גברת שוקולדה
New member
הצטרפתי אליכן
בדר"כ אני מטיילת בפורום הורים לתינוקות או הנקה, אבל החלטתי שהגיע הזמן לקטר בפורום שיותר מתאים לזה. אז זהו. אני מיואשת. קשה לי קשה לי קשה לי. נמאס לי מהשיגרה של לקבל חיוכים כמה דקות (קמצנית), להעביר ממשחק למשחק כל 15-10 דקות, להתחיל לקבל אחרי חצי שעה מזמן הקימה תגובות עצבניות, אחרי שעה בכי היסטרי של עייפות של תינוקת שלא יודעת בשום אופן איך להרדים את עצמה, להתחיל לקפוץ, להסתובב ולהתהלך עם 6 ק"ג על הידיים כל הזמן, להניח במיטה/עגלה אחרי שכבר נרדמת ולדעת שאני לא יכולה להתחיל שום דבר כי תוך 10 דקות קרוב לודאי שהיא מתעוררת ושוב לא מצליחה להרדים את עצמה למרות שהיא גמורה מעייפות. נמאס לי שכל הבעיות בחיים מסתובבות סביב השינה שלה. בלילה היא דווקא ישנה יפה מאד - למה לא ביום??? נמאס לי מהשיגרה המוטרפת הזו, ובמיוחד שמסביב לכל החברות שילדו יש ילדים ישנוניים ומקסימים שלא צורחים באוטו, נרדמים בו (קיימת חיה כזו??), ושאחרי שנרדמים גם ממשיכים לישון עד שלא עייפים יותר. בנוסף, הצלקת מהניתוח מציקה לי, אנחנו באמצע שיפוצים שלא נגמרים וגרים בינתיים אצל ההורים שלי, שאמנם עוזרים המון אבל עדין רוב האחריות עלי. שלא תבינו לא נכון - אני מתה על הקטנטנה שלי (בת 12 שבועות) אבל נמאס לי מהשיגרה המוטרפת. אפשר עידודים? וכן, אני יודעת שזה יעזור אבל למה אני לא שומעת על עוד תינוקות צרחניים כמו זו שלי?
בדר"כ אני מטיילת בפורום הורים לתינוקות או הנקה, אבל החלטתי שהגיע הזמן לקטר בפורום שיותר מתאים לזה. אז זהו. אני מיואשת. קשה לי קשה לי קשה לי. נמאס לי מהשיגרה של לקבל חיוכים כמה דקות (קמצנית), להעביר ממשחק למשחק כל 15-10 דקות, להתחיל לקבל אחרי חצי שעה מזמן הקימה תגובות עצבניות, אחרי שעה בכי היסטרי של עייפות של תינוקת שלא יודעת בשום אופן איך להרדים את עצמה, להתחיל לקפוץ, להסתובב ולהתהלך עם 6 ק"ג על הידיים כל הזמן, להניח במיטה/עגלה אחרי שכבר נרדמת ולדעת שאני לא יכולה להתחיל שום דבר כי תוך 10 דקות קרוב לודאי שהיא מתעוררת ושוב לא מצליחה להרדים את עצמה למרות שהיא גמורה מעייפות. נמאס לי שכל הבעיות בחיים מסתובבות סביב השינה שלה. בלילה היא דווקא ישנה יפה מאד - למה לא ביום??? נמאס לי מהשיגרה המוטרפת הזו, ובמיוחד שמסביב לכל החברות שילדו יש ילדים ישנוניים ומקסימים שלא צורחים באוטו, נרדמים בו (קיימת חיה כזו??), ושאחרי שנרדמים גם ממשיכים לישון עד שלא עייפים יותר. בנוסף, הצלקת מהניתוח מציקה לי, אנחנו באמצע שיפוצים שלא נגמרים וגרים בינתיים אצל ההורים שלי, שאמנם עוזרים המון אבל עדין רוב האחריות עלי. שלא תבינו לא נכון - אני מתה על הקטנטנה שלי (בת 12 שבועות) אבל נמאס לי מהשיגרה המוטרפת. אפשר עידודים? וכן, אני יודעת שזה יעזור אבל למה אני לא שומעת על עוד תינוקות צרחניים כמו זו שלי?
