יוסף בן דוד שוורץ
New member
הציונות
הציונות כיום הציונים ותומכיהם הגלויים דורשים מהערבים להכיר במדינת ישראל כביטוי של העם היהודי העולמי והפרו ציונים הביישנים טוענים כי יש עם ישראלי ולו הזכות להגדרה עצמית. הם נאחזים בהגדרתו של סטלין מיהו עם. אולם עצם קיומו של ריכוז יהודי ישראלי, בטריטוריה ולו לשון כלכלה תרבות וכלכלה, אך מאבקו לעצמאות משרת את האימפריאליזם, אינו הופך אותו לעם בעל הגדרה עצמית שבה יש לתמוך. התעמולה הציונית מגדירה את הציונות כתנועה ללידתו מחדש של העם היהודי בארץ מכורתו. טענה זו היא טענה מרכזית במיתוס הציוני, כאשר לא אחת משווים את התנועה הציונית לתנועות לשחרור לאומי מעול הקולוניאליזם והאימפריאליזם. אולם מי שמע על תנועה לשחרור לאומי שבנתה את כל קיומה על נישולו של עם אחר? אבות הציונים היו הרבה יותר ישרים בהגדרת אופי תנועתם. ולאדמיר(זאב) ז‘בוטניסקי בחיבורו הידוע ”קיר הברזל“ כתב כי זהו חוק ברזל של כל תנועה של קולוניאליסטים כי על מנת להתנחל בארץ בה כבר חיים בני אדם, או שתשתמש בכוח צבאי או שתוותר על המטרה של ההתיישבות עצמה...הציונות היא מפעל קולוניאליסטי ועל כן היא תיכשל אם לא תשמש בכוח הנשק.. הוא גם הוסיף כי אין הציונים יכולים להגיע להסדר עם הערבים מחוץ לארץ, משום שהם דורשים ברית כנגד האימפריאליזם, בעוד הציונים זקוקים לכידונים של הצבא הבריטי. השורשים של הקולוניאליזם הציוני אינם אפוא הכיבוש של 67, כפי שמנסה להציג זאת השמאל הרפורמיסטי בארץ ובעולם אלא עצם ההתנחלות הקולוניאליסטית הציונית מסוף המאה ה-19. השורשים של הציונות הציונות אינה 2000 שנות געגועים לציון, אלא תנועה מודרנית שנולדה בחלקה האחרון של המאה ה-19. התפתחותה הפוליטית של תנועה זז, היא תוצאה של החברה האירופאית בתקופה של האימפריאליזם ולא ניתן להבינה מחוץ להקשר זה. הציונות נולדה כתגובה לאומנית של חלק מהיהודים לאנטישמיות באירופה. ההיסטוריה המודרנית של היהודים החלה עם המהפכה הצרפתית, אשר הרעיונות המהפכניים שלה היו חופש, שוויון ואחווה. כתוצאה ממנה זכו היהודים לשוויון זכויות אזרחי. חומות הגטו הופלו והיהודים יכלו לבחור לעצמם מקצועות שהיו סגורים לפניהם במשך מאות בשנים. לא במקרה הפרעות ביהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית אורגנו על ידי הריאקציה שעלתה לשלטון לאחר מפלתו של נפוליון וידועה כקונגרס וינה. אולם במזרח אירופה הסיפור היה שונה. היהודים חיו בעוני ובשולי החברה הסמי פיאודלית. במקומות שהיו מבודדים משאר בני החברה. במקומות מושבם לא היו מפעלים, אלא בתי מלאכה, והם סבלו לא רק מאפליה חוקית, אלא מפוגרומים שעודדו על ידי המשטרה והממשלה. ההתפתחות של הקפיטליזם באירופה, לא הביאה עמה את הסוף לאנטישמיות. היהודים הפכו שעיר לעזאזל של שליטי אירופה. מאז מחציתה השנייה של המאה-19 הופיעו מאמרי שטנה שטענו כי היהודי הוא נחות לא משום דתו, ולא משום שצלב את המשיח, אלא משום שהוא מגזע נחות. מיליוני יהודים הצטרפו לתנועה הסוציאליסטית המהפכנית שיצאה כנגד האנטישמיות כפי שיצאה כנגד כל הגילויים