יש להבחין בין ההשפעה/התוצאה
לבין המטרה של הכתיבה. בדר"כ כשאנחנו כותבים משהו, יש לזה מטרה. לדוגמא: כתיבת פתק-כדי שמישהו יראה אותו, סיכום בלימודים-כדי שנזכור את מה שלמדנו, מכתב אהבה-כדי לבטא את אהבתנו לבן/בת הזוג שלנו. כתיבת יומן-לתיעוד המחשבות שלנו וכו'. בסוג הכתיבה שאני מדברת עליו אין מטרה מוגדרת, כמו מטרות שהזכרתי למעלה, חוץ מהכתיבה עצמה. אם חייבים למצוא מטרה לכתיבה אז המטרה היא לשפוך לתוך המחברת מחשבות ורגשות בערבוביה. אי אפשר להגיד שהמטרה של הכתיבה היא שיהיו לה השפעות חיוביות עלינו, כי השפעות חיוביות זה מושג כללי שאין לו משמעות ואין לו גם הגדרה מדוייקת. ויתרה מזאת, למרות שאני מאמינה בהצבת מטרות והשגתם, לא במקרה הזה. רצוי לא לייחס לכתיבה שאני מדברת עליה מטרה כי היא תהליך רגשי של התעוררות פנימית שאי אפשר להאיץ אותו או לקבוע לו לוח זמנים כמו שאנחנו קובעים לוח זמנים למטרה שאנחנו באמת רוצים להשיג. לעומת זאת, יש לכתיבה הבלתי תכליתית הזאת השפעות/תוצאות. וההשפעה מתקיימת, אם כותבים מספיק זמן ובעקביות. התוצאה של הפעולה הזאת היא בכך שכל הפטפטת שהולכת לנו בראש, המחשבות שמתרוצצות, הפחדים, הלבטים, הכאבים, ההתרחשויות שאנחנו דשים בהן וטוחנים אותן עד דק - מועברת לתוך המחברת, ועצם הכתיבה יוצרת תהליך רגשי, שקשה לי להסביר אותו (וגם אי אפשר עד הסוף). אני רק יודעת שהוא קיים כי חוויתי אותו בעצמי, שאפשר לקרוא לו תהליך של נקיון פנימי, או הזדככות. המחשבות נהיות בהירות וחדות, משהו מבפנים זז ומתחילים להרגיש תחושה חדשה, של משהו מלבלב מבפנים. ובקשר לקריאה של הדברים - אני באופן אישי חוזרת לפעמים לדפדף אחורה, אבל רק ברפרוף ומשתדלת שיעבור זמן. יש הרבה נגטיביות בדברים שנשארים כתובים במחברת, הרבה תלונות, טענות, תסכולים, חשבונות עם עצמי ועם אחרים. בעיקר בהתחלת הדרך. כשמביטים במה שכתבנו יום אחרי יום אחרי יום, זה עשוי ליצור השפעה שלילית עלינו. יש עוד משהו שגיליתי לא מזמן - כשאני כותבת משהו רע לפעמים, אני יודעת ששמתי את הדברים במחברת ומרשה לעצמי לשכוח אותו. אני יודעת שזה כתוב, כך שאם אצטרך את זה זה ישנו, אבל לא מטרידה את עצמי בו יותר. והפעולה הזאת מאפשרת לי ללכת הלאה, לפנות מקום למחשבות חדשות. סיבה שלישית - בדיוק אותם הדברים שהזכרתם, הכתב הגדול והלא קריא, חוסר סדר, קפיצה מנושא לנושא, והידיעה במהלך הכתיבה שממילא אף אחד לא יסתכל על זה אז אפשר לכתוב הכל כולל הכל. להיות בוטים, גשמיים, לקלל, הכל, מה שרוצים. מהסיבות האלו, ההמלצה שלי היא לכתוב ולהניח לזה, לפחות בהתחלה. אגב, הרבה יותר חשוב הוא לא להראות לאף אחד את המחברת, אבל במקרה הזה נראה לי שברור למה. מקווה שזה עונה על השאלות,
ההקלדה כל כך מהירה וקלילה ונשאר אחריה טקסט קריא וברור שאפשר לערוך אותו במקרה הצורך, לעשות קופי+פייסט ולעשות קווים מדגישים ובולדים וכו' וכו' - זה הרבה יותר קריא ויעיל. כלומר, מבחינתי הרבה יותר נעים וקל *לכתוב* במחשב והרבבבה יותר קל ונעים וברור ויעיל לי *לקרוא* מה שהקלדתי במחשב.
