הרהורים על נוכחות גברים בלידה

debby12

New member
מנהל
הרהורים על נוכחות גברים בלידה

ודאי גם אתן ראיתן את הכתבה הזו ב- YNET. אז נכון שעבודת הגמר הזו נראית לי רצינית בערך כמו מבחן "בחן את עצמך" במעריב לנוער (היא דיברה עם קבוצת מחקר של 15 גברים? WOW....) ובכל זאת חשבתי על זה קצת וגם דיברתי על זה קצת עם בן זוגי המתוק (שהיה שותף מלא בלידה שעברתי - עזר לי לריב עם הצוות במשך 30 שעות...). הוא העלה נקודה מעניינת, והיא שהוא חושב שבאופן מסורתי במשך מאות שנים לידה היתה עניין "של נשים". כלומר מיילדות נשים עזרו לנשים וגברים באופן כללי לא היו בשטח בזמן התהליך (לפני שזה עבר לידי ההגמוניה הרפואית ומיילדות עברו להישרף על המוקד כמכשפות...). גם בעולם הטבע הזכרים לא נוכחים בלידה (או שכן?) בקיצור - סתם רציתי לפתוח את זה לדיון. אצלנו הלידה היתה טראומה לשנינו פשוט כי היא היתה סיוט (קשה לריב עם צוות גדול נונ סטופ במשך שעות). האם מי מבני הזוג שלכן העדיף שלא להיות שם בזמן הלידה? ומבחינתכן - מה אידאל רמת ההשתתפות של בן הזוג בלידה? אני יכולה לומר שאני באופן אישי רוצה את בעלי לצידי בכל שניה. א-ב-ל האמת שבשלב הגראנד פינאלה אני בהחלט מעדיפה אותו ביציע בצד הראש ולא בשורה הראשונה (אין לי בעיה עם עיסוי פרינאום וכו' - רק שהוא לא יהיה בשורה הראשונה בצד ה"הוא" בשלב ההכתרה ויציאת התינוק)
 
על גברים לא משתתפים

אני בטוחה שכבר כתבתי פה בפורום דברים ברוח זו. בגלל שאנחנו חיים במשםחה גרעינית, לעיתים מרוחקת מאוד משאר החמולה (שלא לדבר על חיי שיתוף/עזרה הדדית בשבט), הבעלים שלנו מוצאים את עצמם, במנים בהם אנחנו זקוקות לעזרה, מתפקדים בתור כל נשות השבט - אחיותינו, אמהותינו. הם צריכים לטפל (בלעדית) בבית ובילדים, רצוי שימשיכו לתפקד בעבודה, וגם להיות דולה (בלידה ואחריה). יותר מזה, במקרים רבים הבעל ממלא - רגשית - תפקיד של החברה הכי טובה. (כך אצלינו, ועל כן אני לא מדמינת את עצמי יולדת בלעדיו) ספציפית בלידה, הבעל לוקח תפקיד של מספר נשים קרובות שהיו בוודאי תומכות ביולדת. [חלק מהתפקיד הזה עובר, היום, לדולה, חלקו ממולא ע"י מילדות - יותר בבית, פחות בבי"ח]. לא פלא שגברים ממלאים תפקיד זה "בצורה גברית" (יעילה, מתחשבת, אך ללא מעורבות רגשית).
 
כמו תבשיל קדרה

גם אני חושבת שלמרות שלידה זה עניין של נשים, בגלל שאיבדנו את זה בדור שלנו, הבעל (ותלוי גם איזה) הוא החברה, האמא, המיילדת, הדולה, הכל! אם הבעל רוצה ומרגיש שהוא יכול (ולפי דעתי זה חייב לבוא ממנו, ולא שיהיה שם כי אשתו רוצה) אז צריך לתת לו להיות שם. לגבי מיקומו ברגע הקריטי, אני חושבת שאחליט באותו רגע. ככלל חז"ל אומרים שהגבר לא צריך להיות בזמן הלידה מתוך כך שהוא עלול לחוש דחייה מאשתו לאחר מכן. אני תמיד דגלתי בצורת מחשבה זו. אולם, בעלי הוא משהו אחר, ועל תמיכתו קשה יהיה לי לוותר, במיוחד שהוא זה שרוצה להיות שם. ואולי פשוט ברגע הקריטי אצעק לו שיבוא להיות לי מצד הראש. נראה.
 

debby12

New member
מנהל
ואללה - לא חשבתי על זה

אכן בימינו השבט התפוגג לו...בייחוד בעידן הגלובלי בו אנשים גם עוברים מדינות וכו'. לא הבנתי את הסיפא של מה שכתבת - את חושבת שגברים הם חסרי מעורבות רגשית? נראה לי שיפוט קצת מחמיר לא?
 
