הצורך באל

[tontie]

הצורך באל

השבוע סיפרתי למורה שלי לגיטרה שאני מתעניין בפאגניזם ואת רוב הזמן שלי אני מוציא על זה במקום להתאמן

. היא האדם הראשון מחוץ לפורומים שסיפרתי לו שאני פאגני. אחרי שדיברנו קצת היא שאלה אותי אם יש לי צורך בכלל להאמין באלוהות. השאלה הזאת די הטרידה אותי. התשובה שלה היא ללא ספק כן. אבל אני לא יודע את המקור הצורך הזה. לא מזמן עזבתי את האמונה ביהדות ועכשיו כשאני עוד רק לומד על פאגניזם אני בעצם נמצא במצב של חוסר אל\ה, ואני חי, אז למה אני מחפש אל? וכשאני מסתכל על האחיות שלי ועל אבא שלי שבכלל לא חושבים על דברים כאלה זה עוד יותר מבלבל אותי. אני אשמח אם תכתבו כאן את הדעות שלכם על הנושא, זה יעזור לי מאוד. ובבקשה שימו לב שאני מדבר על אל\אלה\אלים ולא על אמונה. זאת ההודעה הראשונה שאני פותח בפורום הזה. אני מסתובב כאן כבר שבועיים שלושה. אז למרות שכבר הגבתי קצת על הודעות, זאת הודעת ההצטרפות שלי. אני מקוה שתקבלו אותי

 

[hdawn]

לדעת את האמת, ובאופן ודאי

ברוך הבא לפורום!

אחד הדברים שבאו לנו עם התפתחנו מעבר לקופים הוא החיפוש אחר האמת. החיות האחרות חושבות רק על ההישרדות, אבל האדם נהיה פילוסוף. השאלה האם יש אלוהות מעסיקה אותנו בצורה דומה לכך שהשאלה האם יש חייזרים מעסיקה אותנו. לפי דעתי (ואל תבינו את זה בתור מיסיונריות לפגאניזם), גדולתו של הפגאניזם הוא שהוא נוקט את הגישה המדעית לכל העניין הזה: בדיקת האמת או הפרכתה באמצעים אמפיריים. בדתות המונותאיסטיות אומרים לך להאמין שיש אלוהות. אבל האמונה היא לא דרך לדעת שום דבר. היום האפולוגיסטים של שלוש הדתות האלה מנסים לספק לך "הוכחות" לאמיתות אמונותיהם ("סמינר ערכים ליהדות" ודברים כאלה), אבל הדברים האלה יכולים, לכל היותר, להראות שקיום האלוהות סביר - לא שהוא ודאי. בפגאניזם המטרה, סיבת הקיום, של הדת הוא שבסופו של דבר ידע המאמין שהאלוהות קיימת, על-ידי ניסיון אישי שאי אפשר לטעות בו. אני יודע שאני, למשל, יש לי צורך גדול להאמין בעל-טבעי, ובייחוד בחיים לאחר המוות, מפני שאני מרגיש ריקנות כשאני חושב שאין מלבד החומר דבר במציאות ומפני שאני פוחד מהמוות אם הוא סוף הכל. בדרך החיים עברתי הרבה תחנות במאמץ להוכיח לי את קיום האלוהות והחיים לאחר המוות, אבל אף פעם לא הגעתי לוודאות. את היהדות החרדית עזבתי אחרי שנתיים כי, בין היתר, לא יכולתי להאמין בכל הדברים האלה. אני חושב שהאלים כיוונו אותי לפגאניזם כדי שאגיע סוף סוף לוודאות. הצורך להאמין באלים הוא צורך בסיסי של האדם בוודאות ובסדר בחיים, ולפי דעתי רק הדת החווייתית (של התנסות אישית באלוהות, בניגוד לאמונה) מספקת את זה. היו ברוכים. Heathen Dawn

 

[ToryMaster]

../images/Emo4.gif

מעולם לא ידעתי שבפאגאניזם, סיבת הקיום היא הוכחת האלוהות (לעצמך או לאחרים). תמיד חשבתי שהסיבה לקיום ולהיות האדם דתי היא הצורך להגיע לשלמות פנימית כלשהי.

 

[hdawn]

הדברים האלה לא נפרדים

"הוכחת קיום האלוהות" בפגאניזם היא לא הוכחה אינטלקטואלית, כמו משפטים בגאומטריה או בלוגיקה או דברים כאלה. ההוכחה היא הוכחה חווייתית של האלוהות לאדם, בדרך של התנסות. והחוויה הזו מביאה לשלמות פנימית.