של הגזענות. מקורה של גזענות זאת הייתה השליטה של האימפריאליסטים באפריקה ובאסיה, והיא שמשה הצדקה לניצול של האוכלוסייה ביבשות אלו. היא במיוחד החריפה עם המרוץ הגדול אחר המושבות בסוף המאה ה-19. אולם הופעתה של האנטישמיות החדשה גם סיפקה כוחות חדשים לתנועה. הציונית עד 1880 התנועה הציונית הייתה קבוצה קטנה של פנאטים לאומנים משיחיים. מבצר למען התרבות כנגד הברבריזם . הציונות של הרצל הייתה חילונית ופרגמאטית . הוא טען כי מדינה יהודית תוכל להיבנות רק בתמיכת מעצמה אימפריאליסטית, משום שבכל מקום בו יתיישבו הם יהיו מיעוט, שיפגוש בהתנגדות של האוכלוסייה המקומית פלסטין הייתה רק אחת האופציות , אחרות היו אוגנדה, ארגנטינה, קפריסין ואפילו חלק מארצות הברית. אולם החלק הדתי בתנועה הציונית נאבק למען התנחלות בפלסטין והרצל שקלט את המשמעות הסמלית , תמך באפשרות זאת של ”השיבה לארץ המולדת“. לאחר שהרצל קבע את ארץ היעד להתנחלות, הוא ניסה למצוא מעצמה שתתמוך ברעיון. הרצל דחה את הרעיונות המתקדמים של המאה ה-19: דמוקרטיה, סוציאליזם, רפובליקה, ואימץ את הרעיונות הריאקציונרים של התקופה: מונרכיה, לאומנות, שוביניזם וגזענות. התנועה הציונית הזדהתה עם האימפריאליזם ועם הרעיונות הגזעניים כי תפקידה של האימפריה הוא להביא את התרבות הנעלה למפגרים. במדינת היהודים הוא כתב: ”זה שאינו מסוגל לחשוב, ידמיין לעצמו כי זאת נדידה מהתרבות אל המדבר. אולם אין זה כך, אנו נביא עמנו את התרבות, לא ניסוג לדרגה יותר נמוכה אלא יותר גבוהה. לא נגור בבתי חומר, אלא נבנה בתים מודרניים חדשים. אנו נבנה חומה של הגנה עבור אירופה באסיה, נהווה מבצר של התרבות כנגד הברבריזם...אירופה תבטיח את קיומנו.“ הציונות והאימפריאליזם כדי לנסות ולהשיג את האדמה למדינה שלו, הרצל היה מוכן להתחנן לפני כל כוח אימפריאליסטי, לא משנה עד כמה כוח זה היה נפשע. ב1903 הוא בא במגע עם פון פלאבה שר הפנים של הצאר הרוסי , מארגן הפוגרומים ביהודים כדי להציע לן שתמורת תמיכה במפעל הציוני, הציונים יסיעו לו למנוע מהמוני היהודים מלהשתתף במאבק המהפכני. . ב1896 הוא נפגש עם הסולטאן והציע לו כי תמורת השליטה בפלסטין, הוא יעזור לו לכסות על הטבח הראשון בארמנים. כדי להגיע אל המוני הפועלים היהודים בבתי המלאכה, קם אגף ”שמאלי“ ציוני. פועלי ציון של בורכוב שתפקידו היה להטיף לפועלים היהודים לנטוש את המאבק המהפכני ולהצטרף למפעל הקולוניאליסטי הציוני כאשר הוא משתמש בפראזות ”מרקסיסטיות“. אין אתם יכולים להיות פועלי תעשייה ברוסיה, אמרו הבורכוביסטים , על כן , עזבו את שאר הפועלים הלא יהודים והצטרפו למפעל הציוני ושם תהפכו לפועלי תעשייה ושם תבנו חברה סוציאליסטית. ברוסיה עצמה המפלגה בשם מפלגת פועלי ציון, שיחקה תפקיד ריאקציוני שכן הם התנגדו לכול פעולה משותפת עם העובדים הלא יהודים מה שהפך אותם לשוברי שביתות. מסיבה זו הבונד ושאר הארגונים השמאליים היהודים התארגנו יחד וגירשו את פועלי ציון מהאיגודים המקצועיים ויצאו בהצהרה משותפת:“ להודיע להם כי מאחר ואנו חיים בפינסק ולא בציון, אנו רואים בפעילותם בגידה“ ( מקור לני ברנר)
