הצעות נישואין...
לדקלה ולי יש ויכוח שנמשך כבר מתחילת הקשר שלנו, על מי צריך להציע נישואין למי. ואז גם עלתה השאלה איך. חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שבעידן השוויון, לא רק שלא בטוח שדווקא הגבר חייב להציע, יש פה עניין עקרוני בהרבה: מה זה לעזאזל הקטע הזה של לכרוע ברך
מה, אנחנו בימי הביניים? יש כאן איזה סוג של יחסי מרות? מה, הן עושות לנו טובה שהן איתנו? אנחנו באיזושהי עמדת נחיתות? לעזאזל, מה, אנחנו צריכים להתחנן
למה הצעת נישואין לא באה מגובה העיניים? למה זה בכלל צריך לבוא בצורת הצעה? בעידן השוויון לא היה עדיף פשוט "לזרום עם זה"? ואם כבר הצעה- למה שדווקא אני אציע? מה קרה, אחרי שלקחנו מהן טלפון, אספנו אותן מהבית, שילמנו עליהן בדייט ראשון, חטפנו אותן, לקחנו אותן לכנרת לכבוד היומולדת- לא הגיע הרגע שלהן להראות קצת יוזמה ולהט? אז זהו- החלטתי: היוזמה שלי בנוגע להצעת נישואין תסתכם בלשקול את העניין לחיוב. אם קדמה ושוויון- אז עד הסוף
אגב- איזה טוב היא נראית עלי, נכון?
לדקלה ולי יש ויכוח שנמשך כבר מתחילת הקשר שלנו, על מי צריך להציע נישואין למי. ואז גם עלתה השאלה איך. חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שבעידן השוויון, לא רק שלא בטוח שדווקא הגבר חייב להציע, יש פה עניין עקרוני בהרבה: מה זה לעזאזל הקטע הזה של לכרוע ברך
