הרבה מלל ושאלות כלליות

[אולה38]

הרבה מלל ושאלות כלליות

שלום לכל החברים,
אני מתנצלת מראש על אורך ההודעה..אנחנו קצת מבולבלים ואין לנו עם מי לדבר ולהתייעץ בנושא ההגירה..רק אתכם..
אספר את הסיפור שלנו :
אנחנו זוג (38,39) עם שני ילדים (5,8). כבר לפני עשור חשבנו על הגירה לאוסטרליה אבל אז ברגע האחרון "תפסנו רגליים קרות"..בדיוק קבלנו משרות מעולות ורציתי ללדת ליד המשפחה שלי..
בקיצור, עבר עשור, סיימנו תארים שניים, התקדמנו בעבודה, קנינו בית נחמד בצפון שעוד שנתיים נסיים את המשכנתא, הילדים מאשורים והחיים נוחים מאד, אבל..אנחנו לא רגועים, מאד חוששים מעתיד ילדינו, בעיקר בגלל כיוון הדתה שהמדינה עוברת (אנחנו חילוניים מאד מאד וקשה לנו עם ההדתה של הצבא, הקיצוניות של האנשים, אפילו במוסדות חינוך חילוניים של ילדינו אנחנו מרגישים את ההדתה וזה מלחיץ אותנו)..בקיצור , אנחנו שוב עם אותו הרצון להגר ועם אותן חששות..אתמול נפגשנו עם סוכן הגירה. אמר שרוב הסיכויים שנקבל ויזה בזכות בעלי (מהנדס מכני עם ניסיון של יותר מעשור, אנגלית טובה מאד וכו'), אבל בגלל שמחר הוא בן 39, חייבים לעשות את זה במידי!..התחלנו לחשוב אולי לעבור את התהליך (יש לנו כסף בשביל זה) ואח"כ אולי להשכיר את הבית ולנסוע "לנסות" לשנה שנתיים..
אני עליתי לארץ בגיל 12 מברה"מ לשעבר..אני זוכרת כמה קשה היה להוריי לרדת כ"כ בסטטוס, להתחיל לעבוד בכמה שנים ראשונות ב"עבודות שחורות", להסתגל למנטליות כה שונה ולשפה..אני מאד ראלית ביחס להגירה ולכן מאד מפחדת..בעלי הצבר "קצת עם הראש בעננים"..
אני יודעת שכל דעה מאד סובייקטיבית וברור לי שמה שמתאים לאדם אחד לא מתאים לאחר, אבל מכיוון שאין לי כ"כ ממי לשאוב מידע , חוץ מכם, אשמח לכל דעה, סובייקטיבית ככל שתהייה.
להלן השאלות:
במידה ואנחנו מהגרים ורוב הסיכויים שבעלי יהיה המפרנס היחידי בשנים הראשונית (2 ילדים יצטרכו בי"ס יהודי, אני מנסה להרות אז אהיה עם התינוק בבית), אנחנו רגילים לחיות בכפר ולא כ"כ אוהבים עיר גדולה, אנחנו רגילים לחיים צנועים אך נוחים (חוגים לילדים, בית קרקע, רכב אחד לפחות):
1- עד כמה גדולה תהיה ירידה באיכות חיים בשנים הראשונות?
2-האם מישהו כבר היגר והשאיר בארץ בית לשכירות (כדי שיהיה לאן לחזור במידה ולא נאהב את חיינו החדשים)?
3- האם ראלי בכלל להגיע לחיים כמו שלנו בארץ, מבחינה הכלכלית, בתור מהגרים שמתחילים הכל מהתחלה בגיל 40?
אשמח לכל דעה, ניסיון אישי, בדיל של מידע..
תודה מראש!

 

[Nissim Assa]

הכל פתוח

1. תלוי איזה עבודה תמצאו ואיפה תתישבו. בית בערים הגדולות עולה הרבה. גם לקנות וגם לשכור. בפרפריה עולה פחות ובעיירות עוד פחות מזה.
2. יש כאלו שעושים את זה אבל זה קצת מסבך עניינים של מיסוי.
3. כן, מאוד ראלי. וגם אתם לא מתחילים מאפס. מה שחסכתם עד כה תמיד נשאר איתכם.
הבעיה היותר גדולה היא שאם תוציאו את כל ההוצאות של הויזה, תגיעו לאוסטרליה לשנתיים, תקנו כל מה שצריך בשביל להתישב, אחרי שנתיים תמכרו ותעברו חזרה מצבכם בישראל יהיה הרבה יותר גרוע. כמה עשרות אלפי שקלים פחות בחשבון הבנק וללא עבודה.
ושאלה אלייך. אם אחת הסיבות הכי גדולות שאת מציינת לרצון להגירה זה הדתה למה 2 ילדים יצטרכו בית ספר יהודי?