הציונות כיום הציונים ותומכיהם הגלויים דורשים מהערבים להכיר במדינת ישראל כביטוי של העם היהודי העולמי והפרו ציונים הביישנים טוענים כי יש עם ישראלי ולו הזכות להגדרה עצמית. הם נאחזים בהגדרתו של סטלין מיהו עם. אולם עצם קיומו של ריכוז יהודי ישראלי, בטריטוריה ולו לשון כלכלה תרבות וכלכלה, אך מאבקו לעצמאות משרת את האימפריאליזם, אינו הופך אותו לעם בעל הגדרה עצמית שבה יש לתמוך. התעמולה הציונית מגדירה את הציונות כתנועה ללידתו מחדש של העם היהודי בארץ מכורתו. טענה זו היא טענה מרכזית במיתוס הציוני, כאשר לא אחת משווים את התנועה הציונית לתנועות לשחרור לאומי מעול הקולוניאליזם והאימפריאליזם. אולם מי שמע על תנועה לשחרור לאומי שבנתה את כל קיומה על נישולו של עם אחר? אבות הציונים היו הרבה יותר ישרים בהגדרת אופי תנועתם. ולאדמיר(זאב) ז‘בוטניסקי בחיבורו הידוע ”קיר הברזל“ כתב כי זהו חוק ברזל של כל תנועה של קולוניאליסטים כי על מנת להתנחל בארץ בה כבר חיים בני אדם, או שתשתמש בכוח צבאי או שתוותר על המטרה של ההתיישבות עצמה...הציונות היא מפעל קולוניאליסטי ועל כן היא תיכשל אם לא תשמש בכוח הנשק.. הוא גם הוסיף כי אין הציונים יכולים להגיע להסדר עם הערבים מחוץ לארץ, משום שהם דורשים ברית כנגד האימפריאליזם, בעוד הציונים זקוקים לכידונים של הצבא הבריטי. השורשים של הקולוניאליזם הציוני אינם אפוא הכיבוש של 67, כפי שמנסה להציג זאת השמאל הרפורמיסטי בארץ ובעולם אלא עצם ההתנחלות הקולוניאליסטית הציונית מסוף המאה ה-19. השורשים של הציונות הציונות אינה 2000 שנות געגועים לציון, אלא תנועה מודרנית שנולדה בחלקה האחרון של המאה ה-19. התפתחותה הפוליטית של תנועה זז, היא תוצאה של החברה האירופאית בתקופה של האימפריאליזם ולא ניתן להבינה מחוץ להקשר זה. הציונות נולדה כתגובה לאומנית של חלק מהיהודים לאנטישמיות באירופה. ההיסטוריה המודרנית של היהודים החלה עם המהפכה הצרפתית, אשר הרעיונות המהפכניים שלה היו חופש, שוויון ואחווה. כתוצאה ממנה זכו היהודים לשוויון זכויות אזרחי. חומות הגטו הופלו והיהודים יכלו לבחור לעצמם מקצועות שהיו סגורים לפניהם במשך מאות בשנים. לא במקרה הפרעות ביהודים בממלכה האוסטרו-הונגרית אורגנו על ידי הריאקציה שעלתה לשלטון לאחר מפלתו של נפוליון וידועה כקונגרס וינה. אולם במזרח אירופה הסיפור היה שונה. היהודים חיו בעוני ובשולי החברה הסמי פיאודלית. במקומות שהיו מבודדים משאר בני החברה. במקומות מושבם לא היו מפעלים, אלא בתי מלאכה, והם סבלו לא רק מאפליה חוקית, אלא מפוגרומים שעודדו על ידי המשטרה והממשלה. ההתפתחות של הקפיטליזם באירופה, לא הביאה עמה את הסוף לאנטישמיות. היהודים הפכו שעיר לעזאזל של שליטי אירופה. מאז מחציתה השנייה של המאה-19 הופיעו מאמרי שטנה שטענו כי היהודי הוא נחות לא משום דתו, ולא משום שצלב את המשיח, אלא משום שהוא מגזע נחות. מיליוני יהודים הצטרפו לתנועה הסוציאליסטית המהפכנית שיצאה כנגד האנטישמיות כפי שיצאה כנגד כל הגילויים של הגזענות. מקורה של גזענות