הקטעים המפגרים שלכם.

[StriX Starlight]

הקטעים המפגרים שלכם. ../images/Emo163.gif

למשל: אני עם המזוכיסטיות הדפוקה שלי אוהבת לשטוף במים רותחים את הרגליים אחרי גילוח טרי. כאבי תופת, אבל כיף לא נורמלי. מה איתכם?

 

[Xyphon11]

הרגל שאני כבר לא שם אליו לב:

אני משתדל לסיים כל גרם מדרגות ברגל שמאל, ומשהו לא מרגיש לי נכון אם אני מסיים אותו ברגל ימין. זה התחיל מזה שאמרתי לעצמי "נראה אם אני יכול לסיים כל גרם מדרגות ברגל שמאל", והמשיך מזה שהצלחתי, ועשיתי זאת שוב, ושוב, במשך כמה שנים. זה מגיע למצב שלפני גרם מדרגות לא מוכר אני סופר במהירות את מספר המדרגות בראש כדי לדעת באיזו רגל להתחיל, בהתחשב בצעדים של 2-2 או 1-1, וכו'.. Obsessive-compulsive רציני.

 

[svety]

אצלי יש קטע דומה -

אני מתחילה כל עלייה/ירידה במדרגות ברגל שמאל. אם זה לא מסתדר לי, אני מדלגת על המדרגה האחרונה בשביל לסדר את זה. אם גם זה לא מסתדר, את העלייה/ירידה הבאה במדרגות אני גם אתחיל ברגל ימין, בשביל "לאזן" את הפישול.

 

[גם אני6]

חח בדיק רציתי לכתוב

ocd משהו, arent we?

 

[גם אני6]

נב

אתה יודע שיש "שריטה"(באג) ויש משהו קליני, פתולוגי.. הקו דק, לפעמים- אבל ההבדל ענק. כל עוד זה משהו לא מזיק(לא מקשה ומאמלל לך את החיים)- בכיף שלך, אל תייחס לעצמך רעות שלא בהכרח שם

 

[מלכת הקרח הפולניה]

פעם לא הייתי מסוגלת

לשטוף כלים במים חמים. רק בקרים. מים חמים זה על כל הגוף. אני עדיין לא שוטפת פנים בבוקר במים חמים ולספר אני מגיעה אחרי מקלחת וחפיפה. לא מסוגלת להיות "חצי רוטבה". והכי מעצבן אותי שבסוף הצוארון של החולצה כן נרטב מזה. זה עושה לי צמרמורת. ועוד קטע: אני חוטפת בחילה מלראות אנשים מצחצחים שיניים, כי כל הקצף הזה מזכיר לי כלבת. גם בטלוויזיה קשה לי לראות את זה. ואני משתדלת שלא יצא לי קצף, ואם כן אני שוטפת מהר את הפה ומתחילה מאיפה שפסקתי עם משחה חדשה. גם אם אחרים לא יוצא להם קצף מהפה, אני עדיין לא מסוגלת להסתכל. לחלמון לא מבושל יש ריח, שרק אני שמה לב אליו, מסתבר. בכל מקרה זה מסריח, אז אני לא מסוגלת לאכול ביצת עין או ביצה רכה, ואת השקשוקה שלי אני שורפת למוות.

 

[HouseAtreides]

לפחות יש וריאציה של שקשוקה שאת מסוגלת לאכול

לי שקשוקה מזכירה...... צונזר. וריח של ביצים מזכיר...... צונזר. בתיאבון

 

[מלכת הקרח הפולניה]

עוד לא אכלת את השקשוקה שלי

רק תכין לידך קנקן מים שיהיה בשלוף. וממחטות לקינוח האף. חריף פותח את כל החורים.

 

[HouseAtreides]

הבעיה שלי היא לא הטעם אלא האפקט הויזואלי

זה יותר מדי דומה ל.............ל...............

 

[גם אני6]

הסיבה שאני לא אוכלת אבוקדו..

(אבל "מתה" על דייסות ו"גרבר")

 

[DDN]

יש עוד סיבה לא לאכול אבוקדו

פארוק מאלכס חולה אהבה.

 

[גם אני6]

אם כבר אז ביצים..

