מכסי פיכלשטיינר
New member
הרהור לי"ב בחשוון
זה לא מכבר התחוללה בבועה התקשורתית סערה זוטא, בעקבות דברים שאמר שר האוצר יאיר לפיד בגנות הישראלים המהגרים מן הארץ, וגינוי קשה אף יותר שהטיח בהם יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין. חילופי הדברים הזכירו לי דברים שאמר באותו עניין יצחק רבין ז"ל בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה בשנות השבעים. "נפולת של נמושות" היה הביטוי שנקט רבין ביחס למהגרים מן הארץ. זה לא דבר שנהוג להזכיר בטקסי יום הזיכרון לרצח רבין, ובצדק, שהרי אין לכך שום קשר לרצח. אבל המבוגרים בינינו זוכרים את הסערה שחוללו דבריו אז, וזוכרים שזה נחשב באותה עת אות וסימן לכך שהאיש אינו פוליטיקאי משופשף, ולראיה, הוא אומר את כל אשר על ליבו בלי לחשוב על התוצאות האפשריות.
כמובן, הרבה דברים השתנו מאז שנות השבעים. המהגרים מן הארץ, מה שפעם קראו "יורדים", כבר אינם מהגרים בחשאי ותוך מלמול התנצלויות. היום הם מודיעים בראש חוצות על הגירתם, בעודם מטיחים גידופים והאשמות במדינה שאיכזבה אותם, שלא הגשימה להם את חלומותיהם. גם יעד ההגירה הפופולארי השתנה: לא עוד ארה"ב הרב לאומית והרב תרבותית, שכבר אינה מקבלת ישראלים לתחומה בקלות, אלא גרמניה, ובייחוד ברלין, שמעוניינת משום מה בנוכחות ישראלים בה, אולי כהוכחה לכך שעברה מאחוריה והגיע הזמן להפסיק להזכיר לה אותו. ואני, האמת, לא יכול לבוא אל המהגרים בטענות. אני מוכן לשאת את קשיי החיים בישראל כדי שלא אצטרך להתמודד עם האנטישמיות, אבל זו העדפה אישית שלי, ולאנשים אחרים מותר שיהיו להם העדפות אחרות. אני רק מצר על כך שמרבית המהגרים, כך לפחות אני מתרשם, שייכים לאותו ציבור שגם רבין ז"ל, גם לפיד יבל"א וגם אני שייכים אליו. אותו ציבור שמאוחד ברצון לחיות במדינה בעלת ציביון מערבי, אבל השערים אליה נמצאים בשליטת יהודים.
קראתי באיזשהו מקום, שמה שהניע את רבין ז"ל לפעול לסיום הסכסוך היהודי-פלסטיני הייתה ההכרה, שהחברה היהודית בישראל נחלשת, מאבדת את החוסן הפנימי שלה ואת רוח הלחימה שלה. כיוון שכך, אמרו האומרים, רבין שאף להגיע להסכם עם אש"ף כל עוד מדינת ישראל נמצאת בעמדת כח, יחסית. אני חושב, שמה שרבין לא ראה, היה העובדה שגם הכוחות הפרו-מערביים בעולם הערבי נחלשים, בפרט כוחו של אש"ף בציבור הפלסטיני נחלש, וכוחות דתיים-פונדמנטליסטיים נמצאים במגמת עלייה. במובן זה, לפיד מתוחכם יותר מרבין, כשהוא נמנע מעימות חזיתי עם הכוחות הללו, ומנסה לתמרן ביניהם. ועדיין, כשזה מגיע לקילוח הבלתי פוסק של צעירים מוכשרים ובעלי יוזמה מישראל לגולה, גם לפיד מודאג, כמו רבין לפניו.
אבל הרוצח, מוריו, מעריציו, שוחרי טובתו והנשכרים ממעשהו – הם לא מודאגים בכלל. מבחינתם, כל המהגרים מישראל שייכים לפלח האוכלוסיה המיותר ממילא, ותרומתם לחוסנה של מדינת ישראל ממילא מוטלת בספק. לשיטתם, מדינת ישראל ממילא אינה נשענת על חייליה, עובדיה המיומנים, מדעניה המבריקים. היא נשענת על חסדו של הקב"ה ועל תשועת ה' כהרף עין, וככל שאנו מתמעטים ונחלשים, כך הנס יהיה גדול יותר ומרשים יותר. אז מה יש להם לדאוג?
