את לא מקבלת את זה וכו וכו, אבל!! לדעתי רק מי שחווה את זה על בשרו מבין את העניין. אני חייבת לציין שהילדים (בת ובן) הם ילדים טובים, מחונכים ויש לנו קשר די טוב, ועדיין....... זהו, על קצה המזלג וקצת מבולבל (מחר הם באים אלינו).. אשמח להתייחסותכם. אלונה

 

[לונהA]

ועוד משהו..

כשבעלי ואני בתקופות מתוחות יותר בנינו - אני מרגישה קושי הרבה יותר גדול לפגוש ולארח את ילדיו מאשר בתקופות יותר נינוחות. אלונה

 

[מיקימאוס43]

בוקר ,אלונה וברוכה הבאה.

התחושות שלך מאוד מוכרות לי. אין בעניין הזה אוקוס פוקוס ואופ הכל נפלא! אני יודעת מנסיוני שחייבים לעשות הפרדה בין מתח רגעי עם הבעל לבין הקשר עם ילדיו אחרת החיים הופכים לקשים ומבולבלים יותר.ובקשר לרצונך בקשצת זמן עם עצמך זה ממש טבעי ובלי קשר להיותך אשה שעובדת שעות רבות .אני אמא לשנים וממש שמחה כאשר אבא שלהם לוקח אותם לכמה שעות או לשבת שלמה ואני ממש אוהבת אותם מה זה אוהבת? מטורפת

! אז בלי יסורי מצפון , את בנאדם ואם את זקוקה להיות קצת עם עצמך ולעשות דברים עם עצמך , תעשי! התיסכול גרוע כמו סרטן( לא עלינו, טפו, טפו) אני בטוחה שאישך יבין.

 

[blonda3]

אלונה שלום../images/Emo39.gif

מה שאת מתארת כאן מאד מובן ומאד טבעי אז קודם כל לדעתי שלב ראשון היה להודות שקשה לך בקול רם ולנסות לקבל תמיכה. מנסה לחשוב על איזו עיצה..... נניח שבשבת אחת רק בעלך יהיה עם שני ילדיו ואת תהיי רק עם הקטנה או שבעלך יהיה עם שלושת הילדים ואת תנוחי כמה שעות בשבת בבוקר או יותר...... או ששבת אחת תסעי את לחברה רק עם הקטנה שלך או שתסעי רק עם הקטנה לסוף שבוא או רק עם חברה.... את חייבת גם זמן לעצמך ובעלך חייב לדעת שקשה לך ושככה את עלולה להתמוטט..... את לא חייבת לטפל בילדיו כל פעם שהם באים. מעניין מה תהיה תגובתו....

 

[rolan]

../images/Emo39.gif ב ר ו כ ה ה ב א ה ../images/Emo39.gif

בצל קורתנו החמימה

אלונה אני קוראת את דברייך וחושבת לעצמי - הנה עוד אחת נורמאלית... כן, כן, זה נורמאלי לחלוטין ואין לך מה לפחד מההרגשה הזו. הילדים שלו אינם ילדייך הטבעיים ואין פלא שהרגשות שלך אליהם אינם כשל אמם הביולוגית. זה מצויין שאת אוהבת אותם והם אותך, זה חשוב גם למערכת הזוגית, אך יחד עם זאת, מותר לך להרגיש גם קצת את המחנק והקושי. דרך אגב, גם עםילדינו הטבעיים, שהם ציפור נפשנו, אנחנו מרגישים לעיתים שיש צורך במרחב וחופש... תרגישי אלונה, זה אומר שאת בן אדם התהיות והשאלות שלך, ממש מתאימות לנו, השארי איתנו

 

[עוד קרן אור]

שלום אלונה

ברוכה הבאה. אני הייתי בעבר במצב ההפוך משלך - הילדים הגדולים שלי נסעו מדי כמה סופי שבוע לאבא שלהם ולאשתו השנייה, שהיה להם גם ילד משותף. אשתו של האקס שלי הרגישה משהו דומה אבל הרבה יותר חמור ממה שאת מתארת(למרות שאני חושבת שהנסיבות היו קצת אחרות ואני גם ממש לא משווה אותך אליה!). אצלה זה היה הרבה יותר קיצוני - היא הרגישה שהביקורים של הילדים היו ממש על חשבונה ועשתה מזה סמטוחה עם בעלה (האקס שלי, אבא של הילדים). והוא? הוא אמר, אלה ילדים שלי. אני אוהב אותם, אני לא רואה אותם מספיק, אני רוצה שהם יבואו. והם אכן באו. אבל אני יודעת שלפחות הבת שלי הרגישה טוב טוב שהיא לא רצויה לאשה השנייה וזה לא היה קל. אני לא אומרת לרגע אחד שזה מה שאת עושה. ממש לא. להיפך, עצם העובדה שכל העניין מפריע לך הוא לזכותך - אני רק מציירת לך את הצד השני. אני מניחה שיש לחץ מסוים גם אצל הילדים... אבל ביננו, מהרגע שיש לך ילד משלך, מה הסיכוי שיהיה לך זמן לעצמך במהלך השנים? אני שואלת בחיוך מסויים, אבל גם במידה מסוימת של רצינות. לא זה שהילדים באים לשבת זה מה שמונע ממך זמן לעצמך. את הזמן לעצמך את צריכה לייצר בכל מקרה, ואין שום סיבה שלא תקחי ספר טוב וכוס יין קר, תכיני לעצמך אבטיה עם בועות סבון ותבקשי מבעלך שישגיח על כל שלושת הילדים במשך איזה שעה! שוב ברוכה באה.