אצלנו

האב המסור היה בצד הראש בלב ההכתרה (בעצם רוב הזמן). אבל אמא שלי היתה בצד "ההוא" כדברייך
, וממש קיבלה את ענבר לעולם. כשאני משחזרת את מהלך הלידה, אמא שלי, גם בגלל אישיותה, ואולי גם בגלל נשיותה, נסיון החיים שלה (והעובדה שהיא עברה בעצמה תשע לידות, מתוכן שש שהתיימו בתינוק בריא) והקשר אמא-בת יולדת המיוחד הזה - היתה בעצם הרבה יותר נוכחת ומועילה (בעוד האב המסור עשה ככל יכולתו כדי לסבול בשקט
). היא החזיקה, היא ליטפה, היא עיסתה, היא קראה, היא כרעה, והיא קיבלה. וזה התאים לי ב-ד-י-ו-ק.
 
../images/Emo7.gif

מיד נהיו לי דמעות בגרון מעוצמת הזכרון, והתקשרתי לאמא שלי להגיד לה בוקר טוב ושבוע נעים ותודה שהיא היתה איתי בלידות שלי. היא חשבה שהתגלצ'תי על השכל
 

debby12

New member
מנהל
באמת כיף של אמא ../images/Emo45.gif

הריני מוריקה מקנאה - נראה שהתפוח לא נפל רחוק מהעץ אצלכן (או הסייחה לא הרחק מהסוסה-האם) אמא שלי בחיים לא היתה מסכימה וגם לא הייתי רוצה... - וזה אגב למרות שאני חושבת שהיחסים שלי איתה מצוינים (וגם היא חושבת ככה
) אני חושבת שאולי חלק מזה זה כי נשמע שאמא שלך מאוד "מחוברת" לקטע של הריון ולידה (עם 9 לידות). אמא שלי לעומת זאת היא בדיוק ההיפך. היא הרתה וילדה פעם אחת בדיוק (את אמתך הנאמנה) - וזה לגמרי מבחירה. בניגוד לבת העקומה שלה היא היתה פוריה כתרנגולת חופש ויכלה לעשות כמה ילדים שרצתה - אבל תינוקות וילדים זה ממש לא "גליק" גדול מבחינתה, היא בעיקר רואה אותם כמגבלה על החופש האישי של האישה. כך שגם מבלי שהיא תגיד לי את זה ישירות, ברור לי שהיא רואה לידה כרע-הכרחי, והיא מעדיפה שזה יקרה עם רופאים בלבד בלי בני משפחה בסביבה. אבל, את יודעת מה? עכשיו נתת לי רעיון וגמני אתקשר אליה סתם כך כדי להגיד לה שאני אוהבת אותה
(למרות שהיא לא חזקה בענייני לידות
)
 

כרמית מ.

New member
בנזוגי לא רצה להיות בלידה

עוד לפני שהחלטנו שהיא תהיה בבית. (הבהרתי לו, עוד לפני ההריון, שבבי"ח אני לא יולדת לבד, ואם לא הוא, אז תומכת לידה בתשלום, כזאת שגם יודעת לעסות). מבחינתי - מאד רציתי אותו, גם כתמיכה לי וגם כי היה לי ברור, שנוכחות שלו בעת לידת בנו, תהיה משמעותית ביותר עבורו ועבור הקשר ביניהם. מצד שני - כיבדתי את רצונו, והתארגנתי ללידה בלעדיו. הבקשה היחידה שלי היתה, שיתן לעצמו את הלגיטימציה, לשנות את דעתו בזמן אמת. בפועל, בזכות קצב הלידה המהיר, ובזכות המיילדת הנפלאה, שידעה את רצוני - הוא נשאר. הוא ממש החזיק לי את הראש מעל המים במהלך הלידה, מילולית ומטאפורית גם יחד. כמו שצפיתי, זה גם שינה בו משהו, ויצר קשר מאד מיוחד בינו לבין התינוק. (הוא מתלונן שהפכתי אותו לרגשן מדי...). מצד שני, היה לו לא קל. אפילו קשה למדי. זו פעם ראשונה בקשר שלנו (ומדובר על תקופה ארוכה, עם עליות ומורדות) שהוא ראה אותי במצב כזה של קושי, כאב ולכאורה חולשה (התלוננתי וקיטרתי כל הזמן...) - כשהוא בעצם, בראייתו הגברית, לא יכול לעשות כלום (מבחינתי, הנוכחות שלו שם, היתה המון). אין לי ספק, שחלק מהקושי, נבע מזה שהוא לא היה מוכן ללידה. אילו הוא היה מתוכנן להיות שם מראש, הוא היה יודע שחלק מהדברים הם מהלך נורמלי של לידה, ולא סיבה לדאגה. גם כאן יש צד שני - נוכחותה של המיילדת, מנוסה ומקצועית וגם רגישה לראות את הקשיים (שלו, במקרה הזה), עזרה לו והרגיעה אותו (כמו דולות רבות). בשורה התחתונה, אם יהיה שוב - הוא עצמו, אומר שרוצה שיהיה אותו דבר, כלומר - הוא יהיה נוכח. כך שכנראה ההתרגשות, היתה גדולה מהקושי.
 

