הקפיצה אל החופש
- פותח הנושא puremelody
- פורסם בתאריך
puremelody
New member
|4המשך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
(כולל פרק שני קצת משופר..) פרק שני: יום חדש הגיע היא בילתה את החודשים הבאים ברעיית העשב. מעולם היא לא הרגישה כה חופשייה ורגועה. בפרדס הכל היה שקט, רק ציוץ הציפורים וקרקור הצפרדעים הפריע לדממה. לקראת החודש האחד עשר, היא הרגישה שהגיע הזמן. היא בחרה מקום נסתר בו צמח עשב גבוה במיוחד ושם החליטה להמליט. הדבר קרה בשעות הקטנות של הלילה. השמיים היו שחורים ואפלים. העננים כיסו את הירח ואפלה גמורה כיסתה כמו סמיכה רכה את הפרדס. הוא עשה את צעדיו הראשונים בהיסוס, לא בטוח בעצמו. אימו תמכה בו וניקתה בעדינות את פרוותו העדינה. לראשונה היא הרגישה גאווה בחייה, למראה בנה הקטן לבה התמלא אושר וגאווה.כעט הוא עמד איתן על רגליו מביט לראשונה על העולם סביבו. חושיו הנחו אותו אל פטמת אימו, והוא ינק בהנאה מהחלב המתוק עד אור הבוקר. למחרת בבוקר, הסייח הקטן הופתע לגלות שהכל שונה לחלוטין. הכל התמלא בצבעים ואור! הוא הביט סביבו בהתלהבות. כל דבר נראה לו מוזר ומיוחד. הוא בחן באפו הקטן את הפרחים הצבעוניים ואפילו ניסה לרדוף אחרי פרפר, אך רגליו לא היו חזקות דיו בכדאי לרוץ והוא מעד ונפל. אימו מיהרה אליו ועודדה אותו. -"אתה עוד קטן", טיפשון שלי. היא אמרה "אך בקרוב תגדל ותיהיה לסוס גדול וחזק". היא חלמה שידל להיות חופשי מאכזריות של בני אדם, שיגדל להיות סוס גאה. אך בליבה היא ידעה, שהסיכויים לכך הם לא גדולים, כי ברגע שבני האדם יבחינו בסוס הצעיר דוהר בפרדסים ובשדות - הם ירצו ללכוד אותו. ואז, זה כבר לא יהיה בשליטתו, מעולם אין לדעת לאיזה ידיים אתה תיפול. היא זכרה את הימים בהם הייתה סייחה קטנה, אימה סיפרה לה על בני האדם. היא ספרה לה על אנשים אכזריים, כאלה שלא מתחשבים בבעלי החיים, ובטח שלא בחיות עבודה כמו הסוסים. אך היא ספרה לה גם על האנשים הטובים וההגונים אשר לעולם לא יכאיבו בשוט כואב,על אותם אנשים בעלי המגע העדין שיכול להרגיע כל נפש כואבת, ואפילו מידי פעם מעניקים קוביית סוכר מתוקה או חתיכת גזר. היא לימדה אותה גם על מסירות ונאמנות, אפילו כשהמצב נראה קשה ונואש – על הסוסים להשאר נאמנים ומסורים לבעליהם כי ככה נגזר עליהם וכך זה צריך להיות. אך זה היה אז. אותם ימים נראו לה רחוקים כמו הכוכבים שבשמים. היא נזכרה בהם בפעם הראשונה בהרבה מאוד שנים. הזכרון הכאיב לה יותר מהצלפות השוטים. היא חשבה על אמה, "מה היא היתה חושבת עלי, אם היתה רואה אותי עכשיו? עצב? אכזבה?" מאז שעזבה את חוות אמה היא לא ידעה יותר מנוח. לא עוד ארוחות דשנות וגזרים, לא עוד אחו פתוח...רק כאב ועבודה. הסייח הצעיר הלך וגדל. שרירו התחזקו והוא דהר כרוח חופשייה בפרדס. אימו הביטה בו בעצב, ושוב לא היה לה מנוס מלחשוב שיום יבוא, והוא יצטרך להתמודד עם מה שהיא עברה. היא מעולם לא סיפרה לו על בני האדם. היא לא ידעה מה להגיד לו. האם עליה להזהיר אותו ולהגיד לו שיתרחק מהם בכל מחיר? אבל מה יקרה אז? הרי אם יתפס יהיה לו קשה לקבל את גורלו כפליים. או האם היה עלייה לספר דברים טובים עליהם? או אולי את האמת? היא לא יכלה להחליט ולכן שתקה. היא החליטה לתת לו את ההזדמנות לגבש את דעתו בעצמו במקרה ויבוא היום. פרק שלישי: הזמן להגיד