אי שפיות ברוטאלית!!
כל זמן שהוא מביע את דעתו על יכולת ההרתעה של ישראל או תגובותיה לפעילות טרור זו או אחרת - כאדם מן המנין, מותר לו. להציע לתלות את הילדים של המחבל - בבחינת אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה (!) - זה חמור מאוד בגלל מעמדו כרב של עיר - משמע עובד מדינה (ואולי גם עובד בכיר). להביע דעה מבקרת(במדינה דמוקראטית) אני מקבל. ללבות ולזרוע עידוד לפגיעה בילדים - את זה אני לא יכול לקבל ונדמה לי שגם המדינה היתה צריכה להגיב מיד ובהתאם ( הפצת מכתב בקשת סליחה על הדברים שנאמרו!!) --------------------------------- אני רופא. אני לא יכול להתעלם מכך. אני מצהיר שאני כואב את מות הבחורים שלנו מהישיבה. אני אומר שאני מבין את הכאב הנוראי של המשפחות. אני אומר שאני לא מקבל בשום פנים ואופן את הרצח הזה. אני אומר שטוב שעונשו המיידי היה עונש מוות וחבל שלא חמש דקות לפני כן. אני מקווה שאני ברור. אבל איני יכול שלא לראות את ילדיו הקטנים שרב בישראל אמר עליהם "לתלות אותם". הם נשארו ללא אבא - והוא עבורם "אבא" כמו שעבור כל אחד מאיתנו אבא היה אבא. גם הרוצח הגדול ביותר נשאר תמיד אבא ועוד בעיני ילדים שיוכלו אולי לשפוט את מעשיו בעוד יותר מעשור שנים. הם נשארו עם כלכלה בלתי בטוחה מהיום למחר (אתם יודעים איך זה עם תרומות...) הם אולי ישארו בלי בית שהוא זכרונות ילדותם!! אני לא יודע איך אימם מתפקדת בתקופה הזאת. אני לא יודע כמה הם. אני לא יודע אם מישהוא מתושבי הכפר (שלא הסכים עם הרצח)לא יתנכל להם ברבות הזמנים - - - - מורכב וכואב על לא עוול בכפם. ואני מתבייש. מתבייש. מתבייש שרב, שאיש דת, של הדת שלי, אמר דברים כאלה. רשעות רוח. ואילו היה מזדמן מזלי, אילו ה"כארמה" של חיי היה מוליך אותם אלי - על אפו וחמתו של הרב הבלתי מכובד - הייתי מחבק אותם ואומר להם - אם תרצו, הנה אבא חדש, חיים חדשים שיוליכו את כולנו לשלום. זה המסר שהייתי מנסה להעביר להם ולא תלייה על חבל. אני המום. אני בעצם כבר לא. קראתי וראיתי במדינה הזאת את כל אי השפיות שרק אפשר. מכל הצדדים. מכולם. יהודה.
כל זמן שהוא מביע את דעתו על יכולת ההרתעה של ישראל או תגובותיה לפעילות טרור זו או אחרת - כאדם מן המנין, מותר לו. להציע לתלות את הילדים של המחבל - בבחינת אבות אכלו בוסר ושיני בנים תכהנה (!) - זה חמור מאוד בגלל מעמדו כרב של עיר - משמע עובד מדינה (ואולי גם עובד בכיר). להביע דעה מבקרת(במדינה דמוקראטית) אני מקבל. ללבות ולזרוע עידוד לפגיעה בילדים - את זה אני לא יכול לקבל ונדמה לי שגם המדינה היתה צריכה להגיב מיד ובהתאם ( הפצת מכתב בקשת סליחה על הדברים שנאמרו!!) --------------------------------- אני רופא. אני לא יכול להתעלם מכך. אני מצהיר שאני כואב את מות הבחורים שלנו מהישיבה. אני אומר שאני מבין את הכאב הנוראי של המשפחות. אני אומר שאני לא מקבל בשום פנים ואופן את הרצח הזה. אני אומר שטוב שעונשו המיידי היה עונש מוות וחבל שלא חמש דקות לפני כן. אני מקווה שאני ברור. אבל איני יכול שלא לראות את ילדיו הקטנים שרב בישראל אמר עליהם "לתלות אותם". הם נשארו ללא אבא - והוא עבורם "אבא" כמו שעבור כל אחד מאיתנו אבא היה אבא. גם הרוצח הגדול ביותר נשאר תמיד אבא ועוד בעיני ילדים שיוכלו אולי לשפוט את מעשיו בעוד יותר מעשור שנים. הם נשארו עם כלכלה בלתי בטוחה מהיום למחר (אתם יודעים איך זה עם תרומות...) הם אולי ישארו בלי בית שהוא זכרונות ילדותם!! אני לא יודע איך אימם מתפקדת בתקופה הזאת. אני לא יודע כמה הם. אני לא יודע אם מישהוא מתושבי הכפר (שלא הסכים עם הרצח)לא יתנכל להם ברבות הזמנים - - - - מורכב וכואב על לא עוול בכפם. ואני מתבייש. מתבייש. מתבייש שרב, שאיש דת, של הדת שלי, אמר דברים כאלה. רשעות רוח. ואילו היה מזדמן מזלי, אילו ה"כארמה" של חיי היה מוליך אותם אלי - על אפו וחמתו של הרב הבלתי מכובד - הייתי מחבק אותם ואומר להם - אם תרצו, הנה אבא חדש, חיים חדשים שיוליכו את כולנו לשלום. זה המסר שהייתי מנסה להעביר להם ולא תלייה על חבל. אני המום. אני בעצם כבר לא. קראתי וראיתי במדינה הזאת את כל אי השפיות שרק אפשר. מכל הצדדים. מכולם. יהודה.