אורניקי

New member
משהו שכתבתי על מקומו של הגבר בלידה

הרבה תלוי בקשר, בזוגיות, בבשלות, אבל לא לשכוח, אמנם פעם לידה היתה עניין נשי, אבל היום אנחנו גם לא מוקפות בכל נשות השבט, ולא חיות בחמולה, היחסים עם האמא הם מורכבים, ולא תמיד אנחנו רוצות אותה שם, והחבר הכי טוב, לרובנו (אני מקווה) הוא בן הזוג, מה שלא תמיד היה כך. (אל תשכחו, פעם היו נישואי כפיה, נישואי תועלת, לא כל הנישואין באו מאהבה ומשום כך גם לא היה מקום כל כך לשיתוף ברגעים כאלה)
 

אורניקי

New member
משהו שכתבתי על מקומו של הגבר בלידה

הרבה תלוי בקשר, בזוגיות, בבשלות, אבל לא לשכוח, אמנם פעם לידה היתה עניין נשי, אבל היום אנחנו גם לא מוקפות בכל נשות השבט, ולא חיות בחמולה, היחסים עם האמא הם מורכבים, ולא תמיד אנחנו רוצות אותה שם, והחבר הכי טוב, לרובנו (אני מקווה) הוא בן הזוג, מה שלא תמיד היה כך. (אל תשכחו, פעם היו נישואי כפיה, נישואי תועלת, לא כל הנישואין באו מאהבה ומשום כך גם לא היה מקום כל כך לשיתוף ברגעים כאלה)
 

debby12

New member
מנהל
גם בלידה שלי חלק מהבעיה היתה חוסר

המוכנות שלו. מכיון שהגענו לחדר לידה בשבוע 31 + 6 הוא לא הספיק לקרוא שום דבר על הלידה ולא הספקנו לקחת שום קורס (ניג'סתי לו שיקרא כבר קודם כמובן - אבל הוא העדיף לדחות את הקץ - נראה לי שלרוב הגברים אין איזו תשוקה בוערת לקרוא חומר בנושא) ולכן, מלבד המאבק המשותף בצוות הרפואי נאלצתי גם לזרוק לו "תדרוכים" קטנים בין לבין כדי להסביר לו מה קורה, באיזה שלב אנחנו בלידה, מה עומד לקרות, מה הצוות עומד לנסות לבצע וכו' וכו'. אם הוא היה בא עם ידע זה היה עוזר. מצד שני - אני חייבת לשבח אותו כי הוא היה מדהים ותמך ברעייתו היולדת (אל מול הרבה אנשי מקצוע זועמים) - וזה הכי חשוב בעיני
 

mise

New member
התגובה הראשונה של בעלי

בהריון הקודם היתה "לא רוצה להיות בלידה". אחרי שיחות, הוא הסכים להיות נוכח. היום הוא לא מוכן שלא להיות נוכח בלידה. דיברתי עם עם מישהי שאמרה לי שאם תשאלי אותם באמת, שיענו, מה שנקרא: מעומקא דליבא, רוב רובם של הגברים כלל לא היו רוצים להיות נוכחים בלידה, לא של אשתם ולא של אחרות.
 

טלימה

New member
אתן שוכחות ש...