 

[ToryMaster]

=\

והצורך בהוכחה הזו בפאגאניזם נוגד את הצורך בהוכחה הזו ביהדות (לדוגמה)?

 

[hdawn]

היהדות היא לא דת של התנסות

היהדות היא דת של אמונה. הרמב"ם מביא הרבה "הוכחות" לקיומו של אלוהים, דברים שמראים לקורא שסביר שאלוהים קיים ושהאמונה בו לא נוגדת את ההיגיון, אבל החוויה האישית היא לא חלק ממערך ההוכחות לקיומו של האלוהים ביהדות. היהדות, כמו הנצרות והאסלאם, רואה באמונה הצרופה ערך נעלה. היהודי אמור להאמין באלוהים מפני שהתנ"ך מספר עליו. אלוהים קיים מפני שכך כתוב בתנ"ך, ואנו יודעים שהתנ"ך הוא מכתב אלוהים מפני שכתוב שהוא כזה בתנ"ך.

 

[ToryMaster]

=\

אלוהים, חידשת לי =\. אף דתי שהכרתי אי פעם לא ראה את זה ככה (והכרתי הרבה דתיים, ושוחחתי איתם על זה).

 

[hdawn]

בסדר

אוקיי, שיהיה. אין לי כוח לוויכוחים.

 

[ToryMaster]

אני לא מבינה

מה יש לאנשים לחפש בפורומים אם אין להם כוח לדיונים או ויכוחים?

 

[hdawn]

#=#

אני משתמש בפורומים היום בעיקר כדי לארגן מפגשים בין אנשים בעולם האמיתי. הוויכוחים, בייחוד על עניינים רוחניים ותאולוגיים, אין להם סוף והם נוטים להפריד בין בני אדם במקום לאחד אותם. האמונות מפרידות, המעשים מאחדים. אפשר לראות בפורומים כמו Mystic Wicks איזה מריבות חריפות משתוללות שם, בגלל שאי אפשר לקיים טקס פגאני דרך האינטרנט, אפשר רק לקיים דיון על עניינים שבאמונה. בעבר הלא רחוק הייתי מכור לפורומים, להרבה מהם ובמשך שעות ארוכות כל יום, ואילו היום יש רק שניים-שלושה פורומים שאני משתתף בהם בכלל, וכולם ישראליים.

 

[ToryMaster]

באסה.

 

[hdawn]

לקחת את הבאסה בסבאבה ../images/Emo13.gif

יש פה אנשים אחרים שלא חושבים כמוני ואין להם בעיה עם דיונים וויכוחים בפורומים באינטרנט. רק אמרתי שאני אישית לא בנוי לזה.

 

[ToryMaster]

סבבה

זה מעלה בי כמה שאלות שלא קשורות לכאן, אבל מילא. רק טוב.

 

[מיםכחולים]

דוקא

זה דיי נכון. הם פשוט יודעים שהאל שלהם קיים. אני חושבת שהסברתי לך את זה בשבת. התורה עברה מאב לבן מאז מעמד הר סיני, כך שהם לומדים מההתחלה שזה מה שקיים.

 

[ToryMaster]

ובכן

זה לא אומר שהם לא חווים את זה ומוכיחים את זה לעצמם כל יום וכל תפילה מחדש. אני לא ממש מאמינה שקיים דתי כלשהו שמעולם לא היה לו משבר אמונה והיה צריך להוכיח לעצמו שה' קיים.

 

[מיםכחולים]

נכון נכון

אין ספק שדתי יגיד לך "אני מדבר איתו כל יום בתפילה, אני בקשר איתו, אני חווה את האמונה שלי בו" אבל בהתחלה, ילד קטן שגדל בבית דתי, אם מלמדים אותו כמה ברכות של תפילת שחרית שאין לו מושג מה המשמעות שלהן, הוא יגיד לך שאלוהים פשוט קיים. קודם כל האלוהים קיים, כי כך כתוב, וכך אבא וסבא וסבא רבא לימדו, אח"כ, הקשר שמפתחים איתו.

 

[ToryMaster]

המממ

אני לא חושבת שזה סותר את מה שאני אומרת...

 

[מיםכחולים]

לא ניסיתי לסתור

את מה שאמרת..

 

[ToryMaster]

אני יודעת.

 

[תמיר302]

שאלה לי אליך

היהודי לא אמור להכיר את אלוהים גם ע"י תפילה, הנחת תפילין, קיום מצוות? הרי וודאי קיימת בזמן תפילה איזושהי תחושה מיסטית? כשיהודי מסתכל על הטבע, הוא חושב על גדולת האל לא? זו אינה התנסות? בברכת חג שמח, תמיר