 

[הפרי האסור 2003]

../images/Emo45.gif

מסכימה עם כל מילה לגבי החלק השני!

 

[noamic]

זה קשה זה קשה זה קשה

אין מה להוסיף. הכל נכון. זה פשוט קשה. את צריכה להתמודד או לברוח. אולי לברוח לפעמים לקצת לבד לטעון מצברים או לברוח לגמרי מהתמודדות. בכל מקרה זו כל שבת שניה לא ?? אולי בשבת שהם באים לפעמים תקפצי לך לבד לשעה שעתיים לטבע, לים להתאוורר? זה קשה, כבר אמרתי ????

 

[azaria]

ברוכה הבאה! כן ירבו כמוך.

גם קשר טוב עם ילדי בעלך וגם מודאגת מן הקצת אי נוחות שאת חושבת שקשורה לילדיו. לגבי הדילמה שלך אני לא יכול לעזור כי אין לי נסיון במצב כזה. לגבי זמן לעצמך, אמרת שאת עובדת 45 שעות בשבוע... זה אומר כל יום. זה אומר נסיעה אל ומן העבודה... אם את נוהגת במכונית תוכלי לנצל את הזמן הזה כזמן עם עצמך. סעי לך כל הדרך בלי רדיו ובלי מוזיקה ובלי כלום. שימי את המוח על "נהג אוטומטי" ותני לעצמך להיות עם עצמך. תתפלאי איזה מחשבות, סגירות מעגלים, עיבוד ועיכול יכולים להתחולל בזמן הנסיעות.

 

[עלה תאנה1]

היזהרי!! סכנה../images/Emo59.gif../images/Emo59.gif../images/Emo59.gif

אין לי "הנחות" בשבילך... אני מבין את המצוקה שלך, אך בשום אופן איני מצדיק אותך. ניראה ע"פ הנתונים שאת בת 30+-. בהחלט מבוגרת דייך לשיקול דעת מקדים. ידעת לקראת מה את הולכת. לא נישאת לאדם שהעלים את 2 ילדיו ממך. ראית אותם, היית מודעת להיותם, 2 ילדים שאביו אוהב מאוד. איך את מעלה בדעתך, איך את מעיזה אפילו להרהר על משהוא שירחיק אותם מביתו???? לו ירגיש בעלך שנוכחותם מערערת את היציבות בקשר ביניכם, עליו לבחור בין ילדיו לבינך, במה יבחר? כשאני עמדתי במצב דומה - בחרתי בבני ובנימה יותר מפוייסת... יש שפע של אפשרויות כדי להנעים את השהות המשותפת של כל המשפחה המורחבת. ראשית, עלייך לקבל אותם בינך לבינך. דעי שזוהי משפחתך. אין אלה ספיחים הם מהגרעין הקשה. עתה, לכי ומצאי עיסוקים, ספרים, משחקים פעילויות כאלה ואחרות שיותירו לך זמן לעצמך בעודם משתשעים. ומנסיוני.. לא חסר.. בהצלחה

 

[gila411]

מי אמר שהיא מנסה

להרחיק את הילדים מאביהם??? היא רק טוענת שקשה לה ושהיא במתח כשהם מגיעים מפה ועד לנסות להרחיק אותם המרחק גדול מאוד

 

[החתולית]

רגע... סטופ... רוורס

עלה תאנה1 - לאן אתה רץ ? לונה לא כתבה שהיא מהרהרת בהרחקת הילדים מביתה... או לפחות, רוב הכותבים בשירשור לא הבינו זאת מדבריה, אלא הבינו את ההפך הגמור. ואתה יודע מה ? גם אילו היתה מהרהרת בכך, אולי אפשר להגיב בלי פצצות ?