שלום הסייח הקטן כבר לא היה כל כך קטן. הוא גדל והפך להיות סוס צעיר בן שנה נאה ביותר. אמו למדה אותו איך למצוא את העשב הבריא ביותר, ומאיזה להימנע. היא היתה לצידו יום ולילה מלמדת אותו את כל הסודות הקטנים שרק סוסים יודעים. הוא מיצדו בילה את זמנו במשחקים אם הציפורים והארנבים. הוא אהב להתחבא בדשא הגבוהה, להמתין עד שאיזו ציפור או ארנב יתקרבו, ואז לפרוץ בדהרה ולרדוף אחריהם. המשחק מעולם לא מעס עליו והוא בילה שעות רבות מידי יום בהפחדת הציפורים והארנבים, הם היו חבריו היחידים בפרדס. יום אחד, כשחזר מאחד מאותם המשחקים למקום בו הוא ואימו נהגו להיפגש מידי ערב, הוא לא מצא בו את אימו. הוא קרא לה מספר פעמים אך קול לא ענה לו. מפוחד הוא רץ לאורך ולרוחב הפרדס אך לא מצא אותה. הפחד השתלט עליו יותר ויותר, הוא מעולם לא חשב שיכול לעבד את אימו. החושך ירד על הפרדס וללא אור הוא ידע שלא יוכל להמשיך בחיפושים. כל הלילה הוא חשב מה יכול היה לקראת לה. הוא נרדם וחלם שאימו בסכנה גדולה והיא קוראת לו, אבל הוא לא רואה אותה בגלל החושך. הוא התעורר בבהלה וקרא לה במצוקה – אך לא היתה תשובה....בבוקר הוא שוב יצא לחיפושים, ואז בקצה הפרדס ליד שלולית המים שממנה הם נהגו לשתות הוא ראה אותה, שוכבת על האדמה בין הפרחים הסגולים והצהובים כיושנת. הוא קרא לה – שקט, אין תשובה, ואז הוא ידע. הוא התקרב בהיסוס לגופתו של אימו ונגע בה עם אפו. היא היתה קרה ונוקשה, היא כבר לא היתה בחיים. כשבוע ימים הוא הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב עליה. הוא בילה את זמנו לידה, לא אוכל ולא שותה, רק מביט בה כאילו שיש סיכוי שהיא תתעורר תקום על רגליה ותגיד לו, אולי רק עוד פעם אחת עד כמה היא אוהבת אותו. אך זה כמובן היה בלתי אפשרי, ולבסוף הוא הבין זאת ועזב את המקום. הוא לא היה מסוגל להישאר בפרדס, הזכרונות הכאיבו לא והסיוטים לא נתנו לא מנוח ולכן הוא החליט לעזוב. זה לא היה משהו מתוכנן מראש. הוא פשוט דהר לאורך הפרדס והמשיך לדהור גם כשעבר אותו. הוא דהר לעבר הפרדסים והשדות הסמוכים, הוא לא עצר, הוא לא היה מסוגל לכך. הרגשות השתלטו עליו והפכו את העצב והכעס לאנרגיה. הוא ראה בטשטוש דמויות רבות ומשונות, צבעים שונים, אבל הכל היה מעורבב אחד בשני והוא לא התכוון לעצור ולהסתכל. הוא דהר במשך שעות עד שלבסוף צנך לאדמה וכנראה נרדם מאפיסת כוחות. כשהוא התעורר להפתעתו הוא מצא את עצבו במעין קוביה משונה. מסביבו היו ארבעה קירות שמנעו ממנו יציאה. מתחת לרגליו לא היה עשב או אדמה אלה היה משהו מוזר ביותר – משהו רך ואוורירי, משהו שהוא מעולם לא ראה קודם לכן. לשווא הוא ניסה לצאת מתוך הקובייה המוזרה, במהרה הוא הבין שהטלת גופו על דפנות הקובייה לא עוזר בהרבה, גם לא כירסומם. מעולם קודם לכן הוא לא היה כה מבולבל. הוא הסתובב במעגלים בתוך הקובייה במעין טירוף עד ש...היה שם משהו בפינה...משהו שהדיף ריח מתוק של... הוא לא ידע מזה אבל מרגע שאפו נגע בדבר הזה הוא הבין... אוכל! ואיזה אוכל זה היה...מעולם לא טעם דברים כה מתוקים ועסיסים ! זה לא היה דומה בכלל לעשב היבש שאכל בפרדס. זה היה מתוק וטעים ו עסיסי...חתיחות תפוחים וגזרים יחד עם תערובת לסוסים...הוא לעס בתאבון עד שכמעט נחנק וחתיחות של האוכל עפו על כל קירות התא. בקרוב פרק שלישי: "איך הכל השתנה."