 

[אולה38]

תודה ועוד שאלות

ניסים תודה רבה על התשובה!!
גם על חזרה אני חושבת ואתה צודק לגמרי..אומנם אם נחזור יהיה לנו את הבית שלנו, אבל ללא חסכונות וללא עבודות..אני מאד מפחדת למכור את הבית ו"לשרוף את כל הגשרים"..מבלי לדעת האם בכלל אוהב את החיים בניכר..
לגבי שאלתך - אני כמובן ארצה למצוא בי"ס חילוני, אבל חשוב לנו לגדל את הילדים שלנו כיהודים (יהודים חילוניים אבל יהודים - עם זיקה לעברית, לתרבות, לשורשים)..
מה עוד שבטח עד שנגיע לשם בני הבכור יהיה כמעט 10 ללא אנגלית טובה, והתאקלמות הכי קלה, אני מניחה, תהיה בסביבה שיש בה ילדים דוברי עברית..

תקן אותי בבקשה , אם אני טועה..

ועוד - איפה מתגררים רוה הישראלים במלבורן? יש שכונות עם אופי "כפרי", בתי קרקע וכו' עם קהילה ישראלית?

 

[רוקד עם שבלולים]

קצת תשובות:

- יש מבחר מצומצם של בתי ספר יהודיים באוסטרליה. בית הספר היהודי ה"חילוני" ביותר במלבורן הוא ככל הנראה "ביאליק" (אני לא מכיר מספיק את המצב בערים אחרות). מה שכן, אם שיקולים כלכליים מדאיגים אתכם, כדאי לדעת מראש ששכר לימוד בבית ספר יהודי באוסטרליה הוא בסדר-גודל של עשרות אלפי דולרים לשנה לכל ילד - משא כלכלי כבד גם למשפחות מבוססות:
http://www.jewishnews.net.au/back-to-school-back-to-school-fees/33967
&nbsp
לנו כמשפחה אין לא את היכולת הכלכלית ולא את הרצון לשלוח את הילדים לחינוך יהודי פרטי. אנחנו מסתפקים בהנחלת שפה, תרבות ומורשת בבית, בסיוע חוגי אחה"צ בקהילה היהודית המקומית באזורנו. בינתיים נראה שזה עובד.
&nbsp
אני לא ממש יודע מה פירוש "כפרי" מבחינתכם. אם הכוונה ל"בית עם דשא מאחור", הרי שכמעט בכל אזור באוסטרליה קל למצוא מגורים כאלה - זו ברירת המחדל כאן. אם אתם מתכוונים לישוב עם אווירה כפרית של לשלוח את הילדים לצרכנייה יחפים, לגדל תרנגולות בלול קטן, לטייל בשדות עם שקיעה ולקפוץ לשכנים בספונטניות עם עוגה, אז זה כבר דורש מכם יותר חיפוש, ואין ממש איזור כזה שהוא עתיר ישראלים. האזור הכי "ישראלי" במלבורן הוא איזור Bentleigh East וסביבותיו. זה פרבר סטנדרטי (ולדעתי שטוח ומשעמם נורא...) מחירי הבתים בו יקרים טיפה יותר מהממוצע.
&nbsp

 

[רוקד עם שבלולים]

בהמשך לדבריו הנבונים של Nissim Assa

שאני חותם על כל מילה בהודעה שלו (ובפרט על החלק האחרון), אני מאד מזדהה עם החשש שלכם. אנחנו הגענו לכאן לפני עשור, בגיל צעיר יותר וללא ילדים בשלב ההוא, ומכל מה שאני רואה, קורא ושומע, אני מודה למזלי הטוב שהנחית אותנו כאן.