זה לא מכבר התחוללה בבועה התקשורתית סערה זוטא, בעקבות דברים שאמר שר האוצר יאיר לפיד בגנות הישראלים המהגרים מן הארץ, וגינוי קשה אף יותר שהטיח בהם יו"ר מפעל הפיס עוזי דיין. חילופי הדברים הזכירו לי דברים שאמר באותו עניין יצחק רבין ז"ל בתקופת כהונתו הראשונה כראש ממשלה בשנות השבעים. "נפולת של נמושות" היה הביטוי שנקט רבין ביחס למהגרים מן הארץ. זה לא דבר שנהוג להזכיר בטקסי יום הזיכרון לרצח רבין, ובצדק, שהרי אין לכך שום קשר לרצח. אבל המבוגרים בינינו זוכרים את הסערה שחוללו דבריו אז, וזוכרים שזה נחשב באותה עת אות וסימן לכך שהאיש אינו פוליטיקאי משופשף, ולראיה, הוא אומר את כל אשר על ליבו בלי לחשוב על התוצאות האפשריות.
כמובן, הרבה דברים השתנו מאז שנות השבעים. המהגרים מן הארץ, מה שפעם קראו "יורדים", כבר אינם מהגרים בחשאי ותוך מלמול התנצלויות. היום הם מודיעים בראש חוצות על הגירתם, בעודם מטיחים גידופים והאשמות במדינה שאיכזבה אותם, שלא הגשימה להם את חלומותיהם. גם יעד ההגירה הפופולארי השתנה: לא עוד ארה"ב הרב לאומית והרב תרבותית, שכבר אינה מקבלת ישראלים לתחומה בקלות, אלא גרמניה, ובייחוד ברלין, שמעוניינת משום מה בנוכחות ישראלים בה, אולי כהוכחה לכך שעברה מאחוריה והגיע הזמן להפסיק להזכיר לה אותו. ואני, האמת, לא יכול לבוא אל המהגרים בטענות. אני מוכן לשאת את קשיי החיים בישראל כדי שלא אצטרך להתמודד עם האנטישמיות, אבל זו העדפה אישית שלי, ולאנשים אחרים מותר שיהיו להם העדפות אחרות. אני רק מצר על כך שמרבית המהגרים, כך לפחות אני מתרשם, שייכים לאותו ציבור שגם רבין ז"ל, גם לפיד יבל"א וגם אני שייכים אליו. אותו ציבור שמאוחד ברצון לחיות במדינה בעלת ציביון מערבי, אבל השערים אליה נמצאים בשליטת יהודים.
קראתי באיזשהו מקום, שמה שהניע את רבין ז"ל לפעול לסיום הסכסוך היהודי-פלסטיני הייתה ההכרה, שהחברה היהודית בישראל נחלשת, מאבדת את החוסן הפנימי שלה ואת רוח הלחימה שלה. כיוון שכך, אמרו האומרים, רבין שאף להגיע להסכם עם אש"ף כל עוד מדינת ישראל נמצאת בעמדת כח, יחסית. אני חושב, שמה שרבין לא ראה, היה העובדה שגם הכוחות הפרו-מערביים בעולם הערבי נחלשים, בפרט כוחו של אש"ף בציבור הפלסטיני נחלש, וכוחות דתיים-פונדמנטליסטיים נמצאים במגמת עלייה. במובן זה, לפיד מתוחכם יותר מרבין, כשהוא נמנע מעימות חזיתי עם הכוחות הללו, ומנסה לתמרן ביניהם. ועדיין, כשזה מגיע לקילוח הבלתי פוסק של צעירים מוכשרים ובעלי יוזמה מישראל לגולה, גם לפיד מודאג, כמו רבין לפניו.
אבל הרוצח, מוריו, מעריציו, שוחרי טובתו והנשכרים ממעשהו – הם לא מודאגים בכלל. מבחינתם, כל המהגרים מישראל שייכים לפלח האוכלוסיה המיותר ממילא, ותרומתם לחוסנה של מדינת ישראל ממילא מוטלת בספק. לשיטתם, מדינת ישראל ממילא אינה נשענת על חייליה, עובדיה המיומנים, מדעניה המבריקים. היא נשענת על חסדו של הקב"ה ועל תשועת ה' כהרף עין, וככל שאנו מתמעטים ונחלשים, כך הנס יהיה גדול יותר ומרשים יותר. אז מה יש להם לדאוג?