(כולל פרק שני קצת משופר..) פרק שני: יום חדש הגיע היא בילתה את החודשים הבאים ברעיית העשב. מעולם היא לא הרגישה כה חופשייה ורגועה. בפרדס הכל היה שקט, רק ציוץ הציפורים וקרקור הצפרדעים הפריע לדממה. לקראת החודש האחד עשר, היא הרגישה שהגיע הזמן. היא בחרה מקום נסתר בו צמח עשב גבוה במיוחד ושם החליטה להמליט. הדבר קרה בשעות הקטנות של הלילה. השמיים היו שחורים ואפלים. העננים כיסו את הירח ואפלה גמורה כיסתה כמו סמיכה רכה את הפרדס. הוא עשה את צעדיו הראשונים בהיסוס, לא בטוח בעצמו. אימו תמכה בו וניקתה בעדינות את פרוותו העדינה. לראשונה היא הרגישה גאווה בחייה, למראה בנה הקטן לבה התמלא אושר וגאווה.כעט הוא עמד איתן על רגליו מביט לראשונה על העולם סביבו. חושיו הנחו אותו אל פטמת אימו, והוא ינק בהנאה מהחלב המתוק עד אור הבוקר. למחרת בבוקר, הסייח הקטן הופתע לגלות שהכל שונה לחלוטין. הכל התמלא בצבעים ואור! הוא הביט סביבו בהתלהבות. כל דבר נראה לו מוזר ומיוחד. הוא בחן באפו הקטן את הפרחים הצבעוניים ואפילו ניסה לרדוף אחרי פרפר, אך רגליו לא היו חזקות דיו בכדאי לרוץ והוא מעד ונפל. אימו מיהרה אליו ועודדה אותו. -"אתה עוד קטן", טיפשון שלי. היא אמרה "אך בקרוב תגדל ותיהיה לסוס גדול וחזק". היא חלמה שידל להיות חופשי מאכזריות של בני אדם, שיגדל להיות סוס גאה. אך בליבה היא ידעה, שהסיכויים לכך הם לא גדולים, כי ברגע שבני האדם יבחינו בסוס הצעיר דוהר בפרדסים ובשדות - הם ירצו ללכוד אותו. ואז, זה כבר לא יהיה בשליטתו, מעולם אין לדעת לאיזה ידיים אתה תיפול. היא זכרה את הימים בהם הייתה סייחה קטנה, אימה סיפרה לה על בני האדם. היא ספרה לה על אנשים אכזריים, כאלה שלא מתחשבים בבעלי החיים, ובטח שלא בחיות עבודה כמו הסוסים. אך היא ספרה לה גם על האנשים הטובים וההגונים אשר לעולם לא יכאיבו בשוט כואב,על אותם אנשים בעלי המגע העדין שיכול להרגיע כל נפש כואבת, ואפילו מידי פעם מעניקים קוביית סוכר מתוקה או חתיכת גזר. היא לימדה אותה גם על מסירות ונאמנות, אפילו כשהמצב נראה קשה ונואש – על הסוסים להשאר נאמנים ומסורים לבעליהם כי ככה נגזר עליהם וכך זה צריך להיות. אך זה היה אז. אותם ימים נראו לה רחוקים כמו הכוכבים שבשמים. היא נזכרה בהם בפעם הראשונה בהרבה מאוד שנים. הזכרון הכאיב לה יותר מהצלפות השוטים. היא חשבה על אמה, "מה היא היתה חושבת עלי, אם היתה רואה אותי עכשיו? עצב? אכזבה?" מאז שעזבה את חוות אמה היא לא ידעה יותר מנוח. לא עוד ארוחות דשנות וגזרים, לא עוד אחו פתוח...רק כאב ועבודה. הסייח הצעיר הלך וגדל. שרירו התחזקו והוא דהר כרוח חופשייה בפרדס. אימו הביטה בו בעצב, ושוב לא היה לה מנוס מלחשוב שיום יבוא, והוא יצטרך להתמודד עם מה שהיא עברה. היא מעולם לא סיפרה לו על בני האדם. היא לא ידעה מה להגיד לו. האם עליה להזהיר אותו ולהגיד לו שיתרחק מהם בכל מחיר? אבל מה יקרה אז? הרי אם יתפס יהיה לו קשה לקבל את גורלו כפליים. או האם היה עלייה לספר דברים טובים עליהם? או אולי את האמת? היא לא יכלה להחליט ולכן שתקה. היא החליטה לתת לו את ההזדמנות לגבש את דעתו בעצמו במקרה ויבוא היום. פרק שלישי: הזמן להגיד שלום הסייח הקטן כבר לא היה כל כך קטן. הוא גדל והפך להיות סוס צעיר בן שנה נאה ביותר. אמו למדה אותו איך למצוא את העשב הבריא ביותר, ומאיזה להימנע. היא היתה לצידו יום ולילה מלמדת אותו את כל הסודות הקטנים שרק סוסים יודעים. הוא מיצדו בילה את זמנו במשחקים אם הציפורים והארנבים. הוא אהב להתחבא בדשא הגבוהה, להמתין עד שאיזו ציפור או ארנב יתקרבו, ואז לפרוץ בדהרה ולרדוף אחריהם. המשחק מעולם לא מעס עליו והוא בילה שעות רבות מידי יום בהפחדת הציפורים והארנבים, הם היו חבריו היחידים בפרדס. יום אחד, כשחזר מאחד מאותם המשחקים למקום בו הוא ואימו נהגו להיפגש מידי ערב, הוא לא מצא בו את אימו. הוא קרא לה מספר פעמים אך קול לא ענה לו. מפוחד הוא רץ לאורך ולרוחב הפרדס אך לא מצא אותה. הפחד השתלט עליו יותר ויותר, הוא מעולם לא חשב שיכול לעבד את אימו. החושך ירד על הפרדס וללא אור הוא ידע שלא יוכל להמשיך בחיפושים. כל הלילה הוא חשב מה יכול היה לקראת לה. הוא נרדם וחלם שאימו בסכנה גדולה והיא קוראת לו, אבל הוא לא רואה אותה בגלל החושך. הוא התעורר בבהלה וקרא לה במצוקה – אך לא היתה תשובה....