לפי מה שאת מתארת, השיקול שאתם מתמודדים איתו הוא פשוט (לא קל, אבל פשוט): אתם מתלבטים בין אופציה א', שבה אתם נשארים בישראל (לתמיד) ומהמרים על כך שמצבכם הכלכלי הטוב יכפר על התהליכים שעוברת המדינה, גם לטווח הארוך, ובין אופציה ב' שבה אתם משקיעים סכום כסף לא קטן ולא מעט טירחה בהימור שהמצב בישראל יגיע בשלב כלשהו בעשורים הקרובים לרמה שמבחינתכם היא בלתי-נסבלת.

את דעתי האישית כבר הבנת, מן הסתם - מבחינתי מדינת ישראל מתקדמת באופן מאד החלטי בכיוון דתי-לאומני מאז נובמבר 1995
(והנה משהו שכתבתי לעיתון אוסטרלי לרגל עשרים שנה לאירוע:
http://www.smh.com.au/world/yitzhak...-kill-arabisraeli-peace-20151030-gkmqnq.html)

אם הייתם שואלים (כמו ששואלים אנשים רבים שנכנסים לכאן להתייעץ) אם המעבר לאוסטרליה הוא רעיון טוב מבחינת שיפור המצב הכלכלי לטווח הארוך, הייתם מקבלים תגובות לכאן ולכאן (עם קונצנזוס שנוטה ל"בגדול כן, אבל זה ייקח זמן"). אבל אם אתם מודאגים באמת ממה שקורה בישראל מבחינה חברתית-תרבותית-פוליטית, אז להערכתי אתם מוכנים נפשית לספוג את הקשיים הכלכליים של תקופת המעבר, ויש סיכוי טוב שתראו בסופו של דבר ברכה במעשיכם.

אין ספק שיהיו לכם קשיים, געגועים וחרטות (בדיוק קראתי טור של סייד קשוע שבו הוא מתאר את הגעגועים שלו ממקום מושבו בארה"ב לדברים מאעפנים בישראל כמו הפקקים בצומת פת בירושלים, ואני יודע בדיוק איך הוא מרגיש). אגב, חרטות יהיו לכם גם אם לא תהגרו - אם אתם חושבים על זה כל כך הרבה שנים, אתם כבר יודעים את זה לבד.

אסיים אולי כך, ויסלחו לי כולם על הפומפוזיות: הולך ומתהווה בישראל בזמן האחרון הלך-רוח בקרב הציבור החילוני-ליבראלי בישראל שהנה הם, ה'אליטות הישנות', לא רק איבדו את המושכות וההנהגה, אלא מתחילים גם לאבד את הלגיטימיות ואת היכולת לנהל חיים נורמליים של אנשים נורמליים בארץ נורמלית. ובניסוח אחר: אולי קצת כן אבדה תקוותנו, התקווה בת שנות אלפיים, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים.

לעיון נוסף: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3390001,00.html

 

[אולה38]

אתה מנסח בחסד

לא יודעת מה שמך הפרטי, אבל חייבת להודות שאתה ניסחת את החששות שלנו יותר טוב ממני..זה נכון מאד..אנחנו נמצאים במקום מאד מאד נח מבחינת החיים הכלכליים, גם כבר 13 שנה אין לנו טלויזיה בבית (כדי לא לספוג את כל מה שקורה ) ואנחנו חיים די בבועה, בישוב קהילתי נחמד והעתידמ בחינה כלכלית מובטח וידוע..אבל כשאנחנו חושבים על הילדים שלנו, מתחילים "להתפתל" ונהיה פתאום לא נוח ולא נעים..מכיוון שאני יודעת מה זה הגירה לארץ אחרת, ברור לי מה מצפה לנו ברמה הנפשית. הלוואי ומישהו היה יכול להבטיח לי שאחרי כמה שנים, נגיע לרווחה כלכלית כמו שיש לנו היום, נמצא מעגל חברים נעים ונוכל, לפחות פעם בשנתיים לבקר משפחה ונופי ילדותינו..בכל מקרה, המגמה היא להגר, למרות שכנראה הפחד שלנו לא יתן לנו למכור את הבית..יש לך המלצות ספיציפיות למשפחה כמו שלנו? איפה להתישב בתקופה הראשונה אולי עוד עצות אחרות? אני מניחה שייקח כשנה לסדר את ענייני הויזה ואז כבר הכל יהיה "בוער" יותר..אני אוהבת הכל להכין הרבה מראש

