הצד של ה"אמא החורגת"....

פרח 11

New member
ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

קודם כל אני חושבת שזה בסדר להרגיש את מה שאת מרגישה. לפעמים גם מהילדים שלנו אנחנו רוצים קצת חופש, שיחרור ולהתאוורר. לכן, המלצתי היא לקחת את הזמן שלך לעצמך. תבחרי לך את הזמן המתאים לך ופשוט קחי אותו אל תחכי שיבוא מישהו ויתן לך אותו תקבעי עובדה. ועוד טיפ קטן לגביי ההודעה השנייה שלך: אל תראי את הילדים של בעלך כילדים של... ז"א אולי זה קשה לעשות כך וזה לא בא ביום אחד אבל לנסות לראות אותם, לאהוב אותם, לעשות בשבילם, בזכות עצמם. וכך גם ברגעים קשים עם בעלך תוכלי להפריד בינם לבין בעלך ולהמשיך לתת להם את היחס שאליו הם רגילים. בכל אופן כבר אמרתי שזה לא קל ליישם גם אני עמדתי פעם במקום הזה, אבל עכשיו יותר קל לי כי אני הפרדתי את הבן של בעלי מאביו ואימו פיתחתי לי מערכת יחסים איתו. גם כשאימו מתנהגת בצורה שפוגעת בי/בבעלי אני מפרידה בין הילד הזה לאימו גם כשקשה לי עם בעלי אני מפרידה בינו לבין בנו. בקיצור, מקווה שהובנתי כראוי.
 

עלמה 3

New member
לונה, ברוכה הבאה לביתנו ../images/Emo140.gif

ראשית, אני באופן אישי לא אוהבת את השימוש ב- " אמא חורגת ". מעלה בי קונטציה שלילית מהאגדות, את בהחלט יכולה להיות..אישתו של... קראתי את מה שכתבת ומניסיוני, גם כרווקה שנישאה לגרוש + 2, זה משהו שאת צריכה לפתור בינך לבינך..ומה הכוונה..הרי ידעת מראש שיש לו 2 ילדים והם חלק בלתי נפרד מחייו ובלי א ב ל , אין כאן אבל בכלל זה לקבל אותם כמו שקיבלת אותו כבן זוגך להינשא לו, להקים איתו משפחה ולהזדקן איתו ואין מה לעשות ילדיו הם פרי זרעו, לטוב ולרע. אני חוויתי על בשרי את תחושת האי נוחות הזאת, אני מאד מבינה אותך !!! אבל אני חוויתי את זה כי הם היו מגיעים מורעלים, מוסתים ומנסים לגרום נזקים בכל מחיר אם זה למשותפים ו/או לזוגיות שלנו כשהאקסית נושפת בסלולרים שלהם ומסבירה מה לעשות. אך את מתארת דווקא מפגשים מוצלחים ושיש קשר די טוב..אז אני ממליצה לקחת את הקשר הטוב הזה בינכם ולהפרות אותו עוד ועוד בכל מפגש. ולא לתת לתחושותיך להפוך את המפגשים לא נעימים, כי גם הם מרגישים את התחושות ומה את משדרת להם וחבל... תני להם את אבא , הם גם זקוקים לו. ואם את עייפה מכל השבוע וקשה לך, תמיד ישנה האפשרות שבעלך יקח את הילדים בשבת בבוקר, לסרט לטיול קצר רק הם לבד וגם להם יהיה אבא נטו לעיתים. הרבה פעמים אני הכנתי תוכניות עבורם עם אביהם בלבד ואני נצלתי את זה למנוחה ולדברים אישיים שלי. תתגברי על התחושות שלך, תסתכלי עליהם באופן חיובי, מצאי לך את זמן המנוחה והפרטיות שלך בין לבין.
 
