הרחבת הסדרי ראיה
הרחבת הסדרי ראיה
כל תגובה תתקבל בברכה. אני גרוש מזה ששה חודשים, בהסכם של שנינו. ילדה בת שנה וחצי וילד בן שלוש וחצי. הסדרי הראיה שנקבעו על ידינו הם שבוע ראשון:שינה יומיים בשבוע, שבוע שני: יומיים שינה + יום אחד אחר הצהריים. הקשר ביני לבין הילד הגדול הוא קשר מיוחד, וגם אחרי ששה חודשים שאני לא חי במחיצתם, הוא עדיין שואל ומבקש למה אני לא בא לקחת אותו מהגן/חוג וכיוצא בזה אלא אמו. הקטנה עדיין לא מתבטאת בדיבור לכן כל מה שאני יכול להרגיש ממנה הוא קושי הפרידה כשאני מוסר אותה לאמה שמתבטא בבכי ורצון לא להיפרד. בגלל היחסים הלא נעימים בשלב הפרידה העדפתי לעבור למקום מגורים מרוחק מהם כחצי שעת נסיעה, אבל כיום גם בגלל שהיחסים ביני לבין זוגתי בעבר הצטננו אבל נשארו קרים ובגלל שברצוני לחסוך זמן יקר שמתבזבז לי בנסיעות אני מתכוון לעבור ולגור לידם. סוג העבודה שלי מאפשר לי להיות אם הילדים במקסימום זמן שניתן לאב/לאם להיות עם ילדיהם. ולעניין: ההרגשה שלי וההרגשה שהילדים מעבירים לי היא שיש להם יותר צורך בי ואני מאמין שמצבם יהיה הרבה יותר טוב אם הם יהיו במחיצתי עוד שני לילות בסה"כ במהלך השבןעיים,בשבוע הראשון שלושה לילות ובשבוע השני שלושה לילות וחצי. אני מודע לכללים הברורים המקובלים בדרך כלל שילדים מתחת לגיל שלוש לא ישנים אצל אביהם, ומודע לתאוריה האומרת שהילדים צריכים בית אחד, מיטה אחת, פינה אחת, יציבות. ברור לי שהתאוריה הזו נקבעה על סמך מחקרים,שמן הסתם יש להם מחקרים סותרים, דעתי היא שיש לבחון כל מקרה לגופו, כי אם ילדיי מרגישים בבית שלי כמו בבית שלהם, סדר היום שלהם לא משתנה והכללים בשני הבתים קבועים, מה פשר מיטה אחת. ברצוני לציין שאין לי כל בעיה מהותית עם דרך גידולם של הילדים אצל אימם, למרות שהיא מנסה לשתף אותי בכמה שפחות מידע על הילדים, מעשיהם והוויתם. בתודה מראש באנר
הרחבת הסדרי ראיה
כל תגובה תתקבל בברכה. אני גרוש מזה ששה חודשים, בהסכם של שנינו. ילדה בת שנה וחצי וילד בן שלוש וחצי. הסדרי הראיה שנקבעו על ידינו הם שבוע ראשון:שינה יומיים בשבוע, שבוע שני: יומיים שינה + יום אחד אחר הצהריים. הקשר ביני לבין הילד הגדול הוא קשר מיוחד, וגם אחרי ששה חודשים שאני לא חי במחיצתם, הוא עדיין שואל ומבקש למה אני לא בא לקחת אותו מהגן/חוג וכיוצא בזה אלא אמו. הקטנה עדיין לא מתבטאת בדיבור לכן כל מה שאני יכול להרגיש ממנה הוא קושי הפרידה כשאני מוסר אותה לאמה שמתבטא בבכי ורצון לא להיפרד. בגלל היחסים הלא נעימים בשלב הפרידה העדפתי לעבור למקום מגורים מרוחק מהם כחצי שעת נסיעה, אבל כיום גם בגלל שהיחסים ביני לבין זוגתי בעבר הצטננו אבל נשארו קרים ובגלל שברצוני לחסוך זמן יקר שמתבזבז לי בנסיעות אני מתכוון לעבור ולגור לידם. סוג העבודה שלי מאפשר לי להיות אם הילדים במקסימום זמן שניתן לאב/לאם להיות עם ילדיהם. ולעניין: ההרגשה שלי וההרגשה שהילדים מעבירים לי היא שיש להם יותר צורך בי ואני מאמין שמצבם יהיה הרבה יותר טוב אם הם יהיו במחיצתי עוד שני לילות בסה"כ במהלך השבןעיים,בשבוע הראשון שלושה לילות ובשבוע השני שלושה לילות וחצי. אני מודע לכללים הברורים המקובלים בדרך כלל שילדים מתחת לגיל שלוש לא ישנים אצל אביהם, ומודע לתאוריה האומרת שהילדים צריכים בית אחד, מיטה אחת, פינה אחת, יציבות. ברור לי שהתאוריה הזו נקבעה על סמך מחקרים,שמן הסתם יש להם מחקרים סותרים, דעתי היא שיש לבחון כל מקרה לגופו, כי אם ילדיי מרגישים בבית שלי כמו בבית שלהם, סדר היום שלהם לא משתנה והכללים בשני הבתים קבועים, מה פשר מיטה אחת. ברצוני לציין שאין לי כל בעיה מהותית עם דרך גידולם של הילדים אצל אימם, למרות שהיא מנסה לשתף אותי בכמה שפחות מידע על הילדים, מעשיהם והוויתם. בתודה מראש באנר