היא תשתנה.
תפיסת המונח "ציונות" בכל מובן שמעבר ל'אהבת הארץ' משתנה ומתעוותת בכל כמה שנים, כשההגדרה לאהבת הארץ עצמה-או לריאליזם שמצביע על העובדה שכן, כדאי שתהיה ליהודים מדינה-משתנה גם הוא. ציונות כפי שאני רואה אותה, היא מתחילה עוד בעצם החיים בארץ, התרומה לה בתשלום מסים, בשירות צבאי, בניצול היכולות שלך לטובת המדינה-אם בנקיון רחובות ואם ברפואה או פוליטיקה (למרות ש"לטובת המדינה" באחרון קצת נתון לוויכוח). אחר יכול לראות אותה כאמונה בלב שלם שא"י היא שלנו-רק שלנו, לא בגלל הצורך של העם היהודי במקום בו לא יהיה נטע וזר ויהיה מוגן בו מפני רדיפות, אלא כמקום שזכותנו וחובתנו לקחת אותו לעצמנו ולא לנוח עד שיתקיים העם היהודי בגבולות ארץ ישראל השלמה. אני חושבת שהתפיסה הכללית של הציונות באוכלוסיה משתנה לפי תקופות, וטוב, לכו תדעו מה יהיה בעוד שלושים שנה. אני חושבת שיישארו בארץ יהודים, אם זו השאלה, אבל אני באמת לא יודעת מה יהיה הלך הרוח שלהם לגבי הציונות. (חדשה ומקווה שהתשובה שלי בכלל רלוונטית.
)