טרם הספיקותי אלונה

לברך אותך בברכת ברוכה הבאה. ראשית - התודה לך על גילוי הלב. את מתארת מצב של לחץ ומחנק "...... הביקורים שלהם די מוצלחים" - יותר מהקושי הפיזי אני מרגיש מצוקה נפשית דוקא של מי שעומדת מדי מפגש למבחן האין זה כך ?? ושוב אלונה ברוכה הבאה יוסי
 

gila411

New member
היי אלונה,ברוכה הבאה

אני נמצאת במצבך ומבינה מאוד מאוד לליבך גם אני במתח לפני שהקטנה של בעלי מגיעה לשבת מיום חמישי בבוקר אני משננת לעצמי שזאת הילדה שלו והוא לא בילה במחציתה הרבה זמן ושזה הזמן שמגיע להם להיות ביחד מאוד מאוד משתדלת וגם מצליחה (כמעט תמיד) להפריד בין היחסים ביני לבין הבעל ליחסים ביני לבין הילדה, אני משתדלת להיות נגישה אליה וקשובה לצרכים שלה, גם כאשר אני כועסת על בעלי, ועם זאת אני לא משמשת כאמא לילדה אלא כעוזרת לאבא בזמן מחנק אני יוצאת לסיבוב קוראת ספר טוב גולשת באינטרנט או שופכת את כל הרגשות ביומן אישי בעצם הזמן שהילדה נמצאת (לפחות בחלקו) זה הזמן שלי עם עצמי מאחלת לך הרבה הצלחה
 

לונהA

New member
קודם כל - תודה על קבלת הפני החמה!!

באמת, אני ממש נרגשת לנוכח קבלת הפנים החמה מכולכם - זה בהחלט נותן הרגשה של בית וזה מחמם את הלב!! אני גם מודה לכם שתגובותיכם אינן שיפוטיות כלל, אלא מתחייסות נקודתית למה שכתבתי. רק משהו קטן לעלה תאנה - הדבר האחרון שאני מנסה לעשות זה להרחיק את הילדים מאבא שלהם!! אולי אני לא מקרבת מידי ויוזמת מידי בעניין הזה, ואני לא "האשה השנייה" של השנה, אבל - לעולם לא אצור ביניהם ריחוק!! אם לא מתאים לי להצטרף לפעילות כשלהיא - אני בהחלט מרשה לעצמי להימנע ממנה. אני תמיד מכבדת את המפגשים שלהם (ביום הביקור השבועי, למשל, אני אפילו לא מתכננת משהו שאני אזדקק למכונית - כי יש לנו רק מכונית אחת - על מנת שלא יווצר קושי - זהו זמן קדוש בעיני). וכן, קשה! אני מניחה שזה מה שהייתי עונה למישהי שהייתה כותבת מה שאני כתבתי. ונכון שיש רגעים יפים, קרבה לחברים שלנו עם ילדים גדולים יותר. כנראה אני יותר מתוחה מתמיד לגבי מחר......... אז שוב - תודה על קבלת הפנים החמה, ואנסה לתרום לפורום גם מעצמי. אלונה
 

החתולית

New member
שלום אלונה וברוכה הבאה

ראשית, תחושת ה"אין לי דקה שקט לעצמי" מוכרת לי היטב, ולי יש רק ילד אחד בבית. אני בהחלט מתענגת על הזמן הפנוי שלי לעצמי כשהוא אצל אבא שלו. אני משערת שזו תחושה שכל אמא חשה בזמן כזה או אחר והיא טבעית בעיני לגמריי. המתח שלך לפני ביקורים של ילדי בן זוגך, היה ברור לי יותר אילו הייתם יחד זמן קצר. נדמה לי שאת מתארת מצב של מישהי שחשה שהיא במין מבחן כל הזמן, בנוסף לתחושות הרגילות של עייפות ומחנק. אני מוצאת שצריך להפריד בין הדברים. אני חושבת שרצוי שתדברי עם בן הזוג שלך, ותסבירי את התחושות שלך והצורך שלך בזמן ואנרגיות לעצמך. אפשר לתכננן מראש זמנים קבועים בהם את יוצאת עם חברות או הולכת למכון כושר או לומדת משהו או מתבודדת עם עצמך בבית או בחוץ - זה באמת לא משנה מה תעשי עם הזמן שלך (רק שימי לב לכביש כשאת נוהגת על "טייס אוטומאטי"). חוץ מזה, כדאי אולי גם לברר בינך לבין עצמך וביניכם יחד, מדוע את חשה במתח הזה. האם זה משהו שהוא משדר לך ? האם זה שלך בלבד ? אין פתרונות קסם לדברים האלה - רק תקשורת ביניכם והבנה אחד של השני יכולים להביא לפתרון. בהצלחה
 

אחשל

New member
הצד השני של המטבע...