ליד מריה היה רק יוסף כשהיא ילדה את ישוע באורווה. ו-מי שהגיעו מיד אח"כ היו שלושה גברים... אני אגיד על זוגי - הוא, מראש היה לו ברור שהוא יהיה, בכלל לא שאלה. דיברנו על זה שיש אנשים (לא רק גברים, אגב) שלא מחבבים את המעמד ומעדיפים להימנע ממנו. ביקשתי שיהיה פתוח לרגשות אחרים שעשויים לעלות בו. האמת היא שגם אני, כמוהו, לא מדמיינת לעצמי מצב שבו אני בקשיים וכאבים והוא לא נמצא. משהו על עולם הטבע - בעולם הטבע אף-אחד לא "נמצא" בלידה, גם לא מיילדת, גם לא דולה. מצד שני - רוב היונקים נולדים מוכנים ולא צריכים לעבור במעבר שהוא צר כל-כך יחסית למבנה גופם. בתור רפתנית, שמעתי פרות נאנקות בלידה ר-ק כשאנחנו החלטנו "לעזור" להן ולמשוך את הוולד החוצה. :-\
 

Manty

New member
Thanks

for starting what I was about to discuss
Choosing an unassisted birth (and yes, I believe even human babies are born perfectly with no need for external help), I can think of no one BUT my husband to be there next to me. For me birth is a sexual act and I wish it to be as private and intimate as the conception was. I find it a bit starnge that the true partner of this act should be pushed aside and let a stranger take charge. In my experience, and I have read on other UC stories as well, having your husband there as a full and only partner not only empowers HIM, but it also BONDS the couple in an unmessured way. I think that the reason men have a problem with being in the delivery room is because they are forced to step aside and let a stranger deal with THEIR woman's vagaina - a sacred and private part which by right, is their own domane. This I believe, can be very traumatic to men.. They speak about the hormon of love released in birth (oxytocin), and I believe that it is this hormon that makes so many women fall in love with their care taker (be it the Dr., midwife, dula, and so on) I was glad to have my husband to share it with
I can see myself birthing alone this time, but would also hate to miss that amazing connection with my husband once again...​
 

debby12

New member
מנהל
"הטריטוריה שלו"

העלית נקודה מעניינת. מצד אחד אני רואה בזה משהו מאוד מאוד שוביניסטי לקרוא לאברי הפרטיים "הטריטוריה של בעלי". מצד שני, בשלב יציאת התינוק את במצב כל כך פגיע (מה גם שבבית חולים טורחים לפרוש מסך כדי שחלילה לא תראי מה עושים לך שם) - שהסיכוי היחיד שמישהו ישמור לך שם על ה"עניינים" הוא בן הזוג שאכן חייבים להודות שיש לו אינטרס אישי בנושא
 

Manty

New member
...

I also had a problem with my wording...
I first came across this notion on my unassisted birth list, where a man joined and was talking about his problem with his wife seeing an O.B. because he didn't want to share his wife's yoni with another male. To me this sounded very chauvinistic and I expected he'd be chased away and told to stop dominating his wife. Surprisingly, instead, he received a lot of support from the women on the group, who objected to the way women today subject their private parts to drs in the name of medicine, not to mention birth, where their yoni becomes public property. I think most of us are tuned to believe that in birth our yoni is not a sexual organ, and having stranger's hands and eyes on it is accepted as a must. But I really think that for many men (and women) this can be very difficult and humiliating (especially as they are pushed aside). One of my most enjoyable things about my last 2 pregnancies (where I've done my own prenatals), is having my yoni all to myself
I know this sounds weird, but it's true!​
 
נוכחות בן הזוג

רק על עצמי לספר ידעתי... אצלי לבן הזוג היה תפקיד מהותי בלידה. התמיכה שלו בזמן הכאב הייתה ממש קריטית והוא תיפקד נהדר ובלי לחץ, כאילו עושה את זה כל יום. אמנם הלידה שלי לא הייתה ארוכה, אז אולי יש יתרון לזה שלא הגענו למצבי יאוש שלעיתים מגיעים אליהם בלידה ארוכה. הוא מאוד מתעניין בכל הנושא, ועוד במהלך ההריון קרא את הספר של אילנה שמש וגם חלקים מלידה פעילה. הוא שמח לקרוא סיפורי לידה שונים ולמד מהם רבות. לא הייתה לו גם בעיה לראות את הכל מהשורה הראשונה, למרות שלפעמים לא אפשרתי לו, כי הייתי זקוקה לו לצידי (ויכולה לספר לכן שזה לא פגע בעינינים שבינו לבינה
). לפני הלידה ידעתי שאני רוצה אותו לידי, אבל לא ידעתי איך יתפקד ואיך אני אקבל את עזרתו. לשמחתי, הוא מילא את תפקידו והרבה מעבר. כנראה שכמו כל דבר זה מאוד אינדיבידואלי.
 
למעלה