יוסף שילוח, ז"ל. שחקן שהשאיר חותם על הקולנוע הישראלי, בהחלט. אבל, באמת.. וגם אין לאבוקדו ממש טעם!(יש טעם למה שמוסיפים אליו) קח, תהנה [לא מצאתי את הארוחה]

 

[DDN]

בביצים קשות אני לא יכול לגעת מאז הצבא

עברו כמעט 10 שנים מאז, ואני עדיין לא יכול לאכול ביצה קשה. גם אורז לקח לי כמעט 4 שנים לחזור לאכול אחרי הצבא. .. ותודה על ה"מיטב של פארוק"

(לצערי, בעבודה אני לא יכול לצפות)

 

[גם אני6]

../images/Emo25.gif(ללא האודם)

עד כדי כך? אתה יודע, אני דווקא ממש נהניתי מ "אוכל בתי חולים" שאנשים לא אוהבים(בלשון המעטה).. אצלי זה מגיע מבאמת להתענג על דברים..(עוד אחד מהדברים שמביכים אותי- שיראו אותי אוכלת או שותה כשזה בחברת אנשים מוכרים אני עושה את זה מהר כזה.. ובין זרים או עם עצמי- אני ממש מוקירה ונהנית מהאכילה..) אבל אני כ"כ מבינה מה זה כשמשהו מתחיל להגעיל אותך. צריך להגיע לנקודה מסוימת שאתה "שובר" את זה. דהיינו- מכין אורז נקי, יפה.. לא מצופה שמן מכונות, שיירד מהר כדי שלא תרגיש את הטעם. [בננות מצחיקות אותי עם תפוחים היה לי אישיו, תקופה]

 

[DDN]

אוי, אל תדברי איתי על אורז נקי

לפני כמה שבועות הייתי צריך לאכול רק אורז "נקי" מבושל במים. גם עליו אני לא יכול להסתכל יותר. תני לי אורז מלוכלך באיזה רוטב בשרי או ירקות. . .. אורז נקי היא כותבת לי. . .. רגע, בחברת אנשים מוכרים את אוכלת מהר כדי שלא יראו, ועם אנשים זרים את מרשה לעצמך? או כשכתבת מוכרים, התכוונת למוכרים אלך שאת עדיין לא בנוח איתם במאה אחוז?

 

[גם אני6]

מה אורז נקי, לבן.. עשה לך?(אני בכלל אישה של

אורז חום, ועדיף אורגני) (במחשבה שניה- למה אורז אם אפשר כוסמת? ולא כמו שאוכלים בארץ- אלא ככה, בתולית. נקיה. אפשר עם חמאה וטיפת מלח..(או סוכר) )

 

[גם אני6]

וכן (טוב, זה ארוך, מסובך וקצת TMI )

זה לא שע"י זרים- אני "מרשה לעצמי", אני פשוט לא מצליחה באמת להשתחרר ע"י אנשים מוכרים. היו שם כמה שורות שמחקתי, אבל בבסיסו של דבר כתבתי שכאשר אני אוכלת(או הולכת ברחוב. או יושבת עכשיו מול המחשב. או מקשיבה למוסיקה. או מביטה על השמים. או כל דבר אחר)- כאשר אני אוכלת.. קשה להסביר את זה. זה כיף לי. אם עכשיו אני שותה מים- אני ממש מרגישה את הטעם שלהם, אני נהנית מהקרירות, להרגיש אותם על הלשון, אני מרגישה אותם יורדים בגרון(לא סוטה), נבלעים.. אני ממש מרגישה את המעין ממנו הם נקלחו, אני יכולה לראות את זה. או בפת לחם, לדוגמא, רק לנשום את הלחם, להרגיש אותו- אני מרגישה את זה. וזה גורם לי לאותה הוקרה, לומר תודה. על הטעם והריח ו..המרקם ועוד כ"כ הרבה. על גרגרי החיטה, על מי שעשה וטחן ולש ואפה והסיע את הלחם לחנות ומכר וארז ו.. אני מרגישה אותי אוכלת ומודה על כל שניה של התהליך הזה- תוך כדי. קשה להמליל את זה. זה לא משהו "שאנטי"- זה משהו שאני מרגישה, זה סוג של הוקרה ולנצור שיש בי. ע"י אנשים אני יותר מדיי "קולית"(משחקת, סוג של טומבוי היפראקטיבי) מכדי להיות אני מכדי ולהיות משוחררת ורגועה באמת. כאשר אין על ידי מישהו שעלול לדחות אותי(אני מדברת על קשר אנושי, אל זוגי) בעקבות משהו שהוא רואה..- אני פשוט אני. אתה יכול לראות אותי הולכת ברחוב עם חיוך על הפנים וידיים פרוסות לצדדים, לפעמים במיוחד בגשם ככה, בלי מטרייה מרימה את הראש לשמים.. או עוצרת, לוקחת אוויר לריאות, עוצמת עיניים ושפשוט טוב לי.. כשאני עם אנשים- אני לא עוצרת. אני לא מרגישה. אולי זאת השורה התחתונה. אני כ"כ מתפקדת שאני לא באמת חווה. אני לא מרגישה.

 

[innocence]

אני גם אוהבת אוכל של מטוסים P:

 

[גם אני6]

מה זה אוכל של מטוסים?

מה עם אוכל של חו"ל?

 

[innocence]

האוכל שמגישים במטוס,

זה שתמיד טוענים שהוא ממש מגעיל?