נפרדתי מסיבוב ראשון אחרי 9 שנים, עם שני ילדים. שנה אח"כ נכנסתי לסיבוב שני, עם רווקה צעירה ממני ב-8 שנים. כשהקשר ביננו התחיל להיות רציני, שאלתי אותה אם היא מודעת לכך שתמיד תמיד היא תהיה במקום שני (בכוונה היקצנתי, זה לא כך במציאות...), והיא קיבלה את העובדה שהיא מתחברת עם "חבילה" ענקית ולא פשוטה. אנחנו כבר 7 שנים יחד, מהן 6 נשואים... לשמחתי, הקשר בינה לבין ילדי מצוין, והם מאוד אוהבים אותה, מעריכים אותה ומשתפים אותה בחייהם. הם אצלנו שני סופ"ש ברציפות, ואז אחד עם אמא שלהם. בחופשות ארוכות הם נמצאים אצלנו יותר. הם ילדים גדולים (15 ו- 11) ודי עצמאיים, אבל עדיין צריך להכין להם אוכל, ולסרק את "סופגניה" (מכירה את הסיפור על רפונזל:_)?) יש לנו גם בת משותפת, טריה, בת 3 חודשים, והילדים מטורפים עליה, ומתעסקים איתה המון כשהם אצלנו. למרות הקשר הטוב, מעת לעת רעייתי מביעה אי-שביעות רצון מהקצאת הזמן שלי, בהקשר של משך הזמן שהילדים שוהים אצלנו. לדבריה, זה גורע מהזמן "שלה" איתי לבד. זה מרתיח אותי
אני מוכן לקבל הרבה טענות, ונסות לפתור בעיות בזוגיות, אבל אני לא מוכן לקבל שום אמירה, גם לא ברמיזה, על כך שהילדים נמצאים אצלנו "יותר מדי". הם הילדים שלי, והבית שאני גר בו הוא גם ביתם, לטוב ולרע. ילדנו המשותפת היא אחותם (ולא אחות חורגת, או אחות למחצה
), ואני רוצה שהיא תגדל בידיעה שהם לא אורחים אצלנו. עד כאן דברי האישיים
... עצתי לך - שוחחי עם בן-זוגך, הסבירי לו את הצורך שלך במעט שקט ושלווה, אבל - אל
אל
אל
תרמזי לו אפילו, שהחוסר נובע מזה שילדיו אצלכם. בקשי ממנו שבסופ"ש שהילדים נמצאים, ישקיע יותר תשומות בטיפול בבני הבית
בהצלחה
ניר
 
אחשל

אתה רוצה להגיד לי שאתה ממליץ על שיחה עם בן הזוג ,למרות שכשבת זוגתך דיברה איתך והעלתה את הרגשתה רתחת ואתה לא מוכן לטפל בבעיה. רק צורת הדיבור קובעת? אתה הרי מסוגל להבין בין השורות כמו במקרה הנ"ל. אני מציעה שתקרא את העיצה שנתת ותעזור גם לעצמך(לאישתך). בדיוק אותה בעיה ,אחת תדבר עם בעלה והוא יבין,והשניה שלא בררה את המילים נכון פנתה לבעלה אך הוא לא מוכן לדון בנושא באופן הזה............
 

אחשל

New member
יונתי...

התרתחתי בגלל עניין הרמיזה על כך שהילדים אצלנו "יותר מדי..." מאיפה הסקת שאני לא מוכן לטפל בבעיה, או שלא טיפלתי בה כבר? בדיעבד, אחרי שקראתי שוב את ההודעה המקורית של לונה וחלק מהתשובות, נראה לי שהבנתי לא נכון את הבעיה שהעלתה לונה, ופתחתי כאן את הבעיה האישית שלי... אז בואי נבהיר את העניין - בעניין משך שהיית הילדים אצלנו, אני שומר לעצמי את הזכות להתרתח
... בעניין השקט והשלווה וזמן איכות לזוגתי, לבדה או ביחד איתי - היי שקטה ובטוחה שזה מטופל, ואני משקיע לא מעט מאמץ גם בגזרה הזו
. ניר
 
../images/Emo140.gifהתפעלתי ממך ניר.

אתה צריך לשמש דוגמא לרבים מהמתגרשים. יישר כוח
 

אחשל

New member
זה לא אני, זה היא ../images/Emo9.gif...

תודה על המחמאה, אבל הרבה מאוד ממנה מגיעה לאישה שאיתי, שקיבלה את ה"חבילה" כולה באהבה רבה.
 