בבוקר הוא שוב יצא לחיפושים, ואז בקצה הפרדס ליד שלולית המים שממנה הם נהגו לשתות הוא ראה אותה, שוכבת על האדמה בין הפרחים הסגולים והצהובים כיושנת. הוא קרא לה – שקט, אין תשובה, ואז הוא ידע. הוא התקרב בהיסוס לגופתו של אימו ונגע בה עם אפו. היא היתה קרה ונוקשה, היא כבר לא היתה בחיים. כשבוע ימים הוא הוא לא יכול היה להפסיק לחשוב עליה. הוא בילה את זמנו לידה, לא אוכל ולא שותה, רק מביט בה כאילו שיש סיכוי שהיא תתעורר תקום על רגליה ותגיד לו, אולי רק עוד פעם אחת עד כמה היא אוהבת אותו. אך זה כמובן היה בלתי אפשרי, ולבסוף הוא הבין זאת ועזב את המקום. הוא לא היה מסוגל להישאר בפרדס, הזכרונות הכאיבו לא והסיוטים לא נתנו לא מנוח ולכן הוא החליט לעזוב. זה לא היה משהו מתוכנן מראש. הוא פשוט דהר לאורך הפרדס והמשיך לדהור גם כשעבר אותו. הוא דהר לעבר הפרדסים והשדות הסמוכים, הוא לא עצר, הוא לא היה מסוגל לכך. הרגשות השתלטו עליו והפכו את העצב והכעס לאנרגיה. הוא ראה בטשטוש דמויות רבות ומשונות, צבעים שונים, אבל הכל היה מעורבב אחד בשני והוא לא התכוון לעצור ולהסתכל. הוא דהר במשך שעות עד שלבסוף צנך לאדמה וכנראה נרדם מאפיסת כוחות. כשהוא התעורר להפתעתו הוא מצא את עצבו במעין קוביה משונה. מסביבו היו ארבעה קירות שמנעו ממנו יציאה. מתחת לרגליו לא היה עשב או אדמה אלה היה משהו מוזר ביותר – משהו רך ואוורירי, משהו שהוא מעולם לא ראה קודם לכן. לשווא הוא ניסה לצאת מתוך הקובייה המוזרה, במהרה הוא הבין שהטלת גופו על דפנות הקובייה לא עוזר בהרבה, גם לא כירסומם. מעולם קודם לכן הוא לא היה כה מבולבל. הוא הסתובב במעגלים בתוך הקובייה במעין טירוף עד ש...היה שם משהו בפינה...משהו שהדיף ריח מתוק של... הוא לא ידע מזה אבל מרגע שאפו נגע בדבר הזה הוא הבין... אוכל! ואיזה אוכל זה היה...מעולם לא טעם דברים כה מתוקים ועסיסים ! זה לא היה דומה בכלל לעשב היבש שאכל בפרדס. זה היה מתוק וטעים ו עסיסי...חתיחות תפוחים וגזרים יחד עם תערובת לסוסים...הוא לעס בתאבון עד שכמעט נחנק וחתיחות של האוכל עפו על כל קירות התא. בקרוב פרק שלישי: "איך הכל השתנה."
Shai Felton
New member
../images/Emo99.gif סיפור מושלם!../images/Emo175.gif
ממש יפה!!!! **מחכה לפרק הבא**
ממש יפה!!!! **מחכה לפרק הבא**
puremelody
New member
תודה!!!!!!!!!!!!!
התמיכה שלכם גורמת לי להמשיך לכתוב
))))) *עדיין מחפשת שם לסייח*
התמיכה שלכם גורמת לי להמשיך לכתוב
))))) *עדיין מחפשת שם לסייח*
©SEAN and INDIANA©
New member
טוווב אנשים עזרה קטנה....
כודם כל תודה! בזכותך החלטתי לחזור ולנסות לכתוב שוב את הסיפור שלי.. התחלתי כבר אמנם ממש קצת אבל הנה אני אשים את מה שכבר הספקתי: השמש החלה לשקוע מעבר להרים במערב, נעשה קריר. הרוח החלה נושבת מכיוון הים והביאה עמה ניחוחות שונים מרחוק. _____הקטנה קיפצה ודילגה על הדשא במורד הגבעה, אמה פסעה לידה בשקט לוחכת את העשב הרך בצידי השביל. מרחוק נראתה הבקתה הקטנה של החוואי , אור חמים בקע מן החלון ועשן היתמר מן הערובה. ____עמדה לרגע ובהתה על הבית. כל כך יפה היה נראה עם קולות הצחוק של הילדים הקטנים והמוסיקה הבוקעת מן הפטיפון הישן. צניפתה של אמה ניערה אותה מחלומותיה. היא מיהרה לרדת מן הגבעה אל אמה למנוחת הלילה. אמה נעמדה תחת העץ הגדול שבמרכז המרעה ו___ רבצה לידה בדשא ונרדמה. כאשר פקחה את עיניה אמה רעתה בדשא שלידה. השעה הייתה שעת לפנות בוקר מוקדמת והשמש עדיין לא זרחה. הכל היה שרוי בערפילי בוקר. הטל שנאגר על הדשא הרטיב מעט את פרוותה הזהובה. היא קמה והחלה הולכת לצד אמה לוחכת את הדשא הצעיר שצמח בינות לעשבים.