הרהורים בשבוע 7 להיריון

[fialka3]

אני כן מאמינה

כי אני בעצמי רק משבוע 26 התחלתי לנשום קצת לרווחה
אז אני מאמינה שאוט אוטו גם לך זה אמור לעבור

 

[שמש שלנו]

משתתפת בצערך, אבא שלי גם נפטר לפני כשנה

וגם אני חיכיתי עם בשורת ההריון עד שכבר אי אפשר היה להסתיר, בחוד שמתקדם מאוד. הוא בהתחלה הרגיש ל אטוב עם זה שלא שיתפתי מהתחלה, אבל מהר מאוד שמח ונהנה מהבשורה ובהמשך מעט מהילדים.
הוא לא הספיק ממש להנות איתם.
אבל - אני בטוחה שההריון שלך הוא בשורה ענקית ומשמחת ומילאה אותו באושר.

מאחלת לך שתתרכזי בהריון כרגע ובבאות. אני בטוחה שגם לאמך את משמשת נחמה גדולה.

 

[אמאנחל]

עצוב, מצטערת לשמוע.

 

[מתלבטת הרבה זמן]

משתתפת בצערך

לא קל לאבד הורה, לא משנה מה הקרבה הייתה
גם אני איבדתי את אבי במפתיע לא מזמן ועדיין מאוד קשה לי
אנחנו כן היינו קרובים ועד עכשיו קשה לי להגיד את המילה אבא בלי שירדו לי דמעות.
ולעניין השני, אני חושבת שאת כן יכולה כבר להאמין, את בשבוע מספיק מתקדם כדי לנשוב לרווחה ולהתלהב

 

[אורנה1611]

"משפחה מתוסבכת" - הגדרה קולעת למשפחה שלי

תודה לכולן כמובן על כל התגובות. זה מנחם ומעודד לשמוע שגם אחרות לא היו במצבים קלים והצליחו לצמוח מזה.
וצר לי לשמוע על האובדן של ההורים של חלק מכן פה.

רק מעציב אותי שבני המשפחה שלי, שהם אנשים בריאים בדרך כלל, לא יודעים להעריך מה שיש להם ונגררים לשטויות. הזדהיתי מאוד עם מה ש-fialka כתבה, גם אצלי מערכת היחסים הרעועה והמתוסבכת בין הוריי הסבה ומסבה לי עדיין סבל רב. וזה רק חלק ממכלול התסבוכים במשפחתי...
אני אמשיך לקחת חלק פה בפורום, ואשמח בהמשך לכל עצה יעילה לגבי אפשרויות לחסוך כמה יותר (העבודה שלי היא עצמאית מהבית, שזה כבר עשוי להיות חסכוני מבחינת שמירה על התינוק).

 

[מרגנית2]

מצטערת לשמוע..

זה נורא לאבד הורה. במיוחד כשאת במצב רגיש כמו הריון.
גם משפחתי שלי לא נורמטיבית בכלל. למדתי את זה מוקדם מאד בילדותי.
אני זוכרת שקינאתי בילדות בכיתה א - אצלן זה נראה מושלם. אמא אבא וכלב.
כיום אני יותר רואה ומבינה שלכל אחד יש "תיק" משלו.
שלא תדעי עוד צער..

 

[דובוני123]

המצב שלי לא שונה בהרבה משלך

גם לי כמוך אין רכב ולא רישיון
ההורים שלי מזמן מתו. אבא שלי לפני 23 שנים ןאמא שלי לפני קצת יותר מ-4 שנים, למעשה היא מתה כשהייתי בדיוק בשבוע ה-27 בהריון עם הבן
את כל אותה תקופה עוד מלפני תחילת ההריון ועד למוות ביליתי בלהתרוצץ במחלקות הפנימיות של כמה בתי חולים, לא הקפדתי על הבריאות, אכלתי ג'אנק או שלא אכלתי כלום וכל הזמן פחדתי מזה ובסוף הכל היה בסדר
מכיוון שאמי הייתה בת יחידה אין דודים ובני דודים מהצד שלה. לאבא שלי היו אחים אבל גם הם מתו עוד לפני שהבן שלי נולד והם גם היו מבוגרים מאד. היו לי שלושה בני דודים שגם הם מתו כל אחד ממחלתו הוא וכל מה שיש לי זה אח שגר רחוק ויש לו את המשפחה שלו
חברין אין ממש ורב השכנים שלי הם די משענת קנה רצוץ. ברגע שיש להם משהו טוב יותר לעשות, הם נעלמים.
ככה שזה כרגע רק אני ילד בן 4, ילדה בת שנה וחתול

