הצימר הנורא ביותר- ראו הוזהרתם
הצימר הנורא ביותר – ראו הוזהרתם לפני כחודש הזמנו שלושה חדרים בצימר בבית הילל אצל ויקטור ומירי וייס. נכנסנו לאינטרנט והחדרים לא נראו מפוארים, אבל סבירים, היו תמונות של דשא וברכה נחמדה וחשבנו לעצמנו, לא נורא שהחדרים לא יפים, לפחות נשב בכיף בדשא וניסע לטייל. הגענו למקום והסיוט החל......... החדר היה מאובק, מוזנח, עם קורי עכבישים בכל מקום (כולל בתוך הקומקום). לשמיכות ולכריות היה ריח של אבק, ובקומה השנייה של הצימר היה ממש קשה לנשום עקב האבק באוויר. המבנים אמנם לא חדשים, אבל ההזנחה ניכרה בכל מקום – הוילון באמבטיה היה מלא עובש, ולא ניתן היה להתקלח בטוש מבלי לגעת בו. שני הפחים בחדר היו שבורים. הברזים וה"שפורפרת" של הטוש היו מהסוג הזול ביותר שניתן לקנות, קשה היה לכוון את עוצמת המים ואת החום שלהם (ונסו אתם לקלח את הילדים כך). הקומקום במטבח והמקרר היו מלוכלכים. הריצוף היה שבור, הניקוז של הטוש היה פשוט חור מטונף בריצפה. המגבות היו משומשות מאוד, קשות ודהויות. הלולים לתינוקות הוצאו מהמחסן וניתנו לנו ללא שניקו אותם. הסבון לכלים במטבחון הדל היה שמנוני ומסריח, ואפילו הספוגית לניקוי הסריחה – וזה חרה לי כי היינו אמורים לשטוף איתו בקבוקים לתינוקת. הגזיה במטבח עבדה בקושי ופלטה ריח של גומי, עד כדי כך שהיינו חייבים להוציא את התינוקת מהחדר. היתה טלויזיה בכבלים אך היא לא הותקנה על זרוע ברקן, כך שגם אם רצינו, בלתי אפשרי היה לראות משהו במרקע הקטן (14 אינטש) מהמיטה. לויקטור ומירי וייס יש שלושה כלבים גדולים, שבכל פעם כאשר ישבנו לאכול בפינת הישיבה בחוץ, הם הגיעו והזילו ריר מולינו ולא נתנו לנו לאכול בשקט. בלילה הם פזרו את הצלחות ופתחו שקיות שהשארנו על השולחן בחוץ ואנחנו היינו צריכים לנקות אחריהם בבוקר. בנוסף, הכלבים עשו את צרכיהם על הדשא, בוא היינו אמורים לבלות ביום. בכל ימי החג והשבת השכן עבד משעות הבוקר ועד השעות המאוחרות עם טרקטור ולא נתן מנוחה – לא בבוקר ולא בערב. וכמובן ששהיה ליד דיר ורפת (50 מטר) לא תורמת להעלאת המוראל. החצר היתה מטונפת מגללים של כלבים, בדלי סיגריות ושאר ירקות. כיסאות הגינה והשולחנות מטונפים בנקודות שחורות שהשאירו הזבובים. המנגל היה חלוד ומטונף גם הוא. ואין צורך להרחיב על ערך רב של סכו"ם במטבח, כוסות זולות עדיין עם המדבקות של הבר-קוד עליהן וצלחות זולות. והכי טוב היה שכשהערנו ודברנו עם ויקטור (בניחותא, מלב אל לב) הוא ענה לנו שאת המגבות הוא החליף לפני שנה ושבגדול זה מה שיש ושאנחנו לא ממש מעניינים אותו ויש לו כבר עוד הזמנות לחגים הבאים. ובכן אם הם לא מתביישים וגובים 700 ש"ח לחדר ללילה, (כלומר אנחנו השארנו להם 6300 ש"ח לשלושה לילות לשלושה צימרים) אז אנחנו לא מתביישים לכתוב לכולם ולהזהיר. הבעיה היא לא במחיר – אלא בתמורה! שכן בזמן ההזמנה לא הפריע לנו להתחייב לשלם את מלא הסכום אבל במקום כזה לא היינו נשארים גם לא ב250 ₪ בלילה – זה פשוט זלזול! חורה לי שויקטור ומירי וייס חושבים שהם יכולים לגבות מחיר זהה לצימרים מפוארים בצפון מבלי השקעה מינימלית בצימר. ראו הוזהרתם!