 

[רוקד עם שבלולים]

אם תביטי בקישורים,

תוכלי למצוא לא רק את שמי הפרטי אלא גם את שם המשפחה וחתיכות נכבדות מההיסטוריה האישית שלי...
&nbsp
אני לא יכול להבטיח לך "שאחרי כמה שנים, נגיע לרווחה כלכלית כמו שיש לנו היום, נמצא מעגל חברים נעים ונוכל, לפחות פעם בשנתיים לבקר משפחה ונופי ילדותינו." אבל אני כן יכול לומר שזה בדיוק מה שקרה לרוב המכריע של הישראלים שאני מכיר כאן.
&nbsp
פה ושם יש מי שמגיעים לכאן ואחרי תקופה מחליטים להתקפל ולחזור. משפחה של חברים שלי (מישהי שהיתה ידידה טובה שלי מהתיכון! איך שמחנו כשהם באו...) עשתה בדיוק את זה, וכיום הם חיים בבנימינה ומאד מרוצים. מצד שני, זוג שהכרנו כאן באו, חזרו לארץ אחרי כמה שנים, ואז כמה שנים אחרי זה עשו עוד יו-טרן וחזרו שוב לאוסטרליה כי לא יכלו לסבול את ישראל...
&nbsp
יש לי ערימות שלמות של המלצות למשפחה כמו שלכם, ואני בטוח שיהיו פה עוד לא מעט אנשים שישמחו לתרום משלהם, אבל כדי שההמלצות גם תתאמנה לכם, מוטב שתספרי בכמה שיותר פרטים איזו מין משפחה אתם ומה סדר-העדיפויות שלכם.
&nbsp
לגבי התקופה הראשונה, מה שרוב האנשים עושים (ובצדק) הוא להגיע למגורים זמניים, מלון-דירות (לא חסרים כאלה כאן), ואז מקדישים כמה שבועות להתרשתות על השטח, להבנה איך נראים הדברים, ולמציאת מגורים קבועים יותר. קשה מאד למצוא דיור קבע טוב בשלט-רחוק.
אופציה נוספת שאנשים עושים לפעמים היא לשלוח את אחד ההורים (זה הבעל. זה איכשהו תמיד הבעל

) מראש כחיל חלוץ למצוא דיור, ושאר המשפחה מגיעה בגל הבא. יש מי שזה מתאים לו.

 

[אולה38]

משפחה שכזאת

אין לך מושג כמה זה מרגש לראות שאתה משקיע מזמנך היקר כדי לענות על השאלות הקטנוניות שלי ולקרוא את כל המלל המבולבל שלי..אני מקוה שאולי יום אחד אוכל להודות לך באופן יותר אישי..
אכתוב קצת עלינו כדי שהעצות שלך יהיו יותר ממוקדות:
בעלי - בן 39 מחר. תואר ראשון בהנדסה מכנית ותואר שני במנהל עסקים עם הכוונה ליזמות טכנולוגית (שניהם מאונ' ת"א). עובד מעל עשור באותה חברה, שם התחיל כמהנדס זוטר וכיום מנהל מחלקה. יודע אנגלית ברמה מאד גובהה( כל שנה נותן הרצאות ביפן במקצוע שלו ואף מתרגם חומרים טכניים מאנגלית לעברית) אוהב מאד כל מה שקשור לDIY, נגר חובב, כל זמן פנוי בונה משהו בבית או בגינה.בנוסף אוהב מאד לטייל עם משפחתו, לראות סרטי מדע בדיוני ולקרוא ספרי פנטזי, פעם בחודש להיפגש עם חברים לבירה..משהו כזה..
אני - בת 38 תואר ראשון בספרות כללית ובלשנות , תואר שני במקרא (הכל בהצטיינות מאונ' ת"א). הכוונה הייתה להמשיך לדוקטוראט אבל לא הסתייע..עשיתי על הדרך תעודת הוראה במקרא אך לא עבדתי במקצוע כי השכר היה נמוך ובערבים רציתי להיות עם ילדיי..אנגלית גרועה (דיבור והבנת השמיעה), מעולה בהבנת הנקרא של מאמרים וחומר אקדמי..אוהבת לחיות במקומות קטנים, חוג קרמיקה, לגדל קצת ירקות בגינה ולטייל בטבע..אנחנו מאד אוהבים את הפרטיות שלנו (אין "לקפוץ בהפתעה עם עוגה לשכנה") אבל יחד עם זאת נחמד להכיר את כל השכנים והאמהות בגן ולדעת שאם קורה משהו יש למי לפנות..
ילדים - 2 בנים. הגדול בן 8 עוד חודש. אוהב שחמט ודרמה, מחשב ומדע. מעולה בלימודים לא יודע אנגלית. בעל הפרעת קשב וריכוז..לא חברותי כ"כ.
הקטן - בן 5 וחצי, מאד חברותי, ג'ודו ומחכה לכדורסל שיהיה בשנה הבאה.עולה בספט' לכיתה א'..