השמש החלה לבצבץ מעבר להרים הרחוקים והאפלה החלה להתפזר. קבוצה קטנה של ציפורים החלה לציץ בחיפוש אחר דבר מה לאכול. אכן היה זה בוקר יפה להפליא. לאחר שסיימה השמש לזרוח והכל כבר נעשה חמים ומואר יצאו ילדי האיכר מן הבית. הם נכנסו למרעה וניגשו אל אמה הזקנה של ____. רוז, הבת הבכירה של האיכר שמה את ראשיתה הבית על ראשה והחלה ללכת עמה אל מחוץ למרעה. ____ הלכה כהרגלה אחרי אמה אבל כאשר הגיעו אל השער חסמה בפניה רוז את המעבר. "לא הפעם קטנה" אמרה לה. ______ אמנם לא הבינה את דבריה של רוז אולם הבינה שלא יעונה לה כל רע ואל כן החלה להתרחק חזרה אל שטחי המרעה הגדולים.בינתיים איכפה רוז את אמה של ___ והחלה לרכב עליה . אמה של ___ שכבר מזמן לא יצאה מן מרעה התקשתה לעמוד בתרגילים ובמקצבים הקשים. לאחר בערך חצי שעה של רכיבה ירדה ממנה רוז, טפחה לה על צווארה בעדינות ואמרה:" את לא בכושר חביבתי. אני רואה שאצטרך לעבוד עלייך עוד הרבה לפני שתוכלי להשתתף בתחרות הגדולה." אמה של _____ שלא הבינה את שפתה של רוז עמדה תשושה בזמן שרוז הסירה ממנה את האוכף ושאר הציוד ושתפה אותה. לאחר מכן הוחזרה למרעה. כמה שמחה ___ לראות שוב את אמה. היא החלה לקפץ סביבה בניסיונות לשחק עמה אך האם התשושה רק צנפה לעברה קלות. ____ הבינה את המסר וחזרה אל העשב הרך. כך עברו גם שלושת הימים הבאים, בבוקר באה רוז לרכב על אמה של__ ולאחר מכן הייתה האם חוזרת תשושה ל המרעה. "משהו לא בסדר עם הסוסה" אמרה רוז לאביה בערב. "היא חלשה ותשושה ולא עוזרים לי תוספי המזון או האימונים. אני חוששת שדבר מה לא בסדר איתה , נצטרך לקרוא לוטרינר שיבוא לבדקה" . למחרת בבוקר הגיע הווטרינר, אדם מלא, בעל חיוך תמידי ולבוש מוזר, שיבה כבר החלה להכות בשיערו. הוא פתח את שער המרעה וניגש אל הסוסה. היא כמו תמיד עמדה שלווה בעוד האיש המוזר בדק אותה. לבסוף סיים את בדיקותיו מלמל משהו ויצא מן המרעה. "היא כבר זקנה הסוסה שלך" אמר האיש לרוז . "היא כבר חלשה מכדי להשתתף באימונים הקשים ובתחרות הגדולה. הניחי לה לגדל את הסייחה שלה. לרכב עליה כבר לא תוכלי". רוז הצטערה על כך שלא תוכל עוד לרכב על סוסתה האהובה. אבל ידעה שבעוד זמן מה תוכל להתחיל לאלף את הסייחה הקטנה. ועל כן התעודדה. אוקיי עכשיו... אני צריכה ממכם עזרה למצוא שם לסייחה...(בכל מקום שיש ___ אמור להיות השם של הסייחה הבעיה שעוד לא מצאתי שם מתאים)... אז אנשים תעזרו לי...
כודם כל תודה! בזכותך החלטתי לחזור ולנסות לכתוב שוב את הסיפור שלי.. התחלתי כבר אמנם ממש קצת אבל הנה אני אשים את מה שכבר הספקתי: השמש החלה לשקוע מעבר להרים במערב, נעשה קריר. הרוח החלה נושבת מכיוון הים והביאה עמה ניחוחות שונים מרחוק. _____הקטנה קיפצה ודילגה על הדשא במורד הגבעה, אמה פסעה לידה בשקט לוחכת את העשב הרך בצידי השביל. מרחוק נראתה הבקתה הקטנה של החוואי , אור חמים בקע מן החלון ועשן היתמר מן הערובה. ____עמדה לרגע ובהתה על הבית. כל כך יפה היה נראה עם קולות הצחוק של הילדים הקטנים והמוסיקה הבוקעת מן הפטיפון הישן. צניפתה של אמה ניערה אותה מחלומותיה. היא מיהרה לרדת מן הגבעה אל אמה למנוחת הלילה. אמה נעמדה תחת העץ הגדול שבמרכז המרעה ו___ רבצה לידה בדשא ונרדמה. כאשר פקחה את עיניה אמה רעתה בדשא שלידה. השעה הייתה שעת לפנות בוקר מוקדמת והשמש עדיין לא זרחה. הכל היה שרוי בערפילי בוקר. הטל שנאגר על הדשא הרטיב מעט את פרוותה הזהובה. היא קמה והחלה הולכת לצד אמה לוחכת את הדשא הצעיר שצמח בינות לעשבים.