הצורך באל

[tontie]

../images/Emo4.gif

הדעה שלך שונה מאוד מהדעה שלי. כשאני הפסקתי להאמין רק בחיים אחרי המוות ובאלוהות, רק אז הפסקתי להרגיש ריקני. כי אם המוות הוא ניצחי וחיים זמנים אז החיים נורא לא חשובים, או העיקר בהם הוא המוות.

 

[ToryMaster]

אורי יקירי

זוכר שאתה לא אבא שלך ולא האחיות שלך? אני חושבת שאני זקוקה לאמונה באלוהות בשביל להרגיש שיש איזה כוח קצת יותר גדול ממני ששומר עלי ומניע דברים. בשביל להרגיש שאני לא לבד בעולם, אולי. אני חושבת שאמונה זו אמונה, איאפשר לכפות אותה. אם אתה מאמין שקיימת אלוהות, זה לא באמת משנה אם אתה קורא לה אלוקים, יהוה, זאוס, או ישו. כאן באה הבחירה האישית שלך. אני חושבת שרובנו זקוקים לאמונה הזו באלוהות, בשביל להרגיש באמת שקיים איזה כוח מכוון שאפשר להישען עליו כשקשה לנו לבד. ככה זה אצלי.

 

[מיםכחולים]

אני חושבת

שהצורך שלי הוא לא ממש צורך. אני לא צריכה להאמין, מבחינתי האלוהות פשוט קיימת, וההוכחה לה היא אני. הקיום שלי, הקיום של משהו שהוא מעבר לפיזי/רגיל בתוכי מוכיח לי שיש משהו גדול יותר שאני חלק ממנו.. אני לא -צריכה- להאמין באלוהות, אני רוצה להאמין, לחיות עם זה, בשיתוף עם זה, בידיעה שזה קיים ושזה כאן ושאני חלק מזה. אני יכולה לבחור להתעלם, אבל למה? אני לא מחפשת אל/ה ספציפים, כי אני מאמינה שכל האלים/ות הם פנים רבות של אותה אלוהות דואלית. בהצלחה מותק

 

[tontie]

../images/Emo140.gif

איזו תשובה יפה

 

[Tatu4Taty]

בעיקרון

זה אכן משהו פנימי שהאדם רוצה למצוא מטבעו. האדם אוהב לחקור את המיסתורין ולהבין מה מניע את העולם, במקרה הזה מדובר על האלוהות. אני אף פעם לא ממש התמודדתי עם השאלה הזו כי אף פעם לא חיפשתי את האלים, הם תמיד מצאו אותי מאז שאני זוכר את עצמי. זה פשוט לא משהו שאני יכול להגיד "טוב פאוס, אני כבר לא כל כך בטוח שזה זה". עניין ההוכחה בפאגאניזם אכן מוביל לחיפוש האלוהות בשונה מיהדות שבה זה כבר דבר מובנה. כלומר, קודם מחפשים ואחר כך מתחילים במערכת היחסים לעומת האמונה שלאחריה מגיעה מערכת היחסים בין האדם לאל. אני חושב שעניין החיפוש עצמו הוא יתרון גדול לפאגאניזם - יש אפשרות למצוא את זה בעצמך ולא להאמין ולחפש "על עיוור".