לא מרגישה שחסר לנו משהו. מסתדרים יפה מאד. את ילדיי גידלתי לגמרי לבד עד עכשיו בלי שום עזרה למעט מה שמדי פעם קניתי בכסף בגלל העבודה. מה שכן, הבן שלי הגיע לגיל שבו יש לו רצון להיפגש ולהיות עם ילדים בגילו ולשחק בחוץ ואני לצערי לא ממש יכולה לתת לו אתת כל זה כרגע. אבל אנחנו גם עוברים רחוק מאוד מעבר לים בקיץ הקרוב. התחלה חדשה, חיים חדשים

 

[אורנה1611]

שמחה מאוד בשבילך על ההתחלה החדשה הזו!

כמה נפלא! שיהיה המון בהצלחה!
אם זה בסדר מבחינתך, תוכלי לספר בקצרה איך נפלה בידיך ההזדמנות לעבור לחו"ל? יש לך מכרים שם, או שמצאת שם עבודה?
מודה שזה מאוד קורץ לי לחיות בחו'"ל, אך באותה נשימה זה קצת מפחיד, ובטח כרוך בהליך בירוקרטי מפרך ולא פשוט בשביל מישהי חד-הורית.

 

[דובוני123]

דווקא זה החלק הפחות מסובך

עניין הלוגיסטיקה הוא המסובך והמורכב והקשה. בניגוד להרבה שמתלוננים, החיים בישראל לא רעים בכלל מבחינת רמת החיים. הבעיה היא שאין כאן שלווה התחושה שלי היא שכל יום היא מלחמה מחודשת בסופרמרקט, בכביש, בעבודה. החיים הפכו להיות כאן כמו בבית משוגעים בפול וואליום וזה כנראה נובע מכמה גורמים כמו היעדר סובלנות ואלימות במרחב הציבורי, שרבים מטורפים ולחות בלתי נסבלת, ופוליטיקאים שנראה שכל הנאתם בחיים זה לפלג ולשסע. עכשיו כשיש לי ילדים אני רוצה לתת להם משהו יותר טוב ממה שלי היה ויש לי הזדמנות חד-פעמית לעשות את זה. מכיוון שהוריי כבר אינם בין החיים ושגם אחי מתכוון לעזוב מתישהו, אי שום דבר שמחזיק אותי כאן. את מוזמנת לכתוב לי בפרטי

 

[בדרך להיות אמא10]

קודם כל בשעה טובה על ההריון!

שימשיך תקין ובריא

כבר כתבו לך פה על כל מיני סוגים של משפחות, בסופו של דבר באמת כמו שהחלטת להביא ילד לעולם לבד, ככה את יכולה להחליט ולבצע וליישם שינוי בחיים שלך, ליצור לך את המשפחה שלך ולגדל את הילד בתפישה שלך ובערכים שלך.. את עוד תראי שאמא יחידנית היא אמא לביאה, באמת! אני חושבת שאין דבר שאנחנו לא רוצות ולא יכולות להשיג..
לגבי חברה - אאני בחופשת לידה יצאתי החוצה ומצאתי המוןן אמהות בשכונה (בודדות יחידניות, הרוב נשואות) ויצרנו קבוצה של לא תאמיני - יותר מ 100 בנות!! שכולנו מאז החופשת לידה בקשר ווטסאפ, מפגשים, פעילויות, קשקושים, התיעצויות ועזרה הדדית. אני אפעם לא מרגישה לבד! בנוסף יש לי גם כמה קבוצות של אמהות יחידניות שאני חברה בהן, וגם שם יש מפגשים וקשרים שנוצרים.. אז בקטע הזה - זה אולי עוד רחוק - אבל אני מציעה בחופשת הלידה - לצאת (זה גם טוב לתינוק ולגך לגוף ולנפש) לבית קפה, גינה וכו - וככה לייצר קשרים וחברויות חדשות.

שהיהיה בהצלחה!

 

[אורנה1611]

תודה! כבר משתוקקת להגיע לזה -

לטייל עם תינוק או פעוט בגינה או בפארק - האמת היא שאני חולמת על כל אותם דברים פשוטים! בלי קשר ליצירת קשרים חברתיים (שאני רוצה אותם מאוד), זה מצטייר בעיניי רוחי כזמן איכות קסום ופסטורלי

 

[ינקינטונה 2]

את רוצה ילד נורמלי? תהיי נורמלית בעצמך. והאמיני לי שזו עצה

הכי טובה שתקבלי

למשל, השבוע ראיתי אימא שמחזיקה בידיים ילדה בת שנה ושלושה חודשים.
היא לא נותנת לה לרדת לרצפה. עדין לא קנו לה סנדלים.
הילדה התפתלה כי רצתה לרדת אבל האימא חששה מלכלוך. (מרכז שכונתי)
אני מבינה שלאותה אימא יש בעיה.
ואני רואה את הילדה או על הידיים או בעגלה.
אבל הנה דוגמה להיות אימא נורמלית.