*יערית

New member
מאוד אהבתי את הכנות אחשל../images/Emo140.gif

כך אני חושבת...כך אני מרגישה.. זמן יחד אין אף פעם כשיש ילדים בסביבה מצטערת! זה זמן עבורם....תמצאו לכם זמן יחד רק שלכם בלי ילדים ובלי טיפול....רק טיפול יחידני אחד בשני
ואל תגידו לי זה לא אפשרי..משלמים ביבי סיטר, ויוצאים!!!!!!!!!!!!!!! זה הבית שלהם בדיוק כמו הבית שלה ושל ילדתכם המשותפת
 

*יערית

New member
ברוכה הבאה../images/Emo20.gif../images/Emo140.gif

מכיוון שאני לא נמצאת במורכבות כזו אין לי מה לייעץ..לא יכולה להיכנס לנעלייך, אבל בהחלט מבינה גם בלי מורכבות שכזו את הרצון ללבד..את הרצון לשקט אחרי סערה יומיומית ....צריך למצוא את זה ביי הוק וביי קוק
ברוכה הבאה שוב
 
דבר המכשפות

היות וזה פורום של נשים טובות (ואני אומרת את זה ללא טיפת ציניות), אני אביא קצת את צד הרעות. כשנפרדתי מבעלי ולאחר כמה חודשים הוא הכיר את זו שלימים הפכה לאשתו (זה היה לפני עשור + ,אז יש לי קצת פרספקטיבה) לא הייתה לי מילה טובה אחת לומר על יחסיה עם בני.לאחר כמה שנים אני הכרתי את אהובי, שגם לו יש שני ילדים מנישואין הראשונים והתמלאתי הערכה כלפיה . כי נוכחתי לדעת שלהיות אמא זה דבר אחר ולהיות הורה חורג - זה משהו קשה פי כמה אלפים. אני חיה עם בעלי כבר 6 שנים, יש לנו שני ילדים משותפים וגם אני מרגישה לא רק מתח , אלא גם קצת נחס בימים שהבן שלו בא אלינו. וזה קורה באותה תדירות שהוא נמצא אצל אימו (חלוקת הפלא :חצי/חצי). אז בעלי יודע, והוא נורא עצוב מזה , אבל אני כבר לא מאמינה שיום אחד הוא יתחיל להיות "נעים לי". עם בתו הדברים מאד שונים. אז אני מאמינה שצריך להיות הוגנים ככל האפשר, להתנהג כמבוגרים ולהקפיד ככל האפשר שהורי הילדים יתפקדו כהורים . לא את. אז אם זה מתאפשר לך "להניח" להם מדי פעם ולהנעים את זמנך - עשי זאת. הנאמנות שלנו אל עצמנו מאד חשובה. אנחנו צריכות לאזור הרבה כוחות לכל המטלות שלנו, ואולי יהיה לך עוד ילד וזה לא הופך לקל יותר. פשוט חשבי עליהם כילדים של בעלך, תהיי נחמדה אליהם ותשקיעי בחיים שלך את המירב. אני הזדהיתי מאד עם כל מילה שכתבת , למרות שבאתי עצמי גרושה+2. בעיקר צריך לדעת לא ליפול לאיזו תבנית אידילית שלא בנויה עלינו. נניח את זה לסרטים עם ג'וליה רוברטס . אני לא מצפה מבעלי מה שאני לא מצפה מעצמי. הקיצור : הגינות . זה כל הסיפור.
 

לונהA

New member
מכשפות?? דווקא אנושיות בעייני!!

סביב השעון היקרה, אני מבינה אותך עד מאוד וכלל לא רואה בזה ביטוי של "מכשפיות"........ אפרופו ג'וליה רוברטס........ אני זוכרת שכשראיתי את הסרט "אמא חורגת" הרגשתי ממש רע עם עצמי לנוכח המאמצים הגדולים שהיא השקיעה בילדים של בן הזוג שלה, וחשבתי לעצמי שאני מקטרת על מינונים פי כמה וכמה קטנים יותר! אבל, כמו שאמרת, בסרטים הדברים פשוטים יותר וקשה להעביר את הקונפליקטים! אין אפס, אני מעדיפה את השבתות שבהם אנחנו לבד - בלי הילדים שלו! וכל סבב ההסעות הממוצע בכל ביקור (חוג, חברים, מסיבות וכו וכו) יכול להעלות לי מעט את הפיוזים........... טוב שיש את מי לשתף ומבין לגמרי ללב!! אלונה
 
למעלה