השמש החלה לבצבץ מעבר להרים הרחוקים והאפלה החלה להתפזר. קבוצה קטנה של ציפורים החלה לציץ בחיפוש אחר דבר מה לאכול. אכן היה זה בוקר יפה להפליא. לאחר שסיימה השמש לזרוח והכל כבר נעשה חמים ומואר יצאו ילדי האיכר מן הבית. הם נכנסו למרעה וניגשו אל אמה הזקנה של ____. רוז, הבת הבכירה של האיכר שמה את ראשיתה הבית על ראשה והחלה ללכת עמה אל מחוץ למרעה. ____ הלכה כהרגלה אחרי אמה אבל כאשר הגיעו אל השער חסמה בפניה רוז את המעבר. "לא הפעם קטנה" אמרה לה. ______ אמנם לא הבינה את דבריה של רוז אולם הבינה שלא יעונה לה כל רע ואל כן החלה להתרחק חזרה אל שטחי המרעה הגדולים.בינתיים איכפה רוז את אמה של ___ והחלה לרכב עליה . אמה של ___ שכבר מזמן לא יצאה מן מרעה התקשתה לעמוד בתרגילים ובמקצבים הקשים. לאחר בערך חצי שעה של רכיבה ירדה ממנה רוז, טפחה לה על צווארה בעדינות ואמרה:" את לא בכושר חביבתי. אני רואה שאצטרך לעבוד עלייך עוד הרבה לפני שתוכלי להשתתף בתחרות הגדולה." אמה של _____ שלא הבינה את שפתה של רוז עמדה תשושה בזמן שרוז הסירה ממנה את האוכף ושאר הציוד ושתפה אותה. לאחר מכן הוחזרה למרעה. כמה שמחה ___ לראות שוב את אמה. היא החלה לקפץ סביבה בניסיונות לשחק עמה אך האם התשושה רק צנפה לעברה קלות. ____ הבינה את המסר וחזרה אל העשב הרך. כך עברו גם שלושת הימים הבאים, בבוקר באה רוז לרכב על אמה של__ ולאחר מכן הייתה האם חוזרת תשושה ל המרעה. "משהו לא בסדר עם הסוסה" אמרה רוז לאביה בערב. "היא חלשה ותשושה ולא עוזרים לי תוספי המזון או האימונים. אני חוששת שדבר מה לא בסדר איתה , נצטרך לקרוא לוטרינר שיבוא לבדקה" . למחרת בבוקר הגיע הווטרינר, אדם מלא, בעל חיוך תמידי ולבוש מוזר, שיבה כבר החלה להכות בשיערו. הוא פתח את שער המרעה וניגש אל הסוסה. היא כמו תמיד עמדה שלווה בעוד האיש המוזר בדק אותה. לבסוף סיים את בדיקותיו מלמל משהו ויצא מן המרעה. "היא כבר זקנה הסוסה שלך" אמר האיש לרוז . "היא כבר חלשה מכדי להשתתף באימונים הקשים ובתחרות הגדולה. הניחי לה לגדל את הסייחה שלה. לרכב עליה כבר לא תוכלי". רוז הצטערה על כך שלא תוכל עוד לרכב על סוסתה האהובה. אבל ידעה שבעוד זמן מה תוכל להתחיל לאלף את הסייחה הקטנה. ועל כן התעודדה. אוקיי עכשיו... אני צריכה ממכם עזרה למצוא שם לסייחה...(בכל מקום שיש ___ אמור להיות השם של הסייחה הבעיה שעוד לא מצאתי שם מתאים)... אז אנשים תעזרו לי...
©SEAN and INDIANA©
New member
אתם יכולים לעזור למצוא שם לסייחה?
והמשכתי היום בבוקר טיפה..... לאחר ימים מספר התעוררה _____ בבוקר לקולות אנשים שהסתובבו בחצר החווה. היא קמה על רגליה וניגשה לראות על מה המהומה הגדולה. היא ראתה מכונית גדולה שחנתה בחצר שאליה היה מחובר קרון גדול. האנשים פתחו את דלת הקרון והוציאו ממנו שני סוסים, סוס וסוסה. הסוס היה שחור גדול ומבריק והושם בתא גדול ומרוחק מן המרעה. לעומתו הייתה הסוסה בהירה בצבע צהבהב כתמתם בעלת רעמה לבנה ויפה. היא נראתה בהריון מתקדם. אותה שמו האנשים במרעה יחד עם ___ ואמה. ____ ניגשה אל הסוסה החדשה בסקרנות, אך הסוס הסתכלה עליה במבט עוין ושילחה את אוזניה לאחור בתנועת איום. ___ החליטה לא להתעסק עמה וחזרה אל אמה שרעתה סמוך לשביל. יומיים לאחר מכן שוב התעוררה ___ לשמע לחשושים מעבר לגבעה, היא קמה לבדוק וראתה את הסוסה החדשה שוכבת על הקרקע וממליטה. היה זה סייח שחור כפחם עם רעמה לבנה כשל אמו. הוא נעמד בחוסר יציבות על ארבעת רגליו שדמו יותר למקלות דקיקים. לאחר מספר ניסיונות כושלים הצליח ללכת בחוסר יציבות נוראי אל אמו וינק ממנה. ____ חזרה לרבוץ ליד אמה. בבוקר כבר ראתה את הסייח הקטן מהלך לו בעקבות אמו בין כרי הדשא הגדולים. עם הזמן התרגלה הסוסה הזהובה אל ביתה החדש ואל דייריו והרשתה ל___ להתקרב אליה ואל הסייחה הקטן. _____ והסייח שיחקו זה עם זה בדשא בעוד אמהותיהם עומדות באחת הפינות בשקט וצופות בהם.