הצימר הנורא ביותר – ראו הוזהרתם לפני כחודש הזמנו שלושה חדרים בצימר בבית הילל אצל ויקטור ומירי וייס. נכנסנו לאינטרנט והחדרים לא נראו מפוארים, אבל סבירים, היו תמונות של דשא וברכה נחמדה וחשבנו לעצמנו, לא נורא שהחדרים לא יפים, לפחות נשב בכיף בדשא וניסע לטייל. הגענו למקום והסיוט החל......... החדר היה מאובק, מוזנח, עם קורי עכבישים בכל מקום (כולל בתוך הקומקום). לשמיכות ולכריות היה ריח של אבק, ובקומה השנייה של הצימר היה ממש קשה לנשום עקב האבק באוויר. המבנים אמנם לא חדשים, אבל ההזנחה ניכרה בכל מקום – הוילון באמבטיה היה מלא עובש, ולא ניתן היה להתקלח בטוש מבלי לגעת בו. שני הפחים בחדר היו שבורים. הברזים וה"שפורפרת" של הטוש היו מהסוג הזול ביותר שניתן לקנות, קשה היה לכוון את עוצמת המים ואת החום שלהם (ונסו אתם לקלח את הילדים כך). הקומקום במטבח והמקרר היו מלוכלכים. הריצוף היה שבור, הניקוז של הטוש היה פשוט חור מטונף בריצפה. המגבות היו משומשות מאוד, קשות ודהויות. הלולים לתינוקות הוצאו מהמחסן וניתנו לנו ללא שניקו אותם. הסבון לכלים במטבחון הדל היה שמנוני ומסריח, ואפילו הספוגית לניקוי הסריחה – וזה חרה לי כי היינו אמורים לשטוף איתו בקבוקים לתינוקת. הגזיה במטבח עבדה בקושי ופלטה ריח של גומי, עד כדי כך שהיינו חייבים להוציא את התינוקת מהחדר. היתה טלויזיה בכבלים אך היא לא הותקנה על זרוע ברקן, כך שגם אם רצינו, בלתי אפשרי היה לראות משהו במרקע הקטן (14 אינטש) מהמיטה. לויקטור ומירי וייס יש שלושה כלבים גדולים, שבכל פעם כאשר ישבנו לאכול בפינת הישיבה בחוץ, הם הגיעו והזילו ריר מולינו ולא נתנו לנו לאכול בשקט. בלילה הם פזרו את הצלחות ופתחו שקיות שהשארנו על השולחן בחוץ ואנחנו היינו צריכים לנקות אחריהם בבוקר. בנוסף, הכלבים עשו את צרכיהם על הדשא, בוא היינו אמורים לבלות ביום. בכל ימי החג והשבת השכן עבד משעות הבוקר ועד השעות המאוחרות עם טרקטור ולא נתן מנוחה – לא בבוקר ולא בערב. וכמובן ששהיה ליד דיר ורפת (50 מטר) לא תורמת להעלאת המוראל. החצר היתה מטונפת מגללים של כלבים, בדלי סיגריות ושאר ירקות. כיסאות הגינה והשולחנות מטונפים בנקודות שחורות שהשאירו הזבובים. המנגל היה חלוד ומטונף גם הוא. ואין צורך להרחיב על ערך רב של סכו"ם במטבח, כוסות זולות עדיין עם המדבקות של הבר-קוד עליהן וצלחות זולות. והכי טוב היה שכשהערנו ודברנו עם ויקטור (בניחותא, מלב אל לב) הוא ענה לנו שאת המגבות הוא החליף לפני שנה ושבגדול זה מה שיש ושאנחנו לא ממש מעניינים אותו ויש לו כבר עוד הזמנות לחגים הבאים. ובכן אם הם לא מתביישים וגובים 700 ש"ח לחדר ללילה, (כלומר אנחנו השארנו להם 6300 ש"ח לשלושה לילות לשלושה צימרים) אז אנחנו לא מתביישים לכתוב לכולם ולהזהיר. הבעיה היא לא במחיר – אלא בתמורה! שכן בזמן ההזמנה לא הפריע לנו להתחייב לשלם את מלא הסכום אבל במקום כזה לא היינו נשארים גם לא ב250 ₪ בלילה – זה פשוט זלזול! חורה לי שויקטור ומירי וייס חושבים שהם יכולים לגבות מחיר זהה לצימרים מפוארים בצפון מבלי השקעה מינימלית בצימר. ראו הוזהרתם!