זה בקצרה עלינו..עכשיו תורך לתת עצות איפה הכי יתאים לנו לגור ובכלל..

 

[ANZ1]

כמה הערות

- אתם צריכים לעשות סדר בהחלטות
קודם להחליט האם אתם הולכים על הגירה, ובכל הכח, השאלה איפה לגור, באיזה עיר או שכונה, וכל שאלה אחרת, יהיה לכם עוד שנה או שנתיים עד שתגיעו למעבר כדי לבדוק ולהחליט עלו אלו, מה גם שסביר להניח שמקום המגורים ישתנה לפי מקום עבודה.
- כל הרזומה הישראלי, תארים מאוניברסיטת תל אביב וכו, יש להם מעט מאד חשיבות, 99 אחוז מהמעסיקים לא שמעו על תל אביב או אוניברסיטת תל אביב, זה לא יהיה שונה מאוניברסיטה שכוחת מהודו.
אותו הדבר על ניסיון בעבודה, הניסיון שבאמת חשוב זה ניסיון בן לאומי בחברות בן לאומיות או ניסיון מקומי (אוסטרליה או ניו זילנד).
אחרת את ובעלך מתחילים כמו כל מהגר חדש שיתחיל מלמטה ויצטרך להוכיח כל ידע שיש לו.
- אותו הדבר לגבי מקצועיות וניהול , הסיכוי שיקבלו את בעלך לתפקיד ראשון כמנהל הוא מאד נמוך, הוא צריך להתכונן לחזור לעבוד במקצוע המקורי שלו, מנהלים יש הרבה, לא סביר שיקחו מהגר חדש ממדינה מוזרה כמנהל.
- אנגלית , אנגלית, אנגלית, כל עוד רמת האנגלית שלך לא תהיה ברמה גבוהה כל הידע והניסיון שלך לא ממש חשוב, זה דרישה בסיסית.
- בעלך יהיה בן 41 כשיעבור, לא קל להגר בגילאים האלו, ואתם צריכים להבין שזה יהיה פרויקט ארוך ומסובך, ההגירה.
אבל אם תחליטו שכן, דווקא נשמע לי בניגוד למה שאני בדרך כלל ממליץ, זה לחפש שכונה כמה שיותר ישראלית, לא בשביל הילדים שלך, הם יסתדרו, גם לא בשביל בעלך, אלא עבורך, נראה שאת ממש צריכה את העניין, לפחות ככה זה נשמע מהטקסט שלך.
למרות שאתם צריכים להבין שלפי הדירשות שלכם בית ספר יהודי , שכונה יהודית, בית פרטי, אתם תצטרכו להגיע ולהיות מוכנים לשרוף הרבה חסכונות.
כי הסטטוס שיש לכם היום בישראל ורמת החיים הולכים להיפגע קשות.

 

[אולה38]

דברים חשובים

תודה רבה לך על התשובה המפורטת וההתיחסות..התמונה שתיארת זאת בדיוק התמונה שאני מתארת לעצמי..ההורים שלי עלו לארץ בגיל 42, רופאה ומורה ועברו שנים קשות מאוד שכללו עבודות במפעל, נקיון בתים וכו'..רק אחרי כשלוש שנים אבא חזר למקצוע שלו- מורה למתמטיקה ואמא עד הפנסיה עבדה בעבודות כמעט שחורות..
מכיוון שהיה להם "למה" מאד מאד חזק, עברו, יחסית ללא משברים, כמעט כל "איך"..
אני חושבת שאם ה"למה" שלנו היה יותר חזק, לא הייתה בעייה..אני מוכנה לרדת ברמת חיים אבל לא אלך למלצר או לנקות בתים, בגילי, בשום אופן..
גם בעלי מבין שהתקווה היחידה שלו זה להתחיל כמהנדס, כנראה זוטר, בתקווה להתקדם לאט לאט..הבעיה היא שאין לו משוג מה זה הגירה והוא קצת מדאיג אותי כי רואה את העתיד בצבעים וורודים..
אני אשלח לו את מה שכתבת