 

[יונה לבנה 1]

עלה יקר ,שאלה

ואם היא נכנסה למערכת וחשבה שהיא יכולה לאהוב את הילדים ולהיות סבלנית ולקבל אותם מכל הלב,ועם הזמן גילתה שאחרת,אז מגיע לה עונש? החיים דינמיים לדעתי ואנחנו לא יכולים לצפות הכל מראש,ובעיקר לא רגשות.

 

[עלה תאנה1]

יונתי - תשובה...

כן.. מגיע לה עונש... נישואין זה קפצונים?? רגשות של ילדים זה נזיל??? החיים אכן דינמיים - אז מה?? זה תירוץ?? לא ולא זה לא רציני לפתור מאחריות בתירוצים. אכלו לי, שתו לי, לא ידעתי... ל"מערכת" נכנסים לאחר שיקול דעת סופר מעמיק. ואחר קבלת ההחלטה יש לשאת באחריות. כבד ככל שזה יהיה. גם רגשות ניתן "לייצר" - זה קשור בנתינה (אבל זה כבר נושא לשרשור אחר). ככל שיושקע בילדים כך הרגשות יהיו חזקים ומשמעותיים מכל הצדדים. אני נבהל מהקלות הבלתי נסבלת של הסרת אחריות (לא מצדה של לונהA, בכלל...). קראתי בהמשך את תגובותיה של לונהA ונראה שהיא כתבה בגילוי לב שאפשר לה להעלות גם דברים "אפלים" משהוא... היא מדגישה שלא תעמוד לעולם בין בעלה לילדיו, ואני אומר שאין דרך ביניים, או להפריע או לעזור!!

 

[azaria]

מאוד שחור לבן. וגם קטולי.

נשמע שלדבריך אין מקום לדבר כזה "גירושין" בכלל. היה לבני הזוג המון זמן לחשוב ולשקול ולהחליט בדבר החשוב הזה. ומרגע שהחליטו והתחתנו יש עליהם אחריות. ושום תרוצים לא יעזרו. חייבים להישאר נשואים כי אחריות זה אחריות! אז זהו, שלא נראה לי ואני מקווה שגם לך לא נראה. יש אחריות ויש נסיבות מקילות. יש שיקול דעת מעמיק ויש הפתעות. יש התמודדות כזו ויש אחרת. וללא ספק תסכים איתי שבין מפריע לבין עוזר, יש כמה גוונים של עוזר מאוד, עוזר קצת, יוצא מגידרו כדי לעזור, לא כל כך מועיל, משמיד בכוונה, וכו וכו.

 

[עלה תאנה1]

עזריה, נו באמת...

לי אתה אומר ש"אין מקום לדבר כזה "גירושין" בכלל"... לצערי, עברתי את ההליך כבר 3 פעמים. כדאי למצות את כל האפשרויות לפני, כדי להימנע מהגירושין. אבל אם אין דרך אחרת אז... ועדיין אני טוען שיש לשאת באחריות, וכאן בא כל הבלה בלה והקלישאות הידועות.. ובענין השחור לבן עוזר/לא עוזר, אתה צודק. יש רמות השתדלות שונות. אבל רק לא להישאר אדיש ואטום. אפילו השתדלות קטנה זה בסדר. עוד מעט עוד יותר טוב, וכל פעם להוסיף אפילו באיטיות..

 

[יונה לבנה 1]

מסכימה עם עזריה

 

[ש ח ר של י ו ם חדש]

גם אני מסכימה עם עזריה../images/Emo45.gif

ועלה, השיפוטיות הנוקשה הזו מאוד לא נעימה לקריאה. באמת שלא. מה לעשות שאנחנו בני אדם, דינמיים וזורמים ומשתנים כל הזמן. כמו גם הנסיבות. החיים אינם שחור ולבן. ממש לא. וכל החיים אנחנו עושים פשרות עם הנסיבות המשתנות ועם האנשים המשתנים סביבנו. וטוב שכך. טוב שיש שינויים אחרת היינו מתים מפיהוק ושעמוםםםםם.

 

[יונה לבנה 1]

עלה

שאלתי שאלה אחרת לגמרי.

 

[rolan]

עלה, חייבת לציין שאתה מפתיע אותי

איפה הגמישות

איפה ההבנה

איפה ההקשבה

צר לי אני לא מקבלת את דבריך הנחרצים כ"כ... לדעתי גם אם הבינה וידעה עוד קודם לנישואיה (ככה אומרים תמיד...) שיש כאן ילדים ממרעכת קודמת, זה לא אומר שהיא לא מרגישה דברים כעת... גם לנישואין ראשונים אנחנו באים נקיים ומלאי רצון טוב, ופתאום - בום טראח, הבלון התפוצץ... הבלון נקרע... חשוב לדעת להקשיב ובתוך ים הרגשות הללו, למצוא את שביל הזהב... ובהחלט רצוי להיות פחות נחרץ ומעניש