זאת הייתה השליטה של האימפריאליסטים באפריקה ובאסיה, והיא שמשה הצדקה לניצול של האוכלוסייה ביבשות אלו. היא במיוחד החריפה עם המרוץ הגדול אחר המושבות בסוף המאה ה-19. אולם הופעתה של האנטישמיות החדשה גם סיפקה כוחות חדשים לתנועה. הציונית עד 1880 התנועה הציונית הייתה קבוצה קטנה של פנאטים לאומנים משיחיים. מבצר למען התרבות כנגד הברבריזם . הציונות של הרצל הייתה חילונית ופרגמאטית . הוא טען כי מדינה יהודית תוכל להיבנות רק בתמיכת מעצמה אימפריאליסטית, משום שבכל מקום בו יתיישבו הם יהיו מיעוט, שיפגוש בהתנגדות של האוכלוסייה המקומית פלסטין הייתה רק אחת האופציות , אחרות היו אוגנדה, ארגנטינה, קפריסין ואפילו חלק מארצות הברית. אולם החלק הדתי בתנועה הציונית נאבק למען התנחלות בפלסטין והרצל שקלט את המשמעות הסמלית , תמך באפשרות זאת של ”השיבה לארץ המולדת“. לאחר שהרצל קבע את ארץ היעד להתנחלות, הוא ניסה למצוא מעצמה שתתמוך ברעיון. הרצל דחה את הרעיונות המתקדמים של המאה ה-19: דמוקרטיה, סוציאליזם, רפובליקה, ואימץ את הרעיונות הריאקציונרים של התקופה: מונרכיה, לאומנות, שוביניזם וגזענות. התנועה הציונית הזדהתה עם האימפריאליזם ועם הרעיונות הגזעניים כי תפקידה של האימפריה הוא להביא את התרבות הנעלה למפגרים. במדינת היהודים הוא כתב: ”זה שאינו מסוגל לחשוב, ידמיין לעצמו כי זאת נדידה מהתרבות אל המדבר. אולם אין זה כך, אנו נביא עמנו את התרבות, לא ניסוג לדרגה יותר נמוכה אלא יותר גבוהה. לא נגור בבתי חומר, אלא נבנה בתים מודרניים חדשים. אנו נבנה חומה של הגנה עבור אירופה באסיה, נהווה מבצר של התרבות כנגד הברבריזם...אירופה תבטיח את קיומנו.“ הציונות והאימפריאליזם כדי לנסות ולהשיג את האדמה למדינה שלו, הרצל היה מוכן להתחנן לפני כל כוח אימפריאליסטי, לא משנה עד כמה כוח זה היה נפשע. ב1903 הוא בא במגע עם פון פלאבה שר הפנים של הצאר הרוסי , מארגן הפוגרומים ביהודים כדי להציע לן שתמורת תמיכה במפעל הציוני, הציונים יסיעו לו למנוע מהמוני היהודים מלהשתתף במאבק המהפכני. . ב1896 הוא נפגש עם הסולטאן והציע לו כי תמורת השליטה בפלסטין, הוא יעזור לו לכסות על הטבח הראשון בארמנים. כדי להגיע אל המוני הפועלים היהודים בבתי המלאכה, קם אגף ”שמאלי“ ציוני. פועלי ציון של בורכוב שתפקידו היה להטיף לפועלים היהודים לנטוש את המאבק המהפכני ולהצטרף למפעל הקולוניאליסטי הציוני כאשר הוא משתמש בפראזות ”מרקסיסטיות“. אין אתם יכולים להיות פועלי תעשייה ברוסיה, אמרו הבורכוביסטים , על כן , עזבו את שאר הפועלים הלא יהודים והצטרפו למפעל הציוני ושם תהפכו לפועלי תעשייה ושם תבנו חברה סוציאליסטית. ברוסיה עצמה המפלגה בשם מפלגת פועלי ציון, שיחקה תפקיד ריאקציוני שכן הם התנגדו לכול פעולה משותפת עם העובדים הלא יהודים מה שהפך אותם לשוברי שביתות. מסיבה זו הבונד ושאר הארגונים השמאליים היהודים התארגנו יחד וגירשו את פועלי ציון מהאיגודים המקצועיים ויצאו בהצהרה משותפת:“ להודיע להם כי מאחר ואנו חיים בפינסק ולא בציון, אנו רואים בפעילותם בגידה“ ( מקור לני ברנר)