שוב תודה

 

[רוקד עם שבלולים]

השאלות שלך לא קטנוניות; אלה אותן שאלות שכולנו התמודדנו איתן בעבר, ובמידה רבה מתמודדים גם כיום.
&nbsp
צדק ידידי ANZ1 כשכתב שהשלב של "איפה לגור" נמצא בעתיד שלכם, ושכרגע רצוי שתתמקדו בהחלטה מהירה אם להגר או לא, ואם תחליטו שכן - להתחיל לעבוד במלוא המרץ על הנושא (וגם להתחיל לעבוד חזק על האנגלית - כן, מעכשיו). אחרי שתראו שאתם כבר בדרך לויזה, זה יהיה הזמן לברר איפה תנחתו
&nbsp
ובכל זאת, אולי כדי לסייע לכם לצייר את העתיד, אומר שלדעתי לא תהיה לכם בעיה להתמקם באוסטרליה. זה ייקח קצת זמן עד שתמצאו את הנישה שלכם, אבל ככה זה הגירה.
כדאי להבין שאתם נכנסים למודל שונה של מגורים. באוסטרליה יהיה לכם קשה מאד למצוא מושב קטן וסימפטי שנמצא מרחק נסיעה מהעבודה. הערים האוסטרליות נוטות להיות רחבות ידיים מאד, כך שאם אתה עובד בעיר, אתה גם גר בעיר. החדשות הטובות הן ש"בעיר" יכול בהחלט להיות גם מקום 'ירוק' עם גינות אחוריות ורחובות שקטים ונחל מפכה במרחק הליכה (למשל הפרבר שאנחנו גרים בו)- אבל זה לא יהיה ישוב קטן.
יש גם יישובים קטנים באוסטרליה, כמובן, אבל הסיכוי שתמצאו שם עבודה מתאימה ואוכלוסיה שתתאים לכם הוא קטן משמעותית מאשר בעיר גדולה (בהכללה גסה מאד: אין שם חברות טכנולוגיה, ובוודאי לא חוג למקרא, כולם יהיו שם אוסטרלים ותיקים ממוצא אנגלוסקסי שאוהבים קריקט.)
&nbsp
&nbsp

 

[אולה38]

לדמיין את העתיד

תודה רבה שוב, יקירי, על ההשקעה..
אני מתחילה להבין שכנראה הכיוון הוא מלבורן, שכונה ישראלית , לפחות בשנה הראשונה, בתי ספר עדיין ישאר סימן שאלה והשאר לפי מקום העבודה של בעלי..
אנחנו מנסים להרות, אז כנראה, במידה ונסיים את הויזה תוך שנה כפי שמבטיח הסוכן, עוד שנה וחצי ננחת אצלכם.אני אשאר בבית לפחות שנתיים עם התינוק ובעלי יהפוך ל"קטר" של העסק הקטן שלנו ששמו "משפחה"..
בעלי כבר נרשם למבחן ראשון באנגלית ובשבוע הבא סוגרים גם עם הסוכן..
לפי מה שנראה לי עד כה, את הבית בכל זאת נשכיר ולא נמכור, ונתליח להגיע עם כ-30 אלף $ ארה"ב..אני מקווה שזה יספיק לנו עד שבעלי ימצא עבודה (ויהיה גם כ500 $ ארה"ב כל חודש מהשכירות של בתינו הישראלי..
נראה לך סביר להתחלה? נסתדר עם זה?
אני רוצה להגיע באיזור יולי-אוגוסט כדי שיהיה לנו קצת זמן להכין את הילדים לתחילת שנת הלימודים שלכם בפברואר..לפחות עד אז טיפה ילמדו אנגלית ובתקווה שימצאו אף חבר או חברה דוברי עברית מאותו הבי"ס..
מה שכתבת לי על בתי ספר ציבוריים - זה חומר רציני למחשבה עבורי אבל באמת שעוד מוקדם מאד..
אם יש עוד משהו , מלבד לימוד אנגלית, שאנחנו יכולים לעשות בשנה הזאת - אשמח לשמוע..
תודה רבה שוב!!

