הרבה זמן לא הייתי כאן
והנה עכשיו גוש ענק במעלה הגרון שמזכיר לי לאן אני שייכת ומאיפה באתי.
תזכורת טכנית- לידה של ילדה מדהימה ומתוקה לפני שנה וחצי אחרי 3 הפלות, קרישתיות יתר (2 הפלות למרות מתן טיפול).
למרות ההסטוריה והגיל (35) והידיעה המאוד ברורה שזו לא תוכנית כבקשתך, רק החודש הרגשתי שאפשר להתחיל לנסות שוב...(אולי כי פשוט החלטנו על ספטמבר שרירותית לפני חודשים רבים, כי אחרת אולי זה לא היה קורה לעולם).
אצלי, כשאומרים אז עושים. החודש ניסינו פעם ראשונה, אני עוד ממש מעט אחרי הביוץ (כנראה) אבל יש לי הרגשה שזה לא החודש שלנו.
המתוקה שלי התחילה משפחתון ושם- אחת מהאמהות ילדה לפני יומיים, שתיים בהריון מתקדם, אחת אין לי מושג ואחת היום סיפרה לי שהיא בהריון, שבוע 6 בערך, עדיין לא הלכה לראות דופק. והיא מספרת איך הכל בקלילות, בלי ממש לתכנן, שבפעם הראשונה היא רק גילתה בשבוע 9. ואני נזרקת לאחור, מבינה עד כמה התקופה הקרובה הולכת להכות בי שוב ושוב בכל המישורים, בכל המובנים. מבינה עד כמה העולם שלי רחוק משלהן, כי הרי לי יש כבר בבית ארון עם מליון תרופות ומזרקים שמחכים שיגיע הרגע כי אני לא מוכנה לגלות ושבדיוק יהיה חג או משהו שיעכב את תחילת הטיפול וכי אני לא יכולה לחכות לאיחור של המחזור כי ככל שאגלה מוקדם יותר ואתחיל טיפול מוקדם יותר אני אתן להריון העתידי סיכוי יותר גדול לשרוד וכי אצלי שום דבר לא יהיה בקלילות וחוסר תכנון, הכל יהיה בלחץ וחרדה. אני רוצה שלא יהיה לי אכפת מהן ומההריונות שלהן, רוצה להיות גאה בי ובדרך שעברתי, לשמוח על מה שיש לי ולהיות חזקה וחיובית לקראת העתיד, אבל שוב מרגישה קצת פגומה, קצת אומללה, קצת לא נורמלית.
שנה טובה לכולם.
והנה עכשיו גוש ענק במעלה הגרון שמזכיר לי לאן אני שייכת ומאיפה באתי.
תזכורת טכנית- לידה של ילדה מדהימה ומתוקה לפני שנה וחצי אחרי 3 הפלות, קרישתיות יתר (2 הפלות למרות מתן טיפול).
למרות ההסטוריה והגיל (35) והידיעה המאוד ברורה שזו לא תוכנית כבקשתך, רק החודש הרגשתי שאפשר להתחיל לנסות שוב...(אולי כי פשוט החלטנו על ספטמבר שרירותית לפני חודשים רבים, כי אחרת אולי זה לא היה קורה לעולם).
אצלי, כשאומרים אז עושים. החודש ניסינו פעם ראשונה, אני עוד ממש מעט אחרי הביוץ (כנראה) אבל יש לי הרגשה שזה לא החודש שלנו.
המתוקה שלי התחילה משפחתון ושם- אחת מהאמהות ילדה לפני יומיים, שתיים בהריון מתקדם, אחת אין לי מושג ואחת היום סיפרה לי שהיא בהריון, שבוע 6 בערך, עדיין לא הלכה לראות דופק. והיא מספרת איך הכל בקלילות, בלי ממש לתכנן, שבפעם הראשונה היא רק גילתה בשבוע 9. ואני נזרקת לאחור, מבינה עד כמה התקופה הקרובה הולכת להכות בי שוב ושוב בכל המישורים, בכל המובנים. מבינה עד כמה העולם שלי רחוק משלהן, כי הרי לי יש כבר בבית ארון עם מליון תרופות ומזרקים שמחכים שיגיע הרגע כי אני לא מוכנה לגלות ושבדיוק יהיה חג או משהו שיעכב את תחילת הטיפול וכי אני לא יכולה לחכות לאיחור של המחזור כי ככל שאגלה מוקדם יותר ואתחיל טיפול מוקדם יותר אני אתן להריון העתידי סיכוי יותר גדול לשרוד וכי אצלי שום דבר לא יהיה בקלילות וחוסר תכנון, הכל יהיה בלחץ וחרדה. אני רוצה שלא יהיה לי אכפת מהן ומההריונות שלהן, רוצה להיות גאה בי ובדרך שעברתי, לשמוח על מה שיש לי ולהיות חזקה וחיובית לקראת העתיד, אבל שוב מרגישה קצת פגומה, קצת אומללה, קצת לא נורמלית.
שנה טובה לכולם.
הריעי לעצמך בכל רגע על כל פעולה.