והמשכתי היום בבוקר טיפה..... לאחר ימים מספר התעוררה _____ בבוקר לקולות אנשים שהסתובבו בחצר החווה. היא קמה על רגליה וניגשה לראות על מה המהומה הגדולה. היא ראתה מכונית גדולה שחנתה בחצר שאליה היה מחובר קרון גדול. האנשים פתחו את דלת הקרון והוציאו ממנו שני סוסים, סוס וסוסה. הסוס היה שחור גדול ומבריק והושם בתא גדול ומרוחק מן המרעה. לעומתו הייתה הסוסה בהירה בצבע צהבהב כתמתם בעלת רעמה לבנה ויפה. היא נראתה בהריון מתקדם. אותה שמו האנשים במרעה יחד עם ___ ואמה. ____ ניגשה אל הסוסה החדשה בסקרנות, אך הסוס הסתכלה עליה במבט עוין ושילחה את אוזניה לאחור בתנועת איום. ___ החליטה לא להתעסק עמה וחזרה אל אמה שרעתה סמוך לשביל. יומיים לאחר מכן שוב התעוררה ___ לשמע לחשושים מעבר לגבעה, היא קמה לבדוק וראתה את הסוסה החדשה שוכבת על הקרקע וממליטה. היה זה סייח שחור כפחם עם רעמה לבנה כשל אמו. הוא נעמד בחוסר יציבות על ארבעת רגליו שדמו יותר למקלות דקיקים. לאחר מספר ניסיונות כושלים הצליח ללכת בחוסר יציבות נוראי אל אמו וינק ממנה. ____ חזרה לרבוץ ליד אמה. בבוקר כבר ראתה את הסייח הקטן מהלך לו בעקבות אמו בין כרי הדשא הגדולים. עם הזמן התרגלה הסוסה הזהובה אל ביתה החדש ואל דייריו והרשתה ל___ להתקרב אליה ואל הסייחה הקטן. _____ והסייח שיחקו זה עם זה בדשא בעוד אמהותיהם עומדות באחת הפינות בשקט וצופות בהם.
©SEAN and INDIANA©
New member
תיקוןם שגיאות....
אך הסוס=אך הסוסה ואל הסייחה הקטן=ואל הסייח הקטן
אך הסוס=אך הסוסה ואל הסייחה הקטן=ואל הסייח הקטן
אוסטין המלכה היחידה
New member
פשוט מדהייםם ../images/Emo99.gif אני רוצה המשך!
puremelody
New member
המשך של הסיפור-פרק 4
למי שרוצה ולא שם לב הפרק הרבעי נמצא בסוף השרשור הקודם. אז הנה: פרק רביעי : איך הכל השתנה. הסייח הצעיר זלל את כל האוכל שהיה מצוי בתא. הוא התחיל שוב להסתובב בסיבובים סביב התא, כשדמות מוזרה ניגשה אליו. הוא מעולם לא ראה יצור כה מכוער ומוזר. היצור עמד על שני רגליים בלבד והיה חסר שיער לחלוטין. הסייח נבהל, נעמד על רגליו האחוריות ועשה הכל כדי להפחיד את היצור. "וואוו!!! תרגע חבר!" אמר הייצור. כמובן שהסייח לא הבין כלום וניסה לנשוך את היצור, אך לתהמתו הוא קיבל מכה על הפה והוא נסוג. ליצור המוזר הצטרף עוד יצור הדומה לו מאוד. גם היצור השני היה מכוער כמו הראשון, ארוך וחסר שיער. - "מאיפה הסייח הזה? הוא נראה לי לא מאולף ומוזנח. לא הייתי מגדיר אותך כרוכש סוסים מהסוג הזה." - "מצאתי אותו היום בבוקר. הוא שכב בשדה.בחיי חשבתי שהוא מת. אבל לא...הבאתי אותו לכאן...הוא נראה לי כמו איזה סייח שנמלט או משהו, די רזה... - תבדוק שלא חולה במשהו, אולי זרקו אותו בגלל אזה מחלה או פגם, למה לך להתעסק אם כאלה, ישר למשחתה.. - המ..כן אני חושב שכדאי שהווטרינר יבדוק אותו. יש לו מבנה טוב לסייח, אם הוא בריא ויקבל קצת אילוף אני אקבל עליו סכום די טוב בשוק... היצורים עמדו עוד קצת ליד התא ואז עזבו. הסייח שם לב שיש קוביות דומות ממולו במרחק מה, הוא הביט היטב וראה סוסים נוספים! הוא מעולם לא ראה סוס אחר מלבד אימו וזה סיקרן אותו מאוד. - "היי אתם! היי! מי אתם?" הוא קרא סוס גדול וחום הביט לעברו בעייפות -" מי אנחנו? סוסים, אתה לא רואה? חוצפן שכמותך תן לישון." -" אל תשים לב אליו " אמרה סוסה קטנה ודקיקה בצבע פלמינו. - " גנרל תמיד במצב רוח רע. שמי פליי ומי אתה?" היא אמרה בסקרנות. - "המ...אני? אני..".כאן הוא הבין שאין לו שם. סוסים לו נותנים שמות אחד לשני. זהו רק מנהג של בני אדם. - "מה מעולם לא היו לך בעלים?" אמרה פליי בהפתעה. -"בעלים? מה זה?" -" את לא רואה שהוא פראי? הוא לא כמונו עיזבי אותו." אמר גנרל. - " פראי? אתה רוצה לומר שמעולם לא פגשת בבני אדם?" אמרה פליי - " בני אדם? היצורים המוזרים שהיו כאן מקודם? לא, גדלתי עם אימי בפרדס..." - " אוי, יש לך הרבה מה ללמוד ילד". אמרה סוסה אפורה ושמנה. " הסוסים שייכים לבני האדם, כמובן שעליהם לשרתם. ככה זה." - " לשרתם? למה לנו לשרתם? כי הם חסרי שיער מסכנים וחלשים?? " - " לא ילד, הם לא כל כך חלשים, זה נכון תרמנו להם רבות אך הם מחזיקים אותנו בעיקר לשעשוע. ואם לא נעשה כמבוקשם...