 

[ANZ1]

לצפות לטוב להתכונן לרע.

להגיע עם 40 אלף דולר אוזי (30 אמריקאי) נשמע לי מעט מאד, את כותבת שאת מקווה שזה יספיק, ואם זה לא יספיק ?
אתם צריכים להכין מראש שכר דירה לפחות לחצי שנה, קניות של רהיטים, מוצרי חשמל ועוד מיליון דברים חדשים, אתם רוצים רכב ? צריך לשלם עליו, ואז מה שישאר אתם תצטרכו לחיות ממנו, יכול להיות שבעלך ימצא עבודה אחרי חודשיים, ואם לא ? ואם הוא לא ימצא עבודה במשך חצי שנה ? מה תאכלו ?
אנשים מהגרים, חלקם הגדול מגיע עם האגו מהבית בקשר למה הם שווים, אז מתחילים לחפש גבוה ומתחילים לרדת.
אתם לא יכולים לדעת מה מצב הכלכלה יהיה כשתגיעו יכול להיות שיהיה נהדר ויקבלו כל עובד חדש, ויכול להיות שיהיה מיתון ארוך וגם עובדים מקומים יהיו מובטלים.
צריך להכין מספיק כסף לדעתי למחייה של לפחות חצי שנה בלי עבודה פלוס כל העלויות של ההתמקמות וקניות ראשוניות.
גם לדעתי יש דרישות מההגירה שיהיה לכם סכום ראשוני והוא כנראה יותר גבוה ממה שאת כותבת למשפחה של 5 נפשות.
אם אתם רצינים ומסודרים ולא מהמהרים, אתם צריכים כפול.

 

[אולה38]

מידע חשוב!!

מעולה! עכשיו יש לי מספר ביד והוא בערך 80 אלף דולר אוזי..כשיש מטרה - אני יודעת להשיג אותה.לא תהיה בעיה, נמכור את הרכב וקצת רהיטים, נפתח את כל החסכונות ונגיע לסכום הזה..
תודה שוב, זה בדיוק המידע שאני מחפשת , מטרות פחות או יותר מוגדרות..
אז אני יוצאת לדרך של שנה וחצי בה - נחזק מאד את האנגלית ונחסוך כסף!

תודה ושוב ואם עולה לך עוד משהו בראש שנוכל לעשות בשנה וחצי האלה- אודה לך מאד!!

 

[רוקד עם שבלולים]

הדבר הנוסף היחיד שיש לי לתרום לכם בשלב זה מלבד איחולי הצלחה, הוא לומר שראיתי כבר הרבה אנשים שמגיעים למלבורן, אומרים "בשלב ראשון ננחת במקום 'ישראלי', ואחר-כך נראה", ואז נשארים שם עד אין קץ.

ייתכן ובאמת האיזור הזה הוא פשוט נפלא ונהדר ומושלם לכולם (אגב, שיהיה ברור, זה לא שכולם שם ישראלים, כן? זה לא אמריקה פה. גם באיזור הכי יהודי/ישראלי באוסטרליה היהודים/ישראלים מהווים מיעוט. ונזכיר שוב שמדובר באיזור יקר למחייה.)
מצד שני, ייתכן שיש כאן מקרה פרטי של אפקט יותר כללי, והוא שקשה מאד לכל מהגר לצאת מהאיזור הראשון שאליו נחת. אחרי שנחתתם והתאקלמתם קצת, כבר לא קל לזוז ולמצוא מקום אחר, אפילו כזה שאובייקטיבית היה מתאים לכם יותר.

כך שלטעמי, כדאי מאד למהגר להקדיש יותר זמן למציאת איזור מתאים בשלב הראשון, ולא להגיד "נחליף אחר-כך אם לא יסתדר". הלהחליף קשה הרבה יותר.

בחוויה המאד אישית שלי, יש איזורים רבים מאד במלבורן שהם הרבה יותר מעניינים ומרחיבי דעת מבנטלי איסט, ויש לא מעט ישראלים-לשעבר שגרים בכל מקום במלבורן ושמחים שם מאד. אם אתם רוצים, כשתגיעו אני מציע את שירותיי כמדריך לאיזור מלבורן רבתי. ניקח אתכם ימה וקדמה, צפונה ונגבה, ותראו מי נגד מי.