רוצה עוד דוגמה - תסתובבי בגינות שעשועים.
האחת כמעט הרגה את בנה כששתה מהברזייה.
השנייה - צרחה על בתה שהיא מתפלשת בחול.
ילדה קטנה שחטפה כאילו אין מחר.
הילד שלי היה מתפלש ונהג לשחק גם עם מים.
אה, מים בכלל משגעים הורים.
הייתי המון בגינות שעשועים. הילד שלי אהב לשחק עם חול ומים.
היה לו קראש על מבחנות. כל הזמן חיפשתי מבחנות. סתם העביר
את המים ממבחנה למבחנה.

ובכיתה של בני יושב ילד שיודע שהוא הומו
ומפחד פחד מוות מהוריו. החילוניים והמשכילים והתל אביבים.

ועל ילד נוסף בגיל העשרה שפוחד בלילות ולא מספר להוריו
כי הוא יודע שהלעג יגיע כמו חץ לתוך לבו.

או אם יחידנית מקסימה שבכל פעם שהם לא יוצאים מהבית
היא מבשרת לילדה שהם נשארים לבד!
הנה מילה מעוררת פחד . לבד. אנחנו לבד.
וילדים גדלים. ומילים כאלו נחרטות.
תארו לכן שבכל פעם שאתן נשארות בבית - המילה לבד מתלווה אליה.
מילים יוצרות מציאות.
ברור שהארתי את עיניה והיא הקשיבה ושינתה את דרך הדיבור.

בקיצור, הורה נורמלי.
מה זה נורמלי? נורמלי. איך שזה נשמע.

ולסיום וכבר סיפרתי את זה לא פעם.
לפני שנה כשאכלנו - הילד שלי ואני ארוחת ערב מול הטלוויזיה.
וכן, לקח לי שנים להבין שזה בסדר אחרי שכל יועצי ההורות
מתריעים כאילו זה הפשע הגדול באנושות.
אז לפעמים אוכלים ליד שולחן האוכל ולפעמים לא.

הילד פנה אלי ואמר - אימא, תודה!
כששאלתי על מה כי חשבתי שהשניצל יצא טעם
הוא ענה - "אני מוקיר לך תודה. את נורמלית".
נשבעת שזו היתה הדקה הכי חשובה בחיי.
ומה הוא אמר בסך הכל?!

ואני רחוקה מלהיות מושלמת. וגם זה בסדר.
סתם אימא יחסית נורמלית.

 

[אד י]

ומה עוד שחשוב לזכור

זה שהורות היא סך כל האינטראקציות מול הילד,
&nbsp
כך שגם הורה שמאבד את הצפון איזה יום בפארק כשהילד שוב התמלא בחול, וגם הורה ששכח להביא נעליים ומונע מהתינוקת שלו ללכת ביציאה אחת מהבית, יכולים להיות נורמליים לגמרי.
&nbsp
ולעומת זאת, הורה שנראה לך הכי מגניב בעולם כשאת רואה אותו שעה בפארק, יכול להיות פסיכופט גמור בבית.
&nbsp
ההורות היא הסכום הכולל של הכל.
וכפי שנאמר ילד צריך "הורה מספיק טוב" כדי לגדול טוב, ולא הורה מושלם.
&nbsp
אז אני שמחה גם כשהילדה שלי משבחת ומהללת אותי, וגם כשהיא מייחלת לעצמה אמא אחרת. סימן שאני נורמלית, וסימן שאני מגדלת ילדה נורמלית.
&nbsp
&nbsp

 

[jiminit2]

 

[יחידה2]

משתפת מהחיים שלי....

אצלנו המשפחה שלי, מזעזעת לשון המעטה...אני בת 51 וגרה עם אמא בלית ברירה..צריכה למכור הבית..לא בטוח שיהיה לי איפה לגור...
ממה שאני קוראת אצלך, את צועדת לקראת מקום משלך..משם הכל פתוח, תאמיני לי..צרי לי מעגל חברות ואת מסודרת.
ההרגשה שלי...שאת עם ראש על הכתפיים ותצליחי במשימת חייך!!!!!!

 

[אורנה1611]

 

[ינקינטונה 2]

היי יחידה

מה שלומך? ומה עם בתך?
בטח גדלה. בת כמה היא?