אז יהיה גרוע הרבה יותר. וחוץ מזה מה רע? תא חם ואוכל טעים...ברוב המקומות בכל מקרה." אמרה הסוסה האפורה. ראשו של הסייח הצעיר התמלא במחשבות שונות והם לא נתנו לו להרדם כל הלילה. הוא חשב על מה שעתיד לקרוא ועל אימו...הוא ניסה להירדם אך הוא לא היה רגיל לישון בתנאים כאלה. הוא היה רגיל לישון חופשי בעשב הגבוהה... הוא בילה את הלילה במחשבות ובגעגועים לאימו ולפרדס בו הוא נולד. למחרת בבוקר היצור חזר ....המשך של הפרק יבוא בהמשך
למי שרוצה ולא שם לב הפרק הרבעי נמצא בסוף השרשור הקודם. אז הנה: פרק רביעי : איך הכל השתנה. הסייח הצעיר זלל את כל האוכל שהיה מצוי בתא. הוא התחיל שוב להסתובב בסיבובים סביב התא, כשדמות מוזרה ניגשה אליו. הוא מעולם לא ראה יצור כה מכוער ומוזר. היצור עמד על שני רגליים בלבד והיה חסר שיער לחלוטין. הסייח נבהל, נעמד על רגליו האחוריות ועשה הכל כדי להפחיד את היצור. "וואוו!!! תרגע חבר!" אמר הייצור. כמובן שהסייח לא הבין כלום וניסה לנשוך את היצור, אך לתהמתו הוא קיבל מכה על הפה והוא נסוג. ליצור המוזר הצטרף עוד יצור הדומה לו מאוד. גם היצור השני היה מכוער כמו הראשון, ארוך וחסר שיער. - "מאיפה הסייח הזה? הוא נראה לי לא מאולף ומוזנח. לא הייתי מגדיר אותך כרוכש סוסים מהסוג הזה." - "מצאתי אותו היום בבוקר. הוא שכב בשדה.בחיי חשבתי שהוא מת. אבל לא...הבאתי אותו לכאן...הוא נראה לי כמו איזה סייח שנמלט או משהו, די רזה... - תבדוק שלא חולה במשהו, אולי זרקו אותו בגלל אזה מחלה או פגם, למה לך להתעסק אם כאלה, ישר למשחתה.. - המ..כן אני חושב שכדאי שהווטרינר יבדוק אותו. יש לו מבנה טוב לסייח, אם הוא בריא ויקבל קצת אילוף אני אקבל עליו סכום די טוב בשוק... היצורים עמדו עוד קצת ליד התא ואז עזבו. הסייח שם לב שיש קוביות דומות ממולו במרחק מה, הוא הביט היטב וראה סוסים נוספים! הוא מעולם לא ראה סוס אחר מלבד אימו וזה סיקרן אותו מאוד. - "היי אתם! היי! מי אתם?" הוא קרא סוס גדול וחום הביט לעברו בעייפות -" מי אנחנו? סוסים, אתה לא רואה? חוצפן שכמותך תן לישון." -" אל תשים לב אליו " אמרה סוסה קטנה ודקיקה בצבע פלמינו. - " גנרל תמיד במצב רוח רע. שמי פליי ומי אתה?" היא אמרה בסקרנות. - "המ...אני? אני..".כאן הוא הבין שאין לו שם. סוסים לו נותנים שמות אחד לשני. זהו רק מנהג של בני אדם. - "מה מעולם לא היו לך בעלים?" אמרה פליי בהפתעה. -"בעלים? מה זה?" -" את לא רואה שהוא פראי? הוא לא כמונו עיזבי אותו." אמר גנרל. - " פראי? אתה רוצה לומר שמעולם לא פגשת בבני אדם?" אמרה פליי - " בני אדם? היצורים המוזרים שהיו כאן מקודם? לא, גדלתי עם אימי בפרדס..." - " אוי, יש לך הרבה מה ללמוד ילד". אמרה סוסה אפורה ושמנה. " הסוסים שייכים לבני האדם, כמובן שעליהם לשרתם. ככה זה." - " לשרתם? למה לנו לשרתם? כי הם חסרי שיער מסכנים וחלשים?? " - " לא ילד, הם לא כל כך חלשים, זה נכון תרמנו להם רבות אך הם מחזיקים אותנו בעיקר לשעשוע. ואם לא נעשה כמבוקשם...אז יהיה גרוע הרבה יותר. וחוץ מזה מה רע? תא חם ואוכל טעים...ברוב המקומות בכל מקרה." אמרה הסוסה האפורה. ראשו של הסייח הצעיר התמלא במחשבות שונות והם לא נתנו לו להרדם כל הלילה. הוא חשב על מה שעתיד לקרוא ועל אימו...הוא ניסה להירדם אך הוא לא היה רגיל לישון בתנאים כאלה. הוא היה רגיל לישון חופשי בעשב הגבוהה... הוא בילה את הלילה במחשבות ובגעגועים לאימו ולפרדס בו הוא נולד. למחרת בבוקר היצור חזר ....המשך של הפרק יבוא בהמשך
Shai Felton
New member
תודיעי לי כשאת מוציאה ספר../images/Emo8.gif../images/Emo175.gif
ממש אהבתי
ממש אהבתי
סוסה פראית
New member
מקסים..! ) ../images/Emo110.gif
) ../images/Emo110.gifCopyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.