 

[אולה38]

הערה חשובה מאד

הארת את עיניי, תודה רבה שוב. אני מניחה שבסופו של דבר, רוב הדברים מתנקזים לבחירה על סמך כמה מרכיבים עיקריים כגון: העבודה של המפרנס העיקרי, בתי ספר טובים, בית שנוכל לעמוד במחירו וכמובן רצוי סביבה טובה עם אנשים איכותיים..גם בארץ התפשרנו מאד (אנחנו גרים באיזור יחסית צפוני (הישוב ממוקם בין חדרה לעפולה) ובעלי נוסע כל יום לגוש דן בערך שעה וחצי כל כיוון..ההחלטה לקנות בית דווקא פה התבססה על המחיר הזול (מסיימים את המשכנתא תוך פחות מעשור), הקהילה נחמדה, אוויר טוב ובית ענק...
אם, כמו שאתה אומר, ישראלים מפוזרים בין כמה שכונות, יתכן ובאמת , בסופו של דבר נתיישב במקום אחר..הסיור המודרך זה רעיון מדהים!! אני בטוחה שנשתמש בשירותיך ונעזר בנסיונך העצום..

 

[Nissim Assa]

סדר עדיפויות

האמת שאני לא בדיוק מבין את הדיון על שכונות, בתי ספר...
את מביאה תחזית עגומה מאוד של עתיד מדינת ישראל ובגדול את אומרת שיש שני כוחות.
נוחות עכשיו= עבודה טובה+ישוב קהילתי+משפחה+חברים+נופי ילדותינו = להשאר בישראל
עתיד ילדינו = ירידה כלכלית(?)+געגועים-חברים(?) = אוסטרליה
&nbsp
לכן אם מספר 1 זה עתיד ילדינו אז קיבינימט הנוחות עוברים לאוסטרליה.
ואם מספר 1 זה לחיות בסבבה בבועה אז לעזאזל עתיד ילדינו נשארים בישוב הקהילתי.
&nbsp
וכדי שלא יהיו אי הבנות שתי האפשרויות ראויות בעיני. כל אחד והעדפות שלו.
&nbsp
&nbsp

 

[אולה38]

דיכוטומיה

תודה ניסים על התגובה.אתה מאד חד והאמת זה מצוין בשבילי ומצריך ממני השקעה נוספת בחשיבה לעומק העניין..הקושי הוא, שכמובן לא הכל כה דיכוטומי כמו שתיארת..ברור שתמיד יש את המחשבה "ואולי בעתיד משהו יתעורר כאן ויהיה טוב.." כמו גם המחשבה "מי אמר שלילדינו יהיה בהכרח יותר טוב שם.." המחשבות האלה מתערבבות עם השכל הישר שבמשך עשור עוקב אחר השינויים לרעה פה, מבלי לדעת שום דבר כמעט על שם..מה עוד שאנחנו לא מרגישים שאנחנו "ממש בורחים" מהארץ, לראיה היא העובדה שלא היינו מהגרים למשל לאף מדינה באירופה או לארה"ב..נדמה לנו שדווקא אוסטרליה יותר מתאימה לאישיות שלנו, וזה על סמך האוסטרלים שפגשנו בחו"ל ועוד פיסות מידע מפה ומשם..המגמה שלנו היא לעזוב ולו רק לניסיון של שנתיים שלוש..המחשבה הכי קשה עבורינו זה לדמיין אותנו עוד עשרים שנה מייבבים למה לא ניסינו..אם לא נסתדר, נחזור ואז כבר נהיה סגורים לגמרי שזה מה שאנחנו בוחרים..אנחנו רוצים לנסות לשפר את עתיד ילדינו ואולי אף את חיינו דווקא שם ולא בהכרח בורחים מפה..אני מקווה שאני מנסחת את זה באופן ברור..שוב, תודה שאתה מוכן להגיב ולקרוא את כל חבוטי הנפש שלי..

 

[Nissim Assa]

זה מה יש

אי אפשר לקפוץ מעל תהום בשני דילוגים.

 

[אולה38